עצמאית בשטח

תגובות לקטע: שנה הלכה, שנה באה, אני כפי ארימה הוספת תגובה חדשה

(האתר שלי) , 21:22 3/1/2005:
נו אבל זה גם יכול היה להיות לילה שחבל על הזמן ואז היית שמחה שאת כזאת הרפתקנית ושלא פיספסת הזדמנות רק כי את פחדנית...
חוצמזה, את אם מתעקשת לא לאהוב את עצמך - שיהיה. אני אישית מתה עלך! (ויש לי טעם לא רע)

בייבה, שתהיה לך שנה הכי שווה שבעולם, גרוש לא פחות.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 22:34 3/1/2005:
לא פחדתי. בכלל לא. פשוט קלטתי - קצת באיחור - שזה לא מתאים לי, וזה ביאס אותי. גם הסיטואציה, גם עצם העובדה שלא זיהיתי את זה מראש וגם שאני מעוללת לעצמי דברים כאלה.
אבל בעיקר העובדה שלא זיהיתי את זה מראש. החושים שלי בנסיגה :-(

תודה. כולי תקווה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

סמי , 21:44 3/1/2005:
ואל תתחכמי איתי - אני יודע שנפלה שם טעות הן ולא הם. עם גברים זרים ברחוב, אני בכלל לא מדבר.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

ללא שם , 20:18 4/1/2005:
סמי , 21:39 3/1/2005:

בטח שתהיה שנה אחרת, בטח. היא תהיה שונה רק אם לפני שאת עושה משהו שנראה לך שונה מהרוטינה היומית שלך, תואילי בטובך לעצור רגע, לשלוף את הויבראטור הזה שנתנו לך בעבודה, ללחוץ על מה שצריך ללחוץ ולשאול - סמי מה אתה אומר על זה? ואז אני אומר לך: גיברת! גם לי יש כלב, גם אני מסתובב איתו, ובגלל שהוא נראה מ-המ-ם, אז גם אותי עוצרות בחורות ברחוב ושואלות לגביו, אז מה? אני רץ להעלות אותן אלי הביתה? (אומנם הם לא מבקשות בכלל אבל מה זה לעזאזל קשור?) רק כך היא תהיה שונה.

ביום שישי בלילה, דווקא הייתי לא רחוק, נו שם אצל חברים בלב העיר. היה אלכוהול. אחלה אוכל, למה לא שאלת?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 22:45 3/1/2005:
א. לא רצתי. זה היה ממש על המדרכה מתחת לבית.
ב. לא הבנתי - אני אתקשר, אשאל "סמי, מה-אתה-אומר-על-זה?" ואתה תמיד תענה אותו דבר ?("גיברת! גם לי יש... וכו’"). כי אם כן - אני יכולה להדפיס את התגובה הזו, לשים בכיס ולקרוא בזמן אמת. אולי אני גם אניילן אותה, אולי לצרף תמונה של הרבי מלובביץ’?
סמי - יש לי רעיון - אולי נפתח ביחד עסק לעצות? (אני אסתבך ואתה תציע פתרונות).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

סמי , 22:54 3/1/2005:

שאלה לקוראים – יש לכם הרגשה שהגיברת הזאת מנסה בכוונה להעליב אותי? מייד תפסיקו להרגיש ככה! זה לא שהיא מנסה להעליב אותי בכוונה, זה רק יוצא לה במקרה - בגלל שנעלמתי בזמן האחרון.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 22:57 3/1/2005:
נעלמת?
לא שמתי לב שנעלמת.
פאק. אני מאבדת שליטה על מה שקורה כאן.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

סמי , 23:02 3/1/2005:
החלטת להרגיז אותי היום? עוד ציוץ כזה או דומה ואני מייד מתקשר לסמי החדש.

נ"ב: את מי את יותר מחבבת - את סמי החדש או את זה שגרם לך לקרצף את הצוואר בליפה?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 09:54 4/1/2005:
נ"ב: לא יכולה לענות כי לא בדקתי את הלשון של סמי החדש, מה שאי אפשר להגיד לגבי זה מהליפה.
אבל מי יודע, אולי גם זה יקרה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

peacemaker , 10:04 4/1/2005:
סמי,
זה לא אתה, זו היא
לגיברת יש איזה מנגנון השמדה המכוון דווקא כלפי אלה שמחבבים אותה
אבל מאחר והיא מתחילה להפנים את מה שאמר NOT
יש מקום לאופטימיות בשנה החדשה

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 11:47 4/1/2005:
אופטימיות למי?
לגיברת או לאלה-שמחבבים-אותה?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

peacemaker , 11:52 4/1/2005:
גם וגם, כי אם הגיברת תעריך ותאהב את מה שהיא רואה במראה כל בוקר, מחבביה יהנו ולא יסתפקו ב"פוטנציאל" הקיים

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 12:05 4/1/2005:
ולא נותר לגיברת אלא לקוות, כי המהפך יכלול גם הופעת מחבבים בעלי פוטנציאל לחיבה גורפת.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

peacemaker , 13:28 4/1/2005:
בעלי חיבה גורפת הם אנשים שמפחידים אותך

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 13:32 4/1/2005:
"חיבה גורפת"=אנשים שמחבבים, ובעיקר זמינים לחבב, בכל שעה ביממה ולא רק אחרי שמושא-חיבתם-החוקית הלכה לישון. וכמובן שעליהם להיות חסרי אחת כזו (חוקית).
אם לא היה ברור קודם.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

peacemaker , 13:38 4/1/2005:
את בוחרת (או בורחת...סורי) ללכת למקומות ממש ממש לא רלוונטים כי אלה שאינם זמינים כלשונך הם בהחלט לא האופציה גם אם הם שותפים למשחק המילים פה

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 14:09 4/1/2005:
א. מזה זמן שפרשתי ממגרש המשחקים הנ"ל. (סורי).
ב. לא מפחדת מזמינים-בעלי-חיבה-גורפת. מוכנה להוכיח את זה, רק שאני לא מכירה אףאחד כזה. זה הכל.
ג. סחה על המשחק מילים. (לפחות את זה עוד אפשר לשחק).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 18:55 6/1/2005:

אני זמין בעל חיבה גורפת
(סליחה על ההתפרצות)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

שולה (שם בדוי) (האתר שלי) , 20:30 6/1/2005:

אבל לפני כמה חודשים אמרת שאני מבוגרת מידי בשבילך.
ומאז לא נהייתי צעירה יותר.
להיפך.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 20:37 6/1/2005:

סוגיית הגיל אינה קשורה, על פי ההגדרה שנתת, לסוגיית החיבה הגורפת. חיבתי גורפת, ואני גם זמין, עובדה :)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

שולה (שם בדוי) (האתר שלי) , 20:41 6/1/2005:
טוב, התרשלתי בהגדרה (לא חשבתי שמישהו יתעמק בזה).
אני אנסה לחדד: בעל החיבה צריך לקבל אותי על מלוא שנותי ואישיותי הבעייתית, ושלא על מנת לנטוש אחרי השימוש.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 21:09 6/1/2005:

זו לא ההגדרה שלך, זה אני.
כפי שהזהרתי התפרצתי לדיון לא לי.
ורק ציינתי שאני בעל חיבה גורפת, שום דבר מעבר :)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

שולה (שם בדוי) (האתר שלי) , 21:21 6/1/2005:
אוקיי.
אז כולם מרוצים :-)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 09:45 7/1/2005:
לא לגמרי.
הבעיה שלי היא שמה שעולה מהתגובות שלך שקיימת אצלך התניה אוטומטית שמי שמחבב אותך רוצה להשתמש בך. ולא כן היא !
אני משוכנע שהפסדת הרבה משחקי ששבש משובחים בשל אותה התניה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

שולה (שם בדוי) (האתר שלי) , 10:36 7/1/2005:
זה ממש לא ככה, ובכל מקרה הדיון כבר נהיה מורכב מידי בשביל איזושהי הערת אגב שהוצאה כבר מהקשרה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

פוטנציאל למעריץ , 23:19 3/1/2005:
תגובה בסדר גמור, למרות ההרגשה המבעסת בסוף.
הסבר:
זה שקנית בדחף רגעי מעדן שהדיילת בסופר שיכנעה אותך לטעום, ובצינת המקרר זה נראה כמו רעיון טוב,
לא אומר שאת חייבת לגמור הכל עד הכפית האחרונה ("ילדה פולניה לא משאירה בצלחת")
ואם זה לא נראה לך -
מותר לזרוק (למרות ששילמת על זה שקל שמונים).

זו הגדולה של החוקים הפליליים שקבעו -

שלגברת יש את החרות להגיד "לא" בכל רגע, אפילו ב- point of not return
ולכן -
יופי שאת הולכת אחרי החלומות שלך, ומרשה לעצמך לנסות לבדוק אולי בכל זאת,
ומצוין שאם את מרגישה שזה לא זה, את לא רואה חובה להמשיך כי "לא נעים".
למרות שאני מזדהה עם המצב המביך של הבחור.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 11:04 4/1/2005:
טוב תראה, אחרי שראיתי את הניק שבחרת לעצמך, קצת קשה לי להתרכז בתגובה, לא? :-)
בא לך לפרט בנושא?

מקבלת את ההסבר שלך, גם אני חושבת כך ("לא חובה לגמור מהצלחת", "תמיד אפשר להגיד לא" וכו’). יחד עם זאת - "הולכת אחרי החלומות שלך" זה לא תיאור טוב. התיאור המדויק (בעיני) זה "בוחרת לחיות בתוך סיוט-לילה מתמשך, במקום פשוט להתעורר".
האמת? גם אני יכולה להזדהות עם הבחור, ולכן גם אין בליבי דבר עליו. על עצמי, לעומת זאת, יש לי הרבה. (ניסוח קצת מגומגם, מקווה שמובן).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

פוטנציאל למעריץ , 14:47 4/1/2005:
זה רק פוטנציאל, עוד לא הגעתי להחלטה.
לכן לא צריך לאבד את הריכוז.
ובקשר להגדרה, אני אחשוב על דיוק מפורט יותר,
ואפרט בחשאי.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 19:51 4/1/2005:
אני מסתפקת בפוטנציאל, זה גם הרבה בשבילי :-)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

פוטנציאל למעריץ , 02:10 7/1/2005:
פוטנציאל הוא תמיד חזק יתר מהמימוש.
כי הפוטנציאל רק מתעצם,
את מעצימה, כי כל יום שהוא לא מתגשם את מוסיפה עוד נדבך לדבר הזה שנקרא "פוטנציאל" ורק גדל ברך השם מיום ליום.
לעומת זאת, כשיתממש, כל יום ישחק עד שבוקר אחד תקומי, תביטי לצידך ותגידי -
מה, זה הכל?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 18:11 7/1/2005:
לא מדויק, מכיוון ש"פוטנציאל" שאינו ממומש, ולו רק בחלקו, סופו להתמסמס ולגווע. בעוד שהמימוש צופן בחובו אפשרויות להתפתחות (לצד האפשרות ההפוכה, כמובן).
ותמיד קיימת האפשרות שיום אחד מגלים ש"זה בעצם לא משהו", אבל: א. זו לא סיבה לוותר מראש. ב. זה לא מבטל את העובדה שהיתה תקופה ש"זה היה זה".

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

פוטנציאל למעריץ , 19:21 8/1/2005:
הנה הסברת לי ולכולנו,
לאט לאט,
למה את מוכנה לנסות את המעדן החדש שמציעים לך,
גם אם אולי הוא לא מה חלמת עליו כשהיית בת שמונה -
כי עדיף זמן קצר עם תחושה ש"זה זה"
מאשר כל הזמן עם הידיעה שבסופו של דבר זה ייבול, אז מה הטעם לקנות פרחים.

כמה אני אוהב את ציירי המדרכות.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 19:45 8/1/2005:
לא מקבלת את ההסבר שלך.
בתשובתי התייחסתי ספציפית לעמדה שאתה הצגת - שעדיף פוטנציאל על מימוש, כי ה"מסתוריות" שבו מחזיקה אותו למשך זמן רב, והסברתי שאני לא רואה את זה כך.
אני דווקא "מסננת" הרבה מעדנים, אני ממש לא מנסה כל מה שעובר לידי - ותאמין לי שעובר הרבה. יחד עם זאת - יש בי צד כזה שאוהב להעמיד עצמי בניסיון/לאתגר את עצמי, וזה בדר"כ מה שמביא אותי למקומות הללו
בנוגע ל"עדיף זמן קצר מאשר לוותר מראש כי ממילא זה זמני", אז - כן. מסכימה לקביעה הזו. זה טעם החיים.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

פוטנציאל למעריץ , 20:06 8/1/2005:
אולי אני פזור נפש כרגע,
אבל היה נראה לי שההערה הזו מסבירה למה בכלל הסכמת להביא את המסז’יסט הזה אליך.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 20:21 8/1/2005:
לא. ממש לא. היא נרשמה כתגובה לנושא הפוטנציאל.
הסכמתי, כי באותו רגע זה היה נראה לי משעשע. ומה לעשות, אבל אחרי כמה רגעים נוספים זה כבר נראה לי סתם דוחה. זה הכל.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

, 01:10 4/1/2005:
1. יש לי שם בשבילך לפוסט:
"הסיפור המוזר של שולה (שם בדוי) והכלב בשעת לילה מאוחרת".
2. ההתנהגות שלך היתה באמת קצת לא אחראית. המשפטים שהוא אמר לך ("את לבד ואני לבד" וכדומה) הזכירו לי קצת את נהג המונית מהפוסט הקודם והיו צריכים להדליק נורה אדומה.
3. למה את קוראת לכלב שלך מיצי??! (זה עלול לעשות לו קומפלקסים!)
אולי את פשוט צריכה לאמץ חתול?
4. שתהיה שנה (אזרחית) טובה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 10:58 4/1/2005:
שלום לך. פעם ראשונה, לא?
1. תודה. פעם הבאה אני אתייעץ איתך :-)
2. כמו שהסברתי בתגובות האחרות - בעיקר לאכילס - לא ראיתי בכך סכנה, לא חשתי לא-אחראית. חשתי בעיקר גועל.
3. אם היית רואה את הכלב - היית מבין. "מיצי" פשוט תפור עליו. לא אוהבת חתולים.
4. גם לך!

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

, 18:21 4/1/2005:
אכן, תגובה ראשונה. הפעם לא יכולתי להחשות!
2. יש הבדל בין התחושות הסובייקטיביות שלך לסכנה האובייקטיבית, שאליה מן הסתם התייחסו התגובות כאן.
3. אולי תשימי תמונה של מיצי (שם בדוי?) ותתני לקוראייך לשפוט? בענין החתולים, בגלל שאני חדש כאן, אני אסתפק בתגובה מתונה יחסית ואצטט רק משהו שאמר לי פעם יהונתן: "אנשים שלא אוהבים חתולים - חתולים לא אוהבים אותם בחזרה!"

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 19:53 4/1/2005:
מיצי שומר על אנונימיות. תצטרכו להאמין לי.
בקשר לחתולים - אז אני לא שונאת אותם, כי אני אוהבת חיות באופן כללי, אבל לא עד כדי כך שיהיה לי חתול בבית. לא מתחברת לזה בכלל.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

, 00:36 5/1/2005:
טוב, הפסד שלך!
וכדי להיתלות באילנות גבוהים, ראי למשל את סוף הפוסט הלפני אחרון של הדודה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 10:20 5/1/2005:
לא ממש מכירה את הבלוג שלה (אין זמן, אין זמן..), אבל נדמה לי שראיתי לינק אצל שלומית. אני אקפוץ בהזדמנות.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

גד’ , 01:34 4/1/2005:
זוכרת את ההתערבות שלנו?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 10:25 4/1/2005:
דיברנו על כך שנתערב - אבל לא התערבנו.
תקן אותי אם אני טועה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

גד’ , 10:40 4/1/2005:
זה כי השתפנת - ובצדק.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 10:52 4/1/2005:
סליחה,
לא השתפנתי ולא בטיח.
תוכיח (שהשתפנתי).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

גד’ , 11:22 4/1/2005:
נו-באמת.
(הכל הרי רשום, מתועד וכו’ וכו’).

במחשבה שניה ... אולי ... לא, לא יכול להיות.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 11:33 4/1/2005:
לא השתפנתי. חילופי הדברים פשוט התפתחו לכיוון אחר.

אם אתה רומז שהבחור הנ"ל זה אולי אתה - כדאי שתחשוב על זה שוב. רמזתי משהו בפוסט לגבי האינטליגנציה שלו (שזו היתה, אגב, הסיבה העיקרית לחרטה שתקפה אותי).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

גד’ , 12:58 4/1/2005:
נגיד.
רגע לפני שגם השיח הזה נודד למחוזות אחרים, אנסה להיות ממוקד - את בדרך להפסיד ב"התערבות" ההיא.

ההתחכמות (מודה ועוזב...) כוונה למשהו הרבה יותר סתמי, אבל משעשע לראות לאן המחשבות נודדות ...

נ.ב. - לא מומלץ (להישען על) קיר גבס.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 13:37 4/1/2005:
קודם שאני אבין על מה אני מתערבת בכלל, ואח"כ נראה מי מפסיד, למה וכמה.
נ.ב. - קירות הגבס בדירה שלי כבר הוכיחו עמידות תחת מצבי לחץ קשים. אין להם ברירה - הם חולקים איתי קורת גג משותפת.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

גד’ , 14:14 4/1/2005:
מבחינתך זה win-win situation , אז מה ההתלבטות?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 14:26 4/1/2005:
שום התלבטות.
ההתערבות היתה אם הסוף יהיה מר או לא.
אם יהיה מר - ניצחון שלי.
אם יהיה לא-מר - הפסד שלי בהתערבות, וניצחון על-אמת כמובן.

ועכשיו, מה שנותר הוא לחכות בסבלנות עד שיגיע הסוף.
מקווה שיש לך הרבה (סבלנות) וגם תוחלת חיים ארוכה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

גד’ , 14:42 4/1/2005:
הוא שאמרתי - את מרוויחה בכל מקרה (הרבה יותר - אם תפסידי בהתערבות).

רק לא הייתי מציע לך להמר על תוחלת חיים של אופנוען - אם את מתכוונת לממש את הזכייה

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 14:53 4/1/2005:
לא הבנתי מה הקשר בין המימוש לתוחלת החיים שלך, אבל המצחיק הוא שהתגובה הראשונה שלי כללה הערה ארסית בקשר לתוחלות חיים של אופנוענים, ומחקתי אותה כי לא רציתי להיות זאת שכותבת את הכתובת על הקיר.
אבל לך מותר.

מעבר לכך - אני תמיד מפסידה בסוף בהתערבויות (גם כשאני מנצחת, כאמור), ולכן התערבות שמעצם הגדרתה היא win-win נדונה להיכשל עוד בטרם יצאה אל הדרך.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

גד’ , 16:15 4/1/2005:
מה לא ברור. אם - כנגד כל הסיכויים - תעמדי על סף זכייה בהתערבות, כדאי שאני אהיה בסביבה כדי "לתקן את המעוות" (אני - "כמדיניות" - לא מפסיד).
(אחרי המייל "ההוא" - שום התייחסות שלך כבר לא הייתה יכולה להיחשב ארסית או משהו קרוב לזה. תרגישי חופשי).

אולי - כשהזכיות יוצגו סוף-סוף - הרווח והפסד יהיו ברורים יותר (וגם חשיבות ההישרדות שלי).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 16:38 4/1/2005:

איזה מייל?
מעולם לא קיבלתי ממך שום מייל.
זה שחשבת לשלוח לי מייל אינו נחשב, כאמור, מבחינתי.

רצוי אולי לקבוע דד-ליין להתערבות, אבל האמת שזה לא כ"כ חשוב כי בכל מקרה אני מנצחת, לא?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

גד’ , 01:52 5/1/2005:
תירגעי. מבחינתי, המייל נכתב, נחתם ו"נשלח" (שוכן לבטח ב"תיבת דואר יוצא").
רוח הדברים כבר נרמזה ומוטב שלא אדרש לנער את האבק מאותו מייל.

טוב, אז ההתערבות יצאה לדרך.
על מנת להוסיף עניין ומוטיבציה נקבע על ידי "מנהלת ההתערבות" כי ההתערבות אינה סימטרית - כל צד יצהיר על הזכייה המועדפת. ל"מנהלת ההתערבות" הסמכות הבלעדית לקבוע מי המנצח ולשדרג זכיות על פי שיקול דעתה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 09:34 5/1/2005:
אם הבנתי נכון אז "מנהלת ההתערבות" זה אתה(?).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

גד’ , 12:25 5/1/2005:
כן, באמת שכחתי לציין (וטוב שזה מובן מאליו).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 01:35 4/1/2005:
אהמ..... הקלות שבה את מכניסה בחורים לביתך היא מדהימה, יכולת להתחמק מההתערבות, לחזור בך אפילו, את לא צריכה ’לצאת גבר’, הוא עשוי היה להיות יותר אלים בדרישות שלו, וזה בהחלט סיטואציה מוזרה מבחינתו, שמישהו מכניס אותך לביתו מושיב אותך שעה ובסוף נותן נשיקה ומשלח :)
שתהיה לך שנה אזרחית מצויינת !

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 10:55 4/1/2005:
בטח שיכלתי להתחמק, אבל מה לעשות שאני תמיד חייבת להוכיח שאני חכמה/חזקה/אמיצה וכו’?
לא יודעת עד כמה זה מוזר מבחינתו, והאמת שזה גם לא מעניין אותי. יש לי מספיק בעיות משל עצמי.

גם לך, חמוד. שנה נפלאה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

יוניון , 09:01 4/1/2005:
שולה,
כן שנה חדשה, לא שנה חדשה, זה לא מעניין שיהיה לך אחלה בלי קשר לשנה לחודש לשבוע ליום ולרגע!
המסקנה היחידה שצריכה להיות לך מהסיפור הנ"ל (בעיניי) שאם לא מתאים לך יתפוצץ העולם ואל תעשי את זה, ולהפיך אם מתאים לך משהו שיתפוצץ העולם ותעשי את זה.
אין לך על מה לשנוא את עצמך לא עשית רע לאף אחד.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 10:29 4/1/2005:
ראשית - אני עדיין לא שונאת את עצמי, אבל אני עובדת על זה. וזה לא בגלל אחרים, זה בגללי. אני עושה רע לעצמי (שזו לכשעצמה סיבה מספקת לשנאה עצמית, לא?).
שנית - לא הייתי רוצה שיתפוצץ העולם, אבל כבר שנים אני עושה רק מה שמתאים לי. הבעיה שמה-שמתאים-לי לא בהכרח טוב בשבילי.

תודה על הברכות.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 09:04 4/1/2005:
1. מישהי, פעם, הזמינה אותי לביתה, מבלי שבכלל הכירה אותי.
אני יודע שאני לא מסוכן, אז לא פחדתי ללכת, אבל היא?
שאלתי אותה לאחר מכן איך היא עושה דבר כזה והיא הודתה שהיא פחדה אבל כזאת היא.
2. איש חכם אמר לי פעם בהקשר לילדים שלי:" כשהם עושים שטויות, אל תעיר להם - הם מבינים בדיוק מה עשו ולא זקוקים לך שתבוא ותתחב להם את הראש בזה"

אז אני לא.
ושנה טובה לך שולה, באמת טובה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 10:44 4/1/2005:
אכילס, נראה לי שכולם פה נטפלו לקטע של "סכנה אפשרית" ופספסו את העיקר. או את מה שהוא העיקר בעיני.
אני אנסה להסביר:
יש בי איזה דחף להוכיח לעצמי שוב ושוב שאני יכולה להסתדר בכל מצב, ובכוחות עצמי. זה נובע מהאווירה בה גדלתי (בבית) שם פימפמו לי השכם והערב שאני קטנה/חלשה/טפשה/תלותית וכד’. כתבתי על כך בעבר בבלוג, לא הייתי רוצה להרחיב שוב בנושא, מה גם שאיני היחידה בקטע הזה, זה קרה/קורה לרבים אחרים, מהם אולי גם כאלה הקוראים בבלוג שלי.
הדחף הזה הניע אותי הרבה שנים להצליח, להתפתח וכד’ - שזה דבר טוב. יחד עם זאת - נשארו אצלי הרבה משקעים, שגם כיום, כשאף אחד (כולל אני) לא חושב שאני טיפשה ותלותית - עדיין אני קמה כל בוקר עם תחושה שאני צריכה להוכיח את זה כל יום מחדש. וזו "תחושה" ששוקלת 2 טון.
זו הסיבה העיקרית להרבה "שטויות" שאני עושה.
זה היה אולי בסדר כשהייתי בשנות ה 20 שלי, אבל אני מצפה מעצמי להתפתח, ללכת הלאה, להתבגר. וזה לא קורה.
מה יש לי לתת לבחור זר, שאינו מעניין אותי כלל, לדחוף את הלשון שלו לגרון שלי? הזילות הזאת של עצמי, שהיא תוצר ישיר של ההתנהגות של

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 10:48 4/1/2005:
(המשך)
של ההתנהגות שלי עצמי - מגעילה אותי.
לכך כיוונתי כשכתבתי שאני מגעילה את עצמי. שאני בדרך ל - לשנוא את עצמי.
וזו הבעיה.
לא הבחורים, לא ה"סכנה". אני לא ראיתי פה שום סכנה, או לפחות לא כזו איתה אני לא מסוגלת להתמודד.
הסכנה שלי היא אני עצמי. ג’ול ציטטה פעם בבלוג שלה (דיאבלוג) איזה סופר אמריקאי (אם איני טועה) שכתב: "אנחנו הדרקונים של עצמנו, ועלינו לשמור על עצמנו מפני עצמנו" או משהו כזה (בטח סירסתי). משפט נהדר. אולי אני צריכה לקעקע אותו איפושהו על הגוף שלי.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 15:36 4/1/2005:
שולה יקרה,
נכון שהרוב התייחסו לאספקט ה’ביטחוני’, וגם אני עשיתי כך בסעיף 1 שלי, אבל מה לעשות שזה קופץ לעין.
דווקא בסעיף 2 שלי התכוונתי יותר למה שאת התכוונת, גם אם לא אמרתי זאת במפורש.
אותו איש שאמר לי מה שאמר, התכוון יותר לשטויות שהילדים שלי עושים, שאין להן כל קשר לבטיחות, ביטחון או סכנות - שטויות כאלו שאחריהן הם מרגישים חרה עם עצמם. ביחס לאילו הוא אמר לי לעולם לא לומר, אפילו ברמז, מה שאני חושב על כך, כי "...הם יודעים טוב מאד כשהם מתנהגים כ-jerks ולא צריכים שאתה תסובב להם את הסכין בגוף, כי זה כואב מספיק בלי זה".
כמוך אני חושב שהסיכוי שהבחור ההוא היה תוקף אותך בניגוד לרצונך, הוא לא גדול, אם כי גם בסיכוי נמוך כזה עדיף להזהר, אבל זה כל כך בולט על רקע ההזהרות שנשמעות כיום שלא להכניס הבייתה זרים, עד שאינסטינקטיבית כולם (ואני בתוכם) קפצו.
וחזרה לנקודה שהיא החשובה בעיניך, אני חושב שלא צריך להוכיח אותך - את עשית זאת בעצמך.
שמרי על עצמך - בכל המובנים.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 19:55 4/1/2005:
אני משתדלת לשמור, אבל לא מספיק כנראה.
השנה אני אתאמץ יותר.
שנה טובה, אכילס.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 14:03 4/1/2005:
בבדיחות הדעת אומר שעשית טוב שלא המשכת את הקשר
בחור בן 40 עם עברית קלוקלת "אני יעסה.." זה לא משו
ובנימה רצינית יותר
הרבה יותר אומר את מה שאמרתי לטרף בפוסט האחרון שלו
אני כאן ואני קורא
ולך הוסיף אני מחבק אותך
למרות שלפעמים החיבוק הוירטואלי הזה נראה מה זה מטומטמם
כי ברור שאי אפשר לממש אותו ולהתחמם איתו
אבל בכל זאת
באהבה

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 14:12 4/1/2005:
טליק,
נורא כיף לי שאתה חבר שלי.
באמת.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 15:24 4/1/2005:

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 15:47 4/1/2005:
שולה יקרה שלי
אני חוזרת על מה שכבר כתבו לך
כי זה מה שהרגשתי תוך כדי קריאת הפוסט.
אל תחשבי שלא הבנתי את הסיבה להתנהגות שלך
קראתי גם את התגובה שלך לאכילס וזה ברור לי.
תוך כדי הקריאה עלה בי כעס עלייך
על כך שהכנסת את עצמך למצב שעלול
היה להגמר רע מאוד
אלהים, הייתי יכולה ליפול על גבר שהיה אונס אותך
והאמת, הלכתי לסוף הפוסט כדי לראות שהכל בסדר...
רציתי להגיד לך שאם את מודעת לעובדה שאת מניסה את עצמך למצבי סכנה כדי להוכיח לעצמך שאת מסוגלת לעמוד בהם או לצאת מהם, אז לפחות תדאגי לדרכי נסיגה.
אם הגבר ההוא היה עובר לאלימות. מה היית עושה?
את יודעת קראטה?
יש לך שוקר או גז מדמיע בהישג יד?
מיצי (הכלב) יכול לעזור לך?
אני פשוט רוצה להיות בטוחה שכאשר יגיע מצב הסכנה הזה, את באמת תוכלי לצאת ממנו.

קראתי גם את הסיבה (בתגובה לאכילס) לכך שאת מתנהגת ככה והרגשתי מחנק בגרון
כי...גם לי נתנו בבית (לא מתוך כוונה רעה) את התחושה הזאת.
בניגוד אלייך, האמנתי שבאמת אני כזאת ולא עשיתי שום דבר כדי להוכיח לעצמי שאני ההפך...
אבל עם הרבה תחושות שלך, אני מזדהה.

שולה יקירה
שתהיה לך שנה אזרחית טובה
נשיקות

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 20:12 4/1/2005:
לא חושבת שהיה נוצר מצב של אלימות, אבל כאמור אי אפשר לדעת. לא יודעת קראטה ואין לי שום אמצעי הגנה אלים בבית. לא מאמינה ביעילות של זה (ואם הוא יחטוף לי מהיד ויפגע בי עם זה?).
ובקשר למיצי, נו...
הכלב שוחר שלום (חונך לכך מינקות). מקסימום הוא יכול לנבוח.

שנה טובה, נטע.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

סמי , 16:45 4/1/2005:

יום שישי, 23:30.
"כואב לך הגב? אני יעשה לך מסז’, רוצה?"
אני נשען, גב אל קיר.
"לא", אני מפטיר קצרות.
"אני דוחה אותך?"
"מה הקשר? אני פשוט לא בעניין של להעביר איתך את הלילה וזהו."
"לא צריך את כל הלילה" היא מחייכת חיוך עייף. מנסה להתחכם.
אבל אני נחוש בדעתי ואחרי עוד 5 דקות של ויכוח קליל, היא מוותרת והולכת.

מה יהיה איתך,סמי?
שום דבר מיוחד, אני עונה לבת-הקול השמימית ששאלה אותי את השאלה הזאת, 350 ש"ח לגיברת הזאת? מה, התחרפנתי?

(סמי. אזור הבורסה. יום שישי 2004)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 17:09 4/1/2005:
האם סאטירה נשכנית, גדי,
או שמא, יונית, תמונות קשות מהשטח?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

סמי , 17:52 4/1/2005:

איפה סאטירה?! מה סאטירה?! את יותר מידי סופיסטיקייטד בשבילי.

כולה, זו האפשרות הריאלית היחידה שאיזו בחורה זרה ברחוב, תציע לסמי לעלות אליו, או עליה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 19:57 4/1/2005:
לפחות יש אפשרות כלשהי. זה גם משהו, לא?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

זיו , 17:22 4/1/2005:
מממ...אכן תמונות קשות.

מצד שני, היה פה פוטנציאל לשש-בש. למה לא הבסת אותו?
יש משהו אם הסופים שלך בפוסטים. משהו בסוף לא מסתדר.
ממש בחורה סופיסטיקטד.

רוצה דמקה?

שנה מתוקה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 19:58 4/1/2005:
מה שהיה חסר לי, שאחרי שהביס אותי בהתערבות היה גם טוחן אותי בשש בש.

לא הבנתי מה לא בסדר עם הסוף.

לא יודעת דמקה. בעצם גם בשש בש אני לא ממש שולטת.

אחלה שנה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 18:32 4/1/2005:

הי מותק, מותק, מה נעשה איתך?

בואי נפרק את הסיטואציה לכמה מרכיבים:

1. מקרה הבחור: את תקועה כאן בקונפליקט בלתי פתיר:

מצד אחד את הרפתקנית. אני מכיר את זה טוב. אני חייב להגיד לך שמה שהכי חסר לי במונוגמיה זה לא הזיונים עם כוסיות אחרות אלא ההתרגשות, ההרפתקה, הריח של הטרף והתחושה הממכרת של אי וודאות. גם את מכורה לזה. זו התמכרות מצויינת. זו הסיבה שאני כל כך מסמפט אותך. בקטע הזה אנחנו דומים, שנינו אוהבים לרקוד על סכיני גילוח. אז מה רע?

מה שבעייתי זה הצד השני. כאשה את מרגישה מלוכלכת וצריכה לקרצף. לי אין את זה, גם בקטעים שירדתי נמוך (קראתי לזה להתכלב, ואני מאמין שהייתי במקומות ,המממ.. רדודים בצורה אזוטרית) זה היה עובר לידי. זה לא עובר לידך כי את אשה. וכי זה טבוע בך. אני לא יודע אם זה החברה או המהות, וזה לא משנה.

ואת הקונפליקט הזה אי אפשר לפתור. וזה מאבק בין שני צדדים שלך שיימשך כל החיים.

2. וזה מביא אותי לעניין השני. כואב לי שאת לא אוהבת את עצמך. זה כואב לי כי אני אוהב אותך (ואני לא מתכוון לאהבה במובן הרומנטי, אלא לאהבה במובן זה שאת מושכת אותי, מסקרנת אותי ומגרה אותי)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 18:43 4/1/2005:

לא יודע מאיפה באה ההדגשה הזאת למעלה. אני אמשיך: זה כואב לי כי זה מטומטם להחריד. מה שעושה אותך למי שאת, ומי שאת זה דבר די מדהים, זה בין השאר הקונפליקט הזה, והטירוף והבלגאן.

וזה עושה לך לפעמים חיים קשים, מחשבות רעות, מצבי רוח אפורים או חומים כהים. ואין מה לעשות.

אני אציע לך לעשות משהו פשוט שהצעתי לך כבר בעבר: שימי מראה מול עצמך, את בנאדם קשוח, מלא בקונליקטים ופלונטרים, ושיש לו מגרעות. נכון. אני לא מכחיש. אבל- למרות כל זה, ואולי בגלל כל זה כשכל זה מעורבב עם עוד המון דברים שיוצרים אותך, את נוצצת בכל קבוצה של בני אדם כיהלום בין תכשיטים זולים. וזו עובדה אובייקטיבית. אני משוכנע שאת העניין והאטרקטיביות שמפגינה שולה הוירטואלית מפגינה גם X במציאות.

ויש לך מספיק שכל כדי לראות את זה, ומספיר רגישות כדי לאהוב את מה שאת רואה.

וכדאי שזה יעזור- אחרת אני אגיע ואחבוט בעכוזך הסקסי

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 18:46 4/1/2005:

אה- עוד דבר קטן מותק- שתהיה שנה דבש

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 19:49 4/1/2005:
יום אחרי, בשבת, הייתי כל היום עם חברים טובים בפיקניק. היה לי נורא כיף ושכחתי לגמרי מיום קודם, כאילו בכלל לא קרה. בערב ישבתי לכתוב את הפוסט והתחלתי להתגלגל בירידה. יום א’ היה נורא. הייתי בדאון היסטרי, לא דיברתי כמעט חוץ מההכרחי. למחרת (כלומר אתמול) בערב הייתי אצל ט’ (חברי היקר) וכשחזרתי כבר הרגשתי יותר טוב והעלתי את הפוסט. ממשיכים הלאה.

נוט חמוד שלי, גם אני אוהבת אותך אפילו שהברונטית בטח לא מרשה. לא אכפת לי. זכותי - גם אני ברונטית.

רק דבש. (אפשר לייט?).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 16:07 5/1/2005:

מה פתאום לייט? סמיך, מתוק וניגר (לא נפרט ניגר על מה...)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

טרף קל (האתר שלי) , 23:16 4/1/2005:

הזכרת לי מאורע דומה שקרה לי לפני כמה שנים. סילבסטר, נשיקה בלבד, בלי היכרות מוקדמת וכו’ (וכמובן שרציתי יותר מזה).

אין לי טיפים למיקרה הספציפי, עושה רושם שהסתדרת יופי, בהתחשב במוזרות החיים בת"א.
לפני כמה שנים מישהי אמרה לי שהיא תעדיף לשכב עם מישהו מאשר לתת לו את הטלפון שלה. לקח לי הרבה זמן להבין כמה שזה נכון.

ובתור מישהו שמתנדנד קבוע בין אהבה עצמית מטורפת לתיעוב עצמי בלתי רגיל (ככה זה נרקיסיזם), אין לי טיפים גם לזה.
מלבד... בסופו של דבר, כמו כולנו, את לא לבד.
לא באמת.

(תראי כמה אופטימי אני יכול להיות לפעמים).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 10:39 5/1/2005:
מעניין בקשר להיא עם הטלפון. לי היתה תקופה כזו, כסטודנטית (לפני כ 10 שנים, כאמור) שהעדפתי תמיד להגיע פיזית בעצמי לבחור - ולא שהוא יגיע אלי. לא הייתי יכולה לסבול את המחשבה שהם יידעו איפה אני גרה ובטח לא שיכנסו לי לבית. (היום לא הייתי מעיזה להיכנס לביתו של זר, זה קו אדום מבחינתי. בבית שלי, איכשהו תמיד יש לי תחושת בטחון).
וכשאני חושבת אחורה - מעולם לא קרה לי ששכבתי עם מישהו מבלי שבאמת רציתי בכך, למרות שבהחלט קרה שזה היה רצון מאוד-מאוד רגעי, וקרה גם שמיד לאחר מכן רציתי רק להקיא (מטפורית, כמובן).

זה לא חוכמה להיות אופטימיים על חשבון מישהו אחר. אני אלופה בזה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

טרף קל (האתר שלי) , 11:37 5/1/2005:
אני אישית תמיד מעדיף לבקר בדירות זרות, בעיקר בגלל היכולת הבלתי מתפשרת להתחפף כמה שיותר מהר אחרי האקט(ים). מצד שני, לאחרונה למדתי גם את משפט הקסם: "שאני אזמין לך מונית?"

אין כמו אופטימיות ע"ח מישהו אחר. שאצטט לך איזו קלישאה או שתיים?
משהו כמו:
- זו תקופה כזו, זה יעבור
- אני מבין מה את עוברת
- את צריכה לעשות משהו, ליזום שינוי (בעעעעע).
וכו’

:-)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 11:50 5/1/2005:
כן, יש בכך נוחות (להיות זה שהולך). אני כאמור חוששת להיכנס לבית זר, אבל לעומת זאת למדתי כבר מזמן להגיד - "זוכר איפה חנית?" או לחילופין "כבר מאוחר. יש לי ישיבה מחר על-הבוקר".

אני שונאת כשאומרים לי ליזום.
זה גורם לי לרצות ליזום לבעל-העצה איזו מחבת בראש.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 07:34 5/1/2005:
יש אימרה מסויימת ברוסית,
לפיה איך שמעבירים את ערב ראש השנה
כך תראה גם שאר השנה, בהתאם.

מעניין מה זה אומר במקרה שלך.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 09:30 5/1/2005:

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 11:57 5/1/2005:
שולה, את כל היום עונה לתגובות.
אין לך עבודה או משהו?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 12:12 5/1/2005:

אתה מהק.ג.ב.???

אל תדאג, בוביק.
אני מספקת לבוסית שלי הברקה-שתיים בשבוע, היא מתעלפת לה מאושר בפינה ואני מתפנה לעסוק בחיבוטי נפש.
חוץ מזה הראש שלי עובד במקביל בכמה ערוצים, ככה זה בגיל 40.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 19:19 5/1/2005:
נחמד לראות שאת משלימה עם החלפת הקידומת כל כך הרבה זמן מראש.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 19:20 5/1/2005:
ברח לי למטה, ארור אהיה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

שולה (שם בדוי) (האתר שלי) , 19:37 5/1/2005:
אין לי שום כוונה לפספס הזדמנות לשקוע בטראומת המשבר לאורך פרק זמן מרבי ככל הניתן.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

צ. , 15:10 6/1/2005:
מאלף, כרגיל.
מקרקעית הביצה שלנו, לא נותר לי אלא להגיד, ש - הביצה של השכן (ה) נראית ירוקה יותר.
אשלח לך מייל.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

צ. , 15:11 6/1/2005:
צ"ל מעלף ב-ע’, לא ?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 15:19 6/1/2005:
דווקא בהקשר הזה, גם מאלף הולך לא רע...

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 15:38 6/1/2005:
מעלף/מאלף - לא עקרוני.
בדיוק אתמול בערב הרהרתי בכם ארוכות. תהיתי מה אני צריכה לעשות - להפגין איזו יוזמה או להמשיך בפסיביות הקבועה שלי. חשבתי לעצמי כל מיני מחשבות בקשר לוירטואליה ומציאות וחלקו היחסי של כל אחד מהם בהקשר הזה.
מחכה למייל שלך.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 19:34 10/1/2005:
אני בעד פסיביות...

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 20:04 10/1/2005:

באמת?
את מתכוונת למה שאני חושבת שאת מתכוונת?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 15:19 6/1/2005:
אוף, כמה בנים מגיבים לך, אחותי :))

טוב, יש לי מלא מה להגיד, אבל בעיקר - מתוך הדברים המטומטמים עד מגעילים על גבול המסוכנים שאני עשיתי (מה זה עשיתי? מתי בעצם הפסקתי? זה נגמר? הפסקה? אי של התברגנות מפתיעה באמצע הים המופרע הזה?).

כן זה נמוך, אבל לא הכי נמוך, ולא נמוך מדי, ואפילו יש כאן איזה פתח תקווה (המממ), שהעפת אותו בנחישות ברורה. רק חראם על הנשיקה המגעילה. אני הייתי כורתת את הצואר לגמרי, כי זה באמת דוחה. האם לא נכון לומר שמתישהו אחר היית כבר נותנת לו להשאר, לנסות להוציא מזה איזה טיפת משהו (מה?) ואחר כך להגעל, או אפילו - לא עלינו - להתאהב באידיוט?

ואולי זאת רק אני.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 15:48 6/1/2005:
קראתי פעם איפושהו (אצל שלומית?) שהבלוגים נחלקים לכאלה שמושכים תגובות של "בנים" כאלה של "בנות".
למיטב זכרוני, בלוגריות שמושכות בעיקר תגובות של בנים, תוארו כמשהו שלא-מביאים-הביתה-להכיר-להורים.
ואני כ"כ לא מתאימה להגדרה הזו.. :-(
(הורים תמיד נורא אוהבים אותי).

לא יודעת אם הייתי נותנת לו להישאר. כבר קרה שהראתי למישהו את הדלת בשלבים מתקדמים בהרבה. אבל עדיף שלא אדבר על זה, יש כאן יותר מידי בנים.

אין סיכוי, ולו קלוש, להתאהבות. אני מתאהבת לעיתים מאוד רחוקות. למעשה, אני תוהה אם לא מיציתי כבר את כושר ההתאהבות שלי לגלגול הנוכחי (נראה לי שהיו איזה 4 מקרים כאלו בעברי. הרבה, לא?).

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 19:25 6/1/2005:
אז בדברים מסויימים אני כנראה יותר עלובת נפש ממך. מתאהבת בכל דבר שזז לי מול הפרצוף, בעיקר עם הוא עירום. לכן הבנתי שפשוט אסור לי להשתמש, כי זה ממש כואב ודבילי באופן מיוחד.

זה שאת דווקא אחת שאפשר להביא להורים זה ברור, אבל את הבלוג שלך לא, וזאת אולי הנקודה...

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

שולה (שם בדוי) (האתר שלי) , 20:34 6/1/2005:
אחותי,
אמרת מועדון עליבות - אמרת שולה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

, 17:08 6/1/2005:
ראשית אני רוצה לחלוק על כל הקוראים המודאגים, מצקצקי הלשון, ומחמירי הסבר,
אנחנו (אני מהוועד כאן) רוצים שתעשי דברים מסוכנים\טיפשיים\מסובכים, לנו משעמם אנחנו ניזונים מהמתח אצלך, דברים שלא היינו עושים בעצמנו, אנו החיים חיםי אפורים וחסרי ריגושים מתחממים לאור ההיתיסרויות שלך בניבכי החיים,
אז אנא מימך, שולינקה יקרה, המשכי כך, אל תעצרי, קפצי לבל בור, נסי כל עובר אורח, תחת כל עץ, ובכל חור,
והעיקר, המשיכי לכתוב כאן.
אוהבים. אנחנו

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

שולה (שם בדוי) (האתר שלי) , 18:38 6/1/2005:
לקחתי לתשומת ליבי, ואשתדל לעמוד במשימה בכבוד.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 00:56 10/1/2005:
מזדהה מאד - מכיוון אחר לחלוטין שאיני יכול להרחיב עליו את הדיבור...
אכן חומר למחשבה...

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 10:00 10/1/2005:
יש יותר מכיוון אחד של הזדהות?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

מישהי , 14:26 10/1/2005:

שולה היקרה,
קורת אותך זמן לא מבוטל. אוהבת מאוד את הכתיבה שלך. מנקודת מבטי (שבטח לא מעניינת לך את הגבה השמאלית) את לכודה בתוך הכלוב של עצמך ואת נהנית מזה, זה מה שמחזיק אותך - ליפול ולקום, להתרסק ולאסוף את עצמך כל פעם מחדש. אני אוהבת להרגיש את הריטואל הזה שלך. יש בו ויטאליות מיוחדת. את לא פשוטה לעצמך כלל וכלל ועם זאת אין בך רגע דל.
שתהיה לך שנה נפלאה, שנה של הגשמת תובנות, ויש לך מהן בכמויות בלתי נגמרות. בהצלחה!

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 20:06 10/1/2005:
יש מה בדברייך.

"לא פשוטה" ו"אין בך רגע דל" בהקשר הזה זה אותו דבר, לא?

תודה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

ללא שם , 14:05 11/1/2005:

הבנת אותי טוב מאוד, אך למען הסר ספק - כוונתי היתה שגם עם קשה לך עם עצמך מאוד מעניין לך (ולנו הקוראים..). רק מי שחווה את החושך עמוק למטה יכול לראות את האור הנעים והטוב במצב נורמלי, שלא כמו רובנו המתנהלים בטווח הנורמלי ולא שמים לבנו לחיובי. יומטוב לך.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 14:39 11/1/2005:
מסכימה שמי שחווה את השאול מעריך יותר את המרומים.

גם לך.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

עמית המכשף (האתר שלי) , 11:38 11/1/2005:

סיפור אדיר. צחקתי מאד למרות שלך לא היה מצחיק. סליחה סליחה סליחה.

גם אני נראה צעיר מכפי גילי ובחיים לא הייתי חושב להתערב על נשיקה. שיווו איזה אנשים מוזרים. מאיפה הוא יודע שיהיה לו כיף לנשק אותך.
אנשים מאד מוזרים.
את בסה"כ עמדת בהתחייבות.
שבוע מקסים לך.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

(האתר שלי) , 11:57 11/1/2005:
זה בסדר, במבט לאחור זה מצחיק גם אותי.
לא יודעת למה הוא חשב שיהיה לו כיף, כנראה הוא גם אוהב לקחת סיכונים.

וטוב שיש פה מישהו שיודע להעריך עמידה בהתחייבות!

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

הוספת תגובה חדשה: