אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 41, תל אביב.
טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±
| מיקרו אוגי |
| שכנים |
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת
| הקוראים האחרונים |
אמילי1212
Pillow
Violetsunרוג_Kaia Girlשמחת זקנתיLIL_WHO
Suga Mamaקמיל ה
Yuval's Studio.
ארכיון:
חיפוש טקסט בקטעים:
1/2018
|
3 |
כל קיץ קורה דבר מה | |
|
תגיות:
|
עוד מעט חצות וחצי ואני בכלל עייף ולא משנה שאני צריך לקום בעוד פחות מ-6 שעות, ולצאת אחר כך לנסיעה של שעתיים באוטובוסים ברחבי גוש דן. זה בכלל לא היה ברור לפני חודשיים, כשמועדי א' הסתיימו והתחלתי באמת לחפש עבודה. מחר בבוקר יקבל משמעות חדשה לביטוי אחרי החגים כשתתחיל העבודה החדשה שלי, העבודה האמיתית הראשונה בחיים שלי. לא עוד שכר מינימום, משמרות מתישות ועבודה פיזית קשה שהייתי רגיל לה בשתי העבודות הקודמות שלי (זו שלפני וזו שאחרי הצבא). ההיי טק קרא לי, ואני באתי ואחרי תואר ארוך ומייגע צריך להתחיל לקצור פירות. כל השבוע האחרון היה בכלל תזזיתי, עם ההודעה לבוא לחתום על חוזה, החתימה למחרת (כי צריך לעכל את זה), פינוי ועזיבת העיר הצפונית, הטלפון מהעבודה שאומר לי לבחור רכב (בנקודה הזו באמת שהייתי צריך לצבוט את עצמי) וירידת המתח הגדולה של החג השני אחרי כל החודשיים. יהיה לי הרבה מה לחשוב מחר באוטובוסים בדרך, לנסות לשחזר את כל מה שקרה, ובעיקר להתכונן למה שיקרה (כי עוד צריך למצוא מקום משלי). החיים האמיתיים סוף סוף מתחילים.
5 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
12 |
ביניים | |
|
תגיות:
|
בלי לשים לב, תיכף ייגמר לו השבוע השלישי מאז שנגמרו המבחנים. מצד אחד זה נראה הרבה זמן אבל מצד שני מרגיש לי כאילו זה חלף ממש מהר. אם השבוע הראשון (שגם ככה בחלקו הראשון היו מבחנים) היה בשביל להתאושש קצת ממועדי א';, השבוע השני היה בשביל להתחיל להתרגל למציאות החדשה, בא השבוע הנוכחי שבו אני לאט לאט מבין את מצב הביניים הזה אבל עוד לפני שאני בכלל מתחיל לחשוב על איך אני מתחיל לתכנן את השבוע הבא, כבר הכל משתנה. תקופת הביניים הזו היא בעיקר לחיות מהיום למחר וגג לעוד שבוע, כי דברים זזים בה בקצב דינמי מאוד. פתאום צצים ראיונות עבודה, פגישות, דברים חדשים שצריך לעשות וצריך להתאים את כל סדר היום שלי מחדש בשבילם. צריך להתחיל להאיץ את החזרה על החומר הרלוונטי, להתכונן כמו שצריך ולהתחיל לחשוב מה יכולות להיות ההשלכות אם כן ואם לא. הכל כזה לא ברור ומתערבב לו במוח, במיוחד בתוך כל חוסר הוודאות הזה. אני עדיין במעונות בחיפה, מנסה לנהל את העניינים שלי מכאן אבל אני יודע שגם למקום הזה יש לי דד-ליין בדמות אחרי החגים, ואם אני לא אצליח להסתדר עד אז, אני אצטרך לפנות את הדברים שלי מכאן ולחזור לאחד ההורים עד שהכל שוב יתייצב. רק אחרי שאני אמצא משהו, אני אתחיל לחפש דירה נורמלית בשבילי בהתאם לאזור, וזה גם כאב ראש לא קטן. יש העדפה לנסות ולמצוא מקום עבודה בחיפה ואז להישאר לגור כאן, אבל זה ממש לא פשוט ועד עכשיו נתקלתי בהרבה יותר הצעות במרכז. איכשהו בזמן האחרון האחיזה בחיפה קצת התרופפה, זה כבר מה שהיה פעם וזה די מציק לי. אז בינתיים מעבירים את הזמן, מנסים לעשות דיאטה (שקצת מתסכלת ביומיים האחרונים) ולהתאמן ממש הרבה בחדר כושר (עד כדי כאבי שרירים), מנסים לעשות פרויקטים קטנים ומקווים שהתקופה הזו תעבור מהר. יהיה טוב.
1 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
27 |
ראיון ראשון | |
|
תגיות:
|
אם יש משהו שאני צריך לקחת מכל הראיון שהיה לי ביום שלישי זה את העובדה שלא ישנתי מספיק בלילה שלפני. הייתי חייב לקום מוקדם בגלל תרגול ב-8:30, אבל בגלל ההתרגשות לקח לי יותר זמן מהרגיל להירדם וזה עשה אותי עוד יותר עייף אחר כך. לקחתי איתי לדרך קלסר של אחד הקורסים המרכזיים שלמדתי בתואר ואת הלפטופ במטרה קצת לקרוא דברים בדרך. לוח הרכבות הקצת הזוי הראה שאני צריך לחכות 45 דקות עד לרכבת וזה היה זמן טוב לחזור על החומר. ברכבת עצמה כבר פתחתי את הלפטופ וניסיתי לעבור על כל מיני טיפים ושאלות הגיון שחבר שלח לי, הכל כדי להיות קצת יותר מוכן וקצת פחות נרגש. אחרי שנכנסתי למקום נתנו לי לחכות קצת עד שהם יתפנו, ואז מישהי באה וקראה לי ולקחה אותי לחדר. שם בעצם התחיל הראיון והיא שאלה אותי שאלות עליי, על מה שלמדתי והסבירה קצת על החברה (ובאופן מפתיע, דווקא את החלק הזה אני לא כל כך זוכר…). היא סיפרה לי שאמורים להיות שלושה מבדקים מקצועיים, אחד על נייר ושניים על מחשב יחד עם איש צוות שלהם ושאני אתחיל קודם כל עם זה על הנייר. קיבלתי בעיה עם פתרון שגוי שלהם (כשהם אומרים מה הבעיות אבל לא מצביעים עליהן) והייתה לי שעה להבין מה קורה שם ולכתוב משהו נכון. בשורה התחתונה, אני מקווה שהצלחתי למצוא פתרון לכל הבעיות, כשאני יודע שיש לי בעיה אחת קטנה עם הקוד אבל היא כבר נעשתה בלחץ של זמן לסיים ובגלל שלא היה לי רעיון. בלי קשר לתוצאה של המבדק הזה, הם החליטו לשחרר אותי אחר כך הביתה כי לא היה להם איש צוות זמין להמשך המבדקים. סך הכל אני חושב שעשיתי רושם מסוים ושהלך בסדר, אבל גם אם לא, זה לא סוף העולם. עכשיו אני מתייחס למצב כאילו בכלל לא היה ראיון ומחכה להצעה הבאה, מעביר קו"ח לחברים ומתכונן ליריד תעסוקה בשבוע הבא. אם הם ייזכרו בי, אני אחזור שוב ונקווה לטוב. מה שקצת הרס את כל היום הייתה הנסיעה הביתה. לפני כמה חודשים קנייתי לי 3 זוגות משקפיים חדשים: זוג רגיל (שנראות כמעט בדיוק כמו הקודמות), זוג שנראה קצת יותר יפה וזוג משקפי שמש (אופטיות). היה מבצע של 3=1 ורציתי לשנות קצת. הבעיה כמובן היא שזה מצריך ממני כל הזמן להחליף בין משקפי השמש לאופטיות הרגילות, ואז הנרתיק שלהן נמצא בתיק במקום נגיש במיוחד. באוטובוס שטיפס בחזרה לטכניון ביצעתי החלפה למשקפי שמש והחזרתי את הנרתיק פנימה (עם המשקפיים היפות יותר). איכשהו הנרתיק נפל וגיליתי את זה רק אחרי שירדתי מהאוטובוס. כל ניסיונות ההתקשרות לאגד בינתיים לא הועילו (לא מצאו משהו כזה), וזה ממש מבאס. כנראה שהקארמה של אותו יום הייתה חייבת להתאזן בצורה כזו או אחרת.
0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
הדף הבא
דפים: 1 2 3
אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,378
כניסות