מגרנות
נכתב ב24/4/2004 21:33

הגזר חוטף מגרנות מכל מיני דברים.

מיותר מידי שינה.

מפחות מידי שינה.

מיותר מידי שינה אחרי פחות מידי שינה.

ממצבים רגשיים קיצוניים (כמה חששתי ממגרנה בחופה...).

מחום.

מעבודה קשה.

ממאכלים מסויימים.

ולפעמים סתם ככה, כי בא (או מסיבה שאיננו יודעים, עדיין, ואולי לעולם לא נדע).

הגזר חוטף מגרנות מכל מיני דברים.

וזה מתסכל, בעיקר כשיש תכנונים.

וזה מבלבל, כי אין לי איך לעזור לו, אבל גם לא נעים לעזוב אותו לבדו.

וזה מביש, כי הוא הסובל ומי אני שאתלונן?

מגרנה, זה לא נכות, לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה מחלה, אבל אם היה דבר שבגללו חשבתי פעם (בעבר הרחוק) לעזוב את הגזר, זו המגרנה.

כי היא דופקת הרבה רגעים טובים.

כי היא לא צפויה, ויכולה לנחות ככה סתם פתאום.

כי יש תקופות (כמו לאחרונה) שהיא מגיעה כמעט בכל סופ"ש.

כי אין דבר יותר מבאס מלחטוף דיכאון ולדעת שמה שאתה עובר זה עוד כלום לעומת מה שעובר עליו.

הגזר עכשיו באמצע התקף, אני מנסה לעזור, להגיש מים, ללטף קצת, להשתיק, להחשיך, אבל יודעת שזה מיותר, הרוב, הוא צריך שיניחו לו לנפשו, הוא צריך שההתקף ייגמר, ואני? אני רק צריכה אותו בריא.

ציפיות (לסוס ולמרגי)
נכתב ב15/4/2004 18:19

כן, כן, אני מצפה שביומולדת שלי יגידו לי מז"ט, לא כל העולם, אבל כן ההורים שלי, החותנים שלי, האחים שלי, הגיסים שלי, הבעל שלי.

כן, כן, אני מצפה שהבעל יציין את המאורע איכשהו - נסיעה לשפת הים תספק אותי לא פחות מטיסה לרומא, באמת, אני רק רוצה שהוא יבוא הביתה באותו ערב עם תוכנית מוכנה של "מה עושים לכבוד היום של רדרל", ולא משנה מה התוכנית (טוב, נסיעה לסופרמרקט להבאת מצרכים הביתה לא נחשבת, אבל כל דבר שנעשה למען כיף נחשב גם נחשב).

וכן, אני מצפה לקבל כרטיס ברכה באותו היום, שאומר מז"ט, ומצטרפת אליו מתנה כלשהי, ושוב - לא חייבים מכונית, גם פסל מתוק של כבשה לאוסף יספיק (אם כי רצוי מתנה פחות בנאלית מזה, אבל לא חובה).

אני לא מצפה שהוא יגיע לרמת ההשקעה שלי (למומולדת האחרון שלו למשל ארגנתי לו יום חופשי בהפתעה כולל שינה בבית שהוא כמעט ארמון, סרטים, ארוחת בוקר, טיול, ארוחת צהריים, פינוק בספא וארוחת ערב, אבל בקודמים לא הגזמתי, ובכ"ז עשיתי משהו), אבל כמו שההורים שלו טורחים לקחת את החוגג (ובת זוגו) למסעדה לכבוד יום הולדת אני מצפה שגם הוא *יטרח* לעשות משהו.

אולי התקהתי, אם חיבוק לא מספיק לי, אולי הציפיות שלי מפוצצות ובשמיים, אני לא חושבת שזה המצב, עובדה שההורים שלו יכולים, ואני יכולה, והוא לא כזה חדל-אישים כמו שהוא מנסה להציג את עצמו, אז למה כ"כ קשה להשקיע בזו שאהבה נפשך יום אחד בשנה?

כן, היינו כבר אמורים להיות בלחץ של הנסיעה, אבל הוא איננו, לא הבנתי לאיפה, ונמאס לי לשאול שאלות, אני אוהבת את הגזר אהבת נפש, זה לא אומר שלא נמאס לי לפעמים לחלוק את חיי עם בנאדם שלא מכיר במושג "סדר עדיפות", אין לי מושג מה הוא עושה שם, אבל בעוד חצי שעה יש לנו רכב, הוא לא התחיל לארוז, והוא רצה להתקלח ולהתגלח לפני היציאה, חופש חופש, אבל להתחיל אותו בכזה לחץ זה לא משהו שמבשר טובות.

זהו, מבטיחה להשתדל לא לכתוב עוד פוסטים מקטרים על הגזר, זו לא מטרת הבלוג, זה לא השביל בו אני רוצה ללכת, זה סתם החוסר בחברה טובה לפרוק את כל זה אצלה.

(ולפני שאתם שואלים, כן, כל דבר שכתבתי פה אמרתי לגזר בערך 1000 פעם).

מזל טוב לי, אחזור ביום השואה, אל תשאירו את שקיות הבמבה בכל הבלוג, בבקשה.

(אה, ואם מישהו יוכל לצלם לי צילום מסך משבת בו יהיה כתוב שמי בין שאר שמות אנשי היומולדת - אודה לו מאוד).