המכתב שנשלח – פרויקט קונטרה

 

למי שהציץ לאחרונה בנושא החם שם לב למגפת הפרויקטים שמציפה אותנו,  לאור ההצלחה הגדולה שהפרוייקטים קוצרים החלטתי לעצור את שצף ההצלחה ולהרים פרוייקט שיתרסק עוד לפני שהוא יצבור מספיק תאוצה כדי להגיע לנושא החם.

את הרעיון לפרויקט שאבתי אחרי שהספר הזה  גרם לי לפרצי צחוק בלתי נשלטים, מומלץ ביותר. (תזכירו לי בהזדמנות ואני אקליד/אסרוק לכם איזה מכתב שנשלח שם ).

כל מה שצריך לעשות זה לכתוב מכתב הזוי ל חברה/רשות/עירייה/ממשלה/בית זונות/ אחר ולשלוח אותו, אם תקבלו תשובה תפרסמו גם אותה (כמובן שאתם גם מוזמנים לקשר לכאן ואני אפרסם את הלינקים).

[אם מישהו כתב ומתעצל לשלוח שיבקש ממני, גם ככה מודבקים לי כבר המון שמות על התיבת דואר מתקופת פיצול האישיות שלי]

[וגם ככה יש לי בעבודה המון ציוד משרדי שזו מצווה לעשות בו שימוש מיותר]

 

לכבוד:  HOT – כל מה שחם

מחלקת שירות לקוחות

יורו פארק, אזור תעשיה יקום

קיבוץ יקום  60972

 

הנדון:  תאום ציפיות עם לקוחות פוטנציאלים

 

שלום רב.

 

התעניינתי מאוד ברכישת מנוי והתחברות לשירות שאתם מציעים – טלוויזיה בכבלים עם שידורי HOT – כל מה שחם.

מכיוון שאני חובב חום מוצהר ישר חשבתי עליכם. ביקשתי ליהנות משידורי חום שבוודאי אתם מספקים ללקוחותיכם כפי שמשתמע משמכם.

כאשר ביררתי על מבחר הערוצים, הופתעתי לרעה שאין בנמצא שום ערוץ ייעודי לחום.

אין אף ערוץ שמשדר לאבה או אפילו מגמה!! שכידוע אין יותר חם מזה, ואין גופי חום שיותר אהובים עליי מלאבה.

כמו כן, אין אף ערוץ שמשדר שריפות ומדורות מסביב לשעון, והרי אתם ציינתם בפירוש אתם משדרים כל מה שחם!

התאכזבתי לגלות שאין אמת בפרסום, וכנראה שלא ארכוש את חבילת הערוצים שאתם מציעים.

הייתי מצפה מחברה מכובדת כמותכם לעמוד בהבטחות שמפרסמת בציבור.

 

אולי בעתיד שתשכילו לעמוד מאחורי שמכם המחייב יוכל ציבור אוהדי החמימות להצטרף לשורות לקוחותיכם.

 

בתודה

ציון חממי

 

אז יאללה, ימים קרים עוברים על כוחותינו ולמרות הנסיון הפוסט הזה לבדו לא מחמם מספיק, אז לכו להקליד מכתב מציק משלכם ליישות כלשהי (אני גם מקווה לנסות בעצמי בקרוב).

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי חרוטון-, 26/12/2006 16:24, בקטגוריה
136 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     3 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק לקטע

האם אני עומד להיות אבא ?

 

לפני כמה ימים ישבתי בביתי וחשבתי לעצמי האם אני כבר בשל להיות אבא, האם אני מספיק בוגר כדי לא להגיד לילד שלי שהציור שלו מכוער ושילך לעשות חדש...

ממש שניות אח"כ קישקוש התקשרה אליי וכששאלתי אותה על הנושא היא היתה בטוחה שהיא לא בשלה להיות אבא ושאלה אותי אם אני יודע במקרה אם לתינוקות חדשים יש קקי כשהם באים לעולם או שהם צריכים לאכול קודם בשביל לייצר כזה מוצר?

הסברתי לה שמאחר שגוף האם מזין את העובר זה רק הגיוני שיהיה לו קקי עוד לפני שהוא יוצא לאוויר העולם, הבעיה בשאלה של קישקוש היא שהשאלה לא טובה, השאלה האמיתית היא מה קורה לקקי של העובר לפני שהוא יוצא לאוויר העולם (העובר, לא הקקי, אצל קקי זה לא כזה דרמטי ואין משפחה צוהלת מסביב) ?

 

למחרת בעבודה החלטתי לברר את העניין ושאלתי את הנשים שבהריון איפה העובר שלהן מחרבן, האם הן מוציאות אותו לטיול 3 פעמים ביום ואוספות את הקקי עם שקית? אחרי שזכיתי לשלל מבטים זועמים, שתי קללות, ופולסא דה נורה אחת (לכבוד החנוכה קיבלתי קללה חגיגית) הבנתי שנשים בהריון לא מבינות כלום בעוברים אז הלכתי לשאול מישהו חכם שסיפר לי שהעובר מחרבן ומשתין בתוך הרחם של אמו והמיי שפיר משהו בלה בלה בלה ידה ידה ידה בלה בלה בלה.... הסבר טכני ארוך ומייגע שבסופו נאלצתי לשאול את שאלת המיליון יורו (הדולר נמוך עכשיו):

 

"אז תכלס העובר אוכל את החרא של עצמו ?"

 

"כן"

 

מופתע מהתגלית המרעישה שלי חזרתי אל הנשים בהריון ונזפתי בהן על חוסר ההומניות שלהן ושזה לא בסדר לתת לתינוקות לאכול חרא!

 

מסקנה:

להביא תינוקות לעולם זה אקט בלתי הומני !

 

מסקנה2:

איכסס !!  כמה מגעיל הטבע יכול להיות לפעמים ?!

 

 

ועכשיו תסלחו לי, אני צריך ללכת לאכול נזלת

 

 

עדכון:

המגיב 'יואב ביכרי' מחדד:

זה לא מדוייק. העובר לא מחרבן באמת ברוב תקופת ההריון. לפעמים, ממש בסוף ההריון, אם מדובר בלידה מאוחרת (שבוע 41 והלאה) יוצאת קצת צואה במי השפיר, ואז המים מקבלים גוון ירקרק ונקראים מים מקוניאלים, והלידה הופכת להיות קצת יותר מסובכת.

 

אני עדיין לא ממש מבין אז לאן הולך הקקי, לא משנה, כשאני אכניס מישהי להריון אני אברר

 

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי חרוטון-, 21/12/2006 10:51, בקטגוריה
150 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     -1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק לקטע

בסוף יצא צבבא

 

חלק ב' של זה

 

אחרי תקופה בשיחה רצינית הראשונה שלי עם ד' הבהרתי לו שאני רק "נח" מלעשות בעיות, אני רוצה קצת שקט לצבור כוחות ואני ממשיך להלחם במוסדות הצבא במטרה לעבור יחידה או להשתחרר.

הוא הופתע מהכנות שלי וניסע לשכנע אותי שנמצא פתרון כלשהו, לחלוטין לא השתכנעתי.

 

כמה ימים אח"כ ד' קרא לי לחדרו והציע לי לצאת לקורס מחשבים יוקרתי במסגרת סוג של "העשרה".

הוא הופתע למדי כסירבתי, הסברתי לי שמחמיא לי שהוא עשה מאמץ לארגן את זה, אבל קורס קצר שבסופו אני חוזר ליחידה שלו ולתפקיד המקורי שלי לא יפתור הבעיה שלי, ושאין לי שום ענין לנצל את הכוונות הטובות שלו, אין לי דבר נגדו מעבר להיותו חותמת הגומי שתשלח אותי שוב לכלא כשלא אשאיר לו ברירה.

נראה לי שהדברים האלה היו נקודה קריטית אצלו והוא הבין שאני בסך הכל רוצה לשרת ושאני לא עושה בעיות בגלל שזה ב'טבע' שלי להיות בעייתי. מהר מאוד הוא הבטיח לעזור לי למצוא תפקיד שמתאים לכישורים שלי והוא רק ביקש ממני "שקט תעשייתי", שלא אעשה בעיות לתקופה כדי שהוא יוכל לחפש לי יחידה שתסכים לקבל אותי.

הסכמתי לבנתיים אבל גם הצהרתי שזה עסק זמני ושיהיה קשה לרצות אותי אחרי כל החרא שאכלתי, איבדתי אמון במערכת, כמות הסבלנות שלי מאוד מוגבלת והרצון שלי להשאר בה הוא אפסי.

הזמן התחיל לעבור ולא הרבה השתנה, ביחידה זייפתי חיילות חצי תקינה ולרב עשיתי מה שאמרו לי, ניקיתי פחים ושירותים, עשיתי שמירות ומבחנים ולמדתי להכיר מקרוב את טמטום הנגדים סביבי ואיך עובדים כל מיני דברים.

בנתיים הקב"ן אמר לי שגם הוא דיבר עם ד' ושהוא הופתע מהגישה החיובית שלו ושאני אהיה סבלני.

 

לא הרבה זמן אחרכך מישהו ביחידה נזכר שיש איזה בעיה בציוד מבוסס תוכנה שיש לנו וביקש ממני להעיף מבט. תיקנתי את הבעיה תוך כמה שעות והיתה סוג של "התרגשות" סביב זה.

 

אחרי תקופה ד' החליט שהוא רוצה שאני אשאר ביחידה ושנדאג להמציא לי פרויקטים שיעזרו ליחידה, בהתחלה סירבתי כי לא היה לי שום עניין ביחידה ובטח שאין לי כח להיות לצאת הביתה פעם בשבועיים כדרכי היחידה כשבין לבין אני ממציא פרויקטים לא ממש נחוצים.

עם הזמן נוצר סוג של מו"מ ביני לבין ד' ובסופו של דבר סוכם שאני אצא כל יום למעט יום אחד בשבוע ואני לא אצטרך לעשות/ללמוד את התפקיד שיועדתי לו במקור.

 

החיילים האחרים ביחידה קיבלו את זה בצורה קצת חשדנית, המפקד החדש נותן למישהו שעשה צרות לצאת הביתה כל יום בזמן שהם חיילים טובים ויוצאים פעם בשבועיים.

אחרי תקופה אנשים התרגלו לרעיון ולסגנון הפיקודי החריג של ד' ומשם אופי השירות שלי קצת שינה כיוון.

 

התחלתי להרים כל מיני פרויקטים ביחידה שלי אבל זה לא מילא לי את כל הזמן אז מצאתי את עצמי מגדיל ראש ומתערב גם בכל מיני פרויקטים בבסיס. פיתחתי תוכנות קטנות ליחידות אחרות ועשיתי פוליטיקה טובה לד' והיחידה שלו (שלנו), היו פעמים שרק הייתי מגיע לבקר מידי פעם כדי שיראו אותי במהלך היום ובין לבין נעלם ליחידה אחרת לכמה שעות לטפל במשהו כשבסוף הייתי מבהיר ליחידה שעזרתי לה שהייתי כאן על חשבון הזמן שלי ביחידה של ד' אז שירגישו חופשי להודות לו.

ד' היה קומבינטור גדול וזה הסתדר טוב עם האופי שלו, היתה פעם שהוא אפילו ביקש ממני להודיע לו מראש אם ביקרתי ביחידה שהוא לא שיער שאני עלול להיות שם כי הוא קיבל טלפון 'תודה' מאיזה מפקד בכיר בלי שהוא היה מוכן מראש והוא נזכר רק אחרכך שהיה לו משהו שהוא יכל לבקש ממנו בחזרה.

היתה גם פעם שהייתי מועמד לפרס גדול ומכובד בחיל האוויר על פרויקט מאוד מרשים שלמען האמת לא היה שימושי מידי - אבל זה שהוא היה נורא מרשים אז גרם ל ד' לקדם ולהציג את הפרויקט בכל מיני פורומים כמשהו חשוב מאוד.

מבחינה פוליטית זה השתלם לכולם.

השעמום וזה שהייתי ליד מחשב וטלפון רב הזמן הביא גם לזה שלקחתי על עצמי סוג של תפקיד נוסף ביחידה והייתי סוג של עוזר/מחליף למשהו שהוא כמו קצין מבצעים של היחידה.

 

בין לבין לא כל כך הסתדרתי עם הדרישות המעצבנות של הצבא, הייתי גם חייל חוצפן למדי וגם יצא לי לקבל לא מעט תלונות בעיקר על שטויות כמו גילוח.

מידי פעם ד' היה מבקש ממני "להתחפש" לחייל בצורה יותר טובה ...

 

סתם מקרים שעולים לי לראש כשאני נזכר בשירות שלי:

 

-         כשהייתי בכלא הייתי בפלוגה שמבצעת שמירות (עם משרוקית) על הכלא, באחד הפעמים הוצבתי לשמור בתוך הצינוק על אסיר שכל הזמן מנסה להתאבד, הידיים שלו היו חבושות והוא לא יכל להוריד את התחבושות ולחתוך שוב בגלל האזיקים. אחרי שיחה קצרה שהבנתי שהוא לא מנסה למות , רק להשתחרר מהצבא, עזרתי לו להוריד את התחבושות והוא אמר לי מתי לקרוא לחובש (הוא שפשף את החתכים על פינה בצינוק)

-         רשמתי את המספר האישי שלי עם עט על הזרוע כמו ניצול שואה וכששאלו אותי מה המספר האישי שלי הייתי מרים את השרוול ומסתכל כדי להגיד.

-         באחת הימים לא הצלחתי להישאר ערני בישיבת בוקר של היחידה ולפתע התעוררתי מנאד רועש שאני בעצמי תקעתי מתוך שינה. כמובן שזה היה ברגע שקט וכולם צחקו מהנאד וההלם שלי, מייד כשקלטתי מה קרה הסתובבתי ליאיר שהיה לידי ואמרתי לו שהוא פשוט מגעיל ושזה לא לעניין.

-         במהלך ויכוח מתלהם הצגתי אצבע משולשת למפקד שהרגיז אותי.

-         אחת לחצי שנה מתקיימת ישיבה שבה סוקרים את החצי שנה האחרונה ומציבים יעדים לחצי שנה הבאה, באחת מהן הישיבות האלה ד' הציג יעד של 0 תלונות ממשטרה צבאית בחצי השנה הקרובה. 2 דקות אחרי שהתפזרה הישיבה בדרך לשק"ם הצלחתי לקבל תלונה ממשטרה צבאית וחזרתי לד' לספר לו "זוכר את היעד של לא לקבל תלונות ממשטרה בחצי השנה הקרובה? לא תאמין מה קרה עכשיו!"

-         נורא שעשע אותי לענות לדרישות של מפקדים ב "זיג הייל" (עם הושטת היד)... אם הם התרגזו  הסברתי להם שרק אמרתי 'יחי המנהיג' ושהם מוזמנים ללמוד גרמנית.

-         מייד אחרי שיצאתי ממעצר על נפקדות וכשעוד לא הייתי בטוח מה הלאה, היתה לי שיחה עם קצין כריזמטי שכמעט הצליח לשכנע אותי שאולי יהיה לי מה לעשות ביחידה והתמונה לא מסריחה כמו שהיא נראית (הניסוח הזה לא הגיוני בכל כך הרבה מובנים). לרגע הייתי מבולבל וחשבתי שאולי אני באמת טועה בדרכי. כשיצאתי מהשיחה שלחו אותי לשטוף את הפחים ונזכרתי איפה אני נמצא.

-         אחרי שדיברתי בצורה מגעילה למפקד ביחידה הוא ענה לי "גם להורים שלך אתה מדבר ככה?"   מייד עניתי בעצב: "ההורים שלי נפטרו בתאונת דרכים כשהייתי בן 6". (לצערי הוא כבר הכיר אותי וידע שאני משקר).

 

 

ד' האמין שלמצוא את המגרעות והפשלות של חייל זו לא חוכמה. צריך למצוא ולנצל את מה שטוב אצל כל אחד, הוא תמיד דאג לחיילים והיה מפקד אהוב על החיילים הסדירים שלו (עם אנשי קבע זה יותר מורכב, מאחר שזו העבודה שלהם הוא ציפה מהם להרבה יותר).

לקראת השחרור שלי היה לי ברור שאני תמיד ארגיש "חייב" לד', רציתי לפחות לתת לו מזכרת יפה, באחד הפעמים שביקרתי באיקאה ראיתי שם בובת עץ קטנה של אדם והחלטתי שאני אעשה ממנה מודל של חייל ביחידה ואחבר לזה חתיכת עץ עם חריטה של כמה מילים, מאחר שהסתובבנו בסרבלי עבודה של חיל האוויר קרעתי חתיכת בד מהסרבל שלי ונתתי לידידה שתתפוס לי מזה סרבל קטן, עשיתי את הכיתובים המתאימים עם טיפקס והוספתי עוד כל מיני גימורים כדי להפוך את זה לזהה. (לינק לתמונה למטה, אם במקרה אתם נתקלים במודל הזה באיזה חדר בצבא תגידו לי ותשמרו את זה לעצמכם)

נותר לי רק למצוא משהו לכתוב מתחת למודל, הסתובבתי שעות על גבי שעות באינטרנט וחיפשתי ציטוט מתאים, בסוף תרגמתי איזה משהו קטן מאנגלית והוספתי כיתוב קצר:

 

 

 

 

 

תמונה מלאה

 

***

 

הנביא הרים פרויקט חדש וביקש ממני להסביר את הכינוי שלי, כבר עשיתי משהו דומה כאן (מאחר שזה היה כבר הנושא החם אני לא רואה טעם בלבקש מ4 אחרים לפרש את השם שלהם, כל מי שהכינוי שלו לא ברור מתבקש לכתוב הסברים!).

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי חרוטון-, 19/12/2006 00:38, בקטגוריה
72 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק לקטע

כשאתה באמת תנסה להתאבד - אתה תצליח!

 

אי שם בפוסט מספרים שלי עלו כמה תהיות לגבי איך הצלחתי גם לבקר בכלא צבאי ואחר כך גם לקבל חייל מצטיין, אמרתי שאני אכתוב על זה פעם בפירוט ביום מן הימים והיא המשיכה להזכיר לי את הענין.

אז הנה מגיע לו הפוסט ה 100 שלי (לא כולל אחד שמחקתי) וחשבתי שזו הזדמנות טובה לגון והפעם אני אשעמם אתכם בפוסט כנה וארוך על עצמי. ממש 'חיי שכאלה': 

 

קצת לפני גיל 16 מצאתי את עצמי (די במקרה) עובד בתור מתכנת בחברת הייטק בחופשים וגם במשרה חלקית במהלך הלימודים, לקראת גיל 18 קצת חששתי שאני אהיה קרבי ורציתי להבטיח לעצמי שירות צבאי שלא יקטע את הקריירה שהתחלתי בה. התקופה היתה תקופה טובה בהייטק ולהמשיך לעבוד עוד שנה-שנתיים נשמע כמו רעיון טוב. למרות שלא הייתה לי בגרות נרשמתי ל י"ג (לימודי טכנאי/הנדסאי) ומידי פעם אפילו הגעתי לשיעורים, למרות שלא עשיתי את המבחנים של י"ג המורים הכירו אותי וידעו שאני די טוב אז גם לי"ד לא היתה לי בעיה להתקבל למרות המחסור בציונים. לי"ד כבר בכלל לא טרחתי להגיע אבל גם לא הודעתי לצה"ל אז התאפשר לי לעבוד במשרה מלאה.

רק באיזור גיל 19.5 נכנס הצבא לתמונה, מחיים של ארוחות צהריים מדושנות של איזור תעשיה בתקופת בועת ההיטק פגשתי מקרוב את חדרי האוכל הצבאיים. צה"ל שיבץ אותי בקורס מסוים שדווקא לא נחשב גרוע אבל לא היה קשור באופן ישיר לקריירת ההיטק שהתחלתי.

אמנם לרוב אני לא אדם שנאבק ודי נוטה להשלים עם דברים, החלטתי שהפעם אני נאבק עד חורמה על מנת לשנות את התפקיד שלי.

מסיבה לא ברורה בזמן הפנוי בקורס עשיתי לעצמי הרבה שריטות קטנות על היד עם אולר (לאורך, לא לרוחב) ובמהלך השיעורים עצמם כל מה שעשיתי היה למלא את המחברת בשורות של:

"אני לא רוצה להיות כאן"

"אני לא רוצה להיות כאן"

"אני לא רוצה להיות כאן"

(בכתב יד, לא היה לי קופי-פייסט)

בעמוד האחרון של המחברת ציירתי ציור ילדים כזה, עם בית, שמש, ילד ואבא (שצוייר עם ידיים גדולות בכוונה וכל סממנן של ילד  מוכה שיכולתי לחשוב עליו), ליד כל דבר עשיתי חץ קטן ורשמתי תיאור: 'ילד', 'אבא', 'דלת', 'חלון' וכן הלאה. ליד העשן שיצא מהארובה רשמתי 'יהודים'.

אחרי שהגשתי את כל המבחנים שלי ריקים המפקדים בדקו לי את המחברת,  שלחו אותה לקב"ן ואותי למשפט על זה שהגשתי מבחנים ריקים (סעיף סירוב פקודה).

כשעליתי למשפט הרב סרן ששפט אותי ניסה בכל הכח לתת לי עונש מינימלי, הוא כמעט התחנן שאני אגיד לו שאני אשנה את דרכי אם ייקל עליי בעונש, הוא ניסה בכל כוחו לשנכע אותי להגיד שאני אשתדל להתחיל ללמוד אבל אני בחור עקשן והודעתי לו שאני את הקורס שלי לא מסיים ואני מתכוון להגיש מבחנים ריקים עד שגהנום יקפא.

לא השארתי לו הרבה ברירה והוא הכניס אותי למספר ימי מעצר בבסיס, מדובר בבסיס הדרכה גדול שהמעצר שלו באותה תקופה נחשב אחד הקשים. האנשים שהיו במעצר כשנכנסתי היו בודדים והשאירו רושם של ערסים די כבדים, האמת שהייתי קצת מפוחד, כשעשינו בערב שיחה על מה כל אחד הוכנס למעצר, זה הלך בערך ככה:

ערס1: קיללת את הקצין שלי

ערס2: עריקות

ערס3: הרבצתי למפקד שלי

ערס4: איימתי על מישהו עם הנשק

 

אני: אממ, אני ? אני הגשתי מבחן ריק

 

עד אותה שיחה באותו ערב לא ממש היתה לי הזדמנות לדבר איתם וגם ככה לא ממש רציתי לדבר עם אף אחד.  באופן אירוני זה ששתקתי רב היום , השריטות הקטנות על הידיים שלי וזה שהם לא האמינו לי שהכניסו אותי למעצר על מבחן ריק הביא לזה שהם דווקא פחדו ממני.

שמעתי אחד מהם לוחש לשניים אחרים "נראה לי זה כבד כבד בפלילים"

הסתרתי את זה שזה הצחיק אותי ובימים שאח"כ הסתדרתי עם כולם מצוין.

המעצר הקצר שם היה קשה בטירוף, עבדנו כמו חמורים מצאת החמה עד הלילה כשאפילו מש"קי המעצר עובדים איתנו.

כשיצאתי משם התקפלתי מההצהרות שלי לגבי הקורס, השלמתי את כל המבחנים ביומיים ונשלחתי לבסיס חדש. (מתוך כוונה להמשיך את המאבק בבסיס עם מעצר יותר אנושי).

בבסיס החדש טרחתי ליידע את כל מי שאפשר שאני לא מרוצה מהמקצוע שנתנו לי ושגם השיבוץ שלי לא מוצא חן בעיניי, התחלתי לעשות בעיות בקטנה ... מהר מאוד הגעתי לקב"ן של הבסיס שהיה ידוע בתור קב"ן שלא מוציאים ממנו כלום וניסיתי להסביר לו בהגיון למה הוא צריך לפסול את המקצוע שלי.

הוא לא השתכנע ובבפעמים הבאות כבר די התרסקתי אצלו... התחלתי לבכות אצלו על כמה רע ומר גורלי. אחרי תקופה של ביקורים אצלו שלא נתנו לי כלום (חוץ מהפניה לפסיכאטר שגם לא נתן לי כלום) הוא אמר לי "אם כלכך רע לך אתה יכול ללכת" (ללא אישור כמובן)

אז באמת הלכתי

אחרי נפקדות של כמעט שבועיים הסגרתי את עצמי והוכנסתי למספר ימי מעצר בבסיס,  הפעם המעצר המעצר היה קל ואיך שיצאתי משם דרשתי לראות את הקב"ן ששוב אמר לי "אף אחד לא מחזיק אותך כאן בכח, אתה יכול ללכת". אז מייד הלכתי שוב.

אחרי חודש ומשהו לוכדי עריקים הגיעו לביתי ונשלחתי לכלא צבאי לתקופה קצרה... אמנם חווית הכלא היתה דווקא סבירה לחלוטין אבל כשיצאתי מהכלא כבר היתה לי בעיה, צברתי הרבה זמן "על תנאי" שהיה מופעל לי אם הייתי נפקד/עורק שוב. מה גם שהפז"מ לא דופק בכל הזמן הזה וזה מבאס נורא.

 

לא הייתי ביחידה שלי כבר תקופה ארוכה ובנתיים התחלף שם המפקד, למפקד החדש קראו ד'.

ד' רק שמע סיפורים עליי ואני מניח שהוא דמיין אותי באופן שונה לגמרי (בפועל אני נראה ילד טוב ירושלים) ...

כשנכנסתי למשרד שלו בפעם הראשונה הוא ישר צחקק והופתע שאני הוא החייל הבעייתי שלו...

החלטתי שאני כבר רוצה להשתחרר בכל מחיר ושאני אשיג לעצמי פרופיל 21 נפשי.

באחד הפעמים שהייתי בבית חיממתי סכין לא חדה על הגז וכשהיא להטה הנחתי אותה לרגע במקום שבו נהוג לחתוך את הורידים, שטפתי את זה עם מים וחיכיתי מעט, כששלפוחית בצורת פס נוצרה מייד קילפתי אותה, זה יצר אדומומיות כזו שנראתה ממש כמו חתך עמוק.

בפעם הבאה אצל הקב"ן התפרצתי עליו והראיתי לו את ה"חתך", אמרתי לו שחתכתי את עצמי.

הוא ענה לי ברוגע: "כשבאמת תנסה להתאבד, אתה תצליח!"

המחמאה הכי מעוותת שקיבלתי בחיי.

 

הייתי חסר אונים ... חסר כוחות ... חסר תקווה... הרגשתי צורך לנח לאיזה חודש ואז להמשיך לערוק ולעשות בעיות (לא התכוונתי באמת לנסות להתאבד, הרי רק כשהייתי באמת מצליח זה אולי היה משכנע את הקב"ן שלי).

אבל עם כל הכבוד לתוכניות והכוונות שלי,  ל ד' כבר היו תוכניות אחרות לגבי איך הוא הופך אותי לחייל מהשורה.

 

המשך יבוא

 

שמור   בטל

נכתב על ידי חרוטון-, 13/12/2006 17:49, בקטגוריה
106 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק לקטע

ניקיון הבית לוג 69696918

 

הדירה שוב מלוכלכת.

אני יודע את זה בגלל שכשאני אוכל דברים שנפלו לי על הרצפה דבוקים אליהם כל מיני שערות וקונדומים, ומשום מה הם לא מקשיבים לי כשאני צועק עליהם שלא עברו 3 שניות ונדבקים לאוכל שלי בכל זאת.

 

שיטת ניקיון ניסיונית: השיטה הצהלית - הענקת הצבע 'רטוב' לרצפה, שופכים מלא מים וגורפים אותם לאנשהו.

 

שפכתי במקומות אקראיים בבית המון מים מהולים בשמפו כזה שעושה נעים לרצפה וגם נגד קשקשים, זה נורא יפה לבהות במים נשפכים מדלי אל הרצפה והופכים לשחורים, לכן נסחפתי קצת ורק באמצע התהליך נזכרתי שבכלל יש לי שטיח בחדר שינה שאני שופך בו כרגע.

התכוונתי להפסיק לשפוך על השטיח אבל זה עשה עליו צורות ממש יפות.

אמנם שטיח רטוב זה נחמד כי הוא שומר על הצבע הרטוב לאורך זמן וזה באמת נראה נקי ומבריק, אבל כנראה שרטיבות לאורך זמן זה משהו שרק הקירות שלי מוכנים לספוג (סטגדיש). השטיח עשה קולות מעיכה רטובים כשדרכתי עליו וזה הזכיר לי במשהו את הקולות שאצבעות עושות מידי פעם בתוך וגינה. זה גם עשה לי רטוב בגרביים, אז נהייתי חרמן ורטוב (בגרביים),  חבל רק שוגינות לא נרטבות כ"כ בקלות.

 

הענין לא נראה בריא לשטיח והחלטתי לעשות UNDO, אחרי שבמשך 20 דקות לחצתי במחשב על CTRL+Z ושום דבר לא קרה לשטיח הגעתי למסקנה שכנראה שהמחשב שלי מקולקל, כנראה גם שכחתי לעשות SAVE לפני ששפכתי על השטיח.

 

שעות אח"כ סיימתי לסחוט ולספוג את המים מהשטיח, גרפתי את כל המים אל חדר האמבטיה כדי לגלות שבכלל אין לי שם חור ניקוז, הניסיון לנקז את המים במקום ללא חור ניקוז היה זהה לניסיון קריעת קרום הבתולים יש ילד בן 4.

ניסיתי לעשות למים פרצופים כדי להפחיד אותם שיקפצו אל האמבטיה. השכנה שהסתכלה עליי מהחלון התעלפה והמים עשו לי אצבע משולשת.

נבהלתי וקפצתי לאמבטיה.

החלטתי לנוח מעט מול הטלוויזיה ושמתי לעצמי הקלטה של מיטב הפרסומות של ג.יפית, כשחזרתי לאמבטיה הופתעתי לגלות שהמים עשו לי בני סלע. למזלי המים פחות חכמים מהאנס הסדרתי הממוצע והם השאירו אחריהם שובל שחור של לכלוך (מסתבר שהרצפה באמת עקומה, חבל שלא ניסיתי להתקבל לרקדן נולד).

 

עקבתי אחרי שובל המים השחרחר וקיללתי המון כששוב נאלצתי לספוג את המים מהשטיח. הפעם גרפתי את המים אל מרפסת השירות שם זכרתי בבירור שיש חור ניקוז. כשהמים הגיעו אל חור הניקוז הם הביטו בו והוא הביט בהם בחזרה, כלום לא קרה, הפעם המים אפילו לא טרחו לעשות לי אצבע משולשת. הנסיון להעביר מים דרך חור ניקוז סתום מזכיר ניסיון ביתוק הבתולין של ילדה בת 4, זה פשוט לא נכנס עד הסוף.

הייתי צריך משהו לפלס איתו את החור של הילדה.. ניקוז! את החור ניקוז! אני לא מכיר שום ילדה!

חשבתי לפלס את החור עם מקל המגב אז הפכתי את המגב כדי להשתמש בצד שיש בו מקל בלי מגב,  כמובן ששכחתי שיש עליו סמרטוט ספוג במים שחורים ומצאתי את עצמי מתנשק עם סמרטוט רטוב ומגעיל. זה הזכיר לי מתנשקת גרועה מהעבר אז לפני שדברים יסתבכו אמרתי לו שזה לא הוא, זה אני.

הורדתי את הסמרטוט מהמגב וניגבתי את הפנים בחולצה. ניסיתי לפלס את החור ניקוז, המגב לא נכנס.

זה לא הוא, זה היא. לפחות הוא נותר מבסוט שהוא רחב מידי.

אחרי שתקעתי כמה מזלגות בחור (חור הניקוז, מזלגות במקומות אחרים זה בכלל לא מוי כייף) הוא התחיל להראות סימנים קלים של יכולת ניקוז מים והמטבח לעומתו הראה סימנים של מחסור במזלגות.

לא נורא אפשר לגרד את הגב גם עם השרביט של השירותים.

כחצי שעה אחרי שסיימתי לנקז את המים השכנה מלמטה דפקה לי על הדלת עם מבט של רצח בעיניים וסיפרה לי בחגיגיות רצחנית שהחור ניקוז שלי פונה אל הכביסה שלה. היא לא צחקה כשהסברתי לה שהחור ניקוז שלי אמנם פונה לכביסה שלה אבל אני מאולף ולכן אני עושה את צרכיי רק בשירותים.

היא תלשה שיערה מראשי והתחילה למלמל כמה מילים שנשמעו כמו כישוף, כשהיא סיימה טרקתי עליה את הדלת וליטפתי את הכרבולת שלי, אני לא מבין קוקוריקו מה היא כל כך התעצבנה, זאת גם ככה היתה כביסה לבנה, היא לא יודעת ששחור מרזה ?

 

בסוף סיימתי לנקות הבית וסגרתי את החלונות שלא יכנס לכלוך (חוץ ממני). כשיגמר החורף אני אשקול לפתוח מחדש את החלונות.

 

 

מהפעם הקודמת שניקיתי יצא הפוסט הזה , זה מה שיצא כשסידרתי.

 

הפוסט מוקדש לדואט המלוכלכת שנטשה אותנו לבד בחושך! L

 

שמור   בטל

נכתב על ידי חרוטון-, 6/12/2006 18:26, בקטגוריה
108 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     -1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק לקטע

 

 

מה עושה ערפד פציפיסט ?

 

 

 

 

יורד לבחורה במחזור

 

 

ועכשיו סתם כמה שטויות מהחיים לפני שאני חוזר לעבוד על התסריט שלי לסרט אימה כחול:

 

-          ראיתי לא מזמן את בוראט, אחד הסרטים היותר מצחיקים שראיתי בשנים האחרונות, רוצו לראות!

-          כשמשעמם לי אני אוהב למצוא ברשת חולצות מצחיקות, האתר TSHIRTHELL.com  הוא כנראה האתר עם ההומור הכי מוצלח, כמעט כל שבוע הם מוציאים כמה חולצות חדשות ולמרות שהרבה מההומור שם קשור לדברים פנים-אמריקאים החולצות של השבוע היו ממש חביבות

-          היית בטוח שהיו לי עוד כמה דברים להגיד, אבל כנראה שלא, פוסט אמיתי יהיה ברביעי-חמישי

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי חרוטון-, 4/12/2006 11:30, בקטגוריה
85 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק לקטע