פוטנציאל מבוזבז

מה אכל השופט לארוחת בוקר?

אי שם בערבות שנה ג' בפקולטה למשפטים ניסה מרצה משועמם להרביץ בנו קצת את הצד הפילוסופי של לימודי המשפט. הקורס הכי לא פרקטי בפקולטה למשפטים: תורת המשפט. (העובדה שזה היה הקורס היחיד בפקולטה למשפטים בו לא בהיתי בטמטום באוויר, היתה אמורה לרמוז לי כבר אז כי מקצוע עריכת הדין ממש לא מתאים לי, וכי עלי לדבוק במקצועות הומניים ולא פרקטים בעליל).

מסתבר כי ישנן מספר גישות לאופן בו ניתן לפרש את החוק. 2 הגישות העיקרית הן הגישה הפוזטיביסטית וגישת המשפט הטבעי.
בצורה תמציתית ביותר אפשר לומר כי הפוזטיביסטים מעמידים את החוק מעל הכל. מבחינתם כל כלל שראוי לאכוף אותו נחקק, וכלל שלא נחקק לא צריך להתחשב בו. החוק הכתוב הוא מעל חוקי מוסר (שלא נחקקו).
גישת המשפט הטבעי מכירה בקיומם של כללי מוסר טבעיים (מובנים מאליהם). אני לא חושבת שיהיה מדוייק לומר כי הם מכירים בעליונותם של כללי מוסר אלה על החוק הכתוב, אבל הם בהחלט סבורים כי השופט צריך להתחשב באותם כללי מוסר בבואו לפרש את החוק הקר והיבש.

בעוד דורות של פיסולוספים אירופאים התלבטו בדרך הפילוסופית הנכונה לפיה צריכה לנהוג מערכת המשפט, באו האמריקאים ואמרו "בלה... בלה... בלה...".לא מענין אותנו איך המשפט אמור להראות, לא מעניינת אותנו הראיה הפילוסופית של המשפט, מה שמעניין אותנו זו המציאות: איך המשפט נראה בפועל. עו"ד טוב, לדעת הריאליסטים האמריקאים, הוא לא זה שידע לפרש נכון את החוק, אלא זה שידע לנבא כיצד השופט שידון בתיק יפרש את החוק.

אני לא זוכרת אם זו היתה בדיחה של המרצה או אמת לאמיתה, אבל היה אמריקאי אחד שבנה תיאוריה פילוסופית-פרשנית שלמה המבוססת על ארוחת הבוקר שהשופט אכל. ע"פ גישה זו (המשתייכת לזרם הריאליסטי) הדרך בה יפרש השופט את החוק תלויה בארוחת הבוקר שהוא אכל באותו יום, במריבה האחרונה שלו עם אשתו/הילדים, בפקקים בהם הוא נתקל בדרך לעבודה - בקיצור: במצב רוחו.

מהמעט שיצא לי לראות בתקופה בה עסקתי בעריכת דין, זו הגישה הרווחת בקרב שופטי א"י. השופטים פה בארץ מפרשים את החוק ופוסקים את פסקיהם בעיקר ע"פ תחושות בטן. פוזטיביזם? משפט טבעי? פרשנות לוגית או ערכית של החוק? את זה תשאירו לבית המשפט העליון. לנו יש 100 תיקים לשמוע עד שעה 16:00, ואח"כ לכתוב לפחות 3 פסקי דין.

אולי יש כאן קורא או שניים שזוכרים כי בתחילת השנה הבן שלי נכח 5 ימים במעון, ומיד הוצא משם והועבר למשפחתון. החלטנו להתנגד לדרישת המעון לשלם להם תשלום מלא עבור כל חודש ספטמבר. הגשנו תביעה משפטית לבית משפט לתביעות קטנות כנגד הנהלת במעון, ובתביעה טענו טענות משפטיות שונות כנגד החוזה עליו חתמנו עם הנהלת המעון.
לאחר ¾ שנה סוף סוף הגיע זמנה של תביעתנו להתברר.
כנראה שהשופט לא אכל טוב אותו בוקר (או ניחוש קצת יותר הגיוני: לא עשה סקס כבר מס' שבועות). הטיעונים המשפטיים (הצודקים) שלנו בכלל לא עניינו אותו. עניין אותו רק להעיף את התיק מעל פניו במהירות האפשרית.
עוד בטרם פתחנו את הפה הוא הציע לנו למחוק את התביעה כדי שלא נחוייב בהוצאות. הוא נתן לנו להשמיע את גרסתנו תוך הבעת זילזול בכל משפט שיצא לנו מהפה. בסיום הדיון הוא הבטיח פס"ד בכתב כדי שנוכל (וכאן הוא הביט בי ובבעלי באריכות) לערער.

השופט בן-זונה! והצדק עיוור. ותחשבו על זה בפעם הבא שכתרוצו להגיש תביעה נגד מישהו.
שמור בטל

נכתב על ידי nina, 18/5/2003 12:31, בקטגוריות נינה מדגמנת אג, מהרהרת, מקטרת, מביעה עמדה חברתית
14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-19/5/2003 12:57

ויוה לה פראנס. תחי המהפכה.

והאמריקאים כמו האמריקאים החליטו למחוק מהתפריט שלהם את ה- french fries ואת ה- french toast. אמרו מעתה freedom fries ו- freedom toast.
(הכתבה מווי-נט)

האמת היא שתיכננתי לכתוב פוסט לוחמני על העברתה בקריאה ראשונה של הצעת החוק להגדיל את מספר ימי המילואים, אבל אין לי כח. מרוב כעס, אכזבה ותסכול נגמרו לי כל המילים.
אז תגשו בבקשה לבלוג של grey ותקראו את מה שהוא כתב. אני הינהנתי נמרצות לאורך כל הפוסט.

דבר אחד אני כן אכתוב:
ישנם כמה סוגים של מהפכות. יש את המהפכה עקובת הדם, המהירה, הרועשת. במהפכה כזו האזרח מחליט יום אחד שנמאס לו הוא לוקח נשק ליד, יוצא לכיכר העיר, ותולה בה את מנהיגיו הישנים, ומכתיר את החדשים (לחלופין הוא כובש את הבסטיליה ומעמיד גיליוטינה בכיכר, או סתם מכנס את הצאר ובני משפחתו בחדר אחד ויורה בכולם).
יש את המהפכה השקטה, האיטית. מהפכה זו מתרחשת מתחת לפני השטח. לא תמיד שמים לב לקיומה, ולפעמים רק במבט לאחור אפשר לומר שבאותה תקופה התרחשה מהפכה. המהפכה התעשייתית היתה כזו, וכזו היא גם המהפכה האזרחית בישראל.
בתקופה האחרונה המהפכה האזרחית התחילה דווקא לצבור תאוצה, וכבר מתחילים לראות את סימניה, אבל המהפכה נמצאת עדיין רק בתחילתה. ואני לא מדברת רק על שבירת הסטטוס-קוו הדתי (לידיעת החבר אפי איתם הסטטוס-קוו שסיכמת עליו עם החבר לפיד כבר ממזמן אינו קיים. צא לרחובות של כל עיר ישראלית שאינה ירושלים, והגד לי האם אתה מאמין שכל המעדניות שפזורות בה הן כשרות למהדרין). אני מדברת על מרד מיסים שמתחולל כאן (בשנתיים האחרונות הכנסות המדינה ממיסים קטנו בצורה משמעותית), ועל מרד מילואים שמתרחש כאן כבר שנים, ורק ילך ויתעצם. אני מדברת גם על כל אותם חבר'ה צעירים שמתוך מחאה עוזבים את הארץ והולכים לחפש את מזלם בחו"ל. זו המהפכה האזרחית השקטה. לכו תראו מה יקרה פה בעוד כמה שנים...

נכתב על ידי nina, 12/3/2003 13:48, בקטגוריות נינה מדגמנת אג, הגיע במייל, מביעה עמדה חברתית
8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של chen` ב-17/3/2003 23:20

האם המשטרה יכולה להגן?
יום שישי. אני מנסה לנקות את הבית במהירות האפשרית, כדי להספיק כמה שיותר לפני שאצטרך לאסוף את הילדים מהגן. פתאום טלפון. אני מרימה.

"איפה העורך-דין המנייאק הזה?" שואל אותי ערס מהצד השני.
"מה" אני שואלת בהלם
"איפה הוא הבן-זונה הזה?"
אני כמובן מנתקת. יום שישי היום ואין לי זמן לטפל באנשים הסובלים מבעיות נפשיות.
אחרי דקה הוא מתקשר שוב, והפעם מציג את עצמו:
"מדבר דוד כהן. אני עבריין מנתניה. איפה העורך-דין המנייאק הזה בן-זונה?"
אני עדיין המומה, וממש לחוצה לסיים לשטוף את חדר הילדים, שואלת "מי זה?" בתשובה אני זוכה למטר קללות, ולכן מנתקת שוב את הטלפון.
העבריין לא מוותר ומתקשר שוב: "יא זונה למה את מנתקת?" בשלב הזה הווריד במצח שלי, שעד עכשיו רק התנפח, מתפוצץ, ואני מתחילה לצרוח:
"מי אתה? איך אתה מדבר אלי? אני אמשיך לנתק עד שתלמד לדבר אלי בלי לקלל. אתה יכול לקלל את הבת שלך. אתה יכול לקלל את אשתך, אבל אלי תדבר כמו בן-אדם. עד שלא תלמד לדבר אלי כמו אל בן-אדם אני אנתק כמה שבא לי"
ובסיום נאום הצרחות הזה ניתקתי את הטלפון.
כמובן שכעבור דקה הוא שוב מתקשר: "נו, למה את כל הזמן מנתקת?" הוא שואל אותי, והפעם בלי קללות.
הסכמתי להקשיב לו בתנאי שלא יקלל אותי או את בעלי.
והוא שטח בפני את טענתו. בעלי הגיש בשם לקוח תביעה נגד אשתו. הוא דורש מבעלי לא לטפל בתביעה, אחרת הוא יטפל בבעלי, יטפל בלקוח, יטפל בי, והוא יודע איפה אני גרה. הוא ישב 15 שנה בבית-סוהר, ואין לו בעיה לשבת גם 40. הוא לא שם על המשטרה. הוא לא מפחד לחזור לבית הסוהר. אם הוא מגיע אלי הביתה, הוא לא גבר אם הוא לא אונס אותי, ומפרק לי את הצורה. בלה, בלה, בלה... נפרדנו כידידים.

לאחר השיחה התקשרתי כולי רועדת לבעלי. לא היה לו הרבה מה לייעץ לי חוץ מלא לפתוח את הדלת לזרים (אין לי סבלנות לזרים, ואני במילא לא פותחת להם את הדלת. הם בדר"כ רק רוצים תרומה), ולהתלונן במשטרה.
האינסטינקט הראשון שלי היה לרוץ מיד למשטרה להתלונן, אבל אז חשבתי לעצמי, האם המשטרה באמת יכולה לעזור לי? הם מן הסתם ירשמו את הלונה שלי וייתיקו אותה איפשהו. בעוד שנה אני אקבל הודעה שהיא נסגרה בשל חוסר עניין לציבור. כשהמשטרה עסוקה בלרדוף אחרי מחבלים מתפוצצים למי יש זמן לטפל באיזה דוד כהן נתניה שמאיים על אשתו של עו"ד, שמתה מפחד בגלל שבעלה במילואים והיא לבד בבית שמתפקד גם כמשרדו של בעלה.
ונניח שהמשטרה תתיחס לתלונה שלי ברצינות ותזמין את דוד כהן לחקירה. מה זה יתן? דוד כהן ימשיך להטריד אותי, והפעם בדרישה שאני אבטל את התלונה נגדו.
בקיצור הודעתי לבעלי שאני לא מתכוונת להגיש תלונה במשטרה, ושאני בורחת מהבית להורים עד שהוא יחזור מהצבא לחופשה.

כנראה שההיסטריה והדמעות שלי עשו את שלהן כי הבעל הודיע לי כעבור מס' דקות שהוא התפטר מייצוג אותו לקוח.

ההרגשה שלי די מעורבת - מצד אחד הקלה מסויימת מצד שני תחושה שהרע ניצח. אולי לפני מספר שנים חוש הצדק שלי היה קורא לי לצאת למלחמה ולא להכנע לסחיטה ולאיומים, אבל כשיש ילדים קטנים בבית הראיה קצת משתנה.
כשאני רואה את הבן שלי מתפוצץ מצחוק, ורץ אלי עם חיוך מאושר, אני מוכנה לעשות הכל כדי לשמור את החיוך הזה על הפנים שלו. אז בדרך מכרתי כמה עקרונות, אבל מבחינתי הגנתי על המשפחה שלי. דבר, שלדעתי (ולצערי) המשטרה לא היתה מסוגלת לעשות.שמור בטל

נכתב על ידי nina, 9/3/2003 08:05, בקטגוריות אם השנה, מביעה עמדה חברתית
17 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מיצבשת ב-10/3/2003 12:12

הביאו 6, הביאו 7, הביאו 8 ילדים.

בשבת התפרסמה במוסף 7 ימים של עיתון ידיעות אחרונות כתבה על הסיכונים שבטיפולי IVF. מכיוון שווי-נט לא טרחו להעלות את הכתבה הזו לרשת קבלו תקציר:
הכתבה טוענת כי במדינת ישראל מתבצעת כמות אדירה של הפריות מבחנה (IVF) מבלי שההורים מיודעים למעשה על הסכנות הכרוכות בהליך זה (אחוז גבוהה של מומים מולדים + סיכון ללידת פגים, עם כל סיכוני המשנה הכרוכים בכך). הכתבה טוענת (ובצדק) כי המטרה של IVF לא צריכה להיות תשובה חיובית בבדיקת הריון אלא הולדת תינוק בריא.

למי שפסיפס את עלילות החודש הקודם בבלוגי המרגש הרשו לי להסביר כי ביתי הבכורה נולדה פגית. כשבאתי ללדת אותה בבית החולים הקרוב למקום מגורי סולקתי בבושת פנים בטענה שאין להם בפגיה מקום לעוברית שלי. נשלחתי לבי"ח אחר שרמת הטיפול הרפואי בו נמוכה (לדעתי הלא מקצועית) ובנוסף לכל הוא די מרוחק ממקום מגורי.
במסגרת רשימת האשמים שערכתי לי (בה אני מאשימה את כל העולם בעובדה שילדתי פגית, ובהשלכות הנובעות מכך) האשמתי גם את מערכת הבריאות בישראל על כך שלא השכילה לדאוג שבפגיות במרכז הארץ יהיה מספיק מקום לכל פגי המרכז, וגם את ההורים שעברו טיפולי IVF והשאירו ברחם 3-4 עוברים למרות שהיה ברור להם שהם יוולדו פגים. במוחי המעוות הורים אלה הם-הם האשמים בסתימת פגיות המרכז ובנידוי שלי לבי"ח פרובנציאלי נידח ושכוח אל.
מאז אני מנהלת יחסי חיבה-שנאה עם הורי IVF. מצד אחד אני מאוד מבינה את הצורך הנואש שלהם בילדים, ומרחמת עליהם ועל הסבל שהם צריכים לעבור כדי להרות. מצד שני אני מתקשה להבין את העיוורון שהם לוקים בו בכל הנוגע לסיכונים הכרוכים בהולדת ילדי מבחנה.
זו הסיבה שקראתי בשקיקה את הכתבה שהתפרסמה בידיעות, והנהנתי במרץ לאחר כל משפט.

אם ברוב תמימותי חשבתי כי מישהו ממטופלי ה- IVF יקח את כתבה זו לתשומת ליבו הרי שהדיון שהתנהל בנושא בפורום פוריות של תפוז הוכיח לי שהישראלים - כמו תמיד - נהנים לטמון את ראשם בחול. סיסמת ה"לי זה לא יקרה" ריחפה מעל הדיון כמו שרוח אלוהים ריחפה על פני המים בתחילת בריאת העולם (איזה דימוי לא רלבנטי ולא מובן).

הרשו לי לרגע להיות צינית ולנחש כי אם משרד הבריאות היה הגוף שמממן את אישפוז הפגים במדינת ישראל (ולא המוסד לביטוח לאומי) כבר ממזמן היה עובר חוק בכנסת שמגביל את מספר העוברים המושבים לרחם בתום טיפול IVF.

טוב, אם כבר עסקתי בפגות ובהשלכותיה, ואם כבר הפוסט הזה מתארך מעבר למקובל אצלי בבלוג, הנה כתבה - שעל אף שלל אי-הדיוקים שבה - ריגשה אותי.
ילדה בת 6 הסובלת מ- cp מלידה החלה סוף-סוף ללכת.
מנסיון אני יכולה להגיד לכם שאין דבר יותר מרגש מאשר לראות את הילד שלכם מבצע סוף-סוף פעולה שיגרתית פשוטה שכל הורה לילד רגיל תופס אותה כשלב התפתחותי מובן מאליו.

נכתב על ידי nina, 18/2/2003 11:26, בקטגוריות אם השנה, קוראת חדשות, cp, הריון ולידה, מביעה עמדה חברתית
11 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של akapulko ב-21/2/2003 02:24

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.