לבקשת שיר-דמע, למרות שלא נראה לי שהיא תמצא כאן תשובות
נכתב ב23/4/2006 22:43

כמה מילים על איך החתונה שלנו (שנראית לי כמו מעידן אחר) שילבה את שני עולמותינו המנוגדים.

בשלב די ראשוני קבענו שיהיו שני סבבי ריקודים שונים בתכלית - האחד נפרד עם מוזיקה לדתיים והשני מעורב עם מוזיקה לחילונים, אח"כ קבענו את שאר הלו"ז של החתונה (קבלת פנים ובר, חופה, מנה ראשונה, סבב ריקודים נפרד, מנה עיקרית, הדלקת נר חנוכה וברכת המזון, סבב ריקודים מעורב) ודאגנו שעל כל שולחן יופיע תפריט ובו מפורט מפורשות הלו"ז הנ"ל, ככה ווידאנו שכולם יודעים מתי מתאים להם לרקוד, וגם דאגנו שהאורחים הדתיים יוכלו לפרוש רגע אחרי ברכת המזון ולפני הריקודים המעורבים (למרות שלא מעט הפתיעו ורקדו).

בנוגע לטקס עצמו היה ברור שהוא יהיה דתי לחלוטין (ואשכנזי, מה שאומר שקיימנו את המנהג המטופש אך המלבב של הקפת החתן) את החופה ערך לנו רב של צהר שנלקח לא בגלל היותו רב של צהר אלא בגלל היותו בעלה של בת דודתי הגדולה (יש לי בצד אחד בן דוד ובת דודה גדולים ממני, בצד השני אני הגדולה), הוא אדם מקסים ששנינו אוהבים מאוד והוא גם רב והיה ברור שהוא יחתן אותנו ולא מישהו אחר, סיכמנו איתו מראש מה יהיה בחופה והיא היתה בדיוק על הקו שלא תעיק על החילוניים אבל תהיה נורמטיבית לדתיים, לשבע הברכות העלינו קרובים משני הצדדים, דבר שהדהים מאוד את האורחים החילוניים.

בהליכה לחופה שילבנו דת והומור, קודם כל השיר שקדם להליכה לחופה היה "שמתי לי פודרה", ואז התחילו השירים הדתיים הרגילים עם דבוקות הרוקדים שליוו את גזר בדרכו לכסות אותי בהינומה, גזר הלך מלווה באבא שלי ובאבא שלו שהחזיקו ביד נרות, היו אמורים להיות לפניו בנים של בני דודים שלנו עם בועות סבון אבל איכשהו זה לא התארגן טוב.

אחרי שהוא כיסה אותי קראתי את ברכת הכלה, ואז הרוקדים חזרו לקחת אותי, בצד שלי הבועות סבון דווקא היו מאורגנות טוב והבנות של בני הדודים שלנו הפריחו אותן לפניי, אני צעדתי אחוזה באמא שלי ובאמא שלו עם הנרות בידיהן.

אחרי החופה פרשנו לחדר ייחוד, וגם לאכול ולהצטלם מכיוון שכאשכנזיה לא נפגשנו עד לרגע החופה (אל תאמינו לכל מי שאומר שזה רגע קסום ומרגש אחרי הפרידה, אצלנו זה לא עבד), ולאולם (כשהסתיימה המנה הראשונה) נכנסנו על טרקטורון מקושט, לצלילי "קח לך אישה ובנה לה בית", לפי המסורת בקיבוץ (רק שפה זה הולך עם טרקטור ולא עם טרקטורון).

החתונה כולה היה שזורה בקטעי הומור קטנים, למשל השיר "מנה מנה" מהחבובות שסיים סבבי ריקודים וקרא לאנשים לשבת לאכול, והתקליטן שלנו היה מהזן שלאורך כל החתונה אומר בדיוק שני משפטים ונותן לשירים לדבר בעד עצמם.

לא יודעת איך בדיוק, אבל כל המרקחת הזו עבדה פלאים, מכל הצדדים קיבלנו פידבקים על החתונה המיוחדת והמאוד שמחה, ובאמת שכולם יצאו מרוצים (מלבד כמה חברים טובים וחילוניים שנאלצו ללכת בערך כשהתחילו הריקודים המעורבים, מכיוון שהכל באמת התחיל מאוחר מידי).

מתנת עבודה חדשה לאהוב
נכתב ב3/3/2006 10:57

במפעל בו גזר עובד בנו בניין חדש, והוא עבר משרד, לרגל המאורע הענקתי לו סופסוף את אחת מהקופסאות ששמים בהם הכל (מהדקים, ניירות, עטים וכאלה), ועכשיו אני מצרפת אליה שיר שכבר מזמן רציתי שיהיה מול עיניו בזמן העבודה.

השיר הוא של משורר אנגלי מהמאה ה16 בשם ספנסר ואת התרגום עשה זנדבנק.

הה, אימתי יפוח יום יגע,

ואל שאהבה נפשי אבוא?

מחוג הזמן כמה לאט פוסע!

וזמן נוגה כמה כבדה כנפו!

חוש, הבהיר מכל המזלות,

הביתה למצולות;

סוסיך אבירים עייפו כל-כך.

ארך היום; הנה הוא תם לכלות,

וכבר כוכב ערבית זהוב דרך

מפאתי מזרח.

הו, בן היופי! נר האהבה!

אתה שצבא שמיים מנהל

ואוהבים מנהיג בפחד ליל,

אתה צופה ממעל בחדווה,

דומה צוחק בין הבהובי האור,

כמו צוהל בנהור

פני ההמון, אשר מגיל ישיר,

עד יער יענה והד קולו יעיר.

השיר הוא חלק ממחרוזת שירים שספנסר כתב לאשתו ליום נישואיהם, זה החלק בו המשתה החתונה מתארך עוד ועוד וספנסר כבר מתאווה שכולם יילכו והוא והיא יפרשו לממש את נישואיהם, ושתי השורות האחרונות הן פזמון חוזר לאורך המחזור כולו, אבל אם לא יודעים את כל זה אז החלק הראשון הוא מושלם לכיסופים לסיום יום עבודה נוסף וחזרה הביתה לאהובה המחכה, והחלק השני לא ברור ממש.

נראה לי שייקח זמן עד שאגלה לגזר את נסיבות השיר...