לפני 365 ימים בשעה הזו
נכתב ב3/12/2003 16:46

אכלתי סופגניה.

זה לא היה מפתיע, התאריך העברי היה אז חנוכה.

מה שכן היה מפתיע, אולי, זו העובדה שזה היה המאכל הראשון שהכנסתי לפה באותו היום.

כבר יומיים אני מסתובבת וחושבת "בדיוק עכשיו לפני שנה יצאתי מהסרט", "בדיוק עכשיו לפני שנה הלכתי סופסוף לישון", "בדיוק עכשיו לפני שנה...".

לא ככה תיארתי לעצמי את יום הנישואין הראשון שלי.

חשבתי שנחגוג, חשבתי שאעלה פה זכרונות מאותו היום שהיה מאושר, אבל בהחלט לא המאושר בחיי, חשבתי לשים כמה תמונות שמראות אבל לא מגלות, חשבתי שנהיה ביחד, אחרי שנת לילה רגועה, אחרי יום עבודה שנלקח בקלות בכוונה תחילה, סועדים בחוץ, יושבים על שפת הים, משהו רומנטי שכזה.

אבל ככה זה, החיים קורים כשאתה עסוק בתכנון חלומותייך.

אתמול בלילה הוקפצתי לבית חמי וחמותי, חמי הרגיש רע והם ביקשו שאקח אותם למיון (הבעל לא יכל כי הוא שמר, אחיו רחוק באוניברסיטה, אחותו רחוקה באילת, הכלה השניה חולה, וזה לא שלא הייתי נענית לבקשה גם לולא העובדה שהשאר לא יכלו).

כשהגענו למיון התברר שיש לו התקף לב, היה לו כבר אחד לפני כמעט עשור, בדקות אלו ממש הוא מצונתר, בעוד כשעה וחצי אנחנו נוסעים "לחגוג" שנת נישואין ראשונה בבית החולים.

החיים, כאמור, הם מה שקורה כשאתה עסוק בתוכניותייך.

זוגיות
נכתב ב9/11/2003 17:23

גם פוסט זה הוא בהשראת המיסתורית, אבל אין לינק, פשוט כי זה פוסט מהבלוג החסום שלה.

ישנה הזוגיות של ההורים שלי:

הכל אצלם בעוצמות, הם רבים בעוצמות (כשהייתי ילדה הייתי פוחדת שהם יתגרשו אחרי כל ריב שכזה), אוהבים בעוצמות (מעולם לא חששו להתנשק ולהתחבק ולהיות האחד עם השני מולנו, הילדים, דבר שהרבה זוגות דתיים לא עושים, וחבל), משלימים אחד את השני בעוצמות, נעלבים בעוצמות, חיים יחד בעוצמות (מקלחת משותפת כל יום שישי, הירדמות אחד על כתפי השני כל ערב מול הטלויזיה), ברור שיש בינהם אהבה ניצחית, שהחלה בפגישתם הראשונה בגיל הטיפשעשרה ולעולם לא תיגמר, לא משנה מה המרחק והשוני שהם צוברים.

ישנה הזוגיות שהיתה לסבא וסבתא:

סבתא ז"ל היתה אישה מסרסת, אישה שעשתה הכל בשביל הבעל שלה, מזל שלנשום היא נתנה לו לבד, כי זה בערך הדבר היחיד שהיא הרשתה לו, היא שלטה בכל דבר בחייו, לא ביד רמה, אבל שלטה, ותמיד ריחמתי עליו, שחוסה בצילה, ואין לו רצון משלו.

עכשיו הוא חי בלעדיה, אחרי מותה, ומסתבר שהבנאדם צריך את מי שיקבע לו, שיחליט עבורו, שהוא קצת חסר עמוד שידרה ובעצם לא כל כך יודע להסתדר עם הלבד.

אולי כל אחד מהם עבר את השואה עם השפעה הפוכה, ודווקא ה"רודנות" הזו היתה הדבק שחיבר אותם כל כך חזק האחד לשני.

ישנה הזוגיות של א' וא':

זוגיות מרוחקת, הוא בצבא הקבע, חוזר פעם בכמה שבועות, היא גרה בדירה עם חברה-שותפה, שנעלמת רק כשהוא מגיע, הם חיים בעצם את חייהם בנפרד, כמו זוג בתחילת הקשר, ולא כמו זוג ותיק ונשוי, לא בטוח שהם היו בוחרים בזוגיות שכזו, אבל הם חיים איתה יפה מאוד, מקווה שהם ישרדו את השלב הזה וידעו להגיע בשלום גם לשלב האיחוד, כשיהיה.

ישנה הזוגיות של חמי וחמותי:

לכאורה, אין להם כלום ביחד, מלבד אהבת הטיולים, כל אחד מהם מאוד מאוד משכיל אבל בתחומים שונים לחלוטין, הדאגה לילדים מאחדת אותם, אבל הילדים כבר מזמן מזמן פרחו מהקן, ועם כל זה יש בינהם איזו סימבוזיה מופלאה שאפשר לכנות רק בשם "זוגיות טובה".

אפשר להמשיך עוד ועוד, אבל לשם מה? המסר די ברור: לכל זוג ישנה הזוגיות שלו, ואם הם שנים ביחד, ולא מפרקים את החבילה, כנראה שבכ"ז טוב להם ככה, גם אם לנו נראה שלא היינו יכולים לשרוד בזוגיות הזו יותר מדקה, הרי כל אחד מאיתנו הוא שונה, וכל אחד רוצה וצריך ואוהב דברים אחרים, אז איך נוכל להשליך מאיתנו בבואנו לשפוט זוגיות של אחרים???