עד 17:10
נכתב ב28/9/2007 08:35

- א. בוקר

- קניות + תרופות מהמרפאה

- לסדר את כל הבית: סידרתי חלקית, בעיקר את האזור הניכר בין הכניסה לסוכה (מה שכולל גם את המטבח והסלון). ביום ראשון אני ממשיכה

- לנקות את כל הבית + אזור הסוכה: כמו הסידור, בערך

- לברר אם נשארים בקיבוץ חיילים דתיים לשבת, וכמה, ולהזמין לארוחה: נוספו שלושה אורחים לסוכה

- לבשל ולאפות ולהכין את ארוחות השבת, שבשתיהן יש לנו אורחים ושיישארו מספיק שאריות לבעל לקחת למשך השבוע

- מתישהו גם ארוחת צהריים

- אם יישאר זמן: לסדר את חומר הלימודים: לא נשאר

- כשהבעל חוזר לתקן את החלקים בסוכה שהתנתקו (להביא לפני זה כמה חומרים שצריך)  ותודה לאל על חמי שבא לעזור

- להכניס את השבת רחוצה ונקיה

איכשהו להנות מזה שיש לי היום גשר...

הסבים שלי בנו את הארץ
נכתב ב6/8/2007 19:31

סבא וסבתא מצד אחד אשכרה היו פה, לחמו בלח"י, תרמו את תרומתם האישית, מה שנקרא.

הזוג השני היו שם, איבדו את גופם ונפשם ובריאותם ומשפחתם.

אחרי שהם עלו הוא התגייס לצבא ונלחם

ואח"כ כשגרמניה שילמה - המדינה לקחה את הכסף שלהם, הרי הם לא היו ייקים (למי שלא יודע רק הייקים קיבלו תשלומים אישיים את הכסף של כל השאר המדינה לקחה כדי לצאת מהמיתון ולבנות את עצמה והקציבה להם גרושים).

כשסבתא מתה לפני שבע שנים מבעיית כבד שאופיינית ליוצאי המחנות אף רשות ממלכתית לא היתה שם, כולה עוד אישה יוצאת שואה שמתה.

כשסבא סבל בשנים האחרונות מסיוטים בהם המלחמה ההיא חיה שוב במחשבתו, אף גורם ממשלתי לא תמך בו.

האנשים האלה בנו את המדינה בדמם, במשפחתם, את פיצוייהם על כל שסבלו לקחה המדינה, ועכשיו היא לא מתביישת להציע להם גרושים בתמורה ועוד תוך אמירות על תיקון עוול היסטורי.

כן, זה נכון, שום קשיש לא צריך לסבול, יש לשפר את תנאי המחיה של כל עניי המדינה, אבל ראשונים לכולם הם יוצאי השואה שבכספם שלהם הגענו לכאן, המינימום שאנחנו חייבים להם זה את הכסף בחזרה.

סבא וסבתא שלי כבר לא יהנו מתוצאות המאבק הזה, אחרי שנות ייסורים הם שוכבים להם במנוחה, אבל המעטים שעוד כאן זכאים לכל מה שנוכל לתת.

ואם אין כסף בקופה שיורידו אותו משכר השרים, הח"כים, לא חסרים פה אוכלי חינם.

(זה פוסט מאופק, כי אני לא יכולה אחרת, זה או להתאפק או להתחיל לקלל פה כמו שבחיים לא הייתם מדמיינים שאני מסוגלת)