10/2004
פמניזם
בוסים מרשים לעצמם לצעוק, וזה ידוע.
אתמול, כשהבוסית שלי צעקה עליי, לא יכולתי שלא לחשוב: אם הייתי גבר, היא גם היתה צורחת עליי ככה?
את אחד הבוסים שלי, אדם עצבני מטבעו, יותר מפעם רציתי לשאול: אם הייתי עובד ולא עובדת, האם גם אז הייתָ מרשה לעצמך להתבטא כך כלפיי?
אני חוששת שהתשובה שלילית.
מישהו ראה בסביבה פעילה למען שוויון זכויות?
(אגב,
לא שזה חשוב, אבל היתה תוספת/שינוי בלחישה שלמטה, ולא ממש היתה לכם סיבה להבחין)
לזרות או לזרוע
פירורים של חיוך, חלקיקי מילים מלטפות, טיפות של שתיקה קרובה, רסיסים של פתיחות, גרגרים של אכפתיות, נטיפים של אהבה, שברי הבטחות, יותר מקמצוץ של געגוע, שאריות של דמעות. דמות מטושטשת.
ואני עוד לא החלטתי אם אני רוצה לזרות אותם, או דווקא לזרוע.
או אולי נכון יותר לומר: ואני כנראה זורעת אותם במקום לזרות.
קטנטונת
כשהיא קוראת לי בקול תינוקי, הוגה את ה-ל' בצורה מצחיקה,
כשהיא נותנת נשיקה, ופתאום ככה סתם באה לחבק לי את הרגל, כי היא לא מגיעה גבוה יותר,
כשאחותי מספרת לי שבלילה, מתוך שינה, היא אמרה "יעלי",
כשאני מדגדגת אותה והיא צוחקת בקול גדול ומאושר,
כשאני מסתכלת עליה בשנתה, ובעיניי היא המלאך הטהור ביותר שאי פעם הסתובב בין בני האדם,
כשהיא לובשת בגד שקניתי לה, ונראית בו בדיוק כמו שדמיינתי כשקניתי,
כשהיא מוציאה לי לשון כדי להתגרות בי, שאתחיל לשחק איתה,
כשאני מנשקת אותה בכל הגוף והיא צוחקת ומגרגרת מהנאה,
אני לא יכולה שלא לחשוב על זה שגם אני, בדיוק כמו אמא שלה, יכולתי לאהוב עכשיו ילדונת בת שנה וחצי, מתוקה ומושלמת, שקוראת לי "אמא".
(ולכולם אני מספרת שהעדשה שורפת, ולכן יש דמעות)
[ואז היא מעירה אותי בלילה בבכי היסטרי שלא נרגע, או שהיא רוצה שוקו עכשיו(!!!), ואני מסתובבת לצד השני ומברכת על כך שלא אני היא האמא שצריכה לקום בשבילה...]
דפים: 1
החודש הקודם (9/2004) החודש הבא (11/2004)