מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

12 4/2009		אירועי שחר חסון (או: איך לארגן אירוע פקולטי ולא לאבד את השפיות)
		תגיות: אגודה, מסעותיי עם עצמי

לא קל לתכנן הופעה בשביל סטודנטים. הרעיון הראשוני התחיל אי שם באמצע סמסטר חורף, כדי לנסות ולתת משהו נחמד לסטודנטים לקראת סוף הסמסטר ולמצוא דרכים יעילות וטובות לנצל את התקציב של הוועד וכדי לא להישאר עם כמות גדולה מאוד של כסף לקראת סוף השנה (כסף לא מנוצל לא עובר לשנה הבאה, הוא פשוט חוזר לקופה של האגודה וזהו). בשנה שעברה לא עשינו אירוע גדול מעבר ליריד חוברות שגם ככה לא עולה הרבה (אלא אם אנחנו מזמינים גם בירות) ככה שכמעט כל הכסף נוצל על מתנות לפתיחת השנה לסטודנטים החדשים (למרות שזה לא כיסה הכל, ולקחנו חסות).

למרות שהתקציב שלי די גבוה (שני מבין כל התקציבים ובעל 5 ספרות) לבד אי אפשר לממן הופעת סטנדאפ או מסיבה עם אמן רציני. בהתחלה גם חשבנו לעשות ערב של בירה ונשירה באחד המועדונים ואפילו מצאנו להקה, אבל המועדון עשה לנו קטע מסריח וחתם איתם על עוד הופעה שבוע לפני התאריך שחשבנו עליו וביטלנו (אולי נעשה את זה מתישהו בהמשך השנה). אז קבענו עם עוד שתי פקולטות גדולות במטרה לתכנן אירוע גדול כשההוצאות, ההכנות וגם ההכנסות (אם יהיו) יתחלקו שווה בשווה בין הוועדים. ישבנו שלושת היו"רים (והסגנית שלי, שהייתה אמורה להתעסק בזה יותר ממני כדי להוריד ממני עומס) והתחלנו לדבר על סדרי גודל ומה אפשר לעשות. בטכניון יש אולם אחד גדול שמותאם לצרכים האלו של הופעות גדולות עם 650 מקומות, ולפי זה ניסינו לתמחר איך וכמה יעלה כל כרטיס, וכמה אנחנו מתכננים לתת ולחלק. המחירים שנקבעו היו די סבירים במונחים של הופעות סטנדאפ בטכניון ולפי זה גם עשינו חלוקה של הכרטיסים פחות או יותר בין הפקולטות וכמה אנחנו חושבים לשמור כהטבה (ולזה נחזור מאוחר יותר).

עכשיו הבעיה הייתה למצוא אמן. על דברים כאלו אחראי משרד תרבות, אבל הימים היו לקראת ימי המכרזים באגודה וכל בעלי התפקידים אמורים להתחלף (אלא אם הם מחליטים להתמודד על קדנציה נוספת). זו התקופה שהפעילות באגודה די יורדת כי כמעט כולם כבר שחוקים משנה של תפקיד והמוטיבציה שלהם לעשות משהו יורדת. זו גם התחושה שאנחנו קיבלנו כשביקשנו למצוא אמן ולבדוק מתי האולם פנוי, וזה נמרח ונמרח עד שכבר נראה שאין סיכוי שזה ייצא לפועל. מעבר לזה, גם לקח מספיק זמן עד שנמצא מנהל חדש למשרד שיזריק שם דם חדש, אבל זה כבר היה מאוחר מדי והיינו צריכים לדחות את האירוע לסמסטר אביב. בינתיים שני היו"רים האחרים התחלפו (אחד סיים, השני עבר להיות סיו"ר, וגם אליו נחזור מאוחר יותר) והיה צריך להתחיל הכל מחדש. אחרי כמה אכזבות ממשרד תרבות, החלטנו גם קצת לנסות בעצמנו ולראות אם אנחנו יכולים לחפש אמן כי ליו"ר של אחת הפקולטות היו כל מיני קשרים עם אמרגנים, אבל זה כמובן גרם למרמור ומריבות עם אנשי משרד תרבות שהתפלאו איך אנחנו עושים דברים מאחוריי הגב שלהם ומנסים לסגור את האירוע בלעדיהם (אבל אתם לא עושים את התפקיד שלכם, לא?). בסוף כל הסיפור נסגר וסגרנו עם שחר חסון בשבוע השני של סמסטר אביב (רצינו שבוע קודם, לפני שמועדי ב' מתחילים, אבל זה היה בלתי אפשרי).

השלב הבא הוא כמובן להתחיל לפרסם את האירוע לסטודנטים ולמכור כרטיסים ובשביל זה צריך מודעה. האמרגן קצת התעכב עם זה אז מנהל משרד תרבות אמר לנו שאין בעיה שנכין פוסטרים. אז הכנו, ושלחנו אותם לדפוס אבל קצת אחרי שתלינו אותם פתאום אותו מנהל נזכר להגיד שבעצם האמרגן לא אישר את הפוסטרים האלו ואיך אנחנו תולים אותם. אחרי שכמעט מרטנו את השיער מהראש, הגיע האישור המיוחל. השלב הבא היה לשלוח מייל לכל הפקולטה ואפילו לפתוח event בפייסבוק ולהפיץ לכולם. עכשיו היה צריך לתפוס את כל אנשי הוועד כדי שימכרו לסטודנטים כרטיסים. הגדרנו זמן מוגדר במהלך כל יום בצהריים בשבוע וחצי שלפני ההופעה ותמיד היה מישהו שישב ומכר. הוועד שלי די הפתיע אותי, כי מרבית חברי הוועד הסכימו לתת קצת זמן בשביל לשבת ולמכור כרטיסים, גם אם לא היו אמורים להגיע להופעה (ובלי לעזור, אין כרטיס חינם). ליו"רים האחרים הייתה יותר בעיה לגייס את הפעילים שלהם בשביל זה והמכירה אצלם הייתה יותר חלשה מאצלנו. במקביל מכרנו כרטיסים גם בחנות החוברות של האגודה בבית הסטודנט, ככה שכל מי שרצה יכול היה לקנות שם גם כרטיס. הימים הראשונים היו די חלשים אבל ככל שהתקדמנו יותר לקראת האירוע, קצב המכירה התגבר.

לאט לאט התחילו גם טלפונים. ככה זה כשהמספר שלך מפורסם על גבי המודעה (האגודון, לא האישי). אחרי שבת קצב הטלפונים התגבר. כשיצאתי מהבריכה אחרי שיעור שחייה כבר חיכו לי 4 שיחות שלא נענו ועוד הודעת טקסט אחת. מדי פעם הטלפון בחר לרעוד באמצע שיעור ולדרוש תשומת לב, אבל זה היה הגבול מבחינתי. לאנשים האלו גם לא חזרתי, והאמת לא ממש אכפת לי. יום לפני האירוע הבנו שעברנו את מכסת הכרטיסים שהקצבנו לעצמנו ועצרנו את המכירה לגמרי. למעשה, עברנו אותה וכמעט הגענו לרף העליון של המושבים באולם, אבל עצרנו בזמן. הבעיה הייתה עם ההושבה של ההטבות, אבל החלטנו שהם יסתדרו על המדרגות. עכשיו הייתי צריך להסביר לכל מי שהתקשר שמה לעשות, אבל אין כרטיסים. לא עזר וחלק ממש התחילו להתווכח איתי איך זה שנגמרו הכרטיסים יום לפני האירוע ("תראי פוסטמה, המכירה התחילה לפני שבוע וחצי, אני אשם שנזכרת היום?!"). קצת אחר כך התחילו ויכוחים בינינו אם כדאי לנסות למכור עוד כרטיסים בערב המופע, כשאני טוען שאין סיבה לעשות את זה והיו"רית האחרת אומרת שכדאי בשביל להושיב אנשים על המדרגות. עד היום זה נראה לי הזוי, אבל בסוף מכרנו עוד כמה כרטיסים אחרי שהכנסנו את כולם.

הגענו לערב המופע. התארגנו באולם, בחוץ הגיעו בינתיים דוכן של בירה ודרוזים שהכינו פיתות עם לבנה בשביל אלה שמחכים ועל הבמה הוד מעלתו התחיל לחמם את הקול שלו ולעשות שטויות. לא יודע למה, הוא החליט שהוא חייב לטפס על הסולם בצידי הבמה ולעלות למעלה ואלוהים יודע מה הוא מצא שם. בינתיים בחוץ התחילו להיאסף המוני אנשים שרצו להיכנס פנימה, אבל לא יכולנו להכניס אותם בגלל שהוא עדיין התחמם. בזמן הזה, קלטנו את סיו"ר האגודה נכנס פנימה דרך אחורי הקלעים יחד עם הדוברת ועם אחת ממנהלות המשרדים (הוא טען אחר כך שהוא נכנס משם כדי למסור את הצ'ק). עכשיו, הוא והדוברת הופיעו ברשימת ההטבות, המנהלת הנוספת לא (ובנוסף צריך לציין שהיא מסוכסכת עם אותה יו"רית שהוזכרה קודם). שלושתם עלו לכניסה למעלה והסתובבו שם קצת בזמן שכולם מחכים. הדוברת בינתיים עזרה לנו לכתוב את הנאום שתכננו להגיד לפני תחילת ההופעה ואז הוד מעלתו ירד מהבמה ואנחנו יכולנו להכניס את האנשים פנימה. כמובן שהייתה נהירה של כולם פנימה אחרי שהם עמדו מספיק זמן בחוץ, כמעט נמחצים על הדלתות שלא רצו להיפתח בזמן. לאט לאט כולם התיישבו, מכרנו עוד כרטיסים לאנשים שבאו בלי כרטיס.

כולם התיישבו והגיע הרגע לעלות לבמה מול כולם. רגע לפני, אותה יו"רית קולטת את המנהלת ההיא מנסה להיכנס לאולם עם הסיו"ר והחליטה לשלוח את אחד הפעילים שלה לעצור אותה (כי אין לה כרטיס). שלושתנו עלינו לבמה לדבר מול כל האנשים, וכמו שהבנתם האולם היה מלא לגמרי כשאנשים גם ישבו על המדרגות (בסביבות ה-700 איש) וזה ממש לא קל לדבר מול כולם. מזל שהייתה תאורה שקצת סנוורה אותי מלאות את כולם. הצגתי את היו"רים האחרים והודיתי לכל מי שעזר באירוע, דיברתי קצת על הבחירות המתקרבות (והתבלבלו לי קצת המילים באמצע) ואז היו"ר האחר דיבר קצת על הפסטיבל המתקרב ("ניתן לכם בלעדיות בהצגת האירוע", כדבריי הדוברת. כל הליין אפ פורסם למחרת). ירדנו מהבמה והתחיל מופע החימום, ובזמן הזה קיבלתי SMS מהסיו"ר עם בקשה להכניס את אותה מנהלת (אחר כך הוא אמר שהוא פנה דווקא אליי בגלל החברות שבינינו). עכשיו התחילה אצלי דילמה אם להחליט על להכניס אותה לבד ולהסתכן בסכסוך עם היו"רית, או להתייעץ ולהחליט ביחד. לס' שלי לא היה כוח להתעסק בזה אז שלחתי הודעה לאותה יו"רית עם ניסיון לפשר ולסגור את הסיפור בעדינות, אבל עד שהמסרונים התעופפו להם באולם המנהלת כבר העדיפה ללכת. אחרי ההופעה, שני היו"רים האחרים ראו מאוד בחומרה את הניסיון שלו להכניס אותה פנימה וביקשו לעורר מהומה קטנה על הניסיון הזה. הם התחילו להחתים את הוועדים שלהם ולהעביר לכל העולם כמה הדברים לא בסדר, ואני בסך הכל ניסיתי להרגיע את השטח לפני שכל זה מתפוצץ עלינו כי לא ממש הבנתי למה מנפחים את זה ומה מנסים להשיג מזה, וגם רציתי ללמוד בשקט למבחנים שלי. בסוף גם אני הלכתי ודיברתי עם הוועד, ושמעתי דעות לא פשוטות על כל האירוע וכמה זה חמור ועם הדעה הזו הגעתי אחר כך לישיבת ההנהלה. היה לא פשוט כל הדיון הזה, כשמצד אחד הוא מנסה להתגונן ולהתנצל, ומצד השני נדמה כאילו דורשים את ראשו. בסוף ההנהלה החליטה לנזוף בו בתקווה שהאירוע לא יחזור על עצמו ושאחרים יבינו.

וגם הייתה הופעה בנוסף לכל. שחר חסון עלה לבמה ונתן שעה וחצי של הופעה אנרגטית ולרגעים היה נדמה כאילו הוא לא רוצה לרדת. בסוף היה נראה שההשפעה של ה-5 כוסות קפה שהוא שתה לפני ההופעה מתחילה לפוג (אני תמים, נגיד שזה היה קפה) והוא התחיל לקפוץ מנושא לנושא, להפסיק בדיחות באמצע ולעבור לאחרות, להציק לאנשים ולהעלות אחרים לבמה (הייתה שם אחת שהתעקשה לעשות לעצמה בושות...). בשורה התחתונה, הייתה הופעה מוצלחת מאוד וכל מי שהגיע נהנה מאוד (ועבר מספיק זמן מאז שאני כבר לא זוכר הכל, אבל אם תחפשו קטעים שלו ברשת, תוכלו לראות קטעים מההופעה).

ואחרי כל זה, בסוף אפילו יצאנו ברווח לא קטן. היה שווה...

שמור   בטל

5 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של BoR|S ב-27/4/2009 20:35

 

28 2/2009		פלונטר
		תגיות: אגודה, טכניון, מסעותיי עם עצמי

הדבר הראשון שהייתי צריך לעשות אחרי שנבחרתי לתפקיד הנוכחי שלי הוא למצוא לעצמי מחליף לתפקיד הקודם שעשיתי, הרכז האקדמי הפקולטי. זה אחד התפקידים המרכזיים בוועד, סוג של מספר 2 ומי שאחראי על כל הטיפול בנושאים האקדמיים. כמובן שדרוש שם בן אדם עם ראש גדול ולא מעט ביצים כדי לדעת איך להתמודד עם הכל ובראייה לאחור די התמודדתי עם זה יפה. הבעיה הייתה, כמובן למצוא מחליף. לקח חודש שכלל מכרז שלא נפתח (כי אף אחד לא התמודד) עד שנמצא מישהו, וגם זה אחרי לא מעט התחננויות, בקשות ושכנועים. בחרנו בחבר טוב שלי, שסחבתי אותו לתוך הוועד ודי סמכתי עליו בעניינים האלו שהוא יוכל להסתדר. הוא עתודאי, ויש לו היסטוריה של התמודדויות עם הגורמים השונים בפקולטה בגלל שהוא התחיל את הלימודים שלו די בצליעה וכמעט עף. זה לא שהייתה לנו יותר מדי ברירה, אני פשוט לא יכולתי להחזיק בשני התפקידים ביחד בגלל חוסר בזמן וצורך להתעסק בעוד דברים (מה גם שלא הייתי אמור לקבל על זה כסף בגלל תקנון האגודה). זה היה הרע במיעוטו, אבל לפחות ירד ממני העול ורציתי להתחיל את התפקיד שלי בלי גרורות מהעבר.

כשאני הייתי רכז אקדמי, ריכזתי אצלי את כל הפעילות האקדמית והיו"ר כמעט ולא עשה שום דבר ולא התערב (וכשהוא התערב, זה היה די קטסטרופה). אומנם אני לא האדם הכי דומיננטי, אבל אני מסוגל לקחת דברים כאלו על עצמי ולא לוותר, במיוחד כשהיה סמסטר משוגע אחרי שביתת המרצים. אז מצד אחד ציפיתי מהרכז החדש שלי לעשות את אותו הדבר, אבל מצד שני זה היה קצת קשה לוותר על זה, אם כי המודל שבו דברים היו צריכים לעבוד הוא המודל הראשון. כמובן שזה לא עבד ככה, ומצאתי את עצמי כל הזמן מתערב בעניינים אקדמיים, מייעץ ומחליט על חלק מהנושאים האקדמיים ועדיין מהווה את הסמכות האקדמית העליונה בתוך הוועד (למרות שזה ממש לא היה אמור להיות ככה). האבסורד היה שאפילו אנשי הוועדה האקדמית באו אליי עם בעיות שהגיעו אליהם ועם דברים שקשורים לפקולטה, ובשלב מסוים כבר התחלתי להתעצבן שהם פונים אליי ישירות במקום לרכז האקדמי. נכון, הוא לא היה בין המבריקים והעובדה שהייתי צריך להיות מעורב בהרבה תהליכים די עמדה לרעתו. כשחיפשתי אנשים לתפקיד אמרו לי שראו איך אני עשיתי אותו וכמה הקדשתי לו, ולכן העדיפו לוותר. במכרז שלו הוא אפילו אמר שהוא נכנס לנעליים מאוד גדולות וכאלו היו הציפיות ממנו, ועם נקודת פתיחה כזו קשה להצליח. היו לא מעט פעמים שהוא בא ואמר לי שהוא רוצה לעזוב, שהוא לא מסתדר עם התפקיד ביחד עם הלימודים (והוא ארגן לעצמו סמסטר מאוד עמוס) ועם העבודה בהיי טק שהוא מצא. הריטואל הזה חזר על עצמו במשך חצי שנה, כשכל פעם הוא בא ואומר שהוא לא יכול ואחרי שבוע הוא אומר שהוא מסתדר וממשיך (ואני כבר התחלתי לשמור על אש קטנה מועמדים פוטנציאליים להחליף אותו, בידיעתו).

בנקודת זמן די עלומה, התחיל איזשהו סכסוך בינו ובין מרכז לימודי הסמכה בפקולטה. אני אפילו לא יודע מה התחיל את כל זה, אני רק יודע שאותו סגן דיקן היה רואה אותו ודואג לשגר לעברו כל מיני עקיצות קטנות (והוא עשה את זה הרבה ולא רק לו). היה די ברור שמתישהו זה יגיע לנקודת פיצוץ. זה התחיל מתישהו בחודש שעבר, כשהוא שלח מייל למתרגל בעניין בעיה שהייתה לסטודנט עם תרגיל בית כלשהו (היה במילואים במבצע ולא קיבל דחייה), וחתם אותו במשפט "אני מצפה שמעתה והלאה תנהג בצורה יותר הוגנת כלפי חיילי המילואים". המתרגל שלח לו תשובה בחזרה עם העתק לסגן דיקן. הוא כמובן קפץ על זה ושלח לו שמעתה והלאה יתחיל לגלות יותר כבוד כלפי מורים בטכניון והודיע שהוא מכניס לו את זה כהערה בתיק האישי. התיק האישי הזה הוא די פיקציה שלא ממש עושים איתה משהו ואין לה יותר מדי משמעות, אבל מבחינתו זה כלי טוב לאיים על סטודנטים סוררים שאין לו קייס נגדם בבית הדין המשמעתי. הרוחות התחילו לסעור ואני הייתי צריך להגיב, ושלחתי לו בתגובה שאני רואה את העניין בחומרה ושלא יכול להיות שהוא עושה דבר כזה מבלי לברר שום דבר מראש. הוא כמובן שנעלב, החליט בתגובה להחרים ישיבת סגל-סטודנטים (הוא מרכז לימודי הסמכה בפקולטה, הדמות שעיקר העבודה היא מולה) והפסיק לדבר איתנו. היו לי כמה שיחות עם הדיקן על כך שבהן הובהר לי שהוא דורש התנצלות ובלי זה אי אפשר להחזיר את הדברים אחורה.

בזמן שאני מנסה לחשוב איך אני יוצא מהפלונטר הזה מבלי להראות התקפלות, התחילה תקופת המבחנים ואז העסק התחיל להסתבך. הרכז האקדמי שלי שלח שוב מייל, הפעם למתרגל בקורס אחר בעניין תרגילי הבית שגולשים אל תוך תקופת המבחנים. המתרגל ענה לו שיפנה למרצה, ואז התחיל להתעניין מי הוא ולמה הוא פונה אליו. אחר כך התבהר שהוא רצה לראות אם יש לו עניין כלשהו בבקשה, ואחרי שהוא גילה שהוא לוקח את הקורס גם כן, הוא העיף מבט בגיליון הציונים שלו (ככה די במקרה) וראה שעל אחד מהתרגילים הוא קיבל 0, כלומר העתיק. זה כבר פתח תיבת פנדורה שלמה. המתרגל שאל אותו אם הוא חושב שהוא ראוי בכלל לכהן כנציג סטודנטים אחרי שהוא נתפס מעתיק תרגיל בית. ניסיון שלי להתערב ולעצור את הסיפור רק החריף את המצב, וזה כמובן עלה למעלה לשמחת אותו סגן דיקן שהתחיל לשקול העמדה בפניי ועדת משמעת. כל זה מתרחש יומיים לפני שלי יש מבחן די קשה כשאני מנסה ללמוד אליו וכשלרכז בכלל אין מבחנים והוא מנצל את הזמן לעבוד ובכלל לא נמצא באזור. במקום לנסות ולהתרכז כמה שאני רק יכול במבחן, אני צריך לראות איך אני מנקה את כל הבלגן הזה כשאני מנסה גם למנוע מכל כדור השלג הענקי הזה להגיע גם אליי ולפגוע בי אישית. זה נגמר בסוף בזמן שנבחנתי, כשיו"ר האגודה דיבר ישירות עם הסגן דיקן והם הגיעו לסיכום שהרכז האקדמי יתפטר בתמורה לאי העמדה בפני ועדת משמעת, כשלי בעצם אין כמעט נגיעה בכל המהלכים שהתרחשו לי מאחוריי הגב. לקח עוד כמה ימים עד שהסערה שככה, אבל הטעם החמוץ נשאר חזק בפה.

אז עכשיו אני שוב מחזיק בשני התפקידים, לפחות עד שנבחר מישהו חדש בתחילת הסמסטר. זה נראה לי כל כך אבסורדי כל הסיפור הזה, מין "כל דבר שיכול לקרות רע, יקרה" בלי כמעט שתהיה לי שליטה על מה שקורה. כולם יצאו מהפרשה הזו מופסדים, ולי בעיקר יש הרגשה שרגע לפני שאני מסיים את התפקיד (ונשאר לי משהו כמו חודש וחצי - חודשיים), כל מה שיזכרו בסוף זה את הפרשה הזו שגרמה לפקולטה להתערב בענייני הוועד ולהחליט מי ראוי ומי לא לכהן בתפקידים השונים. זה ממש מתסכל, כי בסופו של דבר לא ממש הצלחתי לקדם יותר מדי דברים, ומה שכן יסתיים כבר בקדנציה הבאה ואני לא זה שיקצור את הפירות. אני מרגיש שבחודשיים האחרונים פשוט נשחקתי לגמרי ואין לי כמעט כוחות בשביל זה. יחד עם כל הסיפורים שיש גם ככה מסביב, לא בריא להיכנס ככה לתקופת מבחנים. אולי אני פשוט צריך קצת חופש, לנקות את הראש טוב טוב, לסדר הכל בראש ולצבור כוחות. חבל רק שאין באמת זמן בשביל זה עכשיו.

[Mad world - Gary Jules]

שמור   בטל

10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-1/3/2009 23:17

 

20 1/2009		שמיר ופטרוזיליה
		תגיות: אגודה, טכניון

החודש הזה הוא תקופה מאוד מתישה באגודה. אחרי הבחירות לנשיאות (יו"ר+סיו"ר), צריך לבחור את מנהלי המשרדים ואת כל הרכזים, כשהמנהלים נבחרים ע"י ההנהלה (כלל היו"רים של הפקולטות) ואילו הרכזים נבחרים בעזרת ועדת מכרזים שמורכבת מיו"ר האגודה או סגנו, נציג הנהלה ואחד מנציגי הסמסטר (בתפקידים גדולים יש שני נציגי הנהלה ושני נציגי סמסטר). בצורה הזו מצאתי את עצמי במהלך השבוע ומשהו האחרונים למעשה עושה ראיונות עבודה לאנשים שרוצים לעבוד בתפקידים באגודה ולהתמודד עם החלטות הרות גורל שאמורות לעצב איך האגודה אמורה להיראות בשנה הקרובה. זה לא פשוט למשוך אנשים לתפקידים השונים. אחרי 3 שנים מתישות ומפרכות ממלחמות ומאבקים, הרבה סטודנטים פשוט רוצים ללמוד ולאף אחד אין כוח לקחת על עצמו תפקיד של מנהל עם הגדרת תפקיד של יותר מ-100 שעות בחודש, כשלרוב צריך לתת הרבה יותר. חלק מהתפקידים דורשים הרבה ביצים והתמודדות עם אנשים אטומים למדי או סתם לא נחמדים (טכניון או גורמי חוץ אחרים), ומעטים הם האנשים שרוצים את זה על הראש שלהם. הבעיה היא שמישהו חייב לעשות את התפקידים האלו, אחרת האגודה לא תתפקד, ואז נוצר קונפליקט בין הרצון שיהיה מישהו בתפקיד בכל מחיר, לבין הרצון שיהיה מישהו טוב שבאמת יכול לעשות משהו למען הסטודנטים גם אם מדובר בתפקיד קטן של 10 שעות בחודש (כמו רכז קולנוע).

בצורה הזו אני מוצא את עצמי כמו צייד כישרונות או מגייס של חברת היי-טק (אבל לא כזאת שתיכף תפשוט את הרגל). איכשהו צריך להריץ בראש את כל מישהו שאני מכיר ולחשוב אם הוא מתאים לתפקיד כלשהו באגודה, ואז לתפוס אותו, להיכנס לו לוורידים עד שאני אצליח לשכנע אותו להתמודד על תפקיד מסוים. אפשר להגיד שזה הצליח עם כמה אנשים, ואחרים אני ממשיך לעודד לנסות. מצד שני, אני מוותר מראש לשבת במכרז שלהם כדי לא לתת להם יתרון מסוים. כשמגיעים למכרז וצריך להחליט אם מישהו מסוים מתאים לתפקיד או לא, צריך להתנתק מכל מה שמסביב ולהתרכז רק בבן אדם ובמידת ההתאמה שלו לתפקיד. צריך לחשוב טוב טוב אם הוא באמת מסוגל לעשות אותו כמו שצריך, אם הוא ידע להתמודד עם כל הדרישות במקביל ללימודים (ויש כאלו שנפלו בגלל הסיבה הזו) ואיך הוא ידע להסתדר עם כל מיני בעיות שיצוצו לו במהלך השנה, הן מול סטודנטים והן מול הטכניון (במידה וככה מוגדר התפקיד שלו). כל תפקיד הוא משהו מיוחד בפני עצמו עם דרישות ודגשים שונים וחשוב להבדיל בין כולם ולדעת להבחין מי עדיף ומי לא. ההצבעה אחר כך היא "בעד", "נגד" או "נמנע" עבור כל מועמד, ככה שיכול להיות מצב שנחליט לא לבחור אף אחד (נבחר רק מי שקיבל הכי הרבה בעד ובלבד שקיבל יותר בעד מנגד). כשמישהו בא למכרז, אני מצפה ממנו להיות מוכן עד כמה שניתן, להבין את התפקיד בצורה הטובה ביותר, להביא רעיונות מעצמו גם אם הם מנוגדים לרעיונות שהוצגו קודם ע"י המנהל שלו או שמרוב עבודה שוטפת או מתוכננת לא יהיה לו זמן לבצע אותם, ובעיקר אחד כזה שיוכל לענות לסטודנט הפשוט על כל שאלה בנושא שהוא אחראי עליו בצורה הטובה ביותר והמייצגת ביותר מבחינת האגודה.

מכרזים למנהלי המשרדים הם עניין קצת יותר מסובך. כאן כבר מדובר בכל ההנהלה שבוחרת, סדר גודל של 20 אנשים שאמורים לשמוע את המתמודדים השונים ולהכריע. כשמדובר בצוות מצומצם יחסית של בוחרים, הרבה יותר פשוט לנהל שיחה ולהחליט על כל מועמד וגם אין יותר מדי משקל כי מדובר בתפקידים קטנים יחסית. מנהל משרד הוא כבר דמות דומיננטית באגודה וזה דורש הרבה יותר השקעה ומחשבה. הבעיה נוצרת בגלל הכמות הגדולה של האנשים המעורבים. במכרזים האלו כל הפוליטיקה שאין באגודה הא-פוליטית שלי יוצאת החוצה. המועמדים צריכים להתכונן בצורה הטובה ביותר ורצוי שיכינו מצגת מסודרת עם פירוט של כל הדברים, ויציגו מספיק טוב לאן הם רוצים לנווט את הספינה שהם רוצים שתהיה שלהם. בסופו של דבר, מדובר בהצגה אחת גדולה שמתחילה הרבה לפני המכרז כשחלק מהמועמדים מחזרים אחרי חברי ההנהלה ומנסים לדבר איתם ולהוציא מהם עוד דברים שהם יכולים להשתמש בהם בהצגה שלהם. הנוהג הזה לדעתי לגמרי פסול, כי הוא פוגע בכל השוויוניות בין המועמדים ואז פשוט יכול להיות מועמד שחרש את כל חברי ההנהלה והעביר להם את המצע שלו ככה שהם יכולים כבר לגבש דעה עליו ומולו יהיה מישהו אחר שלא עשה את זה. השיחות האלו הן פתח לצרות גדולות יותר אם מכרז מסוים מגיע לסיבוב שני של התמודדות. אחרי שהמועמדים מציגים את עצמם ועונים על שאלות, הם יוצאים והדיון נסגר כך שכל חבר הנהלה יוכל להביע את דעתו על מה שראה בפני כל הפורום. כאן יכולות להתחיל המריבות, הלכלוכים ושאר הדברים הטובים שיכולים לגרום לבן אדם פשוט להרגיש סלידה מכל הסיפור הזה. מצד שני, עדיף לעושת את זה כדי לשמוע את הדעה של כולם ואז יהיה אפשר להחליט כמו שצריך ובגלל הדיון הזה הופך לדיון בדלתיים סגורות. אבל אז, מגיעים לסיבוב שני ומגלים שפתאום חלק מהמועמדים יודעים כבר מה אמרו עליהם בדיון הסגור, ולפעמים הם מסוגלים להיות כל כך חסרי טאקט ככה שהם פשוט מצטטים את מה שאמרו עליהם. זה יוצר תחושה מסוימת של חוסר נוחות, במיוחד כשצריך לתקוף מועמד מסוים מסיבות שונות (ובצדק) ככה שלא צריך לחשוש מה יקרה אם הוא בסוף כן ייבחר. אני לא רוצה לחשוב אפילו איך מנהל נבחר יתנהג כלפי יו"ר מסוים שקטל אותו קשות בדיון ואפילו הצביע נגדו. זה פסול אבל מסתבר ששני הצדדים (חבר ההנהלה הסורר והמועמד) מצפצפים על כולם.
יש גם דיונים הרבה יותר קשים. עומד מול העיניים בן אדם שרואים שהשקיע והכין תוכנית כמו שצריך עם הרבה שאיפות, ואחר כך מגלים עליו כל מיני דברים פחות נחמדים בדיון הסגור. מאוד לא ברור איך אפשר לקבל החלטה כזו במצב כזה, כי לא תמיד יודעים את הסיפור מכל הצדדים אבל לתת צ';אנס יכול להיות הרבה יותר מסוכן. זה כמובן מעלה את מפלס העצבים והופך את כל הדיון למתיש (ולא רק בגלל העובדה שהוא נמשך קרוב ל-7 שעות, מזל שהיו פיצות).

אני יוצא מהחודש הזה עם תחושה מעורבת, כי אני לא באמת יכול לנחש ולנבא את העתיד אבל מצד שני יכול להיות שאני מפספס משהו. אולי בסופו של דבר צריך פשוט לסמוך על האינסטינקטים הפנימיים ולראות איך אפשר להפיק את הכל מכל דבר. פשוט זה, אבל זה משהו שחיים לעשות. אז למה לי פוליטיקה עכשיו?!

(מוקדש לזאת שדחפתי אתמול למכרז, למרות שבסוף הוא לא התקיים. בפעם הבאה היא תיבחר, ובזה אני הכי בטוח)

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-21/1/2009 18:27