מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

16 12/2009		אס"טת
		תגיות: אגודה, יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, מסקנה יומית

ביום ראשון האחרון, כמו כל חנוכה, ארגנו בפקולטה חלוקת סופגניות והדלקת נרות חנוכה. בימים רגילים זה כבר לא היה מרגש אותי (בכל זאת, זה קורה כל שנה במיוחד שאני זה שדאג לזה בשנה שעברה), אבל בגלל שהיו"רית הנוכחית נעדרה, כל הארגון של יום האירוע שוב נפל עליי. כל ההתעסקות עם לארגן קבוצה של אנשים, להזיז אותם ממקום למקום ולדאוג שהפעילות תתקתק, החזירה אותי אחורה לרגעים היותר טובים של עיקר הפעילות האגודתית שלי. כל ארגון של אירוע, למרות הלחץ הגדול שהוא מביא איתו, מוציא את הכי טוב שאפשר וגורם להנאה כשהוא מצליח וכשאנשים מסביב נהנים. פתאום אותו וירוס אגודתי שהדביק אותי לפני שנתיים וחצי ושהספיק להיות מדוכא, שוב התעורר ושוב ניסה לשלוח אותי חזרה אל לב העשייה.

כשקופץ לי רעיון לראש, לוקח לו הרבה זמן להיות מעוכל בפנים כדי שאני אספיק לחשוב עליו מכל הכיוונים. ככה זה גם כשקופץ רעיון לקחת תפקיד קטן שעד עכשיו כמעט ולא היה משמעותי ולהכניס לו הרבה משמעות. הוא לא גדול, ככה שהוא יוכל להשתלב עם שאר הדברים שאני עושה (ובמיוחד עם החוסר ניסיונות למצוא עבודה אמיתית) ויאפשר לי לתרום את הידע שצברתי בכל הזמן שלי באגודה. ההתעוררות של הווירוס גרמה לי לחשוב שיש לי עדיין מה לתרום ומה לתת, לחנוך אחרים ולהשאיר אחרי עוד משהו מעבר למה שאני כבר משאיר. מדובר על ניהול של צוות של אנשים שמחזיקים בתפקיד שאני פעם החזקתי, ובצורה הזו להחדיר להם את אותה תחושת אחריות וראייה של מהות התפקיד מהתקופה ההיא.

היו לי כמה שיחות בעניין עם כמה אנשים שנמצאים במערכת (או בדרך החוצה ממנה) ורובם דווקא הביעו התלהבות. זה לא כזה הפתיע אותי, אבל חיפשתי גם את הצד השני, הצד שיגרום לי להתפכח ולהסתכל על הדברים מהצד השני, ושיחה קצרה היום בצהריים נתנה לי אותו. אני כבר בשנה האחרונה של התואר שלי, עם רצון עז לסיים ולעוף מכאן, ובסופו של דבר הממוצע שלי די על הפנים ויהיה לי מאוד קשה למצוא עבודה (ואת זה אני אומר עוד לפני שבאמת התחלתי לחפש, וכוסומו, אני כל הזמן דוחה את זה). לקחת על עצמי עוד תפקיד, קטן ככל שיהיה, בטוח יפגע בצורה כזו או אחרת. אני ממש לא מהאנשים שיעמדו עכשיו עם סטופר ויספרו כמה שעות הם עושים כל חודש בשביל להגיע למכסה שלהם ואז לצאת לחופש עד סוף החודש. כשאני נכנס לתפקיד מסוים, אני עושה אותו עד הסוף ולא מוותר, במיוחד אם משהו מפריע לי. זו אחת התכונות שהתפתחה אצלי מאוד בשנתיים וחצי האחרונות ואני באמת לא יכול להעריך כמה אני הולך להשקיע, אבל ברור לי שאני הולך לנשום את זה. כל עוד אני לא מוצא עבודה הגונה, עדיף לי באמת להשקיע את מירב המאמצים והזמן שלי בשיפור הממוצע שלי וסיום התואר עם תחושה חיובית שיכולה רק לעזור לי בהמשך.

למרות כל זה, הדגדוג הזה של הווירוס עדיין שם. טופס הגשת המועמדות נח כאן על השולחן, רק מחכה שאני אמלא אותו (ויש לי זמן עד ליום ראשון). אני באמת שצריך לשקול עכשיו את כל האופציות שלי ולהחליט מה מטרת העל שלי בשנה הקרובה. בשורה התחתונה, נתתי כל כך הרבה מעצמי למען האחרים, הרבה יותר ממה שקיבלתי בחזרה, ולמרות הכל אני עוד לא מפנה את אותם משאבים לכיוון שלי. ואולי באמת גם הגיע הזמן לתת לאנשים אחרים להתפתח, גם אם הם פחות מוצלחים. אולי למישהו כאן יהיו עצות טובות יותר, מי יודע?

מסקנה יומית 15/12/09
יש יתרונות מבורכים בלהיות חבר הנהלה בדימוס. זה עוזר לדעת להגיד את המשפטים הנכונים בזמנים הנכונים בעיקר בשביל להיחלץ ממצבים שיכולים להתפתח לא נעים בתוך הפוליטיקה העדינה של האגודה (ובמיוחד בימים האלו).

שמור   בטל

2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-16/12/2009 10:50

 

1 12/2009		בחירות
		תגיות: טכניון, אגודה

היום בערב יבחרו יו"ר חדש לאגודה. אחרי שנתיים עם אותו יו"ר (שנבחר מחדש בשנה שעברה רק כי אף אחד לא רצה להתמודד על התפקיד) יהיה ממחר מישהו אחר בתפקיד. בפעם הראשונה מזה 4 שנים יש גם יותר מזוג מועמדים (יו"ר וסיו"ר) לתפקיד, כשבאופן מפתיע יש לא פחות משלושה זוגות מועמדים שרוצים את התפקיד הכי תובעני שקיים באגודה. לא ברור למה.

את כל המועמדים אני מכיר בצורה כזו או אחרת, ועם כולם יצא לי לעבוד בצורה כזו או אחרת. אף אחד מהם לא מושלם לתפקיד שאותו הם רוצים לבצע, ולכל אחד מהם יש את הנקודות החיוביות שלו אבל גם לא מעט נקודות שליליות. אם מסתכלים על המצע שלהם, בסופו של דבר כולם אומרים כמעט את אותו הדבר בשינויי ניסוח קלים, כולם זורקים סיסמאות לאוויר וכולם נורא נחמדים ומחזרים (עד כדי מיאוס). כולם רדפו אחרי נציגי הסמסטר בשביל הקולות שלהם וקצת שכחו שיש גם סטודנטים נוספים מעבר להם (רק נציגי הסמסטר זכאים לבחור בבחירות בשם הסטודנטים שאותם הם מייצגים), וככה עברה לה מערכת בחירות שלמה כמעט בלי מעורבות של אף אחד מהסטודנטים הרגילים בקמפוס. אם אני אצא עכשיו החוצה ואתפוס סטודנט רנדומלי ואשאל אותו אם הוא יודע שיש בחירות היום לראשות האגודה, הוא יסתכל עליי במבט מוזר של "מה אתה רוצה ממני, יש לי דברים יותר חשובים על הראש". המועמדים טוענים שוועדת בחירות סירסה אותם בעניין הזה, אבל העבודה שהם לא לחצו מספיק בשביל להעיר את הקמפוס לקראת הבחירות מעידה קצת על הרצינות שלהם ומוציאה חלק לא קטן מהלגיטימיות שלהם לכהן בתפקיד.

מערכת הבחירות קצת התעוררה רק ביומיים האחרונים בעקבות מייל ששלחה יו"ר ועדת בחירות לכל הסטודנטים שבו היא העלתה האשמות כלפי מספר נציגי סמסטר שחברים באחד הארגונים בקמפוס. מסתבר שאותם נציגי סמסטר שמגיעים ממספר פקולטות פנו למועמדים והציגו את עצמם כנציגי סמסטר שגם חברים בארגון שלהם (ארגון דתי שבראשו עומד רב הטכניון) ונתנו להם רשימת דרישות בתמורה להצבעה בעד. הדבר הזה חמור בכל כך הרבה מובנים היות והוא יוצר מפלגה בתוך האגודה שאמורה להיות א-מפלגתית ולייצג את כל הציבור של הסטודנטים בתואר ראשון ללא קשר להשקפה הפוליטית שלהם, בניגוד למה שקורה באוניברסיטאות אחרות. אותם נציגים פשוט החליטו שיותר חשוב להם לייצג את הארגון שלהם מאשר את הסטודנטים שבחרו בהם בפועל, ולמעשה הם ממשיכים את המאבק שלהם באגודה שהתחיל באמצע השנה שעברה (הארגון הזה יצא למאבק באגודה כי הטכניון החליט כי ידועים בציבור יוכלו לקבל מעונות לזוגות). המאבק שלהם אז היה אלים במיוחד וכלל התבטאויות קשות מעל דפי הפורום (ותמיד מיוזרים שפתחו בשביל זה חשבון בפורום) והפגנה שהייתה קרובה מאוד להידרדרות לאלימות. הם אפילו ניסו להתפרץ לישיבת הנהלה בכוח. מאז שהמייל פורסם כל אותם תופעות חוזרות על עצמן והם תובעים את העלבון שלהם ומנסים להתנער מהמקרה (למרות שכל הסימנים מצביעים עליהם). אני מפחד מאוד שהישיבה הערב, שבמהלכה ייערכו הבחירות, לא תגלוש במהירות לאלימות ולא תתארך יותר מדי בגלל הדברים האלו.

כל האירועים האחרונים די השכיחו את העובדה שיש גם מועמדים שצריך להצביע להם. קשה לי להצביע כרגע על זוג פייבוריט מובהק, אבל יש זוג אחד שכבר עכשיו אפשר לסמן אותו בתור חסרי סיכוי. קשה לי להצביע למועמד שלא שולט בצורה טובה בשפה העברית ושמביך לקרוא את המצע שלו למרות שיש בו רעיונות טובים (הוא פשוט מנוסח נורא). נכון שאי אפשר לפסול בן אדם על סמך היותו עולה, אבל יו"ר אגודה צריך להיות ייצוגי הן בפני הסטודנטים והן בפני הסגל, וקשה לי לראות אותו עומד ככה מול הסגל ולא מעורר בשלב כזה או אחר לעג מצידם (וכבר יצא לי להיתקל בחברי סגל שהביעו לעג כלפי אנשי אגודה עילגים). לאותו זוג יש לא מעט רעיונות לא ממש מוצלחים שלא ברור מאיפה יגיע הכסף עבורם ואיך הם מתכוונים לשכנע את הטכניון לעשות את זה. חבל לי על זה שמתמודד איתו, כי הוא באמת בן אדם (גם אם הוא לא ממש מתאים לתפקיד שעליו הוא מתמודד).

הזוג השני מכיל שניים שמכהנים בתפקידי ניהול באגודה כיום. שניהם סטודנטים לתעשייה וניהול וככה נראה המצע שלהם – כמו תוכנית עבודה ניהולית נטו. זה יכול להיות טוב אבל חסר שם הרבה רגש ונראה כאילו הם לקחו כמה רעיונות ובעיקר עטפו אותם בעטיפה יפה. חוסר הרגש הזה מתבטא בעיקר בחוסר קשר עם הסטודנט הפשוט וזה די בולט שהוא לא נכתב מנקודת הראות של הסטודנט הפשוט. זה לא מפתיע, היות והמתמודדת לסיו"ר בזוג הזה מעולם לא כיהנה בתפקיד ייצוגי כלשהו באגודה שמערב קשר יומיומי עם הסטודנטים וזה מאוד בולט. מספיק להיזכר בתקרית שבה היא הייתה מעורבת במהלך השנה שבה היה ויכוח די גדול בינה לבין אחד הוועדים על קורס מטעם האגודה והתמחור שלו, כשהוועד ניסה להשיג מחיר זול ואף רתם את הפקולטה שלו לעניין והיא התעקשה על מחיר שיניב לאגודה רווח מסוים ואפילו ניסתה להוציא את הקורס מאותה פקולטה עד כדי פתיחת קורס מתחרה. זה נגמר בנזיפה בהנהלה והריח מאוד לא טוב. די רואים עליה שהיא לא בקיאה בעניינים שקורים מחוץ למשרד שלה וזה מראה על רצינות ללמוד את התפקיד שאותו היא רוצה לבצע (לדעתי, לפני שמתמודדים על תפקיד כלשהו ולא משנה איפה, רצוי לדעת הכל עליו ובמקרה הזה לדעת בדיוק במה האגודה מעורבת). גם המועמד ליו"ר לוקה באותם תסמינים, אם כי פחותים. הוא נראה טיפוס שקול עם רעיונות טובים, אבל כל פעם שהוא פותח את הפה, אני מרגיש שאני מדבר עם סטלן. במהלך הקמפיין הוא התגלה כטיפוס לחיץ ופחדן, ואלו לא תכונות שאני רוצה באדם שמתיימר להיות יו"ר האגודה. לכבוד הבחירות פתחו פורום מיוחד כדי שהסטודנטים יוכלו לשאול את המועמדים שאלות, וכמובן שצצו כמה טרולים שרדפו את המועמדים, ואותו מועמד סירב להגיב שם במשך תקופה מסוימת כי הוא טען שמישהו מתנכל לו שם ותוקף אותו כל פעם שהוא פותח את הפה. אם זה ככה עכשיו, מה יקרה כשהוא יהיה יו"ר? אני לא רוצה לתאר מה היה קורה עכשיו בקמפוס עם כל הבלגן אם הוא היה היו"ר.

הזוג האחרון נראה כרגע הכי טוב, לפחות בעיניי (בפועל זה יכול להגיע לתיקו עם הזוג הקודם). הם נראים יותר שקולים, יודעים הכי טוב להתבטא, מכירים הרבה יותר טוב את האגודה ואת מה שהולך בה ואפילו החליטו להציג תוכנית רב שנתית שתתווה מדיניות לאגודה בשנים הקרובות. אבל גם להם יש נקודות חלשות. בעוד המועמד לסיו"ר נראה טיפוס מאוד אפור ולא אחד כזה שיכול להשליט סדר באנשים שמסביבו (תכונה חשובה למישהו שהולך להיות בוס של לא מעט רכזים ומנהלים), המועמדת ליו"ר היא פשוט להיפך. מההיכרות שלי איתה, היא נתפסת כמישהי שתלך עד הסוף בשביל סטודנט ובשביל הדברים שבהם היא מאמינה, אבל לפעמים נדמה לי שהיא גם יכולה להגזים עם זה, במיוחד אם משהו מכעיס אותה במיוחד. במקרה כזה, היא פשוט תיכנס בו בכל הכוח, בלי מעצורים ולפעמים בלי הפעלה של שיקול דעת. ראיתי את זה בלפחות שני מקרים במהלך השנה, ואני חושש שלא יהיה מישהו שיוכל לעצור אותה כשזה יקרה השנה ויהיו עימותים שזה מה שיקרה בהם.

איפה אני בכל הסיפור הזה? כרגע עדיין בהתלבטויות למי בדיוק להצביע, מחכה לשמוע את הדעות של שאר האנשים וכמובן גם להביע את הדעות האלו בפני כולם. אני אשקר אם אני אגיד שכל הסיפור הזה של הבחירות לא דגדג לי באיזו שהיא צורה, לא גרם לי לחשוב שאני הייתי יכול לעשות קמפיין טוב יותר ולעשות את התפקיד הזה יותר טוב. בשבוע האחרון הסתבר לי שאני לא היחידי שחושב ככה, אבל זה מאוחר מדי. אם יש לי בפנים גמד קטן שמדגדג וגורם לי לחשוב על העניין, יש לידי גמד קצת יותר גדול עם פטיש 5 קילו (וזקן צרפתי) שמזכיר לי שיש לי תואר לסיים ואני גם ככה חורג מכמות הסמסטרים הרצויה. את כל הכוחות שלי בזבזתי בשנה שלי בתפקיד ועכשיו אני רוצה לדאוג גם קצת לעצמי, אחרי שדאגתי יותר מדי לאחרים. כל עוד אני לא לבד, יהיה לי קשה לעשות שוב תפקיד גדול ותובעני, אני לא יכול להתמודד עם משהו יותר גדול לבד בלי תמיכה שמאוד הייתה חסרה לי בזמנו. חוץ מזה, יש כנראה רק בן אדם אחד באגודה שאני מספיק סומך עליו בתור בן אדם ועל הדעות שלו, שאני מוכן באמת לשים את הדברים בצד ולהתמודד איתו ביחד על התפקיד הזה (אחד המועמדים עכשיו ניסה לגשש אצלי בזמנו ונתקל בלא מוחלט). היות והיא החליטה לא להתמודד (ובצדק), אין לי גם מה לחפש שם (וכן, את יודעת שהתכוונתי אליך).

אני לא יודע מי ייבחר בסוף, אני גם לא יודע איך הוא יתנהג בשנה הקרובה. אני רק יודע שמצפה לי ערב ארוך של הכרעות, חפירות ובלגן. כאב הראש התחיל כבר מעכשיו. וליו"ר האגודה היוצא, שאני לא יודע אם קורא פה או לא, אני רק רוצה להגיד משהו אחד – תודה.

שמור   בטל

2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-2/12/2009 00:55

 

27 6/2009		ניצחון קטן גדול
		תגיות: אגודה, טכניון

אני חייב לעצור רגע עם סיפורי המסע לפולין (אני אמשיך אותם ברגע שיהיה לי טיפה אוויר לנשום) רק בשביל לספר על משהו שקרה השבוע ושאני חייב לספר אותו. אחת הדרישות בלימודים בפקולטה שלי היא לקחת קורסי פיזיקה כחלק מהדרישה הכללית לקחת קורסי מדעים (ביולוגיה, כימיה ופיזיקה). בעוד הקורס הראשון בפיזיקה הוא יחסית סביר והרמה שלו לא רחוקה מרמה של פיזיקה תיכונית, הקורס השני בסדרה הוא אימת כל הסטודנטים, עמוס בהמון חומר, קשה, מתסכל ובעיקר סובל מכל הרעות החולות של הפקולטה לפיזיקה. פרט לשני המסלולים שכן צריכים אותו, הקורס הזה לא מהווה קדם להמשך הלימודים בפקולטה והרבה סטודנטים דוחים אותו לסמסטרים האחרונים שלהם (או מקווים שמתישהו תהיה מלחמה ויתנו עובר בינארי). הקורס הזה הוא די ייחודי לפקולטה שלי ובפקולטות מקבילות בארץ ובעולם לא לוקחים קורס ברמה כזו בפיזיקה (או שלוקחים רמה בסיסית יותר, או שלא לוקחים בכלל). מעבר לכך, כבר היו לא מעט מקרים שבהרצאה הראשונה המרצה פנה לסטודנטים מהפקולטה שלי ושאל אותם מאיפה הם, וכשקיבל תשובה ענה להם "אתם לא ממש צריכים להיות כאן, אתם כאן רק בגלל ריב דיקנים עתיק יומין..."

לפני 3 שנים, אחרי לחץ קטן של הוועד, החליטה מועצת הפקולטה לבטל את החובה על הקורס ברוב מאוד דחוק. אחרי חודש והרבה דיבורים, הנושא שוב חזר למועצה והיא החליטה להפוך את ההחלטה, להחזיר את הקורס לחובה (ואז גם נוספה לו שעת תרגול נוספת) ולראות מה ייצא מזה בעתיד. כבר בסמסטר הראשון של הקורס ה"חדש" נתקלו הסטודנטים במבחן אימתני למדי ורובם עברו רק בזכות 40 נקודות פקטור שניתנו להם (ואני לא מגזים). הדבר לא היה שונה בסמסטרים הבאים והיה צריך ללחוץ שוב פעם על הפקולטה להתחיל ולשנות דברים.

הדרך הראשונה הייתה בעזרת ועדת הערכה שהגיעה לפקולטה לפני קצת יותר משנה. היא סיירה במעבדות ובכיתות, נפגשה עם חברי סגל וגם עם סטודנטים מכל התארים שהעלו בפניה את כל הבעיות שיש בפקולטה (ויש לא מעט, אבל זה כבר דיון אחר). אחת הבעיות שהועלו הייתה כמובן הקורס המדובר, על שלל מגרעותיו והעובדה שהוא לא ממש שייך ללימודים בפקולטה והסטודנטים רק סובלים ממנו. בסופו של דבר הוועדה ציינה זאת בצורה די בולטת בדוח שלה והמליצה לפקולטה לשקול בחיוב את ביטול החובה על הקורס הזה.

במקביל, אני כבר הייתי יו"ר ועד והחלטתי שגם הוועד צריך שוב ללחוץ על הפקולטה לשנות את ההחלטה (גם עבר פרק הזמן שהם קצבו לבדיקת העניין). לקחתי לי כמה שעות וכתבתי את הדעה של הסטודנטים על הקורס ולמה בעצם הם כל כך סובלים ממנו. כדי לא להגיע בידיים ריקות, כתבתי גם הצעה משלי איך אפשר לשנות את המצב הקיים כך שהרמה האקדמית של הפקולטה תישמר והלימודים לא יהפכו ל"קלים" מדי (טענה רווחת אצל לא מעט חברי סגל אצלנו). ההצעה המקורית נשלחה אל יו"ר הוועדה לתוכניות לימודים ואחר כך נפגשתי איתו, דיברנו קצת על העניין והוא הבטיח להעלות את זה בפני הוועדה מתישהו (אני כמובן לא מוזמן לדיונים שלה). בינתיים נגמרה השנה ועם תחילת שנת הלימודים התחלף לו דיקן הפקולטה. כשהתקרב המועד לישיבת סגל-סטודנטים נוספת, החלטנו לכלול שוב את הנושא הזה בנושאים לדיון ולשאול מה קורה עם זה. עוד לפני הישיבה זומנתי למשרד הדיקן ושם הוא חיכה לי יחד עם יו"ר הוועדה לתוכניות לימודים שהתחלף בינתיים, ובמשך יותר משעה הם תיחקרו אותי על הקורס ואיפה הבעיות שלו, הזדעזעו מהסיפור על ההרצאה הראשונה בקורס, ניסו להבין מה יותר טוב בקורסים המדעיים האחרים והבטיחו לדון בעניין, במיוחד לאור הדו"ח של ועדת ההערכה. כמה חודשים אחר כך, הציגו את פרוטוקול ישיבת הסגל-סטודנטים במועצה והיו כמה חברי סגל שהתעצבנו למדי שהעלנו שוב את הנושא ולמה הסטודנטים בכלל מתערבים בעניינים האלו של הפקולטה (ואז אחרים ענו להם שלסטודנטים יש זכות מלאה לעשות את זה ושזה קורה בהמון מוסדות אקדמיים חשובים בעולם).

סיימתי את התפקיד שלי, המחליפה שלי נכנסה לעניינים ואז הגיעה הישיבה הראשונה שלה במועצת הפקולטה והנושא של הקורס עלה סוף כל סוף לדיון. העלאת הנושא כמובן כללה את ההצעה של הוועדה לתוכניות לימודים ובאופן די מפתיע, ההצעה הזו לא הייתה רחוקה מאותה הצעה שאני העברתי בזמנו, עם חלוקה לקבוצות נושאים ואפשרות לכל סטודנט להתמקד בנושא המדעי שהוא יותר מתחבר אליו. לא נכחתי בדיון, אבל השורה התחתונה הייתה שהפקולטה החליטה לקבל את ההצעה הזו, ושהפעם היא עברה ברוב קצת יותר גדול מהפעם הקודמת. זה כמובן לא הסוף, כי השינוי לא חל על כל המסלולים (כולל שלי) והוא צריך לעבור עוד מספר אישורים ברמה הכלל טכניונית לפני שזה ייכנס רשמית לקטלוג הלימודים ויהפך לקבוע. עוד לא סופי, אבל אנחנו כבר רואים את הסוף.

אם יש משהו שאני רוצה להשאיר אחריי בעקבות הקדנציה שלי, זה הדבר הזה. מדובר בשינוי מאוד משמעותי וזה בעצם ניצחון קטן שמראה שאפשר לשנות דברים, ולא משנה עד כמה הפקולטה מסוגלת להיות אטומה, קשוחה ולפעמים גם רעה. בשקט בשקט, בלי לעורר מהומות, בלי לעשות הפגנות, עם הרבה רצינות ונכונות להשקיע זמן ומשאבים, זה הגיע בסוף. אז נכון שאת הפירות קוצרת המחליפה שלי (כי השינוי קורה עכשיו), אבל אי אפשר למחוק את הדרך ואת כל מי שהביא לכאן. אני באמת יכול להגיד עכשיו שעשיתי משהו ושכל השנה הזאת לא הייתה לשווא. עכשיו רק נשאר לראות את זה באמת קורה, ולסיים את הלימודים עם תחושה גדולה של סיפוק.

שמור   בטל

0 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע