גם אני לא רזה
נכתב ב25/11/2003 13:47

יש זמנים בהם מרגישים שכולם עוסקים בנושא אחד, דשים בו ודשים בו, וגם לך יש מה לומר בנושא, אבל עד עכשיו זה לא בער בעצמותייך, ואז כולם מדברים ונורא בא לך אבל מצד שני זה מרגיש פאטתי לכתוב רק בגלל השאר, ואז, אז קורה משהו בחייך שנותן לך סיבה "נורמלית" לכתוב, והנה, אתה יושב וכותב.

כתינוקת הייתי שמנמונת, אבל רוב התינוקות כאלה.

כילדה היו לי תקופות נורמליות ותקופות של עגלגלות, אבל לא כזו רצינית, מה שכן, כילדה מעולם לא אהבתי את המראה שלי.

כנערה בחטיבה התקבעתי על מידה 38, אז זה היה מעל הממוצע, אבל שמרתי על המידה הזו עד סוף האוניברסיטה, שם היא כבר היתה מידה רזה, לא אנורקסית, אבל בהחלט רזה.

איפשהו במהלך האוניברסיטה גם עשיתי שינויים אחרים במראה, תלתלתי שיער, קניתי עדשות מגע, התחלתי להקפיד על שערותיי המיותרות, למדתי להפסיק להסתתר בתוך הבגדים (בסיום השירות הלאומי למשל שקלתי 49 קילו והמשכתי להתחבא בבגדי XL), פרחתי, מאוחר קצת, אבל העיקר שפרחתי.

זמן קצר אחרי שהאוניברסיטה הסתיימה התחילה התקופה הרעה, התחלתי לקחת גלולות, וגם חטפתי אולקוס שגרם לי לזלול (זה היה הדבר היחיד שהרגיע את הכאב), והקילוגרמים התחילו לעלות, חברי-דאז לא התלונן, הוא אמר שאני משמינה בצורה סקסית, וזהו, אני? אני עדיין הסתכלתי על עצמי כעל הרזה מושכת תשומת הלב שהייתי, ולא שמתי לב.

יום אחד התעוררתי, 20 קילו יותר ממה שהייתי בסיום האוניברסיטה, בערך שנה אחריה (כן, כן, זה לא מעט), לא מסוגלת לשמור על דיאטה, ניסיתי בכמה מרפאות (כולל אחת בבית חולים), היו לי כמה וכמה סיבות (מראה, תחושה, בגדים, כולסטרול גבוה, NASH = תפקודי כבד גרועים, אמא שלא מפסיקה לשבת לי על הראש בנושא בין הלעטה להלעטה), אבל אפס הצלחות.

כיום, שלוש שנים אחרי, אני עדיין מתנדנדת על אותם 2 קילוגרמים, פעם יורדת אותם ופעם עולה, לא מצליחה לרדת את העשרה הקילו ההכרחיים (נשברתי מהתקווה לשוב לימי סוף האוניברסיטה), וזה לא טוב, לא למצב הכולסטרול מרקיע השחקים שלי, ולא לתחושה שלי.

אתמול הרופאה אמרה שבתחילת ינואר עושים לי בדיקת דם קובעת, אם הכולסטרול יהיה גבוה כמו באחרונה אתחיל טיפול תרופתי, לא מדובר בטיפול רציני או בעייתי אבל מדובר בטיפול לכל החיים, מה שיוצר בעיות בהריונות וכדומה, אז עד ינואר אני חייבת חייבת חייבת להקפיד על הדיאטה האחרונה (דיאטת כריכים), אחרת אי אפשר יהיה לדעת עד כמה האוכל שאני אוכלת משפיע על הכולסטרול.

והנה אני, עם חובה להקפיד, זוללת פיצה לצהריים כי זה כל מה שיש, וכפרה על הגבינה הצהובה האסורה, כן, כן, מחר דיאטה...

מפחדת
נכתב ב13/10/2003 00:02

להיכנס למיטה.

חוששת מההתהפכות ללא השינה שחזרה בימים האחרונים.

היום אני לוקחת את הזילרג'י האחרון, מה שאומר שממחר גם אין תרופה שמרדימה (רק תופעת לוואי, אבל אחת חיובית בעיניי), וגם ככה בלילות האחרונים עושה רושם שהגוף שלי כבר אדיש אליה.

ההתהפכות הזו הלוך ושוב ללא יכולת להירדם, הנדנוד של החתולים והדרישה שלהם לצומי כי הם רואים שהשינה שלי לא עמוקה, העיניים שכבר שלושה ימים שורפות ולא מצליחות להירגע.

שונאת את זה, סיוט לילה אמיתי.

ומחר קמים כרגיל לעבודה, בשש וארבעים, ועובדים עבודה פיזית לא קלה, והעייפות? אני כבר אשלם עליה מחר גם בכאבי ראש, באקמולים, ובעוד יום שבקושי יעבור.

אז כמו מפגרת אני מושכת עוד ועוד את רגע ההליכה למיטה, כאילו שאם אעייף את עצמי עכשיו זה יעזור לי לישון יותר טוב, יש לי מספיק (28) שנים של נסיון לדעת שזה לא עובד ככה, אבל אני מנסה, כמו ילדה קטנה שמאמינה שברגע ששמים פלסטר הפצע כבר לא יכאב.