טוויטר, טוקר ושאר ציוצים

אזהרה :)

הפוסט הבא מיועד למי שכבר פתח פרופיל בטוויטר או שלפחות קרא את הקישורים לכתבות המצ"ב.
 

o-k 

 
על טוויטר, השירות בו ניתן לחלוק בכל המידע אבל בקצרה, כבר כתבו רבים וטובים.

גם על טוקר - הטוויטר העברי - שנענע10 התחילו להריץ השבוע אפשר לקרוא כאן וכאן.

אני רוצה להוסיף פוסטציוץ משלי למקהלה שעל ראש הברוש ולכתוב בשביל מה? או יותר נכון בשביל מי? לדעתי, מיועד כלי התקשורת הצייצני הזה.

 
1. הדעתנים עלי אדמות
סוף סוף נמצאה הבמה לכל אותם אנשים שיש להם מה לומר על כל דבר!
לא עוד סתם טוקבקים זולים!
זה המקום להפגין בזריזות מרשימה את הדעה הנוצצת על כל דבר שזז, מצפצף או שורק.
מי יודע, אולי בעולם הזנבנב הארוך יש גם סיכוי שאכן יהיה מי שממש ישמח לעקוב אחר ההברקה וירגיש אדם שלם ואף ומאושר יותר.
 
2. המעדכנים
לפני שנות דור הם היו שולחים הודעות שנקראו הודעות דואר אלקטרוניות או דוא"ל בלעז.
הנה להם הבימה לתת בקישורים, לתת בהפניות, לתת, לחבר, RT, RT, RT (דרך אגב טוקר איך כותבים RT בעברית? צח - ציוץ חוזר?...).
 
3. סלבס
אֶההה, אולי עדיף שלא.
 
4. בלוגרים / כתבים / יצרני תוכן
הקץ לפוסטונים, לקצרמרים, לקיבוץ פסקאות מידע שאינן קשורות אחת לשניה.
ציוץ אחד קטן מאפשר לעדכן גם בדברים גדולים.
 
5. החבר'ה
אחי! יש ICQ ויש Facebook, יש גם SMS וזה נכון.
"טוויטר", סליחה נענע10 התכוונתי "טוקר", ו"טוקר", למה, "טוויטר"?
ובכן, התשובה היא: רב ערוציות!
הרב ערוציות הוא הגורו שזה מכבר בא.
הנה לדוגמה: צפייה בסרטים.
איך בא לך לצפות בסרט? בוידאו, DVD, להוריד באמיוול רחמנא לצלן, או אולי בStreaming אוןליין?
הרב ערוציות פוסק: כל הערוצים כשרים. הנה הנה וגר blueray עם פס רחב ובא לציון סרטון.
כך גם באמצעי התקשורת השונים. עוד נמשיך ונחייג, נתקשר, נאמייל, נסמס, נטווטר ונכד'...
 
6. יח"צנים / מפרסמים
עוד כלי שמאפשר לבדוק עד כמה הלוגו שלך בולט ב-24X24 פיקסלים...
 
 

Twitter
 
 
לסיום, להלן מספר כללים פשוטים וברורים ל-"איך לא לצייץ בטוויטר" או "כיצד לנפנף אותי במהירות מרשימת העוקבים שלכם":
 
א. חובה לעדכן בציוצים נפרדים כל תזוזה שעוברת עליך בחיים
- קמתי
- צחצחתי שיניים
- התפללתי שחרית כותיקין
- העפתי מבט בשעון
- היה לי אפצ'י מזה גדול!
- השעה מאוחרת
- אני כבר עייף
- חייב לרוץ לעבודה
.
.
.
 
ב. יש לכתוב לא מובן בעליל
- מאמר http://tiny.htnl
- חה! זה פשוט!!!
- דפש היו כאילו כזה אתם יודעים
 
ג. מומלץ לשכפל אחד לאחד את קורא הRSS שלי
- יש לי פוסט חדש
- יש לי עוד פוסט
- פוסט חדש שלי
- זה הבלוג שלי
 
ד. כדאי לכתוב לא ממוקד
- דגי הנילוס במצב קטסטרופלי קבלו קישור
- RT @youKnow השיר הזוכה באירוויזיון היה ביזיון
- דנה קמה דנה נמה
- יצא המילה האחרונה בלוחות מעבדים בדקתי את הRMU של ZPU והוא מתממשק לNKRKKB של גיאוסייטד
- האלוף נתן דאבנר פורש מצה"ל קישור קשור
 
ה. הצפות זה מעולה
- הצפות
- זה
- פשוט
- מעולה
- !
- סוף
- הדרך
- !
- גם
- כשהתוכן
- איכותי
- מרוב
- עצים
- כורתים
- את
- היער
 
 

Talker
 
 
לסיכום:
אני? אני מטוויטר אחר...
הצלחות על כולם
 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 19/5/2009 02:23, בקטגוריות ממוחשב, עוד פרוקיט, פה ושם, אינטרנט
18 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של קלינמן ב-7/6/2009 02:59

---

כל יום יומולדת

נקודת פתיחה.

כשאתה מצליח סוף סוף להתייצב בנקודת הפתיחה, כשהנה הנה מגיע הרגע בו הנך שוב עומד על מדרגה חדשה, הרגליים נטועות, ריקוד גדול בלב, ושמחה שוטפת.

 

משמח להתחיל ללמוד במוסד שהתאמצת כל כך כדי להתקבל אליו. כיף להתחיל עבודה ששדרגה אותך. מדהים להתחיל בחיי זוגיות. ואינסוף רוממות עת הינך אוחז בילד קטנטן שזה לא מכבר בא לעולם.

 

כל שנה מגיע שוב היום הזה מה כולנו קוראים אותו: "יום הולדת". כל שנה עוד פעם אני שואל את עצמי עד כמה טיפסתי בשנה שעברה, היכן התגלגלתי בהפתעה ולאן מועדות רגלי, תרתי משמע.

כל שנה, האם אני בנקודת פתיחה?

 

וכל שנה אני חוגג את יום ההולדת האישי שלי בתאריך עברי בלבד.

 

נולדתי בט"ו בתשרי התשל"ד, 5 ימים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, אירוע משמעותי בתולדות עמנו שבאופן "מפתיע" אני לא זוכר ממנו ולא כלום.

לעומת זאת, עם תום תקיעות השופרות, עת מתחיל ריח אתרוגים והדסים לבשם את האוויר, מיד אני שומע רשרוש סכך ברוח של סתיו. ט"ו בתשרי מגיע, יומו הראשון של חג הסוכות, חג השמחה. יום הולדת בפתח ועוד שנה חלפה עברה.

 

ככלל, כמשפחה, אנחנו חוגגים את בוא השנה החדשה בא' וב' בתשרי, מניפים את דגל המדינה בה' אייר ובוכים על חורבן בית המקדש בט' באב.

רק כחייל ולאחר מכן במהלך עבודתי נחשפתי לאנשים שאינם חיים את חייהם ע"פ תאריך עברי וגם זכיתי להכיר יהודים שאינם מבינים בשביל מה זה בכלל טוב.

 

רבים וטובים ממני דיברו על חשיבותו או אי חשיבתו של התאריך העברי.

יש הטוענים בלהט שעלינו להיות חלק מהעולם הגדול והנאור, לכן ברור שתאריך עברי זה פסה.

יש המוכיחים שאנחנו כבר חלק מהכפר הגלובלי ומשום כך כל הדיון הזה הוא לא רלוונטי. 

ואילו אני הקטן מצטרף לאלה האומרים שכל עוד נחגוג את ראש השנה בא' תשרי ולא ב1 בינואר, כל עוד ט"ו בשבט הוא עת של נטיעות וחיבור לאדמה, וכל עוד נבנה סוכות בט"ו בתשרי, כל עוד אני חי במעגל השנה, אחיה את חיי ע"פ תאריך עברי.

 

נכתב בתגובה לפרוייקט המעניין של אפלטון שלצערי איננו תומך כרגע בתאריך עברי.

 

 

o-k

 

נקודות נוספת שמעורר בי פרוייקט ימי ההולדת:

 

1. האם המשמעות היא שכלל הבלוגוספריה היא קהילה אחת גדולה? מסופקני.

כן ניתן לומר שלוח ימי ההולדת של אפלטון הוא לוח ימי הולדת של קהילת בלוגרים קוראי אפלטון וחבריהם.

 

2. כיום כמעט בכל ארגון בעל פורטל ארגוני קיים "לוח" ימי הולדת. 

לפני מספר שנים הקמנו פורטל ארגוני בארגון שעבדתי בו (אז עוד קראנו לו אינטראנט) ואחד ה"פיצ'רים" שמשכו אנשים להחשף לכלי היה הצורך לתקשר ולדעת למי יש יום הולדת וגם איך התמונה שלו נראית.

לוח ימי הולדת אינטרנטי הוא הוכחה נוספת שהעולם ה"וירטואלי" כבר מזמן איננו וירטואלי אלא המשך ישיר של הזהות ה"ממשית" שלנו.

 

3. זה רעיון לסטארטפון - וידג'ט לקהילות/בלוגים וכו' של תאריכון ימי הולדת.

 

4. בועז מעודה שולתת!!!1

 

o-k

 

עדכון ט"ז אלול :

 

עד שאוֹרי קציר יזכה אותנו גם בתצוגת רשימת ימי הולדת לפי תאריך עברי, הנה רשימת הבלוגרים שחלקו איתנו את התאריך העברי בתגובות:

 

כ' תשרי - שושנת העמקים

כ"ח תשרי - אמילי

ט"ו מרחשוון - עבריה

ז' כסליו - אידישע

י"ד כסליו - הפיה הטובה : )

י"ט כסליו - ביילע

י"ב שבט - nina

א' אדר - טבע

ו' אדר - רמה

ד' ניסן - אדם פשוט

כ"ו ניסן - רדרל 

ט' אייר - ג'וליאנה

ו' תמוז - *עידית*

כ"ב תמוז - אמאל'ה (לשעבר בהריון)

כ"ו תמוז  - אפלטון

ט' אב - אבאל'ה

 

יובל מפנה אותנו לעבודה יפה להצגת התאריך העברי שעשו בOZROX.

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 29/8/2007 16:01, בקטגוריות פה ושם, עוד פרוקיט, ממוחשב, מהורהר, זכרונות
87 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-22/2/2009 00:13

---

2 במחיר 1 (או "למה בלוג?" וגם "5 דברים שלא ידעתם עלי")

חשבתי שהסערה שככה ואותי שכחה, אבל השרביטים נחתו עלי יחדיו, והוגשו לי גם ע"י שירה וגם ע"י רדרל, מה שלא מותיר לי ברירה אלא להענות בשמחה לאתגר, לגרד את הקרחת 5 פעמים ולשבת לכתוב 5 דברים + למה בלוג אחד, למה?

 

o-k

 

עכשיו, כשאני חופר במהות שאלת ה"למה בלוג?" אני נזכר שעניתי עליה די בהרחבה לפני שלושה פוסטים בפוסט סיכום השנה:

"הצורך לבטא החוצה רגשות, מחשבות, הגיגים ובעיקר מוסיקה הוביל אותי לחפש מקום שבו אוכל להתבטא..." (ועוד שם). אוסיף בכל זאת, שהבלוג וההתבטאות בו הביאו אותי למודעות עצמית גדלה, והבלוגוספירה הביאה אותי להתוודעות משמחת לכותבים מוכשרים יצרני תוכן מרשימים, מחכימים, מרגשים ומיוחדים. לכן אני ממשיך לכתוב ולקרוא במרחבי הבלוגוספירה ושמח להיות שותף בקהילה.

 

ובכל זאת שאלה שעולה לדיון בנושא (וקיימת לגבי תוכן באינטרנט באופן יותר רחב):

איך אנחנו מחליטים שתוכן שאנחנו קוראים הוא איכותי?

מה גורם לנו להקדיש מספר שניות או דקות בקריאת תוכן שכתב מאן דהו?

אשמח לשמוע דעות בנושא.

בכל מקרה לי נראה (ברוח החצי השני של הפוסט) שקיימות חמש נקודות שגורמות לנו לנ"ל:

1. קהילתיות - אנחנו קוראים את התוכן שמייצר מי שאנחנו מכירים בין אם הכרנו אותו בעולם הממשי ובין אם הכרנו אותו בעולם ה"וירטואלי".

2. אופן הכתיבה - אנחנו מתחברים לכתיבה שוטפת שמדברת בשפה שלנו, בין אם אנחנו דוברי עברית רהוטה ו/או דוברי פאקצית.

3. נושא - פוסטים שנכתבים ממבט אישי, פוסטים שנכתבים במבט מקצועי מעניינים אותנו כשהנושא בו הם עוסקים נוגע לעולמנו בצורה כלשהי. לפעמים דווקא חוויות שאיננו מעוניינים לחוות מעניינות אותנו כחלק מהתמודדות פסיכולוגית עם הלא ידוע.

4. הומור - הומור תמיד עושה לנו את זה. בדיחה טובה, סרטון או סיטואציה מצחיקה אליה נקלע הבלוגר מעלים על דל שפתינו חיוך של הזדהות והבנה ומהווים הרבה פעמים חלק מהדרך שלנו להתמודד עם העולם המטורף בו אנו חיים.

5. מיקוד - בלוגרים רבים גורסים שפוסט קצר הוא פוסט טוב. באופן עקרוני אני מסכים עם התפיסה הזאת אבל לא בגלל שאני חושב שלא צריך לעייף את העיניים של הקוראים (תפסיקו לראות טלוויזיה  זה הרבה יותר מועיל), אלא בגלל שנראה לי שבעומס התוכן שבו אנו טובעים התמקדות היא מילת המפתח.

פוסט זורם שמביא את הקורא להבנת המסר בצורה הקצרה ביותר בתוספת קישורים אפשריים להרחבת הקריאה בנושא הוא לטעמי השילוב המנצח.

6. הפתעה - הבטחתי 5 נקודות אבל אי אפשר להתעלם מגורם ההפתעה שגורם לנו לסקרנות, בין אם מדובר בכותרת פרובוקטיבית או הוספת נקודה שלא היתה אמורה להיות בפוסט...

 

אסכם ואומר שאיכות התוכן נמדדת בחווית הקריאה וה"קשר" שלנו לטקסט הנקרא, מה שמסביר את העובדה הלא מפתיעה שבלוגרים מצליחים רבים בארץ הינם עיתונאים.

 

o-k

 

לגבי 5 דברים שאתם לא יודעים עלי.

ובכן, ישנן 5 אפשרויות תגובה:

 

1. להתחמק פעם ראשונה:

פעם שעברה כתבתי 4 דברים פלוס פוסט סיכום השנה שכמעט כולו דברים שלא ידעתם עלי והנה 5 דברים, לא?

 

(מתסכל משהו...)

 

2. להתחמק פעם שניה:

חשבתי וחשבתי מה אתם לא יודעים עלי ולבסוף מצאתי...

  1. אני אוהב לאכול תפו"א.

  2. אני אוהב לאכול בטטות.

  3. אני אוהב לאכול עגבניות.

  4. אני אוהב לאכול שוקולד.

  5. אני אוהב לאכול במסעדות (זה היה חידוש גדול תודו).

 

(יבש כמו צנון, אה?)

 

3. להתחמק פעם שלישית:

אני שמח לקבל את השרביט לידי ולכתוב 5 דברים שאתם לא יודעים עלי:

  1. אתם לא יודעים מהו שמי הפרטי.

  2. אתם לא יודעים באיזה ישוב אני מתגורר.

  3. אתם לא יודעים היכן אני עובד.

  4. אתם לא יודעים איך קוראים לאשתי (לא, לא קוראים לה יוספה).

  5. אתם לא יודעים מה אני מתכנן לעשות מחר בבוקר (האמת שגם אני לא כל כך יודע...).

 

(מתחכם ומתסכל גם יחד.

ובסוף עוד יתברר שאתם כן יודעים את כל הדברים הללו...)

 

4. להתפלסף

אוי הסקרנות, הסקרנות.

מה יש בהם בפרוייקטים של "ספר לי משהו שאני לא יודע עליך" שתופסים אותנו.

קחו לדוגמה את פרוייקט 5 הדברים. כל אושיות הבלוגוספירה התלהבו והעבירו הלוך והעבר, למה?

הרי כולם כותבים מעצמם ורבים כותבים פוסטים אישיים שבעולם הפיזי שייכים ל500 הדברים שהיית מת/ה לדעת עלי, ובכל זאת השרביט הזה יש לו קסם מיוחד.

נראה לי שהתשובה טמונה בשתי נקודות:

1. העברת השרביט - שוב חלק מהקהילתיות שאנחנו מפתחים בבולוגספירה.

2. סדנת הכתיבה - בבלוג אתה בד"כ מחליט מהו נושא הכתיבה והנה מכריחים אותך לכתוב מזוית שונה.

 

(מעניין, לא ידעתי את כל זה)

 

 

5. לכתוב ישר ולעניין

5 דברים שאתם לא יודעים עלי:

1. זה הבלוג החדש שלי בנושא אינטרנט וטכנולוגיה (הוא עוד צעיר אז בעדינות...).

2. בעקבות הפוסט הזה של זיו פוגטש הוספתי לבלוג את הבאנר הזה:

אתם מוזמנים להוסיף ולקשר.

3. פרוייקט הדיסק תקוע כבר מספר חודשים עקב חוסר זמן שלי ושל עמיחי להתקדם ולכן אם זה עוד מעניין פה את מישהו זאת הסיבה שאני נמנע מלכתוב על הנושא.

4. נקודה 3 מאוד מתסכלת אותי ולא בגלל שאני חושב שאני הולך לכבוש את הפלייליסט של גלגלץ (פחחח), אלא בגלל הצורך שלי לסיים כבר את הנושא ולהתקדם הלאה בעיקר להופעות שהפסקתי לפני שנים בעקבות המרדף אחרי "קריירה", אבל כמו שזה נראה כרגע יקח לכל הסיפור הזה לפחות עוד מספר לא מבוטל של חודשים כדי להתחיל להתקדם לאן שהוא.

5. בפעם הראשונה שהגבתי בישרא רמזתי לגבי הכוסות והצלחות של בעלת הבלוג (שלא אנקוב בשמה) ומשום מה היא חשבה שאני מאחל לה הצלחות. מאז אימצתי את החתימה "הצלחות " כחתימתי הרשמית (טוב נראה לי שאני מתבלבל עם פרוייקט אחר של ישרא, בכל מקרה תודה לאלמוניני על הסרויס).

 

(נו, לא יכלת לכתוב את זה ודי?

לא, היה לי משעשע הרבה יותר ככה )

 

הצלחות

 

o-k

 

כמעט ושכחתי להעביר את השרביט.

אני מזמין לכתוב 5 דברים על למה בלוג, או למה בלוג בחמישה דברים או מה שבא לכם את:

1. אדם פשוט.

2. אזמרלדה.

3. אלמוניני.

4. עידית.

5. רמה.

*. שירה - 5 דברים, רדרל - למה בלוג?

 

בהנאה.

 

דרך אגב (או דרך הבטן) אף אחד לא חייב לכתוב ואני לא אעלב (רק אשב לי בפינה ואבכה בשקט) אם תחליטו שלא בא לכם לכתוב. כי זה הכיף של הכתיבה כאן כמו הכיף שבלהעביר את השרביט.

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 5/3/2007 17:11, בקטגוריות עוד פרוקיט, אינטרנט
31 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-18/3/2007 12:38

---

כריך של פחד

 

ככה "סתם" בתקופה של מלחמה אנחנו מראים להם ובועטים בשגרה עם עוד פרוייקטים של ישרא שחיים ונושמים. שנאמר: "עם ישראל חי", ו"נצח ישראל לא יפחד" (או משהו כזה).

אז רדרל העבירה לי את פרוייקט הכריך (סנדויץ' בלעז, או שמא יש לומר סנדביץ'? או אולי סנדוויץ'? , כל התשובות נכונות.) ועידית העניקה לי את שרביט הזכות לפחד.

 

והנה הנה מצאתי עצמי אוכל כריך כדי להתגבר על הפחד ומטייל במעלה שרשרת הבלוגים לראות מהיכן נחתה עלי מנת הקלוריות והאנדרנלין...

 

o-k

 

ובכן, להלן ממצאי ועדת החקירה בנושאים כבדי משקל אלה לאחר שנבחנו על שולחן המטבח וממקום המסתור.

 

אסופת הקלוריות התגלגלה אלי בדרך זו:

מכבס ותולה (סנדוויץ') החליט שהוא רוצה לראות מה הולך אצלנו במטבח ולעשות לי תיאבון כשהוא מציג את ארוחת הבריאות שלו, לחם שיפון עם שליש אבוקדו, טיפת לימון שתי פרוסות עגבניה וקמצוץ מלח.

בקלילות "מעוטת" קלוריות זו הוא העביר את סכין המריחה לסיבורן (סנדוויצ'ים), שהחליטה להעלות את רמת החומציות בפה שלי עם ג'באטה של חצי אבוקדו בשל (מהעץ! מהעץ! יש לה עץ!), קורט מלח, קמצוץ פלפל שחור גרוס, כמה טיפות לימון טרי, חופן אגוזי מלך לא קלויים... ולפעמים אפילו תוספת תופסת של פרוסות גבינת צאן ממחלבה מקומית קטנה.

מזיל ריר המשכתי הלאה ומצאתי את עצמי בפוסט של ג'וליאנה (סנדוויץ' או כריך) מגלה אצלה שלחם קימל, אבוקדו מעוך (אבוקדו כבר אמרנו?), זיתים שחורים מקומטים ועגבניה שלפעמים חוסלו אצלה לארוחת הבוקר עוד לפני שהיא הגיעה לבית הספר.

חושב מה אני אחסל עוד לפני שאני בכלל אגיע למטבח רדרל (סנדויץ') הזכירה לי את טעמה של המרגרינה הנמסה מחביתה חמה בתוספת עגבניות על לחם טרי טרי (יאמי יאם).

למזלי בזאת הגיע סכין המריחה לידי אחרת הייתם שומעים את קרקורי הבטן שלי בשידור חי גם ב-CNN ובשביל זה ממש לא צריך שיעורי פיתוח קול...

 

 

 

 

לעומת זאת ועדת החקירה בראשותי לא הצליחה (מחדל שילמד שנים רבות בפקולטה להסטורינה של הוניברסיתת רב מילן) להתחקות אחר מקור הפחד והשרביט שקיבלתי מעידית (שכנראה לא אוהבת לרקוד בחתונות ), דרך בחור טוב, פרת משה, ~תמר~, 008, יובל, אוגי, בורג, אורנג', talider ועד לריי=]] (שכנראה פחדה לחשוף את המקור שהעביר לה את השרביט או שהיא פשוט רצתה לגאול אותי מיסורי המחקר המעמיק...), השרביט הזה הכניס אותי עמוק עמוק אל תוך הבונקר להסתתר מפני שק הפחדים המטייל בישרא לכל עבר.

 

o-k

 

ונעבור למסקנות הועדה:

 

כפי שציינתי פעם, הכריך שאני אוכל (וחושב עליו גם עכשיו) כשאני ממש רעב ואין כלום באיזור, טומן בחובו שכבת ממרח שוקולד נדיבה, הרגל עצבני שהחל אצלי עוד בימי כריכי בית הספר שאופיינו בשכבת מרגרינה ומעליה שכבת שוקולד השחר מטפטף ומלכלך חולצות (היום אני מוותר על המרגרינה).

כיום כל כריך שבא ובמיוחד עם הוא בעל ארומה משובחת הרי שהוא ברוך הבא, וזאת למרות הרצון שלי לשמור על הפיגורה.

הכריכים של הילדים שלי לעומת זאת מאופיינים בד"כ בכמויות של חומוס, חביתה, פיתהפיצה או גבינה. בכל אופן יש לשים לב לבקשות היומיות ואוי ואבוי אם אמא או אבא יתבלבלו ויתנו חביתה לאחד וחומוס לשניה...

 

לעומת זאת הפחדים ששולחים אותי לאכול (או לפחות לחשוב על אוכל) הם:

(1) הפחד מהלא ידוע.

(2) הדאגה למשפחה והרגשה של חוסר אונים ביכולת השמירה עליהם.

(3) השאלה שעולה בראשי ובליבי בכל פעם מחדש: האם אני ממצה את הפוטנציאל? או שבעוד כשנה כשאגיע לגיל 80 אסתכל אחורה וארגיש שבזבזתי את חיי... (נינה?)

 

 

 

ועכשיו אני שמח להעניק את שרביט הפחד לרדרל ואת סכין המריחה לעידית

ובעדכון קליל גם את שרביט הפחד וגם את סכין המריחה לאלמוניני...

(מי אמר אני ולא קיבל?)

 

בתיאבון, חיזקו ואימצו כי הצלחות נוספות בדרך (יש בורא לעולם ובלי אופטימיות (ריאלית שכזו) לא היינו יכולים לחיות במציאות המטורפת שמסביבנו ).

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 17/7/2006 12:16, בקטגוריות עוד פרוקיט
33 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-20/7/2006 13:53

---