חדשות בקצרה

המחזור הגיע

אפילו לא עשיתי בדיקת דם, בעיקר כי זה ממש מובחן (דימום של מחזור עם כאבי מחזור) אבל ת'אמת? תכננתי, ולא קמנו בזמן, מצד שני גם הרופא שלי וגם האחות ביישוב אמרו שאם זה מחזור בכל מובן אין הרבה טעם לבצע עוד דקירה.

אחרי שאגמור להעלות את הפוסט הזה אעביר מהטיוטות כל מיני פוסטים שכתבתי פה, אולי אתם זוכרים שבתחילת הסבב היתה לי התלבטות אם לחלוק את פרטיו אתכם, בסוף החלטתי לחלוק אבל מרגע שידעתי מתי ההזרעה העדפתי לכתוב רק בטיוטה את הפרטים, זה לא עזר, עדיין אין הריון, כך או אחרת אני מאפשרת לכם לקרוא אותם עכשיו אבל תצטרכו לחפש אותם בנבכי החודש הקודם.

היום אני נוסעת לאחיינים שלי לסייע, אחיין שלי מאושפז אבל מצבו הולך ומשתפר, נדע יותר לקראת סוף השבוע (הוא עבר ניתוח ורק לקראת סוף השבוע יוכלו להעריך אם הבעיה נפתרה).

יש לי מנוחה עד אחרי החגים, ואז חוזרים לרופא, אנחנו צריכים עד אז להחליט אם לעבור עוד הזרעה או לפנות להפריה, בסיטואציה הנוכחית ההחלטה בידיים שלנו, הרופא אמר שאין טעם ליותר מעוד הזרעה-שתיים, אבל אנחנו יכולים להחליט כבר עכשיו על הפריות, מה שנבחר.

בקשר לעבודה, עוד אין משהו סופי אבל עושה רושם שבמקום משרה אחת יהיו לי כמה וכמה חלקי משרות, ואף אחת מהן לא תהיה במעונות עם הילדים, אני די מרוצה, בתנאי כמובן שכל חלקי המשרות יספיקו לפרנסתי.

עד כאן דיווחים (תמציתיים) להפעם, אני עכשיו באונ' מחזירה ספרים ומבררת למה עוד אין ציון בקורס שמועד ב' שלו בעוד חמישה ימים (!) ומשם לאחיינים שלי אז אני צריכה לזוז.

שתהיה לכולם שנה טובה וחג שמח, למקרה שלא אכתוב עד אז

וסליחה שאני לא מגיבה כמעט, קצת עומס בעבודות הבית ובעבודה עצמה ובנוסף המתח סביב האחיין שלי, שלא לדבר על עבודה שאני צריכה להגיש באונ' ועל קורס אחד שאני מתלבטת בנוגע למועד ב' - בקיצור אין לי לצערי זמן לנשום או להגיב אבל אני קוראת כל תגובה!!!

אני חיה בסרט

ביום שישי התחילו לי סחרחורות מטורפות

כשרק הגעתי לפה היתה לי תקופה של סחרחורות וכולם חשבו בגלל זה שאני בהריון

עכשיו, סחרחורות זה לא דבר חדש אצלי, אבל כמו אלו של יום שישי לא היו לי בחיים.

אז כמובן שמיהרתי לקוות.

בשבת המצב השתפר, אבל היום מצד אחד חזרו הסחרחורות (אם כי בקטנה) ומצד שני יש לי דימומים.

גם אם נכשלנו, המחזור אמור להגיע רק ביום שלישי, והדימומים הם לא ממש מהסוג שלפני המחזור, אבל גם לא ממש מחזור, משהו שונה ומוזר.

הייתי אמורה מחר להיות אצל הרופא בצהריים ולעשות בשלישי על הבוקר את הבדיקה אבל מפאת ענייני עבודה דחיתי את זה ובשלישי בצהריים אני אצל הרופא ואת בדיקת הדם אעשה ברביעי.

יש לי בבית עדיין ערכה ביתית, אני כבר לא עומדת בכל המסרים הסותרים וכל האוביטרל כבר אמור להיות מחוץ לגוף שלי, אז מייאוש אני הולכת להשתמש בה מחר.

אני יודעת בשכל שזה שלילי

לכן הדימום

אבל אני לא מפסיקה לקוות שהסחרחורות פירושן הצלחה.

אם יצא לי חיובי בבדיקה הביתית אני ישר אתקשר לרופא ונראה מה הוא יאמר

אם יצא שלילי אני עדיין אעשה את בדיקת הדם כי תמיד עדיף לוודא במאה אחוז, ואת זה רק בדיקת דם נותנת.

בנתיים אני חיה בסרטים

ולכל זה נוסף הבלגן עם האחיין.

אני לא רוצה לפרט פה הרבה, הוא עבר ניתוח חירום, עכשיו צריך רק לחכות ולראות שהכל מסתדר, רק הזמן יגיד, זה לא אמור לקחת הרבה זמן אבל זה בהחלט לא קל, ההמתנה הזו, במיוחד כשאצלי היא מתחברת להמתנה השניה.

אם התשובה שלילית (בבדיקת הדם, אני אדע את התשובה ברביעי אחה"צ) אני אהפוך את כל קטעי הטיוטה האלה לקריאים כבר ברביעי בערב או בחמישי בבוקר (תלוי מתי אגיע הביתה ברביעי ובאיזה מצב אהיה) וכולכם תוכלו לנחם אותי.

אם התשובה חיובית אני רוצה להאמין שאצליח להתאפק לעוד שבועיים, עד שיהיה דופק.

נראה מה המקלון יגיד מחר.

יום מעפן

זו שעבדה איתי זרקה עליי את הילדים שבטיפולה ולקחה את אלה שבטיפולי, ממש לא ברור לי למה.

אחת אחרת שעובדת איתי כל היום קיטרה על משהו שנוצר בגלל הטיפולים (היא לא יודעת עליהם רק שיש משהו רפואי) ושגעה אותי.

אח"כ נסעתי לוטרינרית עם אחד החתלתולים של השכנים והבת של השכנים (היא בת 18 וחברה שלי, לא איזו ילדונת, והחתולים הם בעיקרון שלה) כי יש לו דלקת בעין והוא היה אפאטי והיה ממש מעצבן שם, לא היתה הוטרינרית הרגילה.

בגלל זה גם פספספתי אזכרה של מישהי שמאוד היה לי חשוב להיות בה.

אח"כ היה טקס לזכרה, אליו דווקא הגעתי אבל 45 דקות אחרי עוד כלום לא התחיל וההורים שלי הגיעו אז נטשנו, שוב לצערי.

אמא שלי עצבנה אותי עם מליון הערות, חלקן על הטיפול (למה אני לא מחליפה רופא אם אין תוצאות? הסברתי לה שיש לי את הרופא הכי טוב באזור ושהוא טוב בכל אמת מידה, הסברתי לה גם שיש התקדמות גם אם מבחינתה אין תוצאה אז היא הציקה שאולי אעבור לאיזה רופא מומחה במרחק יותר משעה מפה, אמרתי לה שזה לא סביר לסוע כל יומיים לכזה מרחק והיא אמרה שהיא היתה עושה את זה, נו, בטח, חכמה בתאוריה, שאלתי איך אפשר גם לעבוד ולחיות אם עושים את זה, הפעם היא לא הגיבה.

הכי מעצבן שכל זה לא היה בתוך הבית אלא בחוץ כשכל שכן יכול לשמוע למרות שביקשתי לא שם).

חוצמזה כואב לי הראש, אני סובלת מתופעות לוואי מכל הזריקות, וישנתי חרא בלילה הקודם מה שלא עוזר בכלל.

בקיצור יום מעפן

אני שמחה שהוא נגמר.

פוסט מוסתר ראשון

אני מרגישה מוזר

אני באמת לא יודעת למה

אבל לא בא לי לספר לכל העולם שזהו

הסבב נגמר

עושים הזרעה.

אז פה, בנתיים בטיוטה, אחרי שתהיה התוצאה של עוד כשבועיים אני אפרסם את הטיוטה, מניחה שיהיו פה לא מעט פוסטים בטיוטה.

גם בפורום אני רק מגיבה לאחרות והפסקתי לספר על עצמי.

באתי לרופא אתמול ומסתבר שהחששות היו לשווא, יש לי זקיק ענק, 21 גודלו, תוצאות הבדיקות טובות והרירית נאה (ומשולשת! ראיתי!) ולכן נשלחתי להזריק אוביטרל עוד באותו היום ולחזור ביום שלישי להזרעה.

כלומר בכלל לא לקחתי צטרוטייד בסבב הזה, מוזר...

ביום ראשון עשינו סקס, וביום שני (כלומר היום) התנזרנו כי אלה ההוראות הרגילות.

היום אני מתפתלת מתחושת עודפי נוזלים אבל גם זה תופעה ידועה, מוכרת ולגיטימית, גם אם מעיקה.

מחר ב10:30 צריך להתייצב במעבדה ועד 13:00 נהיה אחרי הכל, כפי הנראה.

מקווה שזה יילך בקלות וללא כאב כמו בהזרעה הראשונה ובניגוד לשניה.

אח"כ בטח הרופא ישלח אותנו לעשות הרבה סקס אז שנינו לקחנו את היום החופשי למחר (כלומר שנינו עובדים שישי השבוע, לא נורא).

קניתי גם חומצה פולית ואני מתחילה הערב לקחת, עד שתהיה תוצאה או עד בכלל.

זהו

הסבב היה כ"כ עקום שאני בספק אם זה יילך

אבל מותר לקוות, נכון?

מחר יש לי גם סוףסוף פגישה עם הפסיכולוגית.

במישור העבודה

אין ממש חדש.

מה שהיה נשמע מונח בכף ידי עוד מתגלגל לו בלי אישור ולא ברור מה יהיה.

מלכתוב באיזה יום בדיוק אני מסיימת את מבחניי בכוונה שאז אתחיל את עבודתי שם, אני מוצאת את עצמי בשבוע האמור כשלא ברור מה יהיה.

בנתיים מדובר במשרה חלקית מאוד מהבית, כפרילנסרית, בסכום נמוך מאוד.

עבודה נוספת גם היא עוד לא מגובשת ומדובר בשליש משרה, מסיבות שלא כאן המקום לפרטן זה משהו שיהיה ריאלי רק אם יהיו לי עוד 2/3 משרה לצרף לכך.

ביום שלישי ראיון עבודה במקום שלישי, מצד אחד אני ממש רוצה, מצד שני זו כבר הפעם השלישית שהתפקיד הזה מוצע לי ובפעמיים הקודמות זה נפל על כל מיני עניינים טכניים שלא ממש השתנו (כמו המרחק מביתי למקום העבודה), אני מפחדת לפתח שוב ציפיות ולהיתקל שוב באותה האכזבה, מהצד השלישי לא ברור לי באמת איך ישתלבו הטיפולים עם עבודה רחוקה מכאן, האם אצטרך לשנות את הפורמט (למשל לעבור לבית החולים כי שם עושים בדיקת דם ואולטראסאונד יחדיו ולא באותו יום כמה שעות אח"כ, או אולי עדיף יהיה למצוא רופא אחר לגמרי שעובד קרוב למקום העבודה? בכל מקרה אני לא מעוניינת לעזוב את הרופא שלי!!!), מצד רביעי אם שנינו נעבוד במרכז אז למה לכל הרוחות נתעקש להמשיך ולגור כאן? ומה יהיה כשייוולד לנו ילד - מי בדיוק יוציא אותו מהגן אם שנינו נעבוד רחוק, מהצד החמישי אני ממש רותמת את העגלה לפני הסוסים, עוד לא היה ראיון ועוד לא ברור מה יעלה בגורל הסבב הזה וכבר אני מרחיקה ראות וחוששת, ומצד שישי אי אפשר לשבת בראיון ולומר באמונה שלמה כי אין לי בעיה לעבוד במרכז למרות המרחק כשבעצמי לא ברור לי מה אני מעדיפה.

היום ה12 לחודש, נכון לעכשיו מה1/9 יש לי רק את העבודה כפרילנסרית, אני אוכל אולי לסחוב ככה חודש או חודשיים אבל לא יותר, אני חייבת למצוא עבודה שאוהב ושתעשה לי טוב, במיוחד כשהלימודים כבר יסתיימו - כשהטיפולים נכשלו והייתי צריכה להזכיר לעצמי שיש עוד דברים בחיים הלימודים היו מקור הנחמה העיקרי, עכשיו אני צריכה עבודה שתהווה מקור נחמה, והעבודה הנוכחית, גם אם היתה לי האפשרות להמשיך בה, מעולם לא יכלה להיות כזו, אני צריכה עבודה שאראה בה עתיד, לא אחת לכאן ועכשיו, כי עבודה לכאן ועכשיו היא לא נחמה ולא משהו טוב בחיי.

נראה לי ששוב הגיע הזמן להזיז את הגלגלים שהתחלתי להניע, מתחום הבלוגוספריה, הסתמכתי יותר מידי על ההצעות שנחתו לחקי, ומסתבר שאני לא יכולה להסתמך עליהן, כרגע לפחות.