עבר המון זמן. כתבתי על הכל.

(נכתב לפני שבועיים):

קמתי ב6 בבוקר.

חצי מת, גרון יבש וכואב..

הלכתי לצחצח שיניים, הכנתי לי נסקפה, והשעה של שאר דיירי הבית לקום הגיעה, אז בנחמדותי, הערתי את כולם לעבודה, לבית הספר, ולגנים.

אחרי שכולם קמו, שיחקתי קצת עם הקטנים, שפתאום נראו לי חמודים, והלכתי למרפסת, כשאני לא לובש יותר מתחתוני מבוקסר.

שם שתיתי עוד נסקפה, שמעתי את Mastodon באייפוד, והסתכלתי על הענן השחור והענקי הזה ששט לפני.

אחרי כמה דקות, האחים הקטנים באו. כנראה בשביל ליהיות לידי קצת.

נועם(בת 5) החליטה לעשות לי הצגה עם שפריריות צעצוע שהיו לנו במרפסת.

כאלה עם מקל, שתוקעים בעציצים בשביל שיראו מזויפים יותר.

עידו, האח התאום של נועם, ישב לידי, לקח כיסא, התיישב, התרווח לו להנאתו, וצחק מהשטויות של נועם.

באותו רגע, יכלתי להשבע שהייתי פשוט מאושר לכמה שניות.

במשך כלכך הרבה זמן לא יכלתי להוציא את המילה הזו מפי.

וגם עכשיו, אני לא מאושר.

אבל לפני כחצי שעה, סה"כ, הרגשתי מן אושר שהעלה בי חיוך רחב למשך 5-10 שניות.

אז ישבתי שם, בנירוונה שכזו, שמח לי, שקט, רגוע, כאילו שהצרות הגדולות והמתישות של החיים נעלמו לזמן מה, מסתכל על הענן השחור שמסתיר את השמש המטרידה, מרגיש את הרוח מלטפת לי את הגוף.

הרגשה שאין לתאר אלא כנירוונה.

תמונות:

לאחר מכן, אחי הקטן הקטן הזכיר לי את תיק הבצפר, שהזכיר לי שאני צריך לתפור עליו את הפאץ' של קאניבל קורפס שלי.

פתחתי את הארון בחדר, ולא מצאתי את הפאץ' בקופסא שהיה אמור ליהיות בתוכה.

מיד קראתי לאימא, ושאלתי:

אימא, יצא לך לראות במקרה פאץ' של קאניבל קורפס? בתמונה יש כזה שתי שלדים עם קצת עור וורידים מרימים ראש של בנאדם ואוכלים את הגוף שלו.

לשניה חשבתי שהוא נאבד לי.

מאוד התעצבנתי\נילחצתי, כי הפאץ' נדיר, לפי מה שהבנתי.

לא הצלחתי למצוא אותו אפילו בגוגל :)

אני כרגע שומע את Mayhem.

להקת בלאק מטאל נורווגית, אם זכור לי נכון, ואגדית.

היא אחת מהלהקות שחתמו את שמן במוזיקה.

מספר רב של רציחות, הצתות(בעיקר כנסיות), טקסי כתות שטן, וכ'ו, בוצעו תחת השפעת מוזיקה של להקות כמו מייהם.

ב29 לחודש, הלהקה תופיע כאן בארץ, במועדון התיאטרון.

מישהוא רוצה להתלוות אלי?

מייהם נוהגת לעלות לבמה עם ראשי חזירים.

הנה לכם שני סרטונים להכרה:

Mayhem - DEATHCRUSH

בקליפ הזה, למי שעדיין לא הצליח להבין, או לעקל, ראשי חזירים מככבים.

Mayhem - Freezing Moon (at Wacken '04)

מצחיק.

אני כרגע מדלג לי בין להקה ללהקה.

פעם שומע בלאק מטאל, פעם דת', פעם גריינד, ובין שיר לשיר, אני שומע מהסלון את תחנת הרדיו גלגל"צ.

כרגע אני שומע את Skinless.

שני קליפים להכרה:

Skinless- From sacrifice to survival

Skinless- Trample The Weak, Hurdle The Dead (6/17/06)

ולסיום שמרתי לכם את הקצפת שבדובדבן. אוקיי, לא להגזים, פשוט להקה טובה.

להקה צ'כית בשם Carnal Diafragma.

קליפ:

Teletrambus

האם המוזיקה שלי אלימה בשבילכם? חח :)

לסיכום.

חלקכם קיבלו הזרקת אדרנלין מטורפת לגוף ולמוח, ומתים לצאת לרחוב על כל כלי נשק אפשרי ולהרוג כמה שיותר אנשים ולאכול אותם אח"כ.

חלקכם לא שמעתם כאן יותר מרעש שעשה לכם רע.

לצערי, רוב האנשים שדיעתם היא כזו, מזלזלים במוזיקה.

אבל תנסו אתם להוציא צלילים שכאלה מגרונכם, או להזיז את אצבעותיכם במהירות ויעילות שתיצור צלילים ברורים ומהירים מהגיטרה.

אחרי קטע זה, תרשו לי קודם להתנצל בפניכם על היעדרי.

רציתי שהפוסט הקודם ימשוך כמה שיותר תשומת לב.

לכן הקפצתי, וניסיתי לפרסם אותו בנענע, וואלה, וYnet.

הוא לא זכה לכמות תשומת הלב שרציתי, לצערי, אבל זה לא נורא, אני מתאר לעצמי.

ובכן, התקופה האחרונה בחציה עברה בטוב, חציה השני היה פחות טוב.

המון לימודים, מחלה, צה"ל, אלכוהול, חברים, מוזיקה, התקפי דיכאון, פרנויות(או שאקרא לזה חרדה?) וכאבי בטן עזים ומטרידים שנמשכים עד עכשיו, גם כרגע.

יום אחד אני מוקף, עסוק, וקובע להפגש עם 10 אנשים ביום אחד ולא מצליח לתמרן, ואת היום השני, אני מבלה לבד, כשאני לא מצליח למצוא את עצמי בכלל.

נורא קשה לי לכתוב את הפוסט.

יש כלכך הרבה דברים..

אנסה לכתום אותם לפי הסדר.

דוד שלי בעיתון

לפני כמה ימים נכנסתי לשירותים, וכמובן, מושיט את היד לצד ימין, ע"מ להוציא עיתון.

אני מדפדף לי, מחפש משהוא מעניין, ונתקל בכותרת "בתים של ישראלים".

מעניין לנו את התחת, נכון? אז בעודי מדפדף קדימה, אני נתקל בדוד שלי, עם כל המשפחה, מצולמים בסלון.

דוד שלי הוא צלם וגרפיקאי שעובד במעריב, כנראה ככה הגיעו אליו.              נחמד לראות את דוד שלך מככב על עמוד שלם בעיתון :)

אז בעצם, על דף שלם בעיתון, ראיינו אותו. שאלו למה בחר לגור דווקא שם, מה חיפש, איך, וכ'ו.

לאחרונה אני קורא עיתונים יותר מההורים שלי, שבכלל קונים אותם בשביל הסודוקו, התשחצים, ובשביל להעביר זמן בשירותים, חוץ מהסיגריה.

אני קורא בסקרנות את עיתון עסקים, על כך שהריבית ירדה, וממש "בלגאן" נוצר בבורסה. על כך שהדולר עומד על 4.061 שקלים.(ממש ירד)

החברים שלי גם קוראים ומתעניינים? חחחח            חנוך שכמותי.

צ'סטר

לפני כמה ימים, כמו שכתבתי, הייתי אצל חבר שלי, ג'ינו.

כשחזרתי, הבית היה ריק לחצי שעה שאחריה אימא שלי חזרה עם כלב.

זה אמור להיות שוק. אימא שלי? כלב? במשפחה שלנו? כלב??

אחי הקטן לא הפסיק להתחנן אליה, מסתבר.

אני, עם חיוך על הפנים, רוצה לקרוא לכלב שלי דייב.

כשאמרתי בצחוק שפעם, כשהייתי קטן, רציתי לקרוא לכלב שלי צ'סטר, האחים הקטנים(יש ארבעה מהם) נדלקו על השם, והקול שלי לא נספר.

אז זה השם שלו, צ'סטר.

כלב חביב.        הוא כלב זאב מעורב עם גזע לא מזוהה.

הנה לכם כמה תמונות:

מקנדה: תמונות+הרגע חזרתי מהופעה של מרילין מנסון, סלייר, ובלידינג ת'רו. ועוד!

היי, היי, אהלן, אהלן, קוראי הנערצים, קוראי הנערצים.

היא עמדה לידי. ממש לידי.

בלונדינית אמיתית, מדהימה! ממש דוגמנית! עיניים כלכך יפות, שפתיים כלכך סקסיות, ותווי פנים.. עצמות לחיים ולסת בולטות.

לבושה במכנס משובץ בעיצוב חצאית סקוטית, גופיה צמודה, חזה גדול, גוף מדהיםםםםםםםםםםםם, עצמות הגב, הירכיים, ועצמות הבריח בלטו כולן!

הוצאתי סיגריה, היא הוציאה גם, אבל לא הצליחה להדליק את המצית.

הצעתי לה את שלי, ומשם התחלנו לדבר.

אני: Are you from here? montreal?

היא: no, im from oak. its a half an hour drive from here. you?

אני: im not even from canada. im from israel. i came just for the summer. meanwhile i live here, in montreal, at my dad's.

היא: oh, cool.

אני: so, what's your name?

היא: אני לא זוכר את השם שלה. זה היה משהוא עם S. סיניטייה או משהוא.. and you?

אני: im rotem. (:

אני: hmm.. before the whole mess start's, and i'll probebly loose you............... can i get your numer?

היא: give me yours. והיא רשמה..

זה התחיל. היה רעש, בלגאן, המקום רעד, רעש, וגעש!

איבדתי אותה.

הלכתי אחורה, כי עמדתי באמצע הרחבה, שם מן הסתם אי אפשר לעמוד עם המצלמה שהבאתי.

אני נהנה מהזמן בנתיים, ורואה אותה פתאום.

לא ניגשתי אליה, כי הייתי עסוק בלצלם, אבל היא ראתה אותי שניה אחרי, ורצה אלי בשמחה, חחח.

ישבנו על הרצפה, דיברנו. ושאלתי אותה: is that your boyfriend?

היא: no, just a friend. and you. are you alone?

אני: yeah i don't really know anyone here.

המשכנו לדבר, והיא הדליקה סיגריה.

אנשי האבטחה, ביקשו ממנה לכבות את הסיגיריה, כי היינו בתוך אולם הוקי סגור, ואסור לעשן שם.

אז היא עשתה את עצמה מכבה את הסיגריה, וירדה לשבת על הרצפה.

אני ירדתי איתה, וישבנו ביחד, כשמסביבנו לא ניתן לראות כלום חוץ מרגליים עם גרביונים קרועים, מכנסי עור, או מגפיים עם ניטים.

אז דיברנו ודיברנו, והיא סיימה את הסיגריה, ובאה לקום.

אבל אני תפסתי לה את היד, והורדתי אותה אלי.

היא חשבה שרציתי להגיד לה משהוא, ונתנה לי את האוזן שלה, אבל סובבתי לה את הפנים, ונישקתי אותה.

היא השיבה לי בנשיקה נסערת.

בהתחלה היא נשקה גרוע. ממש! ממש!

הופתעתי מאוד, ומאוד התבאסתי, אבל אחרי כמה זמן, כשהיא ראתה שאני רגוע בנשיקות שלי, היא נרגעה גם כן, ואז נהניתי.

סיימנו, ושתינו חייכנו אחד לשני. מאז, התנשקנו למשך שעות, ועמדנו מחובקים.

כעבור זמן מה, אני והיא עדיין עומדים, ומתנשקים, כשברקע שיר אהבה של מרילין מאנסון.

אנשים מסתכלים עלינו, ושורקים, ואנחנו צוחקים ומתנשקים.

כאשר ההמולה מסביבנו התפזרה, ואף אחד לא שם זין עלינו, ליטפתי לה את הגוף.

דרך המכנסיים שלבשה, לא נראה שיש לה כלכך תחת, אבל הוא מרגיש טוב!

מהתחת, עליתי למותניים, עליתי לחזה, שהיה בגודל כף ידי כשהיא מתוחה, וזה גדול. החזקתי אותה גם מהצוואר, והכנסתי את ידיי לתוך שיערה תוך כדי שאנחנו מתנשקים.

הכנסתי ידיים אל מתחת לחולצה שלה, ועיליתי למעלה.

נכנסתי גם אל החזייה, תוך כדי שאנחנו מתנשקים, כשמסביבינו אולי 10,000 איש.

ובנקודה מסוימת, הושטתי את היד למטה.

מרילין מאנסון שר ברקע, האנשים קופצים, צועקים, ושרים איתו, והיא גונחת לי באוזן.

היא גמרה. ואז הושיטה את היד שלה אלי. רק חבל שאני לא יכלתי לגמור.

לאחר מכן, עמדתי מאחוריה וחיבקתי אותה.

רקדנו סלואו לצלילי מרילין מאנסון השקט.

העור שלה היה כלכך חלק, רך, וחסר שיערות. כמו שאני אוהב.

האנגלית שלה לא הייתה משהוא בכלל, ולפעמים היא אפילו לא הבינה אותי, אבל מי צריך שפה, כשאפשר לעשות סקס גם בלי זה!

ד"א, להזכירכם.

קנדה היא אמנם באמריקה, אבל מחולקת לאיזורים. אני נמצע בQuebec(למדתי בזכות "טיילור"), וכאן, שפת האם, והשפה השולטת, היא צרפתית, לעומת רוב קנדה, שזה אנגלית.

לא! זו לא פנטזיה על דוגמנית שחלמתי עליה חלום רטוב בלילה, זה היה באמת! וזה היה לפני שעתיים-שלוש.

הרגע חזרתי מההופעה של Bleeding through, Slayer, ו- Marilyn Manson.

כשהגעתי למקום, אילנה ועלינה, או אלינה(אני לא יודע איך כותבים את השם), חיכו לי בכניסה.

חמודות, חיכו לי עד שאגיע.

קניתי כרטיס, מכל האנשים שעומדים ביציאה ומוכרים כרטיסים בזול.

קניתי את הכרטיס ב 60$. אתם מבינים? זה נקרא זול. GODFUCKINGDAMN IT!

נכנסתי עם שתי הבנות לתוך המתחם, אבל הפנו אותי לכיוון אחר. היינו צריכים להפרד בדרכינו.

הלכתי למחלקה שהייתי אמור להגיע אליה, ובחרתי את מי שאני רוצה שתבדוק אותי, הבחורה הכוסית ההיא שהייתה שם.

היא בקשה שאני אלך לשומר שלידה, כי היא בחורה, ובודקת רק בחורות.

אני אמרתי לה: אני יודע, אבל אולי בכל זאת?

היא הבינה את הרמז, חייכה לי, ואמרה לי לא, מצטרת, אני לא יכולה.

הבחור בדק אותי. הבנזונה היה ככה(עושה קצת עם האצבעות) קרוב לגעת לי בזין.

הוא היה באמת נחמד, ואמר לי שאסור להכניס מצלמות, ושהאנשים שלוקחים ממני את הכרטיס, יקחו גם את המצלמה, ויחזירו לי אותה בסוף ההופעה.

המצלמה הייתה בקייס, שניתן לשים כמו תיק צד. ככה שמתי , רק שאת המצלמה, הפניתי לאחורה, והאיש שלקח לי את הכרטיס, חשב שזה תיק, ולא נגע.

נכנסתי, כשאני שומע ברקע הרבה בלגאן ורעש, וחושב לעצמי: "מחר צריך לקנות מכשירי שמיעה לשתי האוזניים".

אני עובר את הוילונות, ורואה את בלידינג ת'רו מופיעים, נותנים בראש, ונשמעים להקה רצחנית וברוטאלית פי 1,000,000 יותר ממה שהם נשמעים בקבצי הMP3 שאנחנו מורידים באימיול.

הפוגו היה ענקי, עצום!

בגלל שאיחרתי בחצי שעה, לא ראיתי הרבה מבלידינג ת'רו, רק כמה שירים.

אבל את השיר הכי טוב שלהם ראיתי, וניתן לראות את הקליפ בפוסט הקודם.

תמונות מ- Bleeding Through:

 אלו כל התמונות מבלידינג ת'רו.

יש גם קליפים שעשיתי לכל הלהקות, אבל אני צריך לראות אם הסאונד טוב, ואני לא מסוגל כרגע, כי כל צליל הכי קטן מכאיב לי בצורה שאי אפשר לסבול.

מכאן, SLAYER! הגדולים והזקנים.

שעלו שניים.

סלייר נתנו הופעה מדהימה.

הופעה במשך שעתיים, שרק נתנו בראש בברוטאליות למשך כל הזמן.

הם נגנו את 2 השירים שאני הכי אוהב שלהם. DISCIPLE, וגם RAINING BLOOD, שהיה לי ניק על שם השיר הזה פעם.

הסאונד היה מדהים, והסלואוים המהירים חפרו בצלילם גבוהים במיוחד לתוך המוח המיוגע והמחוק שלי.

אף פעם לא שמתי לב עד כמה טוב המתופף שלהם, עד היום. הוא מדהים. ממש מכונת דאבל באס.

זהו "קארי קינג". אחד הגיטריסטים הגדולים והמוכרים במטאל.

לבן זונה הזה יש גיטרה אחת לכל שיר של סלייר. כל שיר הוא החליף גיטרה!!!!!!

זה הסוף לסלייר.

בזמן שלקחתי את כל התמונות האלו, של סלייר, הבחורה שסיפרתי עליה ליטפה לי את הגוף, תפסה לי תתחת, נישקה אותי בצוואר, תפסה לי את הקטן. ממש פינקה :)

ומפה, למופע המרכזי, מארילין פאקין מאנסוןןןןןןןןןן!

סתם נו.

אבל הוא בהחלט נתן את השואו הגדול מכולם.

זה היה השואו הכי טוב שראיתי מאז ומתמיד.

יותר טוב מכל עשרות ההופעות שנכחתי בהן. יותר מאופת', יותר מהייטבריד, יותר ממגהדת', מכולם!

הוא החליף תלבושות, החליף תפאורה(דלפק כמו של היטלר, כיסא ענקי, ועוד הרבה), מסכות, איפור, מקרופונים(היה לו מיקרופון עם סכין של בשר שיוצאת מלמטה).

היו אלפי חתיכות נייר בצורת לב שעפו כאשר מרילין מאנסון שר "שירי אהבה". אני והבחורה התנשקנו באותו זמן. זה היה עיתוי מתאים.

הנה מארעילין!

ד"א, בתחילת ההופעה שלו הייתי ממנו מרחק של מטר.

יכלתי כמעט לתפוס לו את היד. (וויהי נגעתי במרילין מאנסון!)

אין עוד מרילין מאנסון.

אבל! לתמונה האחרונה שמרתי משהו מיוחד, חח.

התמונה יצאה על הפנים.

אני והיא, שתינו הפוכים, אני לא מגולח, שיער מבלוגן.. והיא אדומה. חחח.  אני נראה כאילו אני בולע אותה.

היה קטע נורא מצחיק. העגילים של שתינו בפה נתקעו. LOL לא חשבתי שזה יקרה לי אי פעם.

העגיל שלי בלשון, נתקע לה בעגיל של השפה.

מדהים.

כשאני באמת רוצה לצאת להתחיל עם בחורה, מספיק לי מקסימום חצי שעה מחוץ לבית, ויש לי מספר, אם לא שתיים. חחח

זה הדיבור? כי דוגמן אני לא.

ואם לא הייתי עם הבחורה הזו, שאני לא זוכר את השם שלה אפילו, כלכך הרבה זמן ביחד, הייתי מתחיל עם חצי מהבחורות במקום, כל עוד הנתונים שלהן גבוהים.

אני פה לעוד שבועיים וחצי. רוצה להנות מהקנדיות! קצת סקס!@# מה קרה?

המקום היה איצטדיון הוקי. הקרח כוסה במשהו שהרגיש כמו בטון, אנשים יכלו לשבת על המושבים, אם הם קנו כרטיסים לזה(ברור שזה יותר יקר).

המקום היה מלא בחשיש וגראס.

אולי 10 אנשים שאלו אותי אם יש לי, ועוד 10 שאלו אם אני צריך.

כל אחד שעובר לידי משאיר אחריו שובל ריח מגעיל של חשיש.

הבעיה היחידה והגדולה שיש לי עם זה, זה הריח, שעושה לי בחילות.

אה, כן, ואני גם לא מצליח לשמור על ציונים גבוהים(ציונים גבוהים בשבילי זה 70), אם אני משתמש. חחחח

כשההופעה נגמרה, קפצתי לתחנת דלק שהייתה ליד האיצטדיון, שם היה סניף של Tim Horton's. הקפה האהוב עלי.

שם, בניגוד לחנויות בישראל, ששם אפשר לשמוע ברקע את הצפרדע המשוגעת, או את קובי פרץ מזייף בקול צרוד, יש ברקע מוזיקת רוק וגראנג' כמו Puddle Of Mudd, או Theory of a dead man, שיצא לי לשמוע שם, בחנות, כשחיכיתי בתור.

עם הקפוצ'ינו ונילה הגדול שלי, אני מהלך לי בשמחה אל עבר המטרו, שם, במקום לקחת לי 2.75$ כל כניסה, לקחו לי 2 דולר, רק כי האנשים שם היו נחמדים וצחקתי איתם.

ניסיתי לשים אוזניות, רציתי לשמוע עוד מרילין מאנסון, אבל שמתי עם פול ווליום, וכמעט שלא שמעתי כלום. :(

חזרתי הביתה ב17 מעלות(זה דווקא דבר טוב), באוטובוס, סובל מכאבי רגליים ואוזניים עם צפצופים חזקים כלכך שלא יכלתי לשמוע כלום.

הוספתי שתי רשימות חדשות לבלוג.

1.) "seen'em live"

שם יש את כל הלהקות הגדולות, המפורסמות, והלא ישראליות, שראיתי בהופעה חיה.

אני אוסיף את שלושת הלהקות שראיתי היום.

2.) "כרגע:"

שם אני פשוט אתן לכם תמונת מצב קצרה במילים.

בנוסף..

כתבתי שתי פוסטים, מיד אחרי שקרה מה שקרה, או באותו זמן.

הגעתי למסקנה, שאני מחכה עם דברים שקורים, מספר לכם אותם אחרי כמה ימים, ושוכח דברים נורא חשובים.

כמו לדוגמא כשהיינו בקאמפינג, מטוס מים התרסק לידי, 10 שניות אחרי שעבר מעל הראש שלי, ונכנס לתור היער.

אני ביקשתי מאבא שלי מליון פעם שניכנס ליער! לעזור להם! אבל הוא אמר לי "לא! מצטער! אני לא מוכן להתקשר לאימא שלך ולהגיד לה "מצטער אילנית, הבן שלך מת מפיצוץ של מטוס כשניסינו לעזור למטוס שהתרסק. כי אז היא לא תיתן לך לבוא יותר!"(המשפט האחרון נאמר בנימת צחוק.)

אז, החלתי לכתוב את כל הדברים, לשמור אותם בטיוטה, ולפרסם מאוחר יותר בפוסט אחד.

בבקשה: עוד שני פוסטים שנכתבו.

אחד כשהייתי שיכור ושמח, והשני כשחזרתי מהעבודה, אתמול.

שבוע שעבר, כשהייתי שיכור:

וואו.. מה שהוודקה הזו עשתה לי..

וודקה ובירות.

אני פה יושב, שותה לבד.

אין לי מושג כמה שתיתי, אבל אני שותה..

מקבל דרך המסנג'ר ריקוד פרטי מידידה שחצי לבושה, במצלמת האינטרנט.

שומה ברקע את הלהקה, The Haunted.

מרגיש כבד, מתנענע מצד לצד..

נחמד לי לאללה :)

אבל הוודקה המחורבנת הזאת הרסה לי את הגרון.

טוב, צריך עוד. חח

אני עוד מרגיש את הוודקה, זה לא מספיק טוב.

אני צריך חברה. לא חברה Girlfriend, אלא Company.

אחרי הרבה זמן:

כוסעמק הוודקה הזאת! כמעט הקאתי הכל! סעמק! זה בטח בגלל הבלוגרים ההיא שאיחלה לכל מי ששותה ללללללהקיא.

חחחח אני אני לא מצליח לרשום כמו שצריך.

שתיתי רבע בקבוק וודקה וכמה בירות.

אבל עד שכמעט הקאתי, הפסקתי...

עכשיו אני פה, קצת שיכור עפ כוס סקפה. 2 כפיות טייסטרסצ'ויס, כפית אחת של סוכר, וחלב מלא.

ממ טעים.

אני רוצה אותה עכשיו. אבל זה רק עכשיו..

חם לי, ואני עם מעורר עלי. סעמק.

לא באלי לשתות מים.

ידוע שבשביל להמנע מהאנגאובר צריך לשתות מים כדי לדלל את האלכוהול, אבל על הזין ה18 ס"מ שלי.

אני הולך לישון טוב בלילה חחח

טוב, רק עוד בירה אחת(באדוואייזר!)

KILL ME

IM FUCKING USELESS

אתמול, אחרי שחזרתי מהעבודה:

סה"כ יצאתי לעשן.

ישבתי על האבנים בגינה הקדמית של הבית.

הוצאתי איתי את האייפוד, וברקע התנגד "עידן האלוהים" של היהודים.

הוצאתי איתי כוס מיץ, כדי להרטיב את הגרון מידי פעם.

לתומי, הסתכלתי על הבית שממול, והבחנתי בבת הסקסית של השכנים, דרך החלון המקושט בוילון סגול וחצי-שקוף, נכנסת לחדרה.

מסתכל עליה, והיא לפתע מתחילה להתפשט.

מורידה חולצה בשיטתיות, שהחליקה, כמו שאני רציתי לדמיין, על עורה החלק והרך.

מורידה גם חזייה.

נורא פחדתי שהיא תסתכל מחוץ לחלון, ותראה אותי יושב בצד השני של הכביש, נדהם למראה עיניי.

הכנתי את עצמי להסיט את העיניים לרצפה ולשים את הסיגריה בפה, כדי להראות עסוק, ברגע שאחשוד שהיא רק תזיז את הראש.

היא שמה חולצה אחרת, סידרה את שיערה, ונשכבה לישון.

אז, נזכרתי בפעמים שהבחנתי בה יוצאת מהאוטו לתוך הבית, יוצאת, ומסתכלת עלי מעשן דרך החלון.

כלכך חבל לי שהיא גדולה ממני ב8 שנים.

בשביל השקט שלי, תנו לי להבהיר שאני לא מהמציצנים שמחפשים לראות את הציצים של השכנה.

במקרה ראיתי אותה.

סיימתי את הסיגריה, והתיישבתי כאן, כשעדיין מתנגן האלבום של היהודים באייפוד.

אני אחרי יום עבודה, עייף ומותש.

עבדתי כמה שעות בשמש, חופר בורות בגובה מטר לתוך אדמה מלאת סלעים ושורשים, מרים חבילות קרשים במשקל גדול, מרים שקי מלט, קודח, חותך עם מסורים חשמליים, דופק עם פטיש, ומזיע הרבה.

טוחן סיגריות, ולמזלי, מצאתי קצת זמן לצחוק, ולדבר עם אנשים.

חזרתי הביתה עם 25$

זה אמור ליהיום בין 90 ל100 שקל, אם אני לא טועה.

ביחס לשעות שעשיתי זה משכורת מעולה.

ביחס לאנרגיה שהשקעתי, זו משכורת עלובה.

אבל לא לשכוח, אני ילד קטן ובטלן שלא מזיז את התחת מהכיסא של המחשב.

משחק, כותב, מצלם, מנגן, רואה טלויזיה, הכל מהכיסא של המחשב.

האצבעות שלי הן סביר להניח אצבעות חזקות ומהירות במיוחד, מהקלדה מתמשכת של יותר מ10 שנים, ונגינה מתמשכת של כמעט 6 שנים.

לצערי זה לא עוזר לאף עבודה שאני מכיר, חוץ ממחשבים.

הרגליים כואבות לי, וגם הראש.

אני נראה מותש, ועם פנים שרופות. לא סקסי במיוחד.

אני רק אצא לעשן שוב, ואז ארדם מול סרט.

מחכה לשמוע מה יש לכם להגיד, מקווה שקראתם הכל.

רותם, מקנדה.

כאן הסיגריות יקרות(קאמל עולה לי 8$), כן ההופעות גדולות, כאן מדברים צרפתית, כאן תחנת הרדיו הגדולה של העיר היא תחנת רוק, כאן אפשר לראות בואשים, דביבונים, וסנאים, מהלכים להם ברחוב.

זה מצחיק אותי, נו :)

לילה טוב! :)

לגלריית התמונות שלי בDeviant Art - אתם מוזמנים להגיב, כי אני במחסור שם.

תודה אם דרגתם, או הגבתם :)

מקנדה: הייתי במירוץ מכוניות+תמונות+עדכון, ועוד.

היי היי היי.

בימים האחרונים שלי כאן היה כלכך הרבה..

מירוץ מכוניות, דייג, מסעדות, סרטים, דאוןטאון..

נתחיל מהאירוע האחרון, לאחרון.

אז היום יצאנו לראות את הסרט The Bourne Ultimatum:

הסרט מספר על איש שהתנדב לעזור למדינה בכך שימחקו את זכרונו, ותפקידו יהיה להרוג אנשים ע"מ להקדים אותם ולמנוע מהם להרוג מראש.

סרט זה הוא סרט ההמשך השלישי של "זהות בדויה", או "זהות אחרת", אני לא יודע איך הסרט נקרא בעברית.

הסרט הוא בעצם אקשן, לא הז'אנר האהוב עלי, אבל סרט מאוד מאוד מוצלח.

כמובן, היה הרבה בולשיט כמו שיש בכל אקשן. זה יותר בדיוני מסרט בדיוני.

הדמות המרכזית ידעה לעשות הכל, ובהכל הדמות הייתה טובה.

הדמות ידעה לנסוע על אופנוע ולעשות כל מיני תרגילים למיניהם.

הדמות הייתה צלף מדהים.

הדמות הייתה נהג מטורף שלא ראיתם כמוהו.

הדמות לא מתה, והורגת את כולם ביעילות ומהירות.

הדמות מקפצת מגגות לגגות, ועשרות שוטרים לא מליחים לתפוס אותה.

אני מוצא בזה כעובדות שפוגעות באיכות הסרט, ובגלל זה אני לא חובב אקשן, אבל אהבתי את הסרט הזה בכל זאת.

כמובן, הוא מומלץ :)

אחרי הסרט, ביקרנו בחנות אספנים.

שם היו תמונות חתומות ע"י השחקנים בכמה מאות דולרים.

היו בובות ממלחמת הכוכבים, שר הטבעות, שודדי הקאריביים, סופרמן, באטמן, ספיידרמן, פלאש, וולברין וכל בובה עלתה כמה מאות דולרים.

היו פסלים מימי הביניים.

כוסות מימיי הביניים, וסכו"ם מימיי הביניים.

הסכום היה מעוצב עם דרקונים וגולגולות, ככה גם הפסלים ,והכוסות.

זה היה מדהים, וכמובן, יקר במיוחד.

היה נחמד בחנות, למרות שלא קנינו כלום בגלל המחירים המופקעים.

אני לא מליונר, לצערי.

לאחר מכן, הלכנו למסעדה סינית, שם הטמאתי את גופי במאכלי ים שונים ומשונים.

אכלתי שם:

בשר בקר,

עוף,

סושי,

פיצה,

שרימפס,

צפרדעים,

דיונונים(קלמארי),

לובסטרים,

קינג קראבס,

ותצחקו, אבל אני לא זוכר איך זה נקרא בעברית. נראה לי צדפות.

ועוד הרבה חיות מוזרות שאנלא זוכר.

היום, בפעם הראשונה בחיים שלי, ממש שיחקתי עם האוכל.

-תיאורים על האוכל, מי שלא מעוניין, לדלג הלאה-

הקינג קראב:

אתם יכולים לראות את הרגליים של הקינג קראב בתמונה, ואת הצבטות.

תמיד רציתי לדעת איך הן עובדות. הרי לסרטן אין סחוס, אין לו עצמות, אין לו שום דבר אנושי.

אז פשוט תפסתיאת הרגליים שלו והתחלתי להזיז אותן.

ואת הצבטות סגרתי ופתחתי, ובפעם הראשונה בחיים שלי שמעתי את המשפט "רותם, תפסיק לשחק עם האוכל." כשאבא שלי צחק תוך כדי שאמר את זה.

נדהמתי מכמה שהשריון של הסרטן חזק וקל באותו הזמן. הוא לא שוקל הרבה, והוא נורא חזק. אחרי שמבשלים אותו הוא הרבה יותר רך, אבל עדיין חזק.

הסרטן הזה היה טעים. הבשר הוא לא רך מידי, ומתוק.

צריך לשבור לו את המעטת הקשה בצורה מאוד מסוימת ובעדינות רבה, מה שקשה לעשות, ע"מ להוציא את הבשר שיש בפנים. זה מעצבן, וצריך ללמוד איך לעשות את זה.

ברגע שלומדים, זה כמו ממתק.

השרימפס:

שרימפס זה לא רק שרימפס.

כמו כל אוכל סיני אחר, יש מליון דרכים לבשל אותו.

לידעתכם, בתפריט הסיני יש כמה מאות של מאכלים. זה לא חיות שונות, וצמחים שונים, אלא בישולים שונים.

היה שרימפס מתוק, היה חי, היה מטוגן, מבושל, מכל הסוגים.

כל אחד אוהב משהוא אחר, אבל אני אישית אהבתי את השרימפס שמטוגן עם חמאה.(אני חושב)

רגלי צפרדע:

זה לא מגעיל כמו שזה נשמע, ובטח לא מגעיל כמו שזה נראה.

אם הייתי מדמיין צפרדע לפני שאכלתי את זה, לא הייתי  מסוגל לגעת בזה.

ואם הייתי מדמיין את הצפרדע אחרי שאכלתי, הייתי מקיא.

בזה אני בטוח שרובנו מסכימים.

אבל! כשלא נותנים למחשבה הזו להטריד אתכם, זה יכול ליהיות מאכל לא רע בכלל.

הבשר שלו מזכיר את הבשר של הקינג קראב.

לא רך מידי, אבל עדיין רך, ומתוק.

דיונונים:

דיונון.

בע.

אולי מגעיל יותר אפילו מצפרדע.

חפשו Squid בגוגל, ותראו מה תמצאו.

זו החיה הזו, שכאשר היא מרגישה מאויימת היא משחררת דיו במים, ע"מ שלא יראו אותה, ובורחת.

זה הרגיש כמו לאכול גומי.

אכלתי את זה מבושל, ואכלתי את זה בצורת טבעות בצל, מטוגן.

את המטוגן יותר אהבתי.

המבושל היה באמת מגעיל.

צדפות:

מכירים את זה? כשאתם רואים בסרטים את האנשים לוקחים את הצדפה ופשוט שולקים אותה לגרונם המלוכלך?

אני הייתי בטוח שאני אקיא.

ואי אפשר לנסות לא לדמיין את הצורה של זה כי זה יושב לך חי על הצלחת. זה אפילו לא נא!

זה לא היה משהוא..

מה שכן, היו צדפות מבושלות, שזה היה יותר טעים.

זה רך, ומוזר כזה.. אם תעזו להסתכל בתוך מה שאתם אוכלים, אתם תקיאו.

אז, כשתנסו, תשתדלו שלא.

(עכשיו גרמתי לכם כן להסתכל! חעחעחע)

-סוף-

יצאתי משם כשאני מלא, מפוצץ, וחושב לעצמי "ממ.. אני הולך לשלשל כלכך הרבה בבית. אכלתי כמעט מכל סוגי הבשר היום."

חזרתי הביתה, ואני מוצא הודעה מ-בחיים לא תנחשו(אז אני אעזור לכם).. שארלוט!

אותה ת"אביבית בת 19 שגרמה לי להתמכר אליה, אמרה לי ככה, ואמרה לי ככה, ובסוף הלכה עם מישהוא אחר ברגע שאמר לה שהוא רוצה אותה.

היא הייתה ממש חמודה בשיחה, אבל אני לא שוכח לאף אחד כלום. אף פעם.

השתדלתי לא ליהיות חם מידי, למרות שבסוף יצא לי "התגעגעתי."

אתמול.. ממ

אין לי מושג מה עשיתי אתמול

אז נקפוץ ליום שישי!(אני בכלל לא בטוח שאתמול היה יום שבת.)

ביום שישי קמתי ב6 בבוקר כשאין לי כוח למצמץ מרוב עייפות.

ניסיתי להזדרז ולהתארגן כמה שיותר מהר, כי אני אדיש, באמת באמת אדיש.

הייתי צריך ליהיות שם ב7 וחצי, והנסיעה לשם באוטובוסים, ובמטרו היא 40 ד"ק, אם לא שעה.

לבסוף, יצאתי ב7 מהבית.

ברגע שהגעתי למטרו(הרכבת התחתית), השעה כבר הייתה 7:28.

"פאק. ידעתי שזה יקרה לי!"

זה התחיל.

ואז בשביל להרגיע את עצמי, אמרתי לעצמי "לא נורא.. אז הפסדתי שני סיבובים."

ואחרי 20 דק' - חצי שעה, סוף סוף! הגעתי לאי! (כי זה נערך על אי.)

מחזיק את כרטיסי הכניסה שלי ביד, ושואל את איש הצוות שראיתי מאיפה אני הולך.

הוא הראה לי את המפה של האי והסביר לי מאיפה ללכת.

אחרי הליכה של כמעט שני קילומטרים עד המושב שלי שמלוות ברעשים שהם עשו, שרק הגבירו לי את הרעב וההתלהבות לראות את זה, הגעתי, לעזאזל, סוף סוף!

אני יושב, ומחכה. מחכה ומחכה, אבל לא רואה כלום.

רק את המסלול.

לבסוף, אחרי שאני כבר שקוע בנוף שהיה מאחורי, אני שומע את רעש המנועים הגועשים, ואת הקהל צועק, ומרים את הבירות באוויר, ומריע לנהגים.

המירוץ התחיל!

אם אתם חושבים שאי פעם בחיים שלכם שמעתם מנוע של רכב מאוד רועש, אין לך מושג על מה אתם מדברים.

אחד הרכבים היה במרחק של 200 מטר ממני, ולא יכלתי לסבול את כאב האוזניים שנוצר מהרעש של המנוע המדהים הזה.

זה היה נשמע כאילו המנוע צווח, צועק בכל הכוח, הנהג שם פול גאז!

ואם אתם חושבים שאי פעם בחיים שלכם ראיתם Backfire יוצא מרכב, אתם טועים שוב.

היה רכב אחד, שהוציא מהאגזוז שלו להבה באורך חצי מטר עד מטר, למשך 10 שניות.

זה היה פשוט מדהים.

הלהבות שיצאו מהרכבים היו כלכך גדולות..

מיד הוצאתי את המצלמה, מצלם את המכוניות מרחוק, ועם זום, ובפוזה, ובכל דרך אפשרית.

זה היה מירוץ נאסקר, שבוצע על מסלול Formula 1.

כל כרטיס עלה 53$.

ראיתי מכוניות מתנגשות, ראיתי מכוניות מחליקות, ראיתו מכוניות שעושות Oversteer(פונים יותר מידי, עד שהאוטו מאבד שליטה על הכביש), ראיתי מכוניות שהושבטו על המסלול.

מידי פעם, כאשר המירוץ בדיוק מתחיל, או מסתיים, המכוניות נוסעות בזיגזג. זוהי הדרך של הנהגים לנופך לקהל לשלום, ולהלהיב אותו.

ועכשיו, אחרי שאתם מגורים ולהוטים לראות את זה, בבקשה:

כידוע, במירוץ על מסלול כזה, המכוניות עוקפות אך ורק בפניות, אבל מה שאתם יכולים לראות פה, זה שתי מכוניות שנלחמות על המקום הראשון, אחרי הפנייה!

הסכנה לתאונה עולה באחוזים ענקיים. הקהל היה על הרגליים! ככל שהמכוניות המשיכו יותר קדימה, המסלול ניהיה צר יותר ויותר, עד שהמכוניות אפילו נוגעות אחת בשניה:

בגלל שהפניה בוצע במהירות, אפשר לראות את חלק ממשקל הרכב מרוכז בצד הנגדי של הפנייה:

קצת יותר מקרוב:

אחד מסוגי הרכבים האהובים עלי: דוג'.

כאן, בסוף המירוץ, המכוניות מציגות את עצמן, ונסעו בזיגזג, ע"מ לנופף לשלום:

מירוץ חדש! כל המכוניות למקומות, היכון:

צא!

זוהי המכונית שסיפרתי, שהמנוע שלה הכאיב לי באוזניים, מרוב שהיה רועש. הרכב הוא מסוג מאזדה:

עוד אחד מסוגי המכוניות היותר אהובות עלי, Mustang!

עדיין מתחרים(המכונית השחורה היא פורשה, והצהובה היא פונטיאק, שניראית כמו מיצובישי קריזמה):

זהו מירוץ אחר.

מה שמיוחד במירוץ הזה, הוא המהירות.

המכוניות שתראו עכשיו, הן עגולות ומכוערות, אבל מעוצבות בצורה אוירודינמית שנותנות להם להגיע למהירות גבוהה יותר ממכוניות הנאסקר שראיתם עד עכשיו בכמה עשרות קמ"ש:

כל הנהגים פותחים דלתות לפני שהמירוץ מתחיל, ע"מ להתאוורר.

במירוץ המכוניות הקודם לא פתחו את הדלתות בגלל שלא היו להם דלתות

הנהגים צריכים להכנס מהחלון

רדבול, משקה האנרגיה הישראלי הוא פאקינג ספונסטר של נאסקאר!!! מרשים.

בחזרה למירוץ הנאסקאר הרגיל:

כבר, אחרי שני סיבובים, אחת המכוניות איבדה שליטה, החליקה, ירדה מהכביש, ומשום מה, קרה משהוא לאוטו, והנהג לא יכל להמשיך לנסוע:

מיד בסוף המירוץ, בגלל שמסוכן מידי לשלוח אנשים ומשאיות לתוך המסלול תוך כדי המירוץ, הלכו לבדוק עם הנהג בסדר:

כאשר הנהג אישר כי הוא לא זקוק לאמבולנס, דחפו את המכונית לתוך המוסך:

בזמן שכל זה קרה, הצלם המאניק ישב למעלה, ובוחר לו מה לאכול מהציידנית:

יש למצלמה ZOOM מרשים, נכון? בתמונה הקודמת לא השתמשתי בכל הזום שיש. (הזום של המצלמה הזו הוא 10x. ז"א, הוא מראה את האובייקט שבכוונת קרוב פי 10 יותר ממה שהוא):

כרגע, בנקודה הזו, יכלנו לראות מרחוק ברקים ורעמים, וגם השדרן של המירוץ דיבר על מזג האויר שקרב אלינו.

השדרן אמר שלפי התחזית, אמורים לבוא עננים רווים(אננים אפורים, מלאי מים), ולהסתיר את השמש המסנוורת והחזקה.

מה שיעשה את האקלים במקום הרבה יותר נעים ונוח.

אבל, לפני שידענו, פתאום התחיל לרדת גשם חזק, מבול! ואנחנו? אנחנו עם מצלמה בחוץ, ועם אייפוד, ועם סיגריות, והכל נרטב!

אני מכניס הכל לכיסים כמה שיותר מהר, ויורד, את מתחת למושבים, בתקווה שזה יגן עלי מהגשם האכזרי.

חיכינו שם כמה דקות, קבוצה ענקית של אנשים שמצתופפים, והמירוץ נעצר גם הוא לדקות האלה.

אחרי שעלינו, מצאתי את המושג שלי רטוב לגמרי.(רציתי לכתוב ספוג במים, אבל זה ברזל, וזה לא בדיוק ספג מים..)

לא ידעתי מה לעשות, התעצבנתי וקיללתי את הספסל המחורבן בעברית כדי שאנשים לא יבינו.

אבל אז, מרחוק, ראיתי איש מוציא טישו, ופשוט מנגב את המושב.

חשבתי לעצמי, כמה מטומטם אפשר ליהיות?! יש לי בעיית צינון קשה במיוחד, ואני לוקח איתי טישו לכל מקום! מיד הוצאתי את הטישו, וניגבתי את המושב שלי.

אחרי זה, הרגשתי כמו מלך.

חיכינו עוד 5 דק', והמירוץ התחיל על מסלול רטוב!

אני ואחי אמרנו "עכשיו יהיה מעניין. הרבה מכוניות יחליקו, ונקווה שגם יתהפכו" חחח.

אז ככה המירוץ נראה על מסלול רטוב, והפעם, גם מכוניות הנאסקאר הרגיל, ומכוניות חיפושית מעוצבות אוירודינאמית:

אחד הרכבים נכנס לטיפול, והיצאו לו את הצמיגים, כדי לשים חדשים במקום:

ולפני שהספקתי לשים לב, כבר סיימו!

ושוב, מירוץ צמוד ומלהיב:

זה נורא הצחיק אותי. מכונית שהספונסר שלה הוא מקדונאלד'ס. המכונית דווקא הייתה נורא מהירה!!

שיירת המכוניות האלו היא כלום. מאוחר יותר הצתרפו עוד מכוניות, ובכללי, היו כמעט 40 מכוניות שהתחרו באותו הזמן!

מכונית המאקדונלד'ס בפעולה:

קשה לי להאמין שהצלחתי, אבל הנה תמונות של מכוניות עם באקפאייר!!!

דווקא עכשיו, אחרי שהכביש התייבש, אחד הנהגים איבד שליטה על האוטו, וכמעט התהפך. חצי מהאוטו היה באויר.

נורא התאכזבתי שהאוטו לא התהפך. לא צריך לדאוג לנהג, כי חגורת הבטיחות שלו טובה יותר משל אוטו רגיל, ולמי שלא שם לב, תנסה להסתכל לתוך האוטו דרך השמשות. יש מוטו שמחזיקות את הפח הקל, במקרה שהל תאונה והתהפכות:

הנהג יוצא מעוצבן מהאוטו:

הנהג מנסה לראות מה לא בסדר, או מה גרם לו לאיבוד השליטה המסוכן, אבל כל עוד הוא על המסלול, אסור לו להוריד את הקסדה!

כאשר המירוץ נגמר, וזה בטוח לעלות על המסלול, בא גרר, וצוות עזרה לנהג:

עוד אוטו שנהרס:

תסתכלו על הבחורה..

"איזו?" על איזו בחורה כבר יכלתי לדבר?! ההוא שעומדת!

היא הייתה כלכך יפה, לא יכלתי להפיק להסתכל עליה.

והיא היתה שם עם מישהוא, אז לא טרחתי לגשת אליה:

אלה הם כל התמונות.

כל התמונות ששווה להעלות.

תקישבו, וזה מופנה במיוחד לצלמים שביננו.

אין לכם שמץ הכי קטן של מושג כמה זה קשה לתפוס מכונית נוסעת במהירות של יותר מ200 קמ"ש בזום של אולי 7-8X בצורה כלכך מושלמת.

ושלא נדבר על לתפוס את המכונית נוסעת במהירות, עם זום עצום וגם מוציאה אש מהאגזוז!!!

אני לא משוויץ, יש לי המוןןןןןןןןן תמונות לא מוצלחות שמחקתי.

אבל אני מאוד מאוד מתגאה בתמונות שכן יצאו מוצלחות.

הכל בשביל לרצות את עצמי ואת הקוראים.

הרי אחרי כל תמונהש אני מצלם, אני חושב אם הקוראים יאהבו את זה או לא.

עשיתי גם סרטי וידאו קצרים מהמירוץ, כדי שתוכלו לשמוע את המנועים המפחידים בעצמכם.

רק שצריך להעלות את הסרטונים האלה לYouTube, ואני לא מתכוון לעשות את זה כרגע.

עד לפה הנאסקאר.

הדבר האחרון שאכתוב עליו, הוא משהוא שדי.. די הצחיק אותי, למען האמת.

מכירים את זה שמגיע רגע בסרט, בו השחקן לא אומר כלום, רק רואים אותו, וברקע יש שיר.

מן קטע מרגש כזה..

ככה הרגשה היום. כאילו אני בסרט.

יצאתי לעשן בערב, כרגיל, בחוץ, עם האייפוד.

שמעתי שיר של הלהקה Hatesphere, שהיה מאוד אטמוספרי(נותן אוירה מסויימת), ובאותו זמן נזכרתי בהמון דברים מהחיים שלי שרצו לי בראש.

כל הדברים הנכונים, והלא נכונים.

המצחיקים, והעצובים:

האלכוהול, הסמים, ההופעות, הזיונים, המכות, החתכים, הבכי, המוות, השמחה, הכוויות, הדקירות, הדכאונות, החרדות, הסיוטים, נדודי השינה, המאכלים, המשפחה, החברים, הטיולים, הרגשות, האנשים, הבדידות, השנאה העצמית, חוסר הביטחון, המוזיקה, הגיטרה, שיחות הנפש, הרגשת השכרות, הרגשת הסאטלה, האהבה העצומה, שאחריה באה השנאה העצומה, הדמעות, החרטה, הטיפול, ההתאבדויות, ההתבגרות, הכדורים, הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים, השכנועים, ההסברים, הצעקות, הצרחות, הלחישות, השקרים, האכזבות, הטעמים, ועוד עשרות רגשות שקשה לי להזכר בהן כרגע.

הכל עבר לי בראש תוך כמה דקות.

מן סרט שרץ לי בראש על כל הרגשות האלו, ונקטע כל פעם מחדש.

אני לא יודע למה זה היה ככה, אבל זה הרגיש לי טוב.

הרגשתי שעברתי הרבה בחיים.

הרגשתי שגדלתי.

הרגשתי שהתבגרתי.

אבל אני יודע שאני עדיין ילד קטן, ושלא ראיתי כלום בחיים.

אני יותר מקווה מאשר יודע, כי אם זה לא יהיה ככה, החיים יהיו משעממים.

עקב הרגע המוזר הזה, שהיה לי, התחלתי לחשוב..

גן עדן וגיהנום הם לא המצאה.

הם קיימים, אבל קיימים כאן, על כדור הארץ, ואני הייתי בשתיהם.

אנחנו יכולים ליהיות בגן עדן, ושניה אחרי זה בגיהנום.

זה תלוי מה אנחנו עושים שמביא אותנו לזה.

זה תלוי אם אנחנו שמחים, או עצובים.

חיים, או מתים(נפשית).

אוהבים או שונאים.

פוצעים, או מרפאים.

הורסים, או עוזרים.

אנחנו עושים בחיים מאות החלטות שמשנות לנו את העתיד.

בדרך מורגשת, או לא.

"יש המון דרכים למות. אבל לא הרבה דרכים לחיות. צריך למצוא את הדרך לחיות."

כאשר עניין גן העדן, והגיהנום מוצגים לי ככה, אני בבירור יודע איך לחיות את החיים שלי מעתה והלאה.

רותם, מקנדה.

כאן אחוז השימוש בחשיש הוא אחד הגבוהים בעולם, כן לא משלמים הרבה מכס על המכוניות, אם בכלל.

כאן בחורות כוסיות מנקות את הרחוב, כאן ללכת עם המכנסיים נפולים עד מתחת לתחת זה כבר פאסה.

חחחחחח

(צוחק על הפוסט הקודם :)

כבר כמעט 4 בלילה פה.

לילה טוב :)

בוקר טוב בישראל.

אוה, וסתם בשביל שתקנאו, עוד יומיים אני הולך להופעה של

Slayer האגדיים!!!!, אבל זקנים באותה מידה. הלהקה קיימת משנת 83, עד היום. לצערי ההופעות החיות שלהם הן כבר לא מה שהיו, אבל עדיף מכלום. אלה פאקין סלייר!

אני יודע לנגן את השיר הזה, ד"א.

עם Marilyn Manson, שגם הוא אגדה, בין אם אתם אוהבים, ובין אם לא.

וגם Bleeding Through, שלא משתווים לאגדות המדוברות, ואני גם לא מת עליהם, אבל שיהיה.. עוד להקה לרשימה :)

אני, כמו כולם, לא מצליח להבין את החיבור המטומטם בין מרילין מאנסון לסלייר, אבל היי, אני התכוונתי לראות את שתיהם בכל מקרה, אז למה לא ביחד?

זה אפילו חוסך לי 200 שקל כניסה לעוד הופעה. חחחח

ולפני שאתם סוגרים את החלון, או בוחרים להגיב, דרגו אותי בבקשה.

אני לא יודע עד כמה האתר יקדם ויפרסם את הבלוג שלי, אבל זה בטח מוסיף משהוא.

מקדה: תמונות, קאמפינג, דאוןאטון, ועוד.

יש כלכך הרבה להגיד.

דברים טובים, ורעים.

שמחות ואכזבות.

אני כרגע פה לפני מקלחת, יושב עם כוס נסקפה מול המחשב.

כמעט לא לבוש. רק בוקסר. (זה בשביל שהבחורות שקוראות פה ירימו גבות ויעשו "ממממ". עבד?)

קודם כל, קבלו את התנצלותי על נטישת הבלוג לשבוע האחרון.

5 ימים הייתי בקאמפינג, על אי במקום שאין אפילו קליטה לפלאפונים.

ועוד יום, או יומיים של עיכוב, כי חיכיתי לתמונות שיצאו מפיתוח.

כמו שאמרתי בפוסט הקודם, המטען של המצלמה הדיגיטאלית נהרס בלי סיבה והתראה מוקדמת.

אני צריך להגיד תודה שיש את התמונות, ולא להתבכיין על האיכות.

אבא שלי משום מקום הוציא מצלמת פילם "ישנה ורגילה". מאוד מקצועית.

אבל לקח איתו פילם ישנים, הנגטיבים עצמם באיכות לא טובה.

לקחנו את התמונות לפיתוח, וביקשנו שאת כל התמונות ישימו לנו גם על דיסק, כדי שאני אוכל להעלות את זה לבלוג, ובכלל.. לשמור במחשב.

אוקיי, אז לעניין:

העמסנו את האוטו עם כל הציוד הדרוש, וגם הרבה ציוד עודף.

יש רשימה לא נורמאלית בפוסט הקודם.

לקחנו 2 סירות, למרות שהיינו יכולים להסתפק באחת.

חברים של אבא שלי וקלי(חברה שלו) היו אמורים לבוא, אבל בסוף לא באו.

התמקמנו במקום מעולה.

אבא הביא אלכוהול, אני הבאתי לי סיגריות, הדבר היחיד שהיה חסר לי שם זו בחורה שתיהיה איתי באוהל והבלוג. חח

זה היה ממש נחמד.

לשבת כולם מול המדורה כל לילה עד מאוחר, לדבר, לראות, לעשות..

עשינו מה שנקרא "סמורס". שזה מרשמלו מותך בתוך 2 בסקוויטים עם שוקולד.

אני לא מת על זה, אבל שיהיה..

לעשות פה, בקנדה, קאמפינג בלי סמורס, זה כמו ללכת להופעה בלי לעשות קרניים, או האדבאנגינג.

במשך היום היינו חוטבים עצים.

ממש הפלנו עצים בגובה של כמה מטרים מכובדים, וחתכנו את הגזע שלהם.

גרזן זה אחד מכלי העבודה היותר אהובים עלי, למרות שזה מתיש ברמות מדהימות.

אז אנחנו הבאנו את העצים מתוך היער וישבנו מסביב לבערה, כשבחוץ הטמפ' הייתה בסביבות 10 מעלות.

אל תשכחו, קנדה היא המדינה הכי קרובה לקוטב הצפוני.

והיינו הדרומי של צפון קנדה.

בחלק הצפוני הטמפ' היא מתחת לאפס גם בקיץ.

-

בלילות הסתכלנו על השמיים.

והיו אלפי כוכבים.

ראינו כל כוכב וכוכב בפלנטה, אני יכול להשבע לכם.

ראינו את גימל הדרום.

שזו קבוצת כוכבים בצורת "ג" שמורה על הדרום.

ראינו את הדובה הגדולה, הדובה הקטנה, חגורת אוריון, וכוכב  הצפון.

 למדתי לקרוא את הכוכבים סוףסוף.

-

הדייג שם היה על הפנים.

אבא שלי אמר שככל שהשנים עוברים הדייג פה בקנדה הולך וניהיה גרוע יותר.

"פעם הייתי זורק את הפיתיון למים, ועוד לפני שהספקתי לתפוס את החכה כמו שצריך ולהתסדר בנוח כבר דג היה נתפס.

היום, אפשר לשבת שעות על גבי שעות ולקוות שנרגיש נשיכה.

זה מאוד תלוי באיזה אגם או נהר נמצאים, אבל עדיין..

אבא שלי אומר שלדעתו זה בגלל התחממות כדור הארץ.

אני לא כלכך יכול לתת חוות דעת.

אני דואג להרחיב את הידע הכללי שלי, אבל אין לי שמץ של מושג לגבי החיים מתחת לפני המים.

אנחנו ננסה אגמים שעדיין לא ביקרנו בהם.

בקאמפינג קמנו על הבוקר..

5-7 בבוקר, כמעט כל יום, בשביל לדוג מוקדם מוקדם.

בשעות שהדייג טוב. דגנו בטמפ' של פחות מ10 מעלות, כשממש על פני המיים היה ערפל. ממש בגובה המים.

זה היה כלכך יפה.

זו מן תופעה שנוצרת כשטמפ' מחוץ למים נמוכה יותר מטמפ' המים.

זה מדהים. צילמנו תמונה או שתיים של זה, אני אשים.

אני ואבא שלי צחקנו על זה, והתחלנו לשיר "Smoke on the water"

-

הייתה לי בעיה רציני בקאמפינג, וזה הילדים.

אני לא מסוגל לסבול ילדים! סעמק!

אם פעם אמרתי שאנלא סובל אותם, היום עוד יותר!

יש את ג'ורדן, הבן של קלי, חברה של אבא שלי.

הוא לא מפסיק לדברררררר

והוא מדבר כלכך מהר

זה לא אנושי, וזה מעייף.

הגעתי למצב שאני צועק עליו ואומר "Will you SHUT UP?!?!?!"

כשהוא סה"כ מנסה לדבר איתי על משהוא.

הוא גם לוקח הכל בצחוק.

גם כשאני מדבר בשיא הרצינות, הוא חושב שאני צוחק איתו ומגיב לי בצחוק מתגלגל וחיוך.

מזל שלקחתי איתי חומר מרגיע. חחח

לא סמים.

משהוא להרגעה פשוט..

אתמול הייתה הופעה של דפטונס שלא יכלתי ללכת, והיום הם הופיעו פה שוב, ולאבא שלי לא היה כסף לתת לי.

זה כלכך מאכזב..

אבל אני מתנחם בזה שאני הולך לראות את

Dream Theater

Slayer

Marilyn Manson

Bleeding Through

As I Lay Dying

Poison The Well

Killswitch Engage

ועוד המון. הלהקות הנ"ל הם פשוט העיקריות, שבעיקר בגללן והשבילן אני הולך.

בנתיים הפסדתי הופעה של TOOL, ושתי הופעות של DEFTONES.

לא נעים :\

אז לתמונות מהקאמפינג?

בבקשה :)

פה אכלנו.

זה נקרא Screen Tent.

זה בעצם לא אוהל.. רק רשת, כדי שיהיה אפשר לשבת בפנים.

אין לכם שמץ של מושג כמה יתושים יש ביערות, וכל המקומות הדומים.

זה אחי הקטן.

יש לאחים שלי פה גיטרת צעצוע כזו..

הם ביקשו שאני אלמד אותם לנגן משהוא, ולעזאזל, מה אפשר ללמד אותם על גיטרת צעצוע?

אז לימדתי אותם איך לנגן את "יונתן הקטן", "Marry has a little lamb", "אוגי והמקקים"(למי שמכיר את הסדרה), ואת השיר של חג פורים.

כמובן שהכל על מיתר אחד. כי הם משחקים עם המפתחות של הגיטרה והכיוון אף פעם לא נשמר.

לידמתי גם את אחי הקטן, שבא איתי לקנדה.. אז הוא ישב בסירה, להרגע עם הטלטולים של הגלים, וניסה לנגן(שלא בהצלחה) יונתן הקטן.

זו קורי.

אחותי הקנדית הקטנה.

ברקע אפשר לראות אותי.

אני נראה כאילו אני רץ, אין לי שמץ של מושג מה עשיתי.

אני.

מתנער ממשהוא, ונחנק מעשן המדורה שבא לעברי.

משמאל לימין:

קורי, אחותי הקטנה, אני, סאם, אחי הקטן, ואדם, הבן של קלי, האח החורג, שותף כלים.

אפשר לראות את הגרזן הקטן(תקוע על אחד העצים שם, עם ידית כחולה) שעשה פלאים.

חייבים תמונה של כולם ביחד, נכון?

משמאל לימין:

אבא שלי, קורי, אחותי הקטנה, קלי, ג'ורדן, הבן שלה\אח חורג, אביב, אחי הקטן, פריזי, הכלב שלהם, אדם, הבן של קלי\אח חורג, אני, וסאם, אחי הקטן.

כלכך הרבה, הא?

תחשבו שיש לי עוד 2 הורים בישראל, ועוד 3 אחים, לא כולל האח שבא איתי לקנדה.

אני הבנאדם עם המשפחה הכי רחבה שאני מכיר חחח

(אל תתעסקו איתי כי לא תצאו מזה אח"כ :)

תמונה שלנו, שאבא לקח.

אני עוצם עיניים.. חח

התמונות עד לכאן הם תמונות שנלקחו מהמצלמה הדיגיטאלית.

מכאן והלאה, יהיו תמונות שצולמו במצלמה השניה.

רפסודה שבנינו:

סאם משחק ב"הארי פוטר", ואני סתם מתפנק עם הכלב ברקע.

שוב, הארי פוטר.

הילדים משחקים להם באגם.

אדם על הרפסודה:

ג'ורדן על הרפסודה:

שוב, אביב, אחי הקטן, עושה קולות של יונתן הקטן:

עוד לפני שיצאנו מהקאמפינג, קורי יושבת בפינת העונש, ליד הפסנתר.

ד"א, הנעליים שהכי קרובות אליה, הכחולות הדהויות, והמעוכות, אלו הן הנעליים שלי.

מקובל פה בקנדה להוריד נעליים בכניסה, ולהסתובב בבית יחפים.

בריכת הדגים של אבא שלי, בחצר האחורית.

היא גדולה הרבה יותר ממה שנראה.

תכפילו את כמות המים שאתם רואים ב4. הצמחים מסתירים..

לפני שיצאנו:

סאם משתעמם, ומתנדנד בנתיים על הנדנדה בחצר האחורית.

או שהוא מציק לפריזי?(הכלב)

קורי, אחותי הקטנה, התחפה לנסיכה ויצאה החוצה לשחק:

בחזרה מהקאמפינג, כל הילדים נרדמו.

אפשר לראות את הסירה נגגרת מאחורה.

ו.. משמאל לימין:

אדם, ג'ורדן, וסאם, אחי.

בקאמפינג:

קורי קברה את פריזי, והוא, האמת, נהנה מזה.

כי מתחת לאדמה קריר יותר.

כלב מסריח..

אני(שעוצם עיניים עוד פעם), עם כל האחים.

שוב אני(ששוב עוצם עיניים@#!!J#!M!!!), וכל האחים.

תודה לאבא שלי שלוקח כמה תמונות כל פעם.

נו מה?

קצת פוזה.

זה מה שמעלה חיוך :)

אני, כמובן, זה זה שעומד.

תמונה של סאם, שמאוד אהבתי.

לפני שיצאנו לקאמפינג, אבא שלי צילם אותי בהפתעה.

ד"א, אפשר לראות את עשרות השלפוחיות הקטנות שהיו על הכתפיים שלי אחרי שנשרפתי.

פה הגב היה בשלבי החלמה מתקדמים.

אנלא מאמין שאני עושה את זה לעצמי, ושם פה את התמונות האלו, אבל הנה..

נרדמתי בתוך הSCREEN TENT, עם יד בין הרגליים, ופה פתוח.

תמונה ברורה יותר של הזוועה:

תמונה מאוד מאוד יפה של קורי :)

והנה הערפל שדיברתי עליו.

פה הערפל מכסה את העצים, וקצת מהאגם.

אבא שלי יכל לקחת תמונות הרבה יותר יפות.

חבל..

בסדר. זה עדיין יפה :)

אז זה הכל במה שקשור לקאמפינג, לא שהיה כלכך הרבה מאז.

מה שכן - ואני באמת חייב לספר. חח

היום נסעתי באופניים מהבית שלנו פה, בMontrèal, עד לדאוןטאון, שם הסתובבנו לנו, וכשחזרנו הביתה מדאון טאון, המשכתי לנסוע עוד ועוד.

עד שהרגשתי את הרגליים כואבות.

בתוכנה Google Earth מדדתי את המרחק שעשיתי, וזה היה 30 ומשהוא ק"מ.

זה לא רע, נכון?

בדקתי את המרחק בישראל.

ז"א, בדקתי אם לאן הייתי יכול להגיע במרחק הזה מהבית שלי.

והופתעתי לגלות, שהמרחק שעשיתי, זה כמו לנסוע על האופניים מפתח הבית שלי(ביבנה) עד לת"א ובחזרה.

או לנסוע מהבית שלי לת"א, להסתובב שם, ולהמשיך עד לשדה התעופה "שדה דב".

או להגיע עד לפתח של הרצליה.

או לנסוע עד אשקלון.

תודו שזה הרבה. :)

אני גאה בעצמי.

מחר אני אקח יום מנוחה, ובעוד יומיים, אני ארכב מפה, עד להר הגעש שיש פה במונטריאול, ואעלה על ההר עם האופניים.

אח"כ גם יש לי את כל הדרך בחזרה.

אני מקווה שאני אשרוד את זה.

חוץ מזה אין עוד הרבה מה להגיד, רק דבר אחד.

תהיתם פעם איך נוצר כדור הארץ?

מאיפה הכל בא?

אם לא מאלוהים, אז מאיפה?

האם יהיה סוף לכדור הארץ?

הנה התשובות שלכם:

היווצרות - לידת כוכבים:

כוכב נולד מענן של גז ואבק כוכבים הנקרא ערפילית.

ערפיליות נפוצות בכל היקום ולא רק במקום מסוים, ישנה קריסה של חומר לתוך עצמו ונוצר כוכב, זאת בגלל, משקל-כוח המשיכה-ותלות במסה. ראו תמונת ערפילית אוריון המצורפת בזאת, הינה ערפילית מאוד מפורסמת. היא נקראת הציד על שום צורתה ורואים  בתמונה את תצורת הדמות עם הראש למעלה ובעצם מדברים תמיד על חגורת אוריון המכילה 3 כוכבים ועוד מספר כוכבים המיצגים את חלקי הגוף של הציד.

כוכב "חי" בין מליון ל- 20 מיליארד שנה, תלוי בגודלו ו"מת" לאחר מכן. שוב, המוות תלוי בגודלו, כוכב גדול ימות מוות אלים כדוגמת סופר נובה ולאחריה חור שחור וכוכב קטן כמו השמש שלנו ימות מוות "צנוע".

מנדה - תמונות + עדכון: יוצא לקאמפינג, מצב בריאותי, רשימת לעשות, ועוד.

היי :)
אממ
אני גמור, מותש, אבל חייב לעדכן לפני שאני יוצא.
מחר אני צריך לקום ב7:00 בבוקר, כי לא יהיה בבית אף אחד אחרי השעה הזו.
בשעה 8:00, או 8:30, אני צריך לקחת את סאם(אחי הקנדי הקטן), וקורי(האחות הקנדית הקטנה) מאימא שלהם(הבתזונה[אנחנו אחים מאותו אבא,  אבל מאימא שונה]).
ואז לחכות עד שעה 12:00 - 1:00, שאבא ואביב(אחי) יחזרו. אבא הולך להוציא לאביב ויזה לארה"ב.
כל שנה אנחנו לא הולכים רק בגללו.
השנה זה בגלל אימא שלי, כי הכלבה התמעמעה ולא עשתה לו ויזה בישראל.
עכשיו, פה, צריך לשלם 100$ בגללה.
עכשיו, בכל מקרה, אני די אומר שלום ל4 - 5 ימים הקרובים..
הולכים לקאמפינג! :)
ונחשו מה? נשארה אולי חצי בטרייה במצלמה, והמטען נדפק :\
לקחנו עוד מצלמה, דווקא מקצועית מאוד, אבל לא דיגיטאלית.
אז אני אביא כמה תמונות, וכמה שיהיו, יהיו.. מצטער אם לא יהיו הרבה.
יש לי עוד כמה תמונות מלפני כמה ימים, שעשינו פה בבית אחרי שחזרנו מדאוןטאון.
לא יכלתי להתפאק ושוב עשיתי פרצופים שונים ומשונים :)
בעצם, אני אשים כבר עכשיו:


 תראו איך אני מחזיק את הכוס, חחח:


אני אשמח אם תתעלמו מהדבר השחור שיש לי בשיניים בשתי התמונות הבאות, פשוט אכלתי דקה לפני:




אז מחר, אחרי שאבא ואביב חוזרים מהשגרירות של ארה"ב, פה, בקנדה, אנחנו אוספים את קלי מהעבודה, ונוסעים.
לקחנו:
 
ציוד לקאמפינג:

1. שתי סירות.
   
2. מעילי גשם.
   
3. חליפות הצלה(או איך שזה לא נקרא בעברית, באנגלית זה life jacket).
   
4. שקי שינה.
   
5. מזרונים ומשאבה.
   
6. אוהלים.
   
7. סככים.
   
8. גרזן ומסור.
   
9. בטריות.
   
10. ציוד לדייג(חכות, פתיונות, תולעים, GPS, סונאר, רשתות, משוטים, כל מה שאתם יכולים לחשוב עליו).
    
11. לפידים.
    
12. ערכת עזרה ראשונה.
    
13. ערכת עזרה שנייה.
    
14. גפרורים ומצית.
    
15. נעלי מים. (כאלה שלובשים כשנכנסים למים, או סתם ככה על האי שנהיה עליו, רק כדי לא ליהיות יחפים.
    
16. גריל, ברביקיו.
    
17. סירים, רשתות.
    
18. פנסים.
    
19. מצלמה.
    
20. שקיות עם סגירה אטומה.
    
21. כובעים.
    
22. נייר טואלט.
    
23. מגבות.
    
24. חבלים.
    
25. שקיות זבל.
    
26. סבון לכלים.
    
27. פותחן שימורים.
    
28. מצפן.
    
29. צלחות.
    
30. כוסות.
    
31. כיסאות.
    
32. שולחן.
    
33. ציידנית.
    
34. קרח יבש.
    
35. מסקינטייפ.

1. נעליים \ סנדלים.
   
2. תחתונים.
   
3. חולצות.
   
4. מכנסיים קצרים וארוכים.
   
5. חולצה אחת ארוכה.
   
6. שמפו + סבון לגוף.
   
7. משחה ומברשת שיניים.
   
8. ספרים, עיתונים..
   
9. כלי צביעה לילדים.
   
10. קרם למי שנשרף.
    
11. תרופות.

1. לקנות נעליים.
   
2. לעשות טיפוס על קירות.
   
3. לקנות את האלבומים החסרים של Lamb Of God כדי להשלים את אוסף שלי.
   
4. ללכת להופעות של: Deftones, From First To Last, Marilyn Manson, Slayer, Bleeding Through, Dream Theater, As I Lay Dying, Killswitch Engage, Poison The Well, ועוד כמעט 10 להקות לא מוכרות. כל זה זה בעצם 3 הופעות, ופסטיבל אחד.
   
5. לתפוס פה בחורה, או כמה ;) אני רוצה פה גם חברה, וגם סטוצים.
   
6. להכיר חברים.
   
7. לקנות חולצות, נעליים, בוקסרים, מכנסיים, גרביים, מצעים, פוסטים, דגלים, סטיקרים, ופאצ'ים של להקות. (זה כיף לאסוף, לא? חח)
   
8. להוסיף מפרטים לאוסף שלי.
   
9. להזמין את הפוסטר של ג'נה ג'יימסון בביקיני, מחזיקה גיטרה עם להבות של Jackson.
   
10. לקנות סטיקרים לגיטרה.

תמונות מצחיקות שלי + עליות וירידות + תשובות לשאלון השבועי

עליות וירידות

זו הדרך הכי נכונה שבה אפשר להגדיר אותי בשבועיים האחרונים.

אני לא יודע למה.

הייתי משתמש במחזור לתירוץ, אבל מחזור לא נמשך שבועיים, וקשה להתעלם מהעובדה שיש לי בולבול.

או שלא?

סתם נו... בבעלותי כלי טוב ואני גאה בו.

אבל עכשיו ברצינות.

ימים שלמים עברו עלי לבד בבית, עד שאתמול, כשכבר לא יכלתי לעמוד בחנק שנוצר לי בחדר, יצאתי החוצה ב 1:30 - 2:00 בלילה סתם לטייל.

מעשן סיגריה אחרי סיגריה, שומע מוזיקה שמעציבה אותי עוד יותר, ופתאום מרגיש רטט בכיס.

דנצי התקשר אלי.

אני בד"כ לא עונה כשאני במצבי רוח קיצוניים, אבל אתם יודעים.. What the hell..

אז הוא אמר שהוא בדיוק חוזר מהנשף(הוא סיים יב'), והציע שנלך לאנשהוא לאכול.

-אזהרה: זיוני שכל - מומלץ לדלג ולהמשיך הלאה-

ב2 בלילה, אני והוא היינו בדרך להפוך על הפוך ברחובות. שם אכלנו המבורגר של 160 גרם לכל אחד.

בגלל זה, היום, אכלתי בדיוק 182 כלוריות, לא כולל 2 כוסות נסקפה.

באמת שנרגעתי עם כל הקטע הזה של להרזות, במיוחד אחרי שהרזיתי כמעט 10 קילו תוך חודש + - .

התחלתי לאכול 2 ארוחות ביום, אולי אפילו כמו בנאדם.

אבל אתמול, כשדוד שלי, יורם, בא להגיד שלום לפני שאני טס, הרשיתי לעצמי לשבת איתו, לשתות אספרסו ולאכול 2-3 קוראסונים.

אז זה, בנוסף לאוכל, בנוסף להאמבורגר זה טו מאץ' בשבילי.

-פה זה נגמר-

היציאה הזו עשתה נפלאות.

-אזהרה: זיוני שכל - מומלץ לדלג ולהמשיך הלאה-

למרות שאני והוא היינו קרובים ככה(עושה טיפטיפה עם היד) ללכת מכות עם אחד שהחליט לפגוע בחתולה.

דנצי הגדול קם אליו, ואמר לו שהוא פשוט יזיין לו תצורה אם הוא יזרוק את האבן לכיוון של החתולה.

הילד הרע, אין לי מושג מאיפה, אמר "מה תגיד לאלוהים", או משהוא בסגנון?

ודנצי אמר "אלוהים יכול למצוץ לי".

זו הייתה טעות מרה, כי אז הייתי צריך לסבול במשך כל הזמן שישבנו שם שיחות על דת ואלוהים.

הייתה לי תשובה על כל דבר שאמרו.

על מאיפה באנו(בני האדם), על איך כדור הארץ נוצר, על השיח הבוער, על המבול, על חציית ים-סוף.

ולחשוב שמי שניסה ללמד אותי שיש אלוהים, זה בנאדם שאומר במקום מרקר, הטוש המבליט שכולנו מכירים, אומר פארקר.

וטען, שבעזרת המארקר, הרופא דקר את החולה בריאה, וככה החולה קם מהמתים.

או מישהוא אחר, שאמר שהשמש באה בצהריים והירח בא בלילה.

אחד מהם גם עשה לי תנועה מזלזלת ולא יפה, שממש לא אהבתי, וקרא לי גרמני, בגללי כל העגילים.

הצמדתי את העיניים שלי אליו, במבט חודרני כלכך שגם פרטיות לא נשארה לו, ואמרתי לו שאם הוא יעז לפתוח עלי את הפה עוד פעם אחת, אני נכנס בו ומשפץ לו תפצוף. וזה מדהים, כמה שהגישה משנה אנשים.

-פה זה נגמר-

הייתי כלכך מצוברח לפני שדנצי התקשר, ובאמת, מדהים כמה ששעה של זיוני שכל מחוץ לבית, עם ג'ון פטרוצ'י(הגירטיסט של Dream Theater) מתנגן ברקע, אוכל, סיגריות, וחבר יכולים לעשות בשבילי.

קבענו לחגוג לכבוד היעדרי מהארץ. (הבנאדם אשכרה חוגג את זה שאני הולך מפה).

מי שמכיר אותי יודע מה זה לחגוג בשבילי.

מקווה שההופעה של מגהדת' מחר לא תדפוק את זה, כי צריך כסף.

מאני מאני \:

שארלוט נוחטת בארץ ממש בעוד כמה שעות, ואין לי מושג למה לעזאזל אני כותב על זה.

ואנלא יודע למה ואיך אני חושב עליה בכלל \:

אבל בכל זאת, התקופה והדבר המוזר שהיה לי איתה עשו לי ככ טוב, שאח"כ בא חרא.

ודבר גורר דבר, אתם יודעים.

נכנסים לדיכאון, ואז לא יוצאים מהבית, ומנתקים קשר, וניהים לחוצים, וכך חזרו החרדות והדיכאון אצלי.

אני אצתרך להסתדר בלי כדורים בקנדה, מקווה שזו לא תיהיה בעיה, כי נכון לעכשיו אני על סף שבירה, עם כל החיוכים האלה בפוסט, לא טוב לי.

מחר יש לי בגרות אחרונה.

מחר אני מסיים את השנה ה11 במעכרת החינוך הזו שלנו.

מחר אני עולה ליב'.

מה שמלהיב אותי, זה שנשאר לי לסיים את בגרויות החורף, וזהו. סיימתי ללמוד. לחיים. לתמיד.

לפחות, סיימתי ללמוד עם מה שאני לא בוחר.

אני אני כבר אהיה באוניברסיטה, אני אלמד כלכלה, פסיכולוגיה, ביולוגיה, ודברים אחרים שאני מוצא מעניינים.

הבגרות מתחילה ב9 בבוקר.

מה שאומר - שאני צריך ללכת לישון ממש עכשיו, וליהיות בבצפר ב8 וחצי, כדי לקבל ציון מגן, ולערער אם אני לא מרוצה ממנו.

ברור שאני לא אלך לישון עכשיו. לא לפני שארד למטה ואעשן לפחות 2-3 סיגריות.

ד"א, מכירים את הרגשת הרגיעה הזו שיש לנו בגוף אחרי שאנחנו מעשנים?

זה בגלל הניקוטין, הוא משבש את מערכת העצבים שלנו, ולכן אנחנו לחוצים פחות וכ'ו.

מחר בערב, כפיצוי על שנת הלימודים המפרכת בחיי, מגהדת' באו להופיע בשבילי ביום של הבגרות האחרונה שלי.

אחת הלהקות היותר אהובות עלי, אחת הלהקות שאני מנגן הכי הרבה.

פלורה הבתזונה קיבלה כניסה מאחורי הקלעים \: חח

אני גם רוצה :< אבל אין סיכוי לקבל.

אין לי אפילו לא קשר אחד למישהוא בהנהלת הפקות "הדרן"

היי, בכל זאת, פאקין מגהדת'!!!

ואיזה תזמון?

זה ביום של הבגרות האחרונה שלי, ויומיים לפני שאני טס לקנדה.

לא יכול ליהיות תזמון מושלם יותר.

נשאר עוד יום אחד להתארגן, או לדפוק תראש וללכת לא מאורגן, מה שאני כבר אחליט.

אני מרגיש שכתבתי יותר מידי, למרות שיש לי עוד מה, אני אפסיק כאן.

אני יודע שצריך המון המון עצבים בשביל לקרוא כ"כ הרבה, ופחות עצבים לכתוב.

איבדתי חלק מהקוראים הקבועים, והחלק השני נכנס פחות. לפחות רובו.

לא נעים, לא נחמד, אבל גם לבלוג יש תקופות.

אז תודה ל "אנלא באמת פה"

"סתם אחת."

"חתולה שחורה"

" yeah its me"

"bottom of a bottle"

ובאמת שקשה לי לזכור עוד.

אלה המגיבים האחרונים שנמצאים לי בראש לפחות..

אני אשמח את תדרגו אותי באינדקס הבלוגים, אני מנסה להפיץ את הבלוג ולהשיג יותר רייטינג.

אני בשאיפה, כמו כולם, להגיע לטופ :) תמיד.

אז.. לתמונות?

תשובות לשאלון השבועי:

מה הצבע האהוב עליך?
שחור, הוא נעים.

מה הצבע השנוא עליך?
ורוד וצהוב, הם בולטים לעין, מושכים תשומת לב, ואפילו מסנוורים לפעמים.

באיזה צבע החדר שלך?
שמפניה נראה לי.

איזה צבע חולצה את לובשת כרגע?
אנלא לובש חולצה.. חח
אבל אם הייתי לובש, זה היה שחור, כי זה הצבע היחיד שיש לי בארון.
זה סתם נשמע רע.. ישלי חולצות חלקות, חולצות בצפר, של הורקור, של לאמב, של אוזי, של איירון, סליפנוט, יש הרבה, זה שהן שחורות לא אומר כלום :)

אם את צובעת / היתה לך אפשרות לצבוע את שיערך, לאיזה צבע היית צובעת אותו?
שחור.

האם את חושבת שיפה לבנים ללכת עם בגדים ורודים?
זו אופנה שחלפה ממש ממש מהר.
וזה לא יפה גם לבחורות.