תחזיקו הרבה אצבעות

כי יש מצב למשרה חדשה, מרתקת פי כמה, שאני מקווה שתוכל להיות מספיק גמישה גם לטיפולים שלי.

המרחק מהיישוב בו אני גרה לא קטן אבל בעלי עובד באותה העיר כך שנוכל לסוע יחד.

שומדבר עוד לא סגור, זה רק עלה כרעיון ראשוני וצריך לגלגל את כל הגלגלים של הנושא.

אבל וואו, זה תחום שאני מסתובבת סביבו כבר שנים ועשיתי כמה וכמה עבודות בנושא שהיו חלקיות וכפרילנסרית ולמקסימום שנה וחצי, ופעם מזמן היה לי חלום להתמקצע בזה יותר, אפילו התראיינתי בשתי הזדמנויות ואיבדתי את התפקיד בגלל שטויות, ולאנשים הרבה פחות מוכשרים (לפחות ככה היתה ההרגשה שלי תוך כדי ואני חושבת שאתם כבר יודעים שלרוב אני לא כזו בעלת ביטחון עצמי).

בקיצור עוד הרבה דברים פתוחים וייתכן שגם הפעם זה לא ייצא לפועל אבל אולי אולי אולי כן.

אם כן אז יום אחרי המבחן האחרון אני מתחילה.

רק המחשבה שזה יסתדר מסחררת לי את הראש, מהתלהבות.

הלוואי

הלוואי

הלוואי

קוביות הדומינו נופלות

כל השכבות מתקלפות.

מה יש לו לאדם בחיים?

בן זוג, משפחה, דירה, קצת כסף בבנק, עבודה, לימודים, חברים, תחביבים

והבריאות, זה הכי חשוב.  

מה נשאר לי?

דירה, נגיד ש...

בן זוג, בערך...

לימודים שיסתיימו עוד חודש  

זהו  

הגיע הזמן לבנות מחדש את כל המגדל.

שאיפה:

להגיע למוטו של לי.

חרא, חרא, חרא יום

בבוקר חשבתי שהעזר כנגדי יעזור לי לתרגם מאמר באנגלית למבחן, היו לו אומנם כוונות טובות אבל עד שהוא התעורר, וחזר מהמכולת, ואכלנו נשארה לו חצי שעה והוא היה צריך לזוז.

אח"כ נסעתי לרופא, בחניה הגיע טלפון מהבנק, חרגנו מהמסגרת, שנכניס כסף או נגדיל אותה ומתי-אני-יכולה-לבוא-זה-חייב-להיות-היום-או-שלא-יכבדו-את-דרישות-התשלום.

הסתבר שהבנק נסגר 35 דקות אחרי שעת התור והמרחק קצר אז הבעתי תקווה שאגיע בזמן.

אצל הרופא לא היו שום בשורות, אותה פרוצדורה, אין סיבה לא לעבוד, אין סיבה לשנות כלום.

קיבלתי מליון מרשמים וגם הפניות לבדיקות ונדבר כשיגיע המחזור.

מחר אני אקח את כל המרשמים למרפאה, הם מביאים לי את הכל ושולחים חיוב בדיעבד, שזה הכי נוח.

אז אני מניחה שעד מחר או מחרתיים יהיה לי דופסטון ויתחיל רישמית הסבב למרות שההתחלה היא פשוט להביא את המחזור, לא משהו דרמטי.

אח"כ הייתי בבנק, בלית ברירה הגדלתי את מסגרת החריגה, בהמון, יותר מכפול, לא שהיתה לי ברירה, חייבים לי כספים שאני לא יודעת מתי הם יגיעו ורק אז אולי אצא מהמינוס.

מה שמעצבן זה שאת כל החסכונות שהיו והירושה מסבתא של בעלי הצלחנו לאכול פשוט מלחיות.

חזרתי לפה והתקשקשתי קצת עם חמותי, אנחנו חושבות שחייבים לי עוד כסף אז ניסינו לברר והיא תמשיך לברר מחר (בבקשה אל תשאלו בכלל על ענייני הכסף כי אני לא אענה, הבלוג הזה בכוונה ממדר נושאים מסויימים כמו איפה אני גרה ולמה אני לא מרוויחה כמעט).

אח"כ ישבתי עם הבוסית, ההחלטה כרגע בידיים שלי (ולא, אני לא אספר לכם איזו החלטה) אני יכולה להחליט כן או לא לעשות משהו מסויים, בלי לעשות אותו - לא תהיה לי עבודה, אם כן אעשה אותו - עדיין יכול להיות שלא תהיה לי עבודה, מסתבר שנרמזה באחת הישיבות העובדה שלא ממש מתאים להם להחזיק מישהי שבטח רוצה להרות (מסקנות פשוטות מהעובדה שהלימודים היו התירוץ ללמה אני לא בהריון והם נגמרו + העובדה שאנחנו נשואים כמעט 5 שנים), כך שגם אם אבחר כן לעשות את אותו משהו שאינו פשוט כלל ייתכן שלא יהיה לי מקום לשנה הבאה, וזה ממש לא תלוי בה, אם זו היתה רק היא - הייתי עובדת!

היא גם תנסה להפעיל השפעה כדי לסייע לי למצוא משהו אחר, היא באמת חמודה, והיא לא אשמה במצב שנקלעתי אליו.

החלטתי לישון על זה לילה או שניים, לדבר עם הבעל ואז לחזור אליה.

ואז רק חזרתי הביתה להכין ולאכול ארוחת צהריים (שתבינו, ארוחת בוקר אכלנו ברבע ל11 וצהריים היתה אחרי ארבע) ועכשיו אני מנסה להתאושש כדי להמשיך עם המאמר המעיק באנגלית.

חרא יום, כבר אמרתי?

הבהרה עקב התגובות:

לא, היא לא עושה משהו לא חוקי.

אני יודעת מה החוק אומר, אני יודעת שזו התמאנייקות.

אבל לא כתבתי פה את כל הנתונים ולכן אין לכם, כבעלי מידע חלקי בלבד, האפשרות להבין מדוע החוק לא יסייע לי.

כמו רכבת הרים

כל פעם שאני בכוח מרימה את עצמי ומתחילה לשפר נושא אחד בחיי נוחתת עליי המציאות עם ריסוק טוטאלי של נושא אחר בחיי.

לאחרונה אנחנו משפרים את הבית, מנקים ומסדרים ותולים וכדומה, שיהיה לנו בית החלומות שרצינו.

והנה היום מסתבר שאולי אין לי עבודה לשנה הבאה.

גם אלו מביניכן ששונאות את עבודתי - אל תצאו במחולות, אם אין עבודה פירושו של דבר שאין הכנסה ואין מה לעשות.

לא יודעת אם ואיזו עבודה תהיה לי, לא יודעת מתי אדע, לא יודעת איך אצליח למצוא משהו אחר כשאני צריכה להיעדר כל כך הרבה בתקופות הטיפולים.

ביום ראשון על הבוקר יש לי שיחה עם הבוסית ואחריה אדע אולי קצת יותר, אבל יש סיכוי שגם לא, כי ממה שהיא אמרה היום היא עצמה עוד לא יודעת סופית.

אי אפשר שחלק אחד מהחיים שלי יילך כשורה????

מטלת הלימודים מחסלת אותי

אל תשאלו...

אבל בכל זאת קצת דברים חיוביים:

1. התקינו לנו סוף סוף את כל המטבח, היו חלקים שחיכינו להם יותר משנה כי הנגר שאיתו עבדנו הצליח לדפוק לעצמו את העין ולא עבד כמעט שנה ורצינו שאת סוף המטבח יגמרו לנו באותו מקום כדי שהוא יהיה זהה ככל האפשר, מדובר על ארון לאחסון דברים שאינם יומיומיים ושתקענו בבוידם בנתיים ובקישוטים מעץ שהוספנו, אבל נחמד שסוףסוף המטבח עומד כולו על תלו.

2. נגמרו רוב הקורסים, כולל כמה ממש מעצבנים שאני שמחה להיפטר מהם.

3. מתישהו מחר אני אסיים ואגיש את העבודה הזו, לא ברור לי כמה אני אשן עד אז, במיוחד שמחר בבוקר אני עובדת שלוש שעות אבל העיקר שזה ייגמר, כך או אחרת, ושהכרתי שני ספרים חדשים שמאוד מאוד אהבתי.

4. בשבוע הבא יש לי תור לרופא נשים, אני מחכה כבר בקוצר רוח להמשיך.

5. היום יש עצרת הזדהות לשדרות ואני נוסעת אליה, אני לא אהיה שם הרבה זמן מחמת מטלת הלימודים אבל גם שעה זה משהו, לא? אני פשוט גם ככה צריכה להיפגש בתל אביב עם הבעלול כדי להמשיך הביתה אז סיכמנו שניפגש בעצרת.