מה אתם שומרים?
נכתב ב1/6/2004 20:16

כשסיימתי את האוניברסיטה וחשבוני שם עמד להיסגר עמדתי כמו מטומטמת והדפסתי דפים על גבי דפים של אימיילים, בעיקר מ ול החבר דאז, אבל לא רק, לקח לי כמה שנים לזרוק את הדפים האלה, שהסתכלי בהם אולי רק פעם אחת.

כשהתחתנתי ורוקנתי סופית את בית הוריי מחפציי (אחי הגדול לקח אליו את השולחן עם המגירות בו היו כל המזכרות שלי) העפתי המון, ושמרתי המון, מותר לכל בנאדם להחזיק קופסא לעברו, הלא כן?

אבל מסמכים הם בעיה אחרת, על מסמכים חלים כללי התיישנות שונים בהרבה, כללים שאי אפשר להתוודע אליהם פשוט על ידי בחינת-נפשך-פנימה.

למשל, ניירות של ביטוח לאומי אסור אף פעם לזרוק, אלו יכולים לבוא אלייך 10 שנים אח"כ בתביעה ולך תוכיח שאין לך אחות בכלל.

אבל הודעות חודשיות של ויזה על כמה שהוצאתם? על כרטיסים שמזמן לא קיימים? שומרים או זורקים?

וחשבוניות חודשיות של פלאפון? כמה שנים / חודשים אחורה?

חוזים לא זורקים, גם אם מזמן עזבת את הדירה / עבודה, אבל חוזים זה אחד, זה מעט ניירת.

משכורות לא זורקים, לעולם.

וברכות מהחתונה? רק את היפות והמושקעות להשאיר? גם אותן לזרוק? וכרטיסי ברכה ליומולדת? רק מהעשור האחרון? ותעודה שמצאתי מכיתה ו'?

אשת קושיות אני היום.

הצתה מאוחרת
נכתב ב23/5/2004 22:28

הייתי רוצה להיכנס ביום הולדתי הביתה ולראות בלונים מפוזרים בכל מקום.

הייתי רוצה לקבל פתק ברכה מושקע וענקי.

הייתי רוצה שתחכה לי עוגה, ומתנה, ופינוק רק לכבודי.

הייתי רוצה שתזכיר לכל החברים שלי להתקשר ולהגיד לי מזל טוב.

הייתי רוצה שכל פעם שתדבר איתי באותו היום תאחל לי מזל טוב.

הייתי רוצה שתשלח לי זר פרחים גדול, או לפחות תקנה לי ורד אחד ותגיע איתו.

הייתי רוצה להרגיש מיוחדת, אהובה, מפונקת, להרגיש מלכה ליום אחד.

אפשר? שנה אחת, לפחות? לפחות אחד מהרצונות שלי?

עבר כבר יותר מחודש, עדיין אין מתנה, זה לא המתנה עצמה שחשובה לי, זה התשומת לב, והכרטיס ברכה, זה הלדעת שחשבת וטרחת למעני, זה הלעצור רגע בחיים ולהקדיש אותו לי, אפשר?

(הוא אוהב אותי מאוד מאוד, ובלעדיו הייתי אבודה, יום יום אני מודה על מזלי הטוב, מודה על שמצאתי אותו, על שרצה אותי, ובכ"ז לפעמים עדיין משהו חסר).