פוטנציאל מבוזבז

נקמת היורמים
אתם מכירים את האגדות האלה על היורמים של הכיתה, שבמשך השנים הפכו לאנשי עסקים מאוד מצליחים? איך הם מגיעים לפגישת המחזור ומשוויצים בפני כל ה"מקובלים" בהצלחה הכלכלית שלהם? איך מלך הכיתה הגיע אליהם לראיון עבודה, והם העיפו אותו מכל המדרגות?
אני חושבת שכדאי לבדוק עד כמה המקובלות החברתית של ילד משפיעה כל חייו הבוגרים. עד כמה שריטות שנחרטו בך בילדות משפיעות על התנהגותך כבוגר.
לא חשוב לאיזה מעמד כלכלי וחברתי תגיע, תמיד תרגיש את הצורך לנקום באלה שמייצגים בעיניך את הילדים שהשפילו אותך בבית הספר. תמיד תרגיש את הצורך להוכיח שהצלחת למרות שקראו לך בבית הספר "גמד שמן וממשוקף".

קחו לדוגמא חברה גדולה שהיו"ר שלה היה בילדותו מה"מקובלים". מאלה שמכניסים מכות לכל החנאנות. בבגרותו הוא עשה קריירה מהכוחניות שלו. הוא מצליח, משגשג וממשיך לרדות בכל החנאנות. הוא לוקח לו עוזר שגם הוא היה בעבר מקובל (בשל כישוריו האתלטיים). הוא רוצה שהכוסית של המשרד או השרלילה של המשרד תהינה המזכירות שלו, לעומת זאת הוא מתעב את המזכירה המכוערת והטיפשה שהצמידו לו. יש לו חיבה יתרה לכל עובדת נאה, שבילדותה בבירור התחרתה על תואר "מלכת הכיתה".
עכשיו תשנו באותה חברה את היו"ר ותשימו במקומו יו"ר גמד שמן וממושקף שברור שמעולם לא היה מקובל. היו"ר החדש מאמץ לחיקו את המזכירה המכוערת ואת חברת הנפש שלה (שסובלת מילדות מרגשי נחיתות). מצד שני הוא מרחיק את מלכת הכיתה הכוסית, את המזכירה המשתרללת את העוזר האתלטי ואת הפקידה הנאה (שהיא גם חכמה, אינטלגנטית ובעלת האישיות מיוחדת ורב-גונית!).
היו"ר הזה הופך את המעמדות בלשכה על פיהם, ובכך למעשה מגשים את נקמת היורמים.

(ואם מצאתם את עצמכם בתוך הקטע הזה, דעו שכל קשר בין המציאות לכתוב הינו מקרי בהחלט - למעט שלל המחמאות שזרקתי לכיווני).

חגגתי יומולדת. טרלהלהלה.
היה ככה. יום רגיל כזה. פושר. לא הרגשתי שום מיוחדות.
הבעל שכח לקנות לי זר פרחים, אבל לפני כמה ימים הוא נתן לי את מתנת היומולדת שהזמנתי: יום כיף בספא מקומי.
הילדים התווכחו איזו מתנה לתת לי. בסוף הם פשטו על ארון הפרסים בבית. הוציאו 2 בובות שקניתי ב2.5 ש"ח החתיכה. הכריחו אותי לפתוח את הבובות ולשחק איתן, ואח"כ רבו מי נתן לי בובה יפה יותר.
בילתי את יום ההולדת במריבה עם הילדים, מריבה עם הבעל, מריבה עם אמא שלי ולבסוף נקיון הבית. חיי in a nut shell.

נכתב על ידי nina, 16/1/2005 07:57, בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש, מעדכנת, אם השנה, עובדת (?)
30 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-1/2/2005 07:31

סופ"ש
זה כבר סוף שבוע רביעי שמס' 2 חוטף מחלת בזק. החום עולה ביום חמישי או שישי אחה"צ ויורד עד ליום ראשון. כשהשבוע הצטרפו לחום גם שילשולים והקאות רמזתי לבעל (במין ג'יבריש מעורבב במילים באנגלית, מילים מאוייתות בעברית, 2.5 מילים ביידיש והמון הבעות עיניים ופנים) שאולי מדובר במחלה על רקע נפשי. "the child needs ת-ש-ו-מ-ת לב" לחשתי "מייבי דיס איז דה וואי בה הוא לוקח אותה"
בשבת כשישבתי על האסלה ושאלתי את נפשי למות, הבנתי שמדובר בסה"כ בוירוס.
לפעמים למצבים מסובכים יש פתרון פשוט.

מדהים איך בחיי היום-יום אנחנו חסידים של הפתרונות הפשוטים, אבל כשמגיע בעיה מורכבת, אנחנו מיד מאבדים את העשתונות ומנסים למצא פתרון מעבר להרי החושך.
הרי רובנו מאמינים שאת השלט אפשר לתקן באמצעות פתיחת מכסה הבטריות וסיבוב הבטריות מצד לצד. יש גם כמה שמאמינים שמחשב אפשר לתקן באמצעות בעיטה קטנה בצד גוף המחשב או באמצעות מכה משמעותית מעל המסך. אבל כשזה מגיע להתנהגות מוזרה של הילדים, אנחנו ישר רצים לפסיכולוג. "הילד לא חייך הבוקר כמו בכל יום. בטח מתעללים בו בגן. בוא נקח אותו לפסיכולוג", "הילד צרח באמצע הקניון. בטח הוא מתקשה להתגבר על תיסכולים. בוא נקח אותו לפסיכולוג", "הילד הרביץ לילד אחר בגן. בטח יש בו אלימות מודחקת. בוא ניקח אותו לפסיכולוג".
לפעמים אנחנו שוכחים שהילדים הם בדיוק כמונו - רק בקטן. גם להם יש ימים הפוכים בהם לא בא להם לחייך, אלא לירות מבטים זועמים מלאי משמעות.

ביום חמישי גיליתי אומץ עילאי תחת קרב, ועליתי למסעדה בירושלים. די מוזר שנקניקיה כמוני בוחרת להכנס למסעדה בירושלים דווקא יום לפני קבורתו של ערפאת, אבל זה מה שהחברות שלי החליטו. נפרדתי יפה מהילדים, רבתי עם הבעל (כדי שאח"כ כשיקרה לי משהו שיהיה לו נקיפות מצפון), וידאתי שביטוח החיים בתוקף ויצאתי לדרך.
כמובן שגילתי שהדרך לירושלים מסוכנת הרבה יותר מהבילוי בעיר. אני לא מבינה מה כ"כ קש לשתול איזה פנס או שניים בדרך מלאת פיתולים ונטולת כל ישוב. העיר עצמה היתה שוקקת חיים. המסעדה בה אכלנו היתה עמוסה עד כדי כך שאנשים המתינו בצד עד שיתפנה להם שולחן. היינו 4 בנות רעבות, והזמנו מהתפריט כמעט הכל. כמובן שהמנה המנצחת היתה סלט ירוק, אבל בדרך אליה חיסלנו עדר שלם של טלאיים ופרות. באותה הזדמנות חגיגית גילנו שאפשר להיות שיכורים גם מעייפות ולא רק מיין.
המלצה לחיים: שמרו על חברי ילדות. יש משהו כייפי בלהפגש איתם ולחזור לאותו אדם שהיית לפני 15-20 שנה. מצד שני הפגישה איתם מעמידה מולך מראה ומגלה לך כמה נהית צינית ומרירה במשך השנים.

נכתב על ידי nina, 15/11/2004 07:44, בקטגוריות מעדכנת, מקטרת, אם השנה
13 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-13/12/2004 11:45

שריפה אחים, שריפה

רמז אפי מקדם:
מוצ"ש שעבר. חבורת נערים ונערות משועממים מחליטים לחגוג את תחילת חופשת הפסח דווקא בגינה שמתחת לבניין שבו אני גרה. על החגיגות עוד הייתי יכולה למחול, אבל כשהם החליטו להדלק מדורה סנטימטרים ספורים ממתקן השעשועים האהוב על ילדי השכונה, החלטתי לגלות אזרחות טובה ולהתקשר למשטרה. מסתבר שכשמחייגים 100, המשטרה באמת עונה. מגניב לאללה.
בכל אופן לקח לי שעה להסביר למוקדן למה לדעתי הדלקת מדורה בגינת משחקים בסמוך למתקני שעשועים מעץ מצדיקה פניה למשטרה. בסוף הוא הבין (או עשה את עצמו מבין). לא ממש עקבתי אחרי המשך הסיפור, כי הייתי עסוקה בנקיונות לפסח, אבל 1/4 שעה לאחר השיחה עם המשטרה המדורה נעלמה. נשארה רק החבורה וגיטרה מעצבנת במיוחד.

האקדח שהונח במערכההראשונה יורה
5:00 לפנות בוקר. הרגע סיימתי להאכיל את מס' 3. הסלולרי של הבעל מצלצל. השותף שלו למשרד על הקו. כל הלילה האזעקה של המשרד ציפצפה. הוא היה במשרד, והכל נרה בסדר. הא לא רואה שומדבר חריג.
6:30 הסלולרי של הבעל שוב מצלצל. אני מפטירה חירחור זעם קל על ההפרעה לשנתי הערבה. על הקו אדון שוטר. המשרד של הבעל נשרף. אני ממלמלת ממעמקי הפוך: "הספקת לסדר את הביטוח לשרפות, לא?" הבעל עונה לא. אני שומעת את משינה שרים לי עמוק בראש: "משהו בחיי הולך להשתנות".

יותר מזל משכל
הצד של השותף נשרף כליל. מכבי האש הספיקו לכבות את השריפה לפני שהיא הגיעה לצד של הבעל. קצת נזקי מים ופיח, מכונת צילום נשרפה לגמרי, המחשב ניזוק, אבל תיקי הלקוחות והמסמכים נשארו שלמים, וזה מה שחשוב.

ביעור חמץ
אם אתם פותחים עסק עצמאי, אל תשכחו את ביטוח השריפות. נכון שהיה יכול להיות יותר גרוע, ונכון שהעיקר שאף אחד לא נפגע, אבל באמת שהיה לי מה לעשת עם ה- 10,000 ש"ח שהבעל צריך להוציא עכשיו על שיקום העסק.

עצות לאישה אחרי לידה:
1. זה לא שומן, אלה רק שרירים רפויים.
2. הסטטיסטיקה קובעת שנדרשים לפחות 10 שנים כדי להעלים את השרירים האלה. את יכולה להרגע, נשארו לך עוד 9 שנים ו- 10 חודשים.
3. הסיבה שהג'ינס שלבשת לפני ההריון לא עולה עליך עכשיו אינה השמנה. ידוע כל שג'ינס שלא נלבש במשך 1/2 שנה מתכווץ משמעותית.
4. את חייבת לאכול הרבה. את מניקה. גם אם את לא מניקה, הטבע התכוון שבשלב הזה תניקי, ולכן הגוף יותר רעב.
5. עייפות גורמת להשמנה: את עיפה> אין לך כח לבשל> את אוכלת את מה שיש בבית> בבית יש רק שוקולד.
6. התמכרות לשוקולד היא התמכרות ידועה. הסביבה חיבת לגלות אמפטיה, ולא לתהות מתי תתחילי דיאטה
7. זה הזמן לקנות מחטב.

נכתב על ידי nina, 7/4/2004 00:32, בקטגוריות מעדכנת, מקטרת, הריון ולידה
10 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של חיפושינה ב-14/4/2004 23:22

סיפור מתח ב- 3 מערכות
שניה לפני שאני יוצאת לחופשה אשאיר אתכם עם התהיה הבאה: האם הפעם תעבור החופשה בשלום בלי וירוס מרושע? האם הפעם תוכניותי לחופשה (נסיעה ל- 3 ימים לאילת) תתממשנה, או ששמא שוב אאלץ לבטל.
על כל אלה ועוד לאחר החג.

אגב, קראתי בעיתון שערפאת סובל מאותו וירוס שאני סבלתי, רק שאצלו זה הסתבך ופגע גם בכבד. אושר ושימחה עצומה לאיד אפפו אותי (כן... כן... אני יצור עלוב וקטנוני).שמור בטל

נכתב על ידי nina, 9/10/2003 11:08, בקטגוריות מעדכנת, מקטרת
4 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של הסנרק ב-26/10/2003 23:41

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.