ותודה ל YNET שהביאוני עד הלום

פרויקטון הטלפון (תתאמצו לקרוא את זה בתור חרוז, אל תהיו מנייקים)

את יאיר הכרתי בצבא, הגעתו  ליחידה בה שירתתי לא ממש הרטיט אותו מעונג, למעשה הוא היה כל כך לא מרוצה מהעניין עד שמייד טרח לבקש טיפול פסיכולוגי לאור חיבתו העמוקה ומעוררת הזקפה לעיזים. המפקד כמובן הפנה אותו לקב"ן וביקש ממנו לישון בחדר 6, החדר של שני ה"מיוחדים" האחרים - אני ועוד אחד.

הזמן חלף לו וביני לבין יאיר התפתחה חברות נפש עמוקה, השיא היה כאשר במהלך אחד הלילות כששנינו לא נרדמנו ופתחנו בשיחה בחזקת החושך על המשפחות הדפוקות שלנו הוא סיפר לי כיצד אביו היה מרביץ לו ולאחיו בצעירותם ועל ההתעללות שעבר. תגובתי לעניין היתה מעט קיצונית:

"פחחחח, אתה כזה אפס, כלכך מתאים לך להיות ילד מוכה, אני לא מבין איך אמא שלך התאפקה לא לפוצץ אותך בעצמה"

נכון, סימפטיה מעולם לא היתה הצד החזק שלי ויאיר לא ממש ידע מאיפה התגובה הזו נחתה עליו, אחרי שתיקה קצרה הוא נקרע מצחוק והסכים עם כל מילה שלי כששכנעתי אותו שזה שאמא לא הרביצה לו  זה אומר שהיא לא אהבה אותו מספיק.

כאלה היו היחסים בייננו, יאיר תמיד חיפש מישהו שירד עליו ואני אהבתי להיות באזור, למעשה אין דבר שאהבתי יותר מלתעב אותו בכל פיקסל קיים של נפשי העדינה. קצת אחרי שהכרנו הוא סיפר לי על אחותו הצעירה, העובדה שהוא די גונן עליה והיה מתרגז שמישהו מזכיר את אחותו הביאה אותי למצב שבמשך שנתיים דיברתי בעיקר על אחותו שמעולם לא ראיתי וכמה שהיא כוסית ואיך הייתי רוצה לטבול איבר מגופי בחלקי גופה הלחים והשעירים אלא אם היא מגלחת למטה, כמובן שהוא תמיד היה מגיב בצרור קללות שהתנגן כמוסיקה לאוזניי.

קיומו הפתטי אך מעורר החיוך של יאיר הביא אותו למצב של אהבה חסרת פשרות לבריטני ספירס והוא אפילו תלה תמונות שלה בחדרנו, הוא לימד אותי את המילים של השיר " Oops, I did it again" ובכל טקס צבאי בזמן שירת ההמנון ('התקווה' למי שלא מכיר) אני והוא היינו פוצחים בשירה שקטה של הלהיט הגדול "Oops, I did it again".

למחרת במפגש עם המפקדים בבוקר הם היו מספרים על תלונות מצד רמי הדרגות על צחקוקים מאיזור היחידה שלנו בזמן שירת ההמנון ודרשו לדעת מי האחראי לעניין. זה היה קטע די קבוע שמייד הייתי מגיב ב "אני לא רוצה להלשין אבל זה יאיר אשם בהכל".

אמנם היינו חברים טובים אבל זו היתה חברות שניזונה מהסיטואציה של השירות הצבאי, עם השחרור הקשר התרופף לו ונעלמנו איש איש לעולמו.

יאיר הפך לשורה כזו בפלאפון, מספר שאני לא אמחק אבל אני גם לא משתמש בו, יש לי הרבה כאלה, כל אחד מסיבותיו, לפעמים זה מישהו שסתם לא כיף לדבר איתו, לפעמים זה מישהו שהייתי אמור להחזיר לו טלפון והתעכבתי אז לא היה לי נעים- אחרי שבוע זה כבר מטופש להחזיר טלפון ואיכשהו אחרי שנה זה כבר מרגיש אבוד.

כנראה שכמעט לכולנו יש מספרים כאלה בטלפון או איפשהו, אנשים שהכרנו בסיטואציות כמו עבודה/ צבא/קורס ובמהלך הזמן הזה היינו חברים טובים אבל הקשר נעלם לו כשהסיטואציה השתנתה, הם הופכים למספרים בטלפון שאנחנו עוברים עליהם בדרך למספרים אחרים ולפעמים אנחנו חושבים לעצמנו שאולי יום אחד נתקשר וזה לא ממש קורה.

יאיר גר בצפון ובזמן המלחמה החלטתי לבדוק מה איתו, מיד למשמע ה 'הלו' שלו התפתחה לה השיחה:

אני : מה עם אחותך, עדיין מזדיינת עם כל העולם ?

הוא : שמוק, מה קורה ?

אני: אצלי הכל טוב, ואצל אחותך ?

הוא: היא בסדר, יש לה חבר

אני: איך הוא ?

הוא: אדיוט

אני: אתה קורא לי אדיוט ??

הוא: חחח, אז מה חדש בחייך האומללים ?

אני: שום דבר מעניין, מה איתך, מצאת מישהי מספיק טיפשה בשביל לסבול אותך ?

הוא : דווקא כן!

אני: וואלה? בטח סתומה לגמרי, בת כמה ?

הוא: גדולה ממני ב 10 שנים

אני: די! מה ההורים שלך אומרים על זה ?

הוא: הם מרוצים

אני : איך זה?

הוא : הם חשבו שאני הומו עד היום

אני: J , חשבו שאתה הומו ?! הם לא ידעו שאתה מזיין רק עיזים ממין נקבה? אגב, היא מחליפה לך חיתולים ?

הוא: הספר שקנית לי לשחרור היה ממש טוב, איפה תלית את התמונה שקניתי לך ?

אני: חשבתי לתלות אותה בשירותים אבל היא לא התאימה אז עטפתי אותה שוב ונתתי מתנה לקבצן שנראה לי חביב

וכך נמשכה לה השיחה שבה עדכנו אחד את השני על אירועי השנים האחרונות כשבמקום פסיקים אני מזכיר את אחותו והוא מקלל אותי.

זה לא שאני רוצה או מקווה לחדש את החברות, אבל היה נחמד לשמוע ממנו והשיחה היתה כיפית וחביבה, הוא הבטיח לנסות לתפוס לי קטיושה וקבענו לדבר שוב במלחמה הבאה.

אז עכשיו תורכם, תעברו על המספרים בפלאפון שלכם, בטח תתקלו במספר של מישה/י שהשנה אפילו אפילו לא החלפתם איתו/ה 'שנה טובה', בלי סיבה מוצלחת, סתם כי הקשר כבר לא ממש קיים, אז למה לא תרימו טלפון, אולי אפילו ייצא לכם פוסט מזה.

שנה טובה

לא לשכוח לא לנקות מאחורי האוזניים – אני מגדל שם אוכל.

יש יתרונות ללהיות מסריח, אתה גם חוסך המון זמן על מקלחות וגם אנשים לא נכנסים איתך לחדר (מה שנותן לך שליטה מלאה על הטמפרטורה של המזגן). למרת היתרונות, לאחרונה הלכלוך החל לסתום לי את נקבוביות גופי הענוג,  ואני צריך אותן על מנת להפריש החוצה כל מיני חומרים מגופי (אוכל, שתן, בועות סבון שבלעתי, נזלת שגידלתי באף, נזלת שגידלתי בתחת – רשום לי על זה פטנט). אז החלטתי לוותר על תענוגות חוסר ההיגיינה ולנסות  לעשות את הבלתי ייאמן: "לחזור בזמן"!!!!!!!

האמצעי: מקלחת שתהפוך אותי לנקי כפי שהייתי לפני חודשיים אחרי המקלחת האחרונה.

אז בזמן שהמים נוחתים על גופי העירום, הטיפות נוחתות על ראשי ועושות את דרכן אל עבר החזה המסוקס שלי, עוברות אותו ומדגדגות קלות את פטמותי המזדקרות ומשם ממשיכות אל עבר בליטת האהבה שלי – אני נזכר שאני זכר והטקסט הזה לא מגרה אף אחד חוץ ממני אז כדאי לי להחליף כיוון לטקסט (האפשרות השניה היתה לגדל שדיים ולכרות את בליטת האהבה אבל לא מצאתי את האבטיח איתו אני נוהג לקצץ דברים, היייתי בטוח שהשארתי אותו ליד ההורמונים).

אז נאלצתי לחשוב על טקסט אחר לכתוב בזמן המקלחת (אני חושב על פוסטים במקלחת ושוכח אותם כשאני מתנגב, אני חושד שהמגבת שלי מלאה בחומר מקדם שכחה. יום אחד אני אמצא דרך איך לסחוט את הפוסטים בחזרה מהמגבת. אחד הרעיונות זה לאיים עליה שאם היא לא מחזירה לי את כל הפוסטים שהיא לקחה לי, אני אפרסם תמונות מביכות שלה באינטרנט).

כשאני חושב על המקלחות שלי (4.5 בשנה)  נדמה לי שאפשר לסווג אותם למספר סוגים:

מקלחת  Afterים:

אני חוזר מהים, החול סותם לי את האוזניים (שוב חבר עבד עלי שאם מניחים את הראש על החול אפשר לשמוע את הים), החול סותם לי את הרקטום (שוב ישבתי על ארמון חול של כמה ילדים שעבדו עליו כל היום, אבל לא היו להם אישורים לבניה כשביקשתי לראות, אז החלטתי ללמד אותם לקח - הרי ככה בדיוק קמים מוצבים בלתי חוקיים!!!), החול סותם לי את האף (שוב שכחתי שאני אלרגי לילדים ושכחתי את הטישו בבית אז ניסיתי לקנח את האף עם חול), חול סותם לי את המחשב (אין לי הסבר לזה אבל אני בטוח שזה קשור למודי בר און).

מקלחות Afterים מתאפיינות בשפשוף הגוף עם חול וסבון, מה שעושה לי פילינג נעים בכל הגוף, וגורם לי לחשוב על מותה של פנינה רוזנבלום.

מקלחת חשיבה:

מקלחת חשיבה אני עושה כשיש לי משהו שאני רוצה לחשוב עליו, המקלחת היא מקום מושלם לחשוב בו כי המים שוטפים את הזיעה מהגוף (נראה אתכם חושבים עם מח קטן כמו שלי ולא מזיעים), הבעיה עם מקלחת חשיבה היא שאחרי שאני מגיע למסקנה כלשהי בנושא אני חייב לרשום אותו כדי לא לשכוח. הדרך היחידה לרשום במקלחת היא לרשום את הטקסט ע"י השתנה צורנית החוצה מהמקלחת אל השטיח.

מקלחת הפרדוקס:

מקלחת הפרדוקס היא מקלחת שבה אני מנסה להתקלח בלי להרטב, ברוב המקרים זה בגלל שפשוט שכחתי להדליק את הדוד והמים נורא קרים. אחרי זמן מה של ביקורים מהירים מתחת למים (כאילו שאם עוברים מהר מתחת למים זה לא מרטיב ולא קר) אני מגיע למסקנה שאין ברירה וצריך לסבול ולשדרג את המקלחת למקלחת קרה – לכן אני עוצם את עיניי ונכנס מתחת למים. כל האיברים בגופי מצטמקים למימדים המקוריים שלהם לפני הניתוחים ואני תוהה לעצמי למה לעזאזל אני עוצם עיניים לפני רגעים מפחידים כאלה !? זה לא עזר לי כשעצמתי עיניים בטסט וגם לא עזר לי שעצמתי עיניים לפני הטירונות ולא עזר לי שעצמתי עיניים כשאחי הגדול היה דוחף לי בקבוקי קולה לרקטום ואומר לאמא שלנו שסיימתי לבד את כל הקולה.

למה שפתאום עצימת עניים תשנה את טמפרטורת המים ?!

מקלחת מחורבנת:

לפעמים אחרי מספר 2 בשירותים אני ניגש לנגב את ישבני הענוג והמלא בשאריות חרא ומוצא את עצמי חסר אונים מול כמויות הקקי שנשארו תקועות שם! ואפילו המגבונים הלחים רק מורחים ולא מנגבים (האם באמת אין אלוהים?!) מה עושים ??

נכון, אני מייד נכנס למקלחת על מנת לנקות את הטוסיק עם ידי החשופה מתחת לזרם מים איתן. אחרי שהטוסיק נותר נטול צואה אני מתמודד עם השאלה הגורלית "איך מנקים את היד?" משם אני מתמודד עם  "איך מנקים את המגבת?" ואחר כך עם "חום על הקיר זה דווקא יפה, לא ?" וכו'

מקלחת זהב: תמצאו על זה חומר לבד בגוגל ...

אמבטיה: אני לא עושה אמבטיות, אני מפחד לטבוע