(האתר שלי)
, 13:03 8/6/2007:
ממממ...מריח עד לכאן...אני מרגישה ממש פושעת שעוד לא הכנתי כלום. וכן, החזרה למטבח בשבילי היא תמיד סוג של חזרה לשפיות ולשגרה הטובה.
(האתר שלי)
, 13:15 8/6/2007:
אני חושבת שמטבח זה אחד הסימנים של החזרה למשהו שפוי. בעיני זה מבטא את הדאגה הבסיסית לעצמך ולמשפחה (אוכל...). בכל אופן, ככה זה אצלי. אני זוכרת שאחרי תקופת המלחמה בקיץ כל מה שרציתי זה לחזור ולבשל ושכל המשפחה תחזור להתכנס שוב מסביב לשולחן.
כמו פעם.
גם הדברים האחרים יבואו. מספרה. חברות...
גם אמא (האתר שלי)
, 13:26 8/6/2007:
אני חושבת שזה בעיקר קשור ליכולת שלי להתרכז במשהו שהוא לא אורן או היד של אורן. לאורך כל התקופה האחרונה העולם כאילו הצטמצם לגודל כף היד שלו.
העובדה שאני מצליחה לחזור לאט לאט להתרכז בדברים אחרים היא מבטאת את השפיות בעיני יותר מהכל.
(האתר שלי)
, 13:18 8/6/2007:
הזכרתי את זה לא אחת,
איך המטבח החזיר אותי לחיים.
יש משהו ביכולת לבשל שממרכזת וממגנטת את החיים לשוב.
הייתי שמח להצטרף אל הארוחה שלכם
גם אמא (האתר שלי)
, 13:31 8/6/2007:
האמת שאלו בערך שלוש ארוחות, היום לצהרים כבר אכלנו את הלזניה עם סלט של אפרסקים וגבינה כחולה.
את הדגים נאכל הערב לארוחת ערב עם אורז,
ואת העוף בדבש נאכל מחר לצהרים (כפי הנראה גם אם אורז).
ואתה מוזמן להצטרף לכל אחת מהארוחות האלו.
גם אמא (האתר שלי)
, 14:17 8/6/2007:
לדעתי קישואים צריך לכתוב קישועים. זה פשוט יותר מתאים ככה. וזו גם שגיאת כתיב קבועה שלי. יש לי כמה כאלו.
אז בעצם כמו שנראה לי זה שכולם טועים ורק אני כותבת את זה נכון.
אגב, לא קיבלתי את המייל שלך לא הביתה ולא לעבודה.
גם אמא (האתר שלי)
, 16:13 8/6/2007:
אני בטוחה ששלחת, זה השרת דואר האכזרי הזה שבולע לי מכתבים. ראית שנתתי לך קרדיט על הקישואים?
כמו שאת רואה אני ערה, את יכולה להתקשר מתי שיתחשק לך.
(האתר שלי)
, 20:59 8/6/2007:
אולי ביומולדת של בנבני בראשית אוגוסט...
אני קרוע מגעגועים אליו!
אך ראיתי שהקישועים (אני מאמץ את הכתיב הזה) כבר יאזלו עד אז...
אני כותב קמח טופח... אולי כי אני אוהב אפונה
גם אמא (האתר שלי)
, 21:03 8/6/2007:
אתה צודק, טופח נשמע הרבה יותר מתאים מתופח. זה טפוח כזה, לא?
יקירי, גם אם לא יהיו קישועים ואפילו לא קישואים באוגוסט, אני אמצא כבר מה להכין לכבודך. ובטח אטפיח גם איזה בצק לחלה של שבת.
גם אמא (האתר שלי)
, 16:07 8/6/2007:
אנחנו משתדלים. לחזור מה שיותר לחיים רגילים. זה לא יהיה הרבה זמן החיים הרגילים שהיו לנו, (וכהוכחה, אני לא ישנה צהרים ביום שישי) אבל מה שאפשר לשמר אנחנו משתדלים.
(האתר שלי)
, 15:11 8/6/2007:
לא העזתי לשאול מה קורה עם הגמילה מעישון בתקופה הקשה הזאת. קיוויתי שהחזקת מעמד.
אם אני זוכרת נכון, התחלתי להגיב אצליך כדי לתמוך בנסיון שלך להיגמל מהמנהג הלא בריא הזה.
אני מאד מקווה שתמצאי את הכוחות להתחיל את תהליך הגמילה מחדש. עצם העובדה שאת חושבת על הפסקה זה סימן טוב.
(האתר שלי)
, 16:18 8/6/2007:
לא נראה לי. אנחנו כולנו בני אדם ולא מלאכים.
בדיחות לחוד, מה שברור זה שיותר קל לי להתקרב אליך בעולם הווירטואלי. אילו היינו נפגשים במציאות הייתי מתרחקת ממך קילומטר, כמו מכל המעשנים.
אני לא סובלת את הריח של סיגריות. אני אסתמטית וסיגריות גורמות לי להשתעל.
אני לא יודעת איזה סוג מעשנת את, אבל יש לי בעיה עם האנשים שמתעקשים לעשן בכל מקום ולא אכפת להם שהם מרעילים את הסובבים אותם .
גם אמא (האתר שלי)
, 16:21 8/6/2007:
אני חושבת שאני אדם דיי נחמד, ושכזו אף פעם לא עישנתי ליד אנשים שזה מפריע להם. גם כשהייתי מעשנת שנחשבת כבדה דבר שאני לא כבר 4 שנים. (אחרי הבר מיצווה של הבן הורדתי כמויות באופן דרסטי) אף פעם גם לא עישנתי בבית תמיד במרפסת ובכלל במקומות סגורים נראה לי דיי מגעיל לעשן כי משום מה, אני לא סובלת את הריח. כך שאני מקווה שגם אילו היינו נפגשות, היית יכולה להתקרב אלי.
כל המאכלים בהחלט נשמעים תאווה לחיך
אני מניח שהחזרה למטבח מסמלת חזרה לשפיות כי בישול הוא עיסוק איטי שאפשר וצריך להתענג עליו
ובשעות משבר למי יש חשק וכח נפשי להכנס למטבח
אני מאחל לך שבנוסף לכל אלה תחליטי שאת נכנסת לתהליך גמילה מעישון
עשית את זה והצלחת,תוכלי לעשות זאת שוב
גם אמא (האתר שלי)
, 16:10 8/6/2007:
אני נורא רוצה לחזור לזה, כמו גם לקצת התעמלות שעשיתי קודם ובאופן כללי לתחושה שאני מטפלת בעצמי, אבל עדיין נורא קשה לי לעשות את הצעד הראשון. אני מקווה שכמו שבהפתעה פתאום חזר לי החשק לבשל ככה שאר הדברים יבואו.
גם אמא (האתר שלי)
, 18:51 8/6/2007:
האמת שאני מאוד אוהבת לבשל בד"כ, זה דרך היצירה היחידה שאני מצליחה להתבטא בה במידה מסויימת. אני לא כשרון גדול, (אמא שלי ואחותי שמות אותי בכיס הקטן) אבל יוצאים לי דברים דיי סבירים.
בתקופה הזו משום מה ממש לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות משהו יותר מורכב מלחמם במיקרו משהו מוכן, איזה חוסר ריכוז, או סבלנות, לא יודעת. אני מקווה שזה באמת סימן שאני וכולנו חוזרים לעצמנו.
(האתר שלי)
, 21:17 8/6/2007:
יש תקופות כאלו שקשה ומזניחים אבל בסוף חוזרים להכול.
אני נפרדתי מחבר שהיה לי בקושי לשבוע(היה אמור להיות הראשון אבל בסוף לא היה כלום), ופתאום היום קלטתי שכולם יוצאים מהבית לסבא וסבתא מאופרים ורק אני כבר לא מתאפרת אז שמתי מסקרה כדי לחזור לעצמי. קלטתי שאני לא מרגישה יפה כמו אז, כמו שהייתי גם לפני שהוא הגיע.
גם אמא (האתר שלי)
, 20:55 8/6/2007:
אני לא כזו בשלנית גדולה אבל אני בהחלט נהנת מזה, ומרגישה מאוד יצירתית. מה אני אעשה, אני לא יודעת לצייר, לא לנגן (יודעת אבל מסכנים המאזינים) בקושי לכתוב. אז אני משקיעה את היצירתיות שלי במטבח. בנתיים לא נרשמו תלונות גדולות מצד האוכלים אז אני מניחה שזה בסדר.
נוי
, 20:47 8/6/2007:
בדיוק אתמול בלילה חשבתי עלייך בקטע של העישון ואיכשהו היה לי ברור שבעקבות המאורעות חזרת לעשן. אל תאשימי את עצמך. את רק בן אדם ובהדרגה תוכלי למצוא את החוסן הנפשי להגמל שוב.
וברור שמטבח= שפיות. אני שמחה לשמוע שבילית שם קצת..
ואני הרבה יותר שמחה לשמוע שאתם כבר עושים פיזיוטרפיה. זו התקדמות גדולה. ממשיכה להחזיק אצבעות חזק חזק לריפוי מהיר ושלם.
גם אמא (האתר שלי)
, 20:53 8/6/2007:
כן, גם טיפטפתי את האינפורמציה הזו פה ושם, אבל החלטתי לכתוב את זה קבל עם ועדה שאני לא ארגיש שאני מסתירה משהו, כ"כ הרבה רעש עשיתי עם הגמילה הזו, וכ"כ תמכתם בי כולכם, מגיע לכם לדעת גם כשאני מפשלת.
פיזוטרפיה וריפוי בעיסוק הוא מתחיל עכשיו בקטנה, לשמר את התנועה הפסיבית של האצבעות. עוד מעט אחרי שיוציאו לו את הברזלים אז תתחיל העבודה הקשה ואז זה גם יהיה יום יום, עכשיו זה הזמן לגייס את כל המשפחה להסעות.
שלגיה (האתר שלי)
, 18:36 9/6/2007:
הכל בסדר , הייתי בשבוע לימודים ועכשיו אני מרפאה בקולנים ריפוי בצליל , ולא הייתי מחוברת כל השבוע , עכשיו חזרתי , מאחלת שבוע שקט ושולחת כל הזמן אנרגית ריפוי לאורן לשניכם חיבוקי אור ואהבה למילוי המצברים .....הנה סל של פרחי אור
(האתר שלי)
, 06:40 10/6/2007:
תמיד אהבתי בלוגריות אמהיות... אני מצטערת על מה שקרה לבן שלך, אבל אני יודעת (בקושי מכירה אותך, אבל כבר יכולה לראות,) שתצליחי לחזור לעצמך ולהתגבר על זה. זה נכון שבחיים יש המון סיכונים - המון צוקים שאפשר ליפול מהם, המון אש שאפשר להשרף ממנה, המון גזים רעילים שאפשר לשאוף... אבל ככה זה החיים, וצריך להגיד תודה שיש לנו את האפשרות להתמודד עם זה. ללכת רחוק מקצה הצוק, לשמור את הנר רחוק מהעיתון, לא לחורר מיכלים של גזים רעילים...
גם כן אמא
תגובות לקטע: חוזרת לעצמי? הוספת תגובה חדשה
ממממ...מריח עד לכאן...אני מרגישה ממש פושעת שעוד לא הכנתי כלום. וכן, החזרה למטבח בשבילי היא תמיד סוג של חזרה לשפיות ולשגרה הטובה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
באמת יש בבית ריח טוב, ריח של תבשילים. אני קצת מופתעת מהתגובות בהקשר של מטבח = שפיות חשבתי שזו שריטה אישית שלי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חושבת שמטבח זה אחד הסימנים של החזרה למשהו שפוי. בעיני זה מבטא את הדאגה הבסיסית לעצמך ולמשפחה (אוכל...). בכל אופן, ככה זה אצלי. אני זוכרת שאחרי תקופת המלחמה בקיץ כל מה שרציתי זה לחזור ולבשל ושכל המשפחה תחזור להתכנס שוב מסביב לשולחן.
כמו פעם.
גם הדברים האחרים יבואו. מספרה. חברות...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני חושבת שזה בעיקר קשור ליכולת שלי להתרכז במשהו שהוא לא אורן או היד של אורן. לאורך כל התקופה האחרונה העולם כאילו הצטמצם לגודל כף היד שלו.
העובדה שאני מצליחה לחזור לאט לאט להתרכז בדברים אחרים היא מבטאת את השפיות בעיני יותר מהכל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הזכרתי את זה לא אחת,
איך המטבח החזיר אותי לחיים.
יש משהו ביכולת לבשל שממרכזת וממגנטת את החיים לשוב.
הייתי שמח להצטרף אל הארוחה שלכם
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
האמת שאלו בערך שלוש ארוחות, היום לצהרים כבר אכלנו את הלזניה עם סלט של אפרסקים וגבינה כחולה.
את הדגים נאכל הערב לארוחת ערב עם אורז,
ואת העוף בדבש נאכל מחר לצהרים (כפי הנראה גם אם אורז).
ואתה מוזמן להצטרף לכל אחת מהארוחות האלו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עם אורז עם אורז, מה זה קרה לי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה בגלל הקישועים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לדעתי קישואים צריך לכתוב קישועים. זה פשוט יותר מתאים ככה. וזו גם שגיאת כתיב קבועה שלי. יש לי כמה כאלו.
אז בעצם כמו שנראה לי זה שכולם טועים ורק אני כותבת את זה נכון.
אגב, לא קיבלתי את המייל שלך לא הביתה ולא לעבודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שלוח שלחתי.
אתקשר מיד כשתצא שעת שנת הצהריים
(לא שלי, כמובן, כי כל העולם החליט לצלצל/לסמס לי בדיוק בין שתיים לארבע)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני בטוחה ששלחת, זה השרת דואר האכזרי הזה שבולע לי מכתבים. ראית שנתתי לך קרדיט על הקישואים?
כמו שאת רואה אני ערה, את יכולה להתקשר מתי שיתחשק לך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא נראה לי שהעם אורז כבר את חפציו...
אך אורז זה טוב.
גמטעים
גמבריא
וגם סימן למזל (טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
LOL
אמן ואמן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה תודה
לוואי והייתי יודע את קפיצת הדרך...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רק תגיד מתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אולי ביומולדת של בנבני בראשית אוגוסט...
אני קרוע מגעגועים אליו!
אך ראיתי שהקישועים (אני מאמץ את הכתיב הזה) כבר יאזלו עד אז...
אני כותב קמח טופח... אולי כי אני אוהב אפונה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אתה צודק, טופח נשמע הרבה יותר מתאים מתופח. זה טפוח כזה, לא?
יקירי, גם אם לא יהיו קישועים ואפילו לא קישואים באוגוסט, אני אמצא כבר מה להכין לכבודך. ובטח אטפיח גם איזה בצק לחלה של שבת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אתנהדרת את
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נשמע כאילו אתם חוזרים ל"עסקים כרגיל", טוב לשמוע
ובתיאבון לכולם
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אנחנו משתדלים. לחזור מה שיותר לחיים רגילים. זה לא יהיה הרבה זמן החיים הרגילים שהיו לנו, (וכהוכחה, אני לא ישנה צהרים ביום שישי) אבל מה שאפשר לשמר אנחנו משתדלים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נשמע טעים ומזין...
לגבי כל השאר - לאט לאט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בנתיים אני יכולה להעיד על הלזניה שהיתה בהחלט טעימה מאוד.
ובעניין הלאט לאט את צודקת מאוד. תודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא העזתי לשאול מה קורה עם הגמילה מעישון בתקופה הקשה הזאת. קיוויתי שהחזקת מעמד.
אם אני זוכרת נכון, התחלתי להגיב אצליך כדי לתמוך בנסיון שלך להיגמל מהמנהג הלא בריא הזה.
אני מאד מקווה שתמצאי את הכוחות להתחיל את תהליך הגמילה מחדש. עצם העובדה שאת חושבת על הפסקה זה סימן טוב.
בתיאבון עם המטעמים שהכנת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני מקווה שלא תעזבי אותי עכשיו, בגלל שאכזבתי אותך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא נראה לי. אנחנו כולנו בני אדם ולא מלאכים.
בדיחות לחוד, מה שברור זה שיותר קל לי להתקרב אליך בעולם הווירטואלי. אילו היינו נפגשים במציאות הייתי מתרחקת ממך קילומטר, כמו מכל המעשנים.
אני לא סובלת את הריח של סיגריות. אני אסתמטית וסיגריות גורמות לי להשתעל.
אני לא יודעת איזה סוג מעשנת את, אבל יש לי בעיה עם האנשים שמתעקשים לעשן בכל מקום ולא אכפת להם שהם מרעילים את הסובבים אותם .
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חושבת שאני אדם דיי נחמד, ושכזו אף פעם לא עישנתי ליד אנשים שזה מפריע להם. גם כשהייתי מעשנת שנחשבת כבדה דבר שאני לא כבר 4 שנים. (אחרי הבר מיצווה של הבן הורדתי כמויות באופן דרסטי) אף פעם גם לא עישנתי בבית תמיד במרפסת ובכלל במקומות סגורים נראה לי דיי מגעיל לעשן כי משום מה, אני לא סובלת את הריח. כך שאני מקווה שגם אילו היינו נפגשות, היית יכולה להתקרב אלי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה מזל. אקח את האופציה בחשבון.
הייתי מאד מתאכזבת אם לא היית כזאת נחמדה.
הרגעת אותי וגם הפתעת אותי. לא ידעתי שיש מעשנים שלא אוהבים ריח של סיגריות. ממש חידוש בשבילי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
חזרה ענקי!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
והסתדר העניין דרך אגב D:
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יופי, אבל תעדכני אותי בכל מקרה מה קורה. בסדר?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוקיי. אתמול בערב דווקא נשמע יותר טוב - החום ירד, אבל אני אהיה שקטה אחרי שהרופא יגיד שזה הטיפול הנכון.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז כנראה שהוא אמר שזה הטיפול הלא נכון.
שאלוהים יעזור להם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וואלה? אלוהים אדירים. אני אדבר איתך מחר בטלפון, לא נראה לי שזו הפלטפורמה הכי מתאימה לזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כל המאכלים בהחלט נשמעים תאווה לחיך
אני מניח שהחזרה למטבח מסמלת חזרה לשפיות כי בישול הוא עיסוק איטי שאפשר וצריך להתענג עליו
ובשעות משבר למי יש חשק וכח נפשי להכנס למטבח
אני מאחל לך שבנוסף לכל אלה תחליטי שאת נכנסת לתהליך גמילה מעישון
עשית את זה והצלחת,תוכלי לעשות זאת שוב
שבת שלום יקירתי
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני נורא רוצה לחזור לזה, כמו גם לקצת התעמלות שעשיתי קודם ובאופן כללי לתחושה שאני מטפלת בעצמי, אבל עדיין נורא קשה לי לעשות את הצעד הראשון. אני מקווה שכמו שבהפתעה פתאום חזר לי החשק לבשל ככה שאר הדברים יבואו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
Oh yeah, oh mama!
(על האוכל).
וחוץ מזה,
אמרתי לך!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
חזרת?לפני שניה קיבלתי ממך אס אמ אס משם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איך הזמן טס כשנהנים .
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לאחרונה גיליתי שהוא טס גם כשלא כ"כ נהנים.
שלחתי לך מייל לכי לקרוא ולענות לי לפני שהרגל נשרפת לי פה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יו איזה בשלנית את. אתמול התחפשתי לבשלנית כי בנדוד שלי ואישתו באו לביקור.(פשטידת צנוברים ועשבי תיבול, סביצ’ה בקינואה, דמפלינגז (מוכנים, נו מה), וירקות בתנור.
אבל זה לא העיקר,כמובן, העיקר שבאמת תחזרי לדברים האלה. השיגרה מרגיעה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
האמת שאני מאוד אוהבת לבשל בד"כ, זה דרך היצירה היחידה שאני מצליחה להתבטא בה במידה מסויימת. אני לא כשרון גדול, (אמא שלי ואחותי שמות אותי בכיס הקטן) אבל יוצאים לי דברים דיי סבירים.
בתקופה הזו משום מה ממש לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות משהו יותר מורכב מלחמם במיקרו משהו מוכן, איזה חוסר ריכוז, או סבלנות, לא יודעת. אני מקווה שזה באמת סימן שאני וכולנו חוזרים לעצמנו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מקווה בשבילך שבאמת זו התחלה של חזרה לעצמך! מאחלת לך שתצליחי לחזור לכל מה שצריך ובעיקר שתצליחי להיגמל מהסיגריות הארורות.
אוהבת ושולחת חיבווווווק ענקיייייייי
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני נורא מקווה, אני לא אוהבת את זה שאני כ"כ מזניחה את עצמי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש תקופות כאלו שקשה ומזניחים אבל בסוף חוזרים להכול.
אני נפרדתי מחבר שהיה לי בקושי לשבוע(היה אמור להיות הראשון אבל בסוף לא היה כלום), ופתאום היום קלטתי שכולם יוצאים מהבית לסבא וסבתא מאופרים ורק אני כבר לא מתאפרת אז שמתי מסקרה כדי לחזור לעצמי. קלטתי שאני לא מרגישה יפה כמו אז, כמו שהייתי גם לפני שהוא הגיע.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוי אני נורא מצטערת לשמוע. דווקא ביקרתי אצלך אתמול ולא ראיתי אזכור לכך.
אני מקווה שאת בסדר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חיה כרגיל רק עם עצב קצת בלב ומחשבות מה היה קורה אם זה לא היה נגמר, אבל עובר לי ולכן אני לא כותבת על כך הרבה בבלוג.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
העיקר שאת מצליחה לראות את האור שבקצה המנהרה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
נו, חייבים לראות אור, אחרת איך נתקדם?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וואו- את ממש בשלנית !
שבת נפלאה לך
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני לא כזו בשלנית גדולה אבל אני בהחלט נהנת מזה, ומרגישה מאוד יצירתית. מה אני אעשה, אני לא יודעת לצייר, לא לנגן (יודעת אבל מסכנים המאזינים) בקושי לכתוב. אז אני משקיעה את היצירתיות שלי במטבח. בנתיים לא נרשמו תלונות גדולות מצד האוכלים אז אני מניחה שזה בסדר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בדיוק אתמול בלילה חשבתי עלייך בקטע של העישון ואיכשהו היה לי ברור שבעקבות המאורעות חזרת לעשן. אל תאשימי את עצמך. את רק בן אדם ובהדרגה תוכלי למצוא את החוסן הנפשי להגמל שוב.
וברור שמטבח= שפיות. אני שמחה לשמוע שבילית שם קצת..
ואני הרבה יותר שמחה לשמוע שאתם כבר עושים פיזיוטרפיה. זו התקדמות גדולה. ממשיכה להחזיק אצבעות חזק חזק לריפוי מהיר ושלם.
שבתשלום מחרדתית לחרדתית :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כן, גם טיפטפתי את האינפורמציה הזו פה ושם, אבל החלטתי לכתוב את זה קבל עם ועדה שאני לא ארגיש שאני מסתירה משהו, כ"כ הרבה רעש עשיתי עם הגמילה הזו, וכ"כ תמכתם בי כולכם, מגיע לכם לדעת גם כשאני מפשלת.
פיזוטרפיה וריפוי בעיסוק הוא מתחיל עכשיו בקטנה, לשמר את התנועה הפסיבית של האצבעות. עוד מעט אחרי שיוציאו לו את הברזלים אז תתחיל העבודה הקשה ואז זה גם יהיה יום יום, עכשיו זה הזמן לגייס את כל המשפחה להסעות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מאחלת לך ולמשפחתך סוף שבוע רגוע ונעים באהבה משלגיה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הו שלגיה,איזה יופי לראות אותך, מה קורה? הכל בסדר?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הכל בסדר , הייתי בשבוע לימודים ועכשיו אני מרפאה בקולנים ריפוי בצליל , ולא הייתי מחוברת כל השבוע , עכשיו חזרתי , מאחלת שבוע שקט ושולחת כל הזמן אנרגית ריפוי לאורן לשניכם חיבוקי אור ואהבה למילוי המצברים .....הנה סל של פרחי אור
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הדבר הטוב היחיד באמת שאפשר להגיד על החרא הזה שעברתם הוא שזה מכניס הכל לפרופורציות.
יאללה, קפה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
קפה וקניש קינמון. הפוסט האחרון שלך עשה לי כזה חשק שקניתי מלא עוגיות שמרים כאלו מכל מיני סוגים.
פרופורציות גיליתי לצערי הן משהו שבא והולך ולא הופך לתפיסת עולם חדשה , לפחות אצלנו לצערי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני בטוחה שמשהו נשאר. ימים יגידו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נראה לי שזו פשוט הסתגלות למצב החדש.
המשך שבת נעימה
נ.ב.
בישלת בדיוק את המאכלים שאני הכי אוהבת :))
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תמיד אהבתי בלוגריות אמהיות...
אני מצטערת על מה שקרה לבן שלך, אבל אני יודעת (בקושי מכירה אותך, אבל כבר יכולה לראות,) שתצליחי לחזור לעצמך ולהתגבר על זה.
זה נכון שבחיים יש המון סיכונים - המון צוקים שאפשר ליפול מהם, המון אש שאפשר להשרף ממנה, המון גזים רעילים שאפשר לשאוף... אבל ככה זה החיים, וצריך להגיד תודה שיש לנו את האפשרות להתמודד עם זה. ללכת רחוק מקצה הצוק, לשמור את הנר רחוק מהעיתון, לא לחורר מיכלים של גזים רעילים...
מקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר!
-שירה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מה ההבדל בין קישוע לקישוא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מה שלא יקרה בחיינו, אנו תמיד חוזרים למסלול, כי אין ברירה............ the show must gow on
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הוספת תגובה חדשה: