9/2004
הערכת מצב
* לפני שיצאנו לחופש של סופה"ש ניסיתי להתקין windows2000 במחשב של העבודה (כי ה-windows98 מיצה את מכסת המסכים הכחולים שלו מבחינתי) והמחשב בעבודה שבק חיים. ניסיתי לא לחשוב על זה ביום כיפור, אבל בבוקר היום התברר שחייבים טכנאי.
הוא בא, ישב על זה כמה שעות ועוד ימשיך מחר.
בשורה התחתונה: פירמוט. כאב ראש ענק מבחינתי וגם אובדן של לא מעט קבצים.
* כפתור הכיבוי/הדלקה של הסלולארי שלי החליט שמספיק לו חיבור בצד אחד. זה אומר שאי אפשר להדליק אותו כשהוא מכובה או לכבות אותו כשהוא דלוק. עכשיו נלחמים על חייו במעבדה. כבר כמעט שבוע שהסלולארי המשוכלל שכל כך סמכתי עליו לא אצלי, ובסופו של דבר או שלא יצליחו לתקן או שזה יעלה לי יותר משווי המכשיר.
בשורה התחתונה: חצי מהמידע שלי איננו, ולא די שאין לי ICQ בגלל המחשב, גם אין לי ICQ בגלל הסלולארי.
* השתמשתי בכריות ניקוי-פנים דו צידיות של DOVE. אחרי השימוש הראשון העור שלי היה רך ונעים, כמעט ממכר. אחרי ארבעה התברר שאו שאני אלרגית או שאני רגישה. אני נראית עכשיו כאילו יש לי פריחה קלה על הלחי הימנית וחצי-פריחה על הלחי השמאלית. ואפרופו קוסמטיקה, ענדתי צמיד ממתכת שהיא לא זהב טהור ולא כסף טהור, ותוך 3 שעות נוצרה לי אקזמה בפרק היד.
בשורה התחתונה: התביישתי לצאת היום לרחוב, והייתי בטוחה שכל מי שהסתכל עליי התמקד בלחיים.
אז עכשיו אני הולכת להתחפר בשמיכה ולחכות למחר. אולי יהיה יותר טוב, כי יותר גרוע לא יכול להיות.
אני מקווה שזאת פשוט מכירת חיסול של כל הפנצ'רים, הפאקים ועוגמות הנפש מהשנה הקודמת, ושעכשיו זה נגמר סופית.
ומסר-
נעלמתְּ לי נורא פתאום. או שמצאת עבודה ולא סיפרת לי עדיין, או שסתם אין לך חשק. אני דואגת ומתגעגעת. את בסדר?
ככה פתאום
וככה פתאום, כמו לקשור קצה אחרון של השנה שנסגרת, הוא התקשר כמה שעות לפני החג.
אני יכולה להרגיש עדיין את ההפתעה הזאת כשראיתי את השם שלו על הצג.
- את מופתעת, אה?
- מאוד. לא חשבתי לרגע שתתקשר.
- הרגשתי שאני חייב להתקשר, יהיה מה שיהיה.
- היית צריך הרבה אומץ, אני יודעת.
- כן, הייתי צריך הרבה אומץ. נוצר מצב שאני נמצא בבעיה אמיתית, ואת לא ידעת או לא הבנת ובסוף אני יצאתי ה"לא בסדר". לכן כשאמרת שנגמר לך ואת רוצה לחתוך עניינים קיבלתי את זה ככה. חשבתי שאם את רוצה, אז אין לי אפילו כח להתחנן.
- ומה קורה אצלך עכשיו? הכל חזר לשיגרה?
- אני עדיין בתוך הבלאגן. מקווה שיהיה יותר טוב. עדיין נמצא מתחת זכוכית מגדלת על כל מייל שאני מקבל וכל שיחת טלפון לא מזוהה.
- אבל אין סיבה עכשיו...
- אין סיבה, נכון. אבל ככה זה. מקווה שהזמן יעשה את שלו.
- תשמור על עצמך.
- אני מקווה שיעבור זמן, העניינים ירגעו ונוכל ל...
- [קוטעת אותו] עכשיו תעסיק את עצמך בלהיות הכי בסדר שאפשר.
- חיפשתי אותך כמה פעמים בICQ ואף פעם לא היית מחוברת. חסמת אותי?
- ממש לא. יכול להיות שבדיוק כשנכנסת לא הייתי, אבל לא חסמתי אותך.
- אז אמשיך לנסות.
- אפשר לשאול משהו?
- תמיד אפשר לשאול הכל.
- לא תמיד ולא הכל, אבל עכשיו כן. אתה חושב עליי לפעמים?
- בטח! הרבה [מופתע באמת]. חשבת לרגע שלא?
- טוב.
ההמשך כשיחה כבר באמת לא חשוב, דברים רגילים שמדברים עליהם כשצריך להתעדכן מה עבר בשלושת החודשים האחרונים, ובכל זאת, "אולי גם הוא חלק את הרגשות האלה".
זהו. עכשיו באמת אפשר להיכנס לשנה החדשה.
שנה טובה
לכולנו.
שנפסיק לחפש את האושר, ופשוט נמצא אותו.
דיו לא מחיקה
"... אבל למרות הכל, בכל פעם שאני מתחברת לאימייל יש בי חלק שמצפה לראות את שמו בתיבת הדואר הנכנס.
אומרים שהזמן מרפא הכל. מי אומר? מה עוד אומרים? אני חושבת שחלק מהרגשות שחווים בחיים נכתבים בדיו לא מחיקה, ואפשר רק לקוות שתדהה עם הזמן...
כשאת מרגישה כל כך הרבה כלפי גבר, והוא נעלם מחייך, את מתחילה לחשוב אחרי זמן מה שזו היתה סתם אשליה מטופשת שלך, ושהוא יצא מזה ללא פגע, ללא צלקת.
אבל אולי גם הוא חלק את הרגשות האלה".
"אין לי מושג איך היא עושה את זה"
עמוד 385
היא כתבה אותי, בשתי הפסקאות, הרבה יותר מדוייק מאיך שאי-פעם יכולתי לכתוב את עצמי.
הדף הבא
דפים: 1 2
החודש הקודם (8/2004) החודש הבא (10/2004)