שלגיה (האתר שלי)
, 20:40 9/6/2007:
שבוע טוב לך יקירה , סקרנית לדעת מי זו שגרמה לך לקנאה , בהחלט מסכימה אוכל עושים מאהבה , [נדמה לי שאפילו יש פרסומת כזאת על החומוס] ובהצלחה בכל מה שתעשי אוהבת שלגיה ונדמה לי שאני הראשונה
(האתר שלי)
, 21:54 9/6/2007:
אני יכולה להבין לגמרי קנאה. זה אנושי, זה טבעי, זה קורה לי לפחות פעם ביום ואני מנסה להפיק מזה את המירב, כי לקנאה יש כוח מדרבן.
אני רק לא מצליחה להבין את המעבר מ"קנאה" ל"שנאה". איך את יכולה לשנוא מישהי שאת לא מכירה?
איך קינאה יכולה לדרבן אותך? אותי היא מסרסת מעקרת, חוסמת, עוצרת, הופכת אותי לאימפוטנטית וחסרת יכולת ואט סו אבר. אני שונאת אותה כי היא כל כך מוצלחת ואני לא. אני שונאת אותה, כי היא גורמת לי לשנוא את עצמי, על כך שאני מקנאה בה. (ובינינו- אני בעצמי לא יודעת מה מניע אותי, ומה מצליח לדררבן אותי לפעולה, אבל אני בטוחה שזה לא קינאה).
(האתר שלי)
, 22:37 9/6/2007:
מחשבות אל קלות. הרבה חשבון נפש עם עצמך
לא תוכלי היות כמוה. תוכלי להיותרק רק עצמך, אם תזעי ללכת על זה.
תנסי ותכשלי ושוב תנסי ותצליחי חלקית ושוב תנסי. עד שבסוף זה יבוא
כנראה שבשבלב הזה את רק רוצה במחשבות. זה עוד לא מתבטא במעשים. כנראה שהדרייב הזה עוד לא מספיק חזק אצלך. אחרת כבר היית חוצה את נהרות ומטפסת על הרים
(האתר שלי)
, 22:40 9/6/2007:
תודה. אני לא רוצה להיות כמוה. אני אפילו לא רוצה פופולריות כמו שלה. זה גדול עליי. אבל כן אני רוצה הכרה שאני טובה. וכן, אני רוצה לעסוק במקצוע. וכן את צודקת, הדרייב הזה עדיין לא חזק אצלי אחרת כבר מזמן הייתי חוצה את הסמבטיון..... גם על כך אני כועסת על עצמי.
(האתר שלי)
, 12:18 10/6/2007:
פמה אמרה נכון... כמה שאת אנושית ו(אני מוסיף)יודעת לעטוף את זה ביופי יחודי ומיוחד...
אני לא יכול להתחבר לרגש של קינאה שמוביל לשינאה.
לא מכיר.
בהיכרות שלי עם כתיבתך, אני יכול לומר כי כתיבתך מקסימה ועמוקה ומיוחדת.
אך לא כל אחד יכול להתחבר אליה.
זוכרת את הדיון שלנו פעם על כתיבה סגורה?
הכתיבה שלך סגורה ולכן קשה לרוב האנשים להכיל אותה ולהגיב עליה.
או יותר נכון למקום שממנו נבעה הכתיבה.
לגבי הקריירה. קמח ותורה, זוכרת?
את צריכה לייצר את הקמח למען תינבע התורה.
זה סדר הדברים לדעתי.
זו לא שינאה כזו, מהסוג המצמית ומהכריע, זה לא מגיע לה לאותה בחורה, זו מין שנאה קלה, קצרצרה, ברת- חלוף. ואני לא מוכנה להתנצל על מה שכתבתי. כך הרגשתי באותו הרגע. רע. והודיתי בכך. ולא התיימרתי להיות טובה.
ובאשר לכתיבה שלי- כן אני יודעת שקשה לרוב האנשים להתחבר אליה, ומדוע. זה לא אומר שמדי פעם אני רוצה להיות במקום אחר. או לכתוב אחרת. או בכלל להיות מישהי אחרת. לכולנו יש חולשות, לכולם יש נקודות חלשות.
והקריירה? אם אדע מהו הקמח שאני אמורה לייצר/ רוצה לייצר, יהיה לי יותר קל עם התורה....
(האתר שלי)
, 15:06 11/6/2007:
הייתה כאן תמיכה נהדרת, שרק כאן יכולה להתממש.
אני אכה אותך בקדושה אם כך תכני אותי ולא עוד פעם אחת!!
על כל השאר אומר כך:
אלוהים מדבר איתך בשפה שלו.
את מנסה לתרגם אותה לשפה שאת מכירה.
כולנו כאלה...
אך אלוהים בשלו.
אני תמיד מנסה להקשיב שוב ושוב ושוב ושוב...
בין שתי נקודות עובר רק קו אחד.
בין אלוהים לאדם עוברים הרבה...
חיבוקירותח {}
(האתר שלי)
, 15:16 11/6/2007:
ממממ.....אני חושבת שאני אנסה בכ"ז לגרום לך להכותני בקדושה......זה מתחיל למצוא חן בעיני.... יאמי.
אלוהים מנסה לבחון אותי עד כמה אני שלמה ורוצה את מה שאני חושבת שאני רוצהועושה עכישו. הדבר הכי קל עבורי זה לחזור לאותו דפוס עבודה שנאי מנסה לברוח ממנו. הדבר הכי קל הוא להשאר ממורמרת ולהפוך את חיי להחמצה. לעיתים יש לזנוח את הדרך הישנה, שבה הלכנו בעבר, ולנסות דרך חדשה, גם אם זה אומר להתחיל הכל מחדש. זה לא קל, וזה קשה, ותמיד יהיו פיתויים בדרך. אבל אם אני אמיצה, ואם אני מקבלת תמיכה מחבריי שעושים את דרכם שלהם, אז אני יכולה. וכמובן שתהיינה נקודות שבירה בדרך, אבל בלי החברים, מה הייתי עושה?
רמה (האתר שלי)
, 12:20 10/6/2007:
מוכר לאללה - גם לי יש בולגרית כזו , שמעצבנת, מרגיזה
למה היא מצליחה לכתוב בכזו פתיחות- ואני לא?!
את מכירה את הרבנית המעצבנת במקרה?
(האתר שלי)
, 13:55 10/6/2007:
נו שוין, כבר אמרו לך שאת אנושית. אז אני אוסיף שאת גם נורא אמיצה. זה לא פשוט להודות ברגשות שכאלו. אני בטוחה שהרבה מאוד אנשים חווים את אותם רגשות, אבל מעט מאוד מודים בהן.
(רגש זה זכר או נקבה? התבלבלתי קצת, רגש עז, רגש עמוק, אבל רגשות ולא רגשים, מוזר אה? עברית שפה קשה)
פעם יצא לי ככה במקרה לגמרי להסתובב באולם יצור של מאפיה, וללטף את הלחמים בשלב שהם היו עדיין בצק ועוד לא נאפו, אמרתי אז שזה מרגיש לי כמו ללטף טוסיק של תינוק. אין ספק שאוכל מעורר המון רגשות נוספים יחד איתו. ואהבתי את ההקבלה שעשית בין אנשים שאוהבים אוכל לאנשים שאוהבים את החיים.
(נו מה? שאני אחשוב אחרת? )
(האתר שלי)
, 14:06 10/6/2007:
א. ההקבלה הייתה מתבקשת.... ואי, ללטף לחם כמו שמלטפים טוסיק של תינוק....אני מקנאה בך (מהמקום החיובי, כמו שקינאי בפמה....) ומסתבר שיש די הרבה אנשים שחושבים כמוך וכמוני. זה מה שניסיתי להגיד בפוסט, בחלקו השני בכולופן. ב. כתבתי שזו הפעם הראשונה שאני מודה ביני ובין עצמי, ובגם בקול רם ברגש כזה. הרי כבר סיכמתי שהבלוג הזה הוא עבורי במקום ללכת לטיפול נפשי. ג. המין הדיקדוקי של המילה "רגש" אינו קשור למין הסמנטי של המושג- רגש (אני ב ד י ו ק אבל בדיוק כותבת עבודה - וזו אחת השאלות...) וזה ממש לא הדוגמה- זה כמו שולחן, ושולחנות. נו שכחתי מה זה. שיהיה.
כל אחד בחר לעצמו את הכרית עליה הוא ישן בלילה!!!!!! את יש לך על מי להוציא את העצבים ועם מי לריב ועם מי להתפייס!!!!!!! ויש לך גם שאלות שוות- מהות האדם וכאלו. שאלות של חכמים!!!!! שצריך לחשוב עליהן!!!! ומה אני? אני צריכה לנתח את "הוא הלך בשדות" ואת "אינטילגנציה מלאכותית"!!!! עכשיו נראה אותך במסכנות!!!! הא!!!!
(האתר שלי)
, 23:51 10/6/2007:
יקירתי, אני מאנית-דפרסיבית עם הפרעות נוירולוגיות עיצביות בקליפת המוח ונטיה להרס עצמי, ששומעת קולות באמצע הלילה ובטוחה שחבריה באו להחזיר אותה לפלאנטת מוצאה, מעבר לכך שאני -GOD’s gift to the human race , עם חלב דל שומן, ובלי סוכר. אבל תעשה את זה חזק בבקשה. הו כן, חזק, ככה כמו שאני אוהבת, כן, כן, כן!!!!!
לכי ללמוד, שזה לא ישב לי על המצפון, פולניה שכמותך.
(האתר שלי)
, 22:02 10/6/2007:
זו לא היא אלא אני. זו לא היא, אלא דמותה הוירטואלית, שמייצגת את כל מי שעושה את כל מה שאני לא מסוגלת - מתוך אימפוטנציה נפשית/ רגשית - לעשות. אני אפילו לא מכירה אותה. אני לא ממש שונאת אותה.
אני אפילו לא מחפשת עבודה בפועל, אלו הן הצעות ש"נופלות" עליי. ולמה לא לחפש משהו שאני כן וצה? כי אני מפחדת. אני מפחדת שלא אמצא עבודה, שלא יהיה מי שירצה אותי. כי גם אם אמצא, אני אצטרך להתחיל מהתחלה, וזה אומר להמשיך להיות במצב של חוסר יכולת כלכלית, וזה אומר שאני אצטרך להמשיך לגור כפי שאני גרה עכשיו בלי יכולת יציאה ובלי אפשרות בחירה. כי אני מפחדת שאני לא מספיק טובה ללכת בכיוון שבו אני רוצה. כי אני חלשה ולא מספיק אמיצה.
(האתר שלי)
, 22:16 10/6/2007:
יש לך מנטרה כזאת שאת חוזרת עליה כל הזמן.
בסה"כ, עבודה שמכניסה מעט כסף מכניסה יותר מחוסר עבודה.
את יודעת מה? אל תחפשי עבודה טובה. רק תתחילי להתעניין בכיוון. תבררי מה לעשות ולאן לפנות אם פעם תרצי כזאת עבודה. אין לך מה להפסיד. רק משהו לעשות בזמן החופשי שלך.
(האתר שלי)
, 22:28 10/6/2007:
זה לא מנטרה, זו אמת. ואני לא מחפשת עבודה טובה. אני לא מחפשת עכשיו בכלל. אני רוצה להתחיל לחפש רק באמצע יולי- אחרי המבחנים. וכן, אני עושה לעצמי רשימות של פתקים צהובים כאן בצד של המחשב, מה אני "צריכה" לעשות, ואל מי לפנות, אם וכאשר אחליט שאני צריכה להזיז את הישבן שלי. אבל כן, אני זקוקה למילה טובה, פה ושם, שתגיד לי- כן, את יכולה.
1. אני אוהבת את הכתיבה שלך יותר מכתיבה של כל אחד אחר פה ויסלחו לי האחרים...
לגביי הקנאה - את יודעת מה? אני מקנאה כשאני רואה עבודות צורפות מוצלחות של אחרים ולרגע זה גורם לי לחשוב שלא אצליח להגיע לרמה ולהצלחה שלהם. אבל אח"כ אני נזכרת ביחודיות שלי ובכך שיש לי סגנון משלי. אני בדרך להגשמת החלום שלי והדרך לוקחת זמן ומאמץ. תחשבי שאת לא בתחרות עם אף אחד; לך יש דברים שלבחורה הזו אין, בסגנון, באישיות, הנגיעה בכאב...תהיי גאה במה שיש לך ולא יהיה לך מה לקנא במה שיש לאחרת.
2. למה לותר על החלום? את בדרך להגשים אותו והעבודה תמלא פשוט את צרכי הקיום והמסע אל הגשמת החלום (כך אני מתייחסת גם אל העבודה שלי, אגב)
3. לפוסט לא הייתי קוראת אחרת מאשר "לחם זיתים". ובחרתי את השם הזה אינטואיטיבית עוד לפני שראיתי אפילו מה היתה הכותרת שנתת לו. רק אח"כ עליתי למעלה ושמתי לב...
(האתר שלי)
, 14:29 11/6/2007:
1. תודה. יש שיר שאחת השורות שלו אומרת שהתחרות היא רק כנגד עצמנו.... 2. מי מוותר? החלום עודנו בהגשמה.... 3. שמו של הפוסט, היה בהצחלה- ירוקה מקינאה, אחר שונה ירקוה מקנאה ולחם זיתים לפי הצעתה של פמה.....:-)
לכולנו ידש רגעים קשים, שבהם למרות שאנחנו יודעים מה ערכנו אנחנו נשברים וזקוקים לתמיכה ועידוד. החכמה היא להמשיך הלאה, ולא לתת לזה לעצור ולוותר על הכל. תודה.
zemach bar
תגובות לקטע: ירוקה מקינאה ולחם זיתים הוספת תגובה חדשה
שבוע טוב לך יקירה , סקרנית לדעת מי זו שגרמה לך לקנאה , בהחלט מסכימה אוכל עושים מאהבה , [נדמה לי שאפילו יש פרסומת כזאת על החומוס] ובהצלחה בכל מה שתעשי אוהבת שלגיה ונדמה לי שאני הראשונה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אכן, זו פרסומת לחומוס נדמה לי של אחלה- עם אלברט כהן, או מישהו אחר בשם המשפחה כהן.
אוףףףףיש לי חשק לחומוס.....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למה הסוגריים? מי אמר שפולניות זה רע? מהפכה! ויוה פולניה!
אף פעם לא עשיתי לחם. זה תמיד נראה לי כמו קסם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני מזמינה אותך לעשות איתי לחם....
(ומדמיינת איך יראה המטבח והבית אחרי זה.....)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני יכולה להבין לגמרי קנאה. זה אנושי, זה טבעי, זה קורה לי לפחות פעם ביום ואני מנסה להפיק מזה את המירב, כי לקנאה יש כוח מדרבן.
אני רק לא מצליחה להבין את המעבר מ"קנאה" ל"שנאה". איך את יכולה לשנוא מישהי שאת לא מכירה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
איך קינאה יכולה לדרבן אותך?
אותי היא מסרסת מעקרת, חוסמת, עוצרת, הופכת אותי לאימפוטנטית וחסרת יכולת ואט סו אבר.
אני שונאת אותה כי היא כל כך מוצלחת ואני לא.
אני שונאת אותה, כי היא גורמת לי לשנוא את עצמי, על כך שאני מקנאה בה.
(ובינינו- אני בעצמי לא יודעת מה מניע אותי, ומה מצליח לדררבן אותי לפעולה, אבל אני בטוחה שזה לא קינאה).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מחשבות אל קלות. הרבה חשבון נפש עם עצמך
לא תוכלי היות כמוה. תוכלי להיותרק רק עצמך, אם תזעי ללכת על זה.
תנסי ותכשלי ושוב תנסי ותצליחי חלקית ושוב תנסי. עד שבסוף זה יבוא
כנראה שבשבלב הזה את רק רוצה במחשבות. זה עוד לא מתבטא במעשים. כנראה שהדרייב הזה עוד לא מספיק חזק אצלך. אחרת כבר היית חוצה את נהרות ומטפסת על הרים
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה.
אני לא רוצה להיות כמוה.
אני אפילו לא רוצה פופולריות כמו שלה.
זה גדול עליי.
אבל כן אני רוצה הכרה שאני טובה.
וכן, אני רוצה לעסוק במקצוע.
וכן את צודקת, הדרייב הזה עדיין לא חזק אצלי אחרת כבר מזמן הייתי חוצה את הסמבטיון.....
גם על כך אני כועסת על עצמי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מילא הקינאה, אבל מה זה כל ה" " שצצים לאורך הפוסט...?
סוג של קוד סודי?
סתאאאאאאאאאאאאם...
ויקירתי,
אני אתייחס לעניין הלחם, למחרת אמרו הבנות שהיה נהדר, ונתתי לך את הקרדיט של קוצצת הזיתים המופלאה.
אה, וחוץ מזה אני מתה על המקומות שאת מגלה בהן, בכל פעם מחדש, את האנושיות שבך .
והייתי מוסיפה לכותרת: ירוקה מקינאה ולחם זיתים.
זה בטח יביא לך המוני קוראים שיחפשו את האחד או השני...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כבר הסברתי לך שבפיירפוקס בכל פעם שאני נכנסת לעריכה מחדש של הפוסט, הקודים הללו משום מה צצים ברווחים.....
ריגשת אותי במשפט שלך על האנושיות שבי....תודה.
הוכתרת שונתה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
(הוצאתי לך לשון, אם זה לא ברור).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יפה לך הלשון.....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פמה אמרה נכון... כמה שאת אנושית ו(אני מוסיף)יודעת לעטוף את זה ביופי יחודי ומיוחד...
אני לא יכול להתחבר לרגש של קינאה שמוביל לשינאה.
לא מכיר.
בהיכרות שלי עם כתיבתך, אני יכול לומר כי כתיבתך מקסימה ועמוקה ומיוחדת.
אך לא כל אחד יכול להתחבר אליה.
זוכרת את הדיון שלנו פעם על כתיבה סגורה?
הכתיבה שלך סגורה ולכן קשה לרוב האנשים להכיל אותה ולהגיב עליה.
או יותר נכון למקום שממנו נבעה הכתיבה.
לגבי הקריירה. קמח ותורה, זוכרת?
את צריכה לייצר את הקמח למען תינבע התורה.
זה סדר הדברים לדעתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ובלי זה אני לא אנושית? מה????
זה שאתה לא יכול להתחבר...אתה קדוש, לא אמרו לך?
זו לא שינאה כזו, מהסוג המצמית ומהכריע, זה לא מגיע לה לאותה בחורה, זו מין שנאה קלה, קצרצרה, ברת- חלוף.
ואני לא מוכנה להתנצל על מה שכתבתי.
כך הרגשתי באותו הרגע.
רע. והודיתי בכך. ולא התיימרתי להיות טובה.
ובאשר לכתיבה שלי- כן אני יודעת שקשה לרוב האנשים להתחבר אליה, ומדוע. זה לא אומר שמדי פעם אני רוצה להיות במקום אחר.
או לכתוב אחרת. או בכלל להיות מישהי אחרת.
לכולנו יש חולשות, לכולם יש נקודות חלשות.
והקריירה?
אם אדע מהו הקמח שאני אמורה לייצר/ רוצה לייצר, יהיה לי יותר קל עם התורה....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הייתה כאן תמיכה נהדרת, שרק כאן יכולה להתממש.
אני אכה אותך בקדושה אם כך תכני אותי ולא עוד פעם אחת!!
על כל השאר אומר כך:
אלוהים מדבר איתך בשפה שלו.
את מנסה לתרגם אותה לשפה שאת מכירה.
כולנו כאלה...
אך אלוהים בשלו.
אני תמיד מנסה להקשיב שוב ושוב ושוב ושוב...
בין שתי נקודות עובר רק קו אחד.
בין אלוהים לאדם עוברים הרבה...
חיבוקירותח {}
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ממממ.....אני חושבת שאני אנסה בכ"ז לגרום לך להכותני בקדושה......זה מתחיל למצוא חן בעיני.... יאמי.
אלוהים מנסה לבחון אותי עד כמה אני שלמה ורוצה את מה שאני חושבת שאני רוצהועושה עכישו.
הדבר הכי קל עבורי זה לחזור לאותו דפוס עבודה שנאי מנסה לברוח ממנו.
הדבר הכי קל הוא להשאר ממורמרת ולהפוך את חיי להחמצה.
לעיתים יש לזנוח את הדרך הישנה, שבה הלכנו בעבר, ולנסות דרך חדשה, גם אם זה אומר להתחיל הכל מחדש.
זה לא קל, וזה קשה, ותמיד יהיו פיתויים בדרך.
אבל אם אני אמיצה, ואם אני מקבלת תמיכה מחבריי שעושים את דרכם שלהם, אז אני יכולה.
וכמובן שתהיינה נקודות שבירה בדרך, אבל בלי החברים, מה הייתי עושה?
(כמה רותח החיבוקי?)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הייתי רציני בעניין הקדושה!
תרתיחי גרגרי חומוס ותנסי להתחבק איתם... זה כמה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עיסקת החבילה כוללת הילה????
בביתי שלי, אני ארתיח גרגרי חומוס ואעשה איתם אהבה....
תעשה את זה גם אתה?
תחשוב עליי באותו הזמן?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וסופסוף תגוז לה הקדושה...
והיו לחומוס אחד...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הקדושה מתגל(ע)ה בכל מקום ואתר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מוכר לאללה - גם לי יש בולגרית כזו , שמעצבנת, מרגיזה
למה היא מצליחה לכתוב בכזו פתיחות- ואני לא?!
את מכירה את הרבנית המעצבנת במקרה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מכולם, את הצלחת לגרום לי להירגע......
מגיע לך חיבוק ענקי, והמון המון תודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יקירתי !!!!
הקדשתי לך פוסט.
באהבה ובתודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נו שוין, כבר אמרו לך שאת אנושית. אז אני אוסיף שאת גם נורא אמיצה. זה לא פשוט להודות ברגשות שכאלו. אני בטוחה שהרבה מאוד אנשים חווים את אותם רגשות, אבל מעט מאוד מודים בהן.
(רגש זה זכר או נקבה? התבלבלתי קצת, רגש עז, רגש עמוק, אבל רגשות ולא רגשים, מוזר אה? עברית שפה קשה)
פעם יצא לי ככה במקרה לגמרי להסתובב באולם יצור של מאפיה, וללטף את הלחמים בשלב שהם היו עדיין בצק ועוד לא נאפו, אמרתי אז שזה מרגיש לי כמו ללטף טוסיק של תינוק. אין ספק שאוכל מעורר המון רגשות נוספים יחד איתו. ואהבתי את ההקבלה שעשית בין אנשים שאוהבים אוכל לאנשים שאוהבים את החיים.
(נו מה? שאני אחשוב אחרת? )
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
א. ההקבלה הייתה מתבקשת....
ואי, ללטף לחם כמו שמלטפים טוסיק של תינוק....אני מקנאה בך (מהמקום החיובי, כמו שקינאי בפמה....)
ומסתבר שיש די הרבה אנשים שחושבים כמוך וכמוני.
זה מה שניסיתי להגיד בפוסט, בחלקו השני בכולופן.
ב. כתבתי שזו הפעם הראשונה שאני מודה ביני ובין עצמי, ובגם בקול רם ברגש כזה. הרי כבר סיכמתי שהבלוג הזה הוא עבורי במקום ללכת לטיפול נפשי.
ג. המין הדיקדוקי של המילה "רגש" אינו קשור למין הסמנטי של המושג- רגש (אני ב ד י ו ק אבל בדיוק כותבת עבודה - וזו אחת השאלות...) וזה ממש לא הדוגמה- זה כמו שולחן, ושולחנות. נו שכחתי מה זה.
שיהיה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נו, אני לא מבינה מה את מקנאה בה, ברור שהיא זונע.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
היא זונע, והיא נהנית, ואני יושבת כאן ופותרת ממנים......
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יואו ביצ’ !!!!!!
אני צריכה לקרא 5 יחידות לממ"ן שאני צריכה להגיש בעוד שבוע ועסוקה בלענות לך בפוסט ואת יענו פותרת בנירוונה ?!?!?!?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כל אחד בחר לעצמו את הכרית עליה הוא ישן בלילה!!!!!!
את יש לך על מי להוציא את העצבים ועם מי לריב ועם מי להתפייס!!!!!!!
ויש לך גם שאלות שוות- מהות האדם וכאלו.
שאלות של חכמים!!!!! שצריך לחשוב עליהן!!!!
ומה אני?
אני צריכה לנתח את "הוא הלך בשדות" ואת "אינטילגנציה מלאכותית"!!!!
עכשיו נראה אותך במסכנות!!!!
הא!!!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה את שחה ?!?!? אני לומדת על כל הפרעות האישיות !!
את חושבת שזה קל לזהות את עצמך בכל אחד ואחד מהם ?!?!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תגידי תודה שאת לא מזהה את המשפחה שלך בסלאח שבתי....
(מעניין איזו הפרעת אישיות היית מצמידה לי)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תגידי תודה שאת לא נרקסיסטית פרנואידית סכיזואידית עם נטייה לסכיזופרניה כולל הפרעת הרהורי שווא ודיכאון דו קוטבי שניים סוכר בלי חלב כמוני !
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יקירתי,
אני מאנית-דפרסיבית עם הפרעות נוירולוגיות עיצביות בקליפת המוח ונטיה להרס עצמי, ששומעת קולות באמצע הלילה ובטוחה שחבריה באו להחזיר אותה לפלאנטת מוצאה, מעבר לכך שאני -GOD’s gift to the human race , עם חלב דל שומן, ובלי סוכר.
אבל תעשה את זה חזק בבקשה.
הו כן, חזק, ככה כמו שאני אוהבת, כן, כן, כן!!!!!
לכי ללמוד, שזה לא ישב לי על המצפון, פולניה שכמותך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש הרבה בלוגרים/ות שכותבים טוב ו/או פופולריים. את מקנאת רק באחת או בכולם?
ולמה שלא תנצלי את התקופה הזאת, לפני שאת שוב נקשרת לעבודה שאת לא רוצה, כדי לנסות (אפילו קצת) לחפש משהו שאת כן רוצה לעשות?
כל הקוראים כאן יעודדו אותך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זו לא היא אלא אני.
זו לא היא, אלא דמותה הוירטואלית, שמייצגת את כל מי שעושה את כל מה שאני לא מסוגלת - מתוך אימפוטנציה נפשית/ רגשית - לעשות.
אני אפילו לא מכירה אותה.
אני לא ממש שונאת אותה.
אני אפילו לא מחפשת עבודה בפועל, אלו הן הצעות ש"נופלות" עליי.
ולמה לא לחפש משהו שאני כן וצה?
כי אני מפחדת.
אני מפחדת שלא אמצא עבודה, שלא יהיה מי שירצה אותי.
כי גם אם אמצא, אני אצטרך להתחיל מהתחלה, וזה אומר להמשיך להיות במצב של חוסר יכולת כלכלית, וזה אומר שאני אצטרך להמשיך לגור כפי שאני גרה עכשיו בלי יכולת יציאה ובלי אפשרות בחירה.
כי אני מפחדת שאני לא מספיק טובה ללכת בכיוון שבו אני רוצה.
כי אני חלשה ולא מספיק אמיצה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש לך מנטרה כזאת שאת חוזרת עליה כל הזמן.
בסה"כ, עבודה שמכניסה מעט כסף מכניסה יותר מחוסר עבודה.
את יודעת מה? אל תחפשי עבודה טובה. רק תתחילי להתעניין בכיוון. תבררי מה לעשות ולאן לפנות אם פעם תרצי כזאת עבודה. אין לך מה להפסיד. רק משהו לעשות בזמן החופשי שלך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה לא מנטרה, זו אמת.
ואני לא מחפשת עבודה טובה.
אני לא מחפשת עכשיו בכלל.
אני רוצה להתחיל לחפש רק באמצע יולי- אחרי המבחנים.
וכן, אני עושה לעצמי רשימות של פתקים צהובים כאן בצד של המחשב,
מה אני "צריכה" לעשות, ואל מי לפנות, אם וכאשר אחליט שאני צריכה להזיז את הישבן שלי.
אבל כן, אני זקוקה למילה טובה, פה ושם, שתגיד לי- כן, את יכולה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זו כן מנטרה ואת לא צריכה אותה.
את יכולה!
(באמת)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה,
תגיד לי את זה גם מחר?
ובשבוע הבא?
ובפעם הבאה שאשבר וארגיש עם עצמי רע?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כולנו נגיד לך!!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
במקהלה בבקשה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את יכולה!!!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כמה דברים לי אליך:
1. אני אוהבת את הכתיבה שלך יותר מכתיבה של כל אחד אחר פה ויסלחו לי האחרים...
לגביי הקנאה - את יודעת מה? אני מקנאה כשאני רואה עבודות צורפות מוצלחות של אחרים ולרגע זה גורם לי לחשוב שלא אצליח להגיע לרמה ולהצלחה שלהם. אבל אח"כ אני נזכרת ביחודיות שלי ובכך שיש לי סגנון משלי. אני בדרך להגשמת החלום שלי והדרך לוקחת זמן ומאמץ. תחשבי שאת לא בתחרות עם אף אחד; לך יש דברים שלבחורה הזו אין, בסגנון, באישיות, הנגיעה בכאב...תהיי גאה במה שיש לך ולא יהיה לך מה לקנא במה שיש לאחרת.
2. למה לותר על החלום? את בדרך להגשים אותו והעבודה תמלא פשוט את צרכי הקיום והמסע אל הגשמת החלום (כך אני מתייחסת גם אל העבודה שלי, אגב)
3. לפוסט לא הייתי קוראת אחרת מאשר "לחם זיתים". ובחרתי את השם הזה אינטואיטיבית עוד לפני שראיתי אפילו מה היתה הכותרת שנתת לו. רק אח"כ עליתי למעלה ושמתי לב...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
1. תודה. יש שיר שאחת השורות שלו אומרת שהתחרות היא רק כנגד עצמנו....
2. מי מוותר? החלום עודנו בהגשמה....
3. שמו של הפוסט, היה בהצחלה- ירוקה מקינאה, אחר שונה ירקוה מקנאה ולחם זיתים לפי הצעתה של פמה.....:-)
לכולנו ידש רגעים קשים, שבהם למרות שאנחנו יודעים מה ערכנו אנחנו נשברים וזקוקים לתמיכה ועידוד.
החכמה היא להמשיך הלאה, ולא לתת לזה לעצור ולוותר על הכל.
תודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: