מילים נמסות - שיר חדש בדרך לאלבום חדש

 

שלום שלום, יש כאן מישהו?

 

לפני יותר מ-7 שנים התחלתי לכתוב כאן בלוג על האלבום הראשון שהנה הנה יוצא לאור.

מתחילת הכתיבה עברו 4 שנים (10 שנים בכלל) עד ש"עומד, להשתנות" יצא לאוויר העולם.

הכתיבה פה בבלוג הייתה לי למקור של שמחה שפעמים רבות אני עוד מתגעגע אליה ובמיוחד לקהילה הנפלאה של אנשים מוכשרים שפגשתי כאן.

עברו הימים, "עומד, להשתנות", אלבום הביכורים שלי עשה ועושה את שלו ואני אכן השתניתי :-), וכך גם הקהילה כאן, אנשים המשיכו בדרכם, לאן אשר נשא אותם מסעם.

אני אישית, עדיין עומד, לפעמים גם יושב :-) וממשיך לכתוב שירים ואפילו לפעמים קופץ לישרא לביקורים של קריאה והנאה מהגיגים של יוצרים מעניינים.

אז ככה, בהפתעה חלקית ובהמשך לפוסט הקודם שכתבתי רק לפני כשנה וחצי, למי שעוד זוכר ואולי מתישהו ימצא עצמו משום מה שוב כאן, הרי לפניכם בלוגרים יקרים, שיר חדש ראשון מתוך אלבום מוזיקה שני שבדרך. הפעם עברו רק 3 שנים של עבודה על האלבום :-)

 

"מילים נמסות", הוא השיר שבגללו התחלתי להוציא חומרים מהמגירה ולכן אני שמח שהוא גם השיר שיוצא ראשון מהאלבום.

השיר מדבר על המעגלים בהם אנחנו מסתובבים, לפעמים אנחנו נראים ומרגישים כמו חתול שרודף אחרי הזנב של עצמו, אבל באמת החיים הללו הם ספירלה העולה מעלה, גם אם נראה לנו ששוב אנחנו באותו מקום שכבר היינו בו מזמן.

 

מספרים על נבוכדנאצר מלך בבל שבגלל שצעד פסיעה אחת קטנה וכיבד את בורא עולם, בגלל הפסיעה הזאת "זכה" להחריב את בית המקדש.

שאלתם את עצמכם למה יהודים בכל תפילה פוסעים 3 פסיעות אחור?

זאת הסיבה. כנגד נבוכדנצאר, לבטל את מה שהוא עשה בפסיעה אחת.

תראו כמה פסיעות של אהבה צריך כדי לבטל פסיעה אחת שהביאה לחורבן :-(

מאחל לכולכם שנה טובה ומתוקה עם פסיעות רבות של שמחה.

 

הצלחות :-)

איתן

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 20/8/2013 15:02, בקטגוריות איך אלבום נולד, מוסיקאלי, מהורהר, אופטימי
3 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של מירי ב-31/8/2013 21:39

---

אף אחד לא רוצה למצוא עצמו במציאות של

"....

קלינמן, אתה רואה את האקדח הזה" מצהיר סיוון (שם בדוי) "הסברתי לדומיניק ולנוימן מה צריך לעשות לי איתו במקרה ו...".

חצי בצחוק, חצי ברצינות.

בדיחות והצהרות.

אף אחד לא רוצה למצוא עצמו במציאות של אלדד רגב, אודי גולדווסר וגלעד שליט.

... "

(נראה שכתבתי לפני עידן ועידנים)

 

וכמו לפני שנתיים, וכמו לפני שנה, אף עתה אין ולא יהיו הקופצים להחליפם במקום כאבם.

"אף אחד לא רוצה למצוא עצמו במציאות של אלדד רגב, אודי גולדווסר וגלעד שליט."

אף אחד לא רוצה שמשפחתו תהיה במצבן של משפחות רגב, גולדווסר, ארד ושליט.

אף אחד.

 

מאיפה חושבים? מהראש או מהלב?

מהיכן מרגישים? מהמצפון או מהשכל החושב?

כל החלטה שתלקח היא גרועה, במלחמה יש רק מפסידים, במלחמה יש רק מבוכים של אין ברירה.

אנחנו הבנו את זה כבר מזמן, השונאים שלנו ממשיכים לחשוב אחרת, לחשוב קטן קטן.

 

ברוכים השבים!

אחים יקרים, אלדד ואהוד.

ברוכה השוים!

יקרים יקרים.

ברוכים באשר תהיו.

כפי שתהיו, אהובים.

 

שמעת? ספרד אלופת אירופה! גברה על גרמניה!

אתה מבין אין ברירה... רק כך אפשר להסתכל לקרנית בעינים ולומר ולומר ולומ...

טפו! הגרמנים, מגיע להם! מצויין שהפסידו! 

אין ברירה אחרת... זאת המציאות... זאת הבחירה היחידה, אין...

סלט מעורב של אסקפיזם ומחשבה בהירה.

סלט של אמת מרירה.

 

לעזוב משפחה, לעזוב אישה, לעזוב ילדים, לעזוב  ולצאת למילואים.

אין מי שיערב לך שתחזור, כל הפרות הקדושות נשחטו מזמן, כל הפרות הקדושות הפכו שישליק עם הרבה בצל מטוגן.

אף אחד.

 

כל כך הגיוני הם כותבים, טיעונים טעונים, וראש המוסד איך שדבריו כל כך משכנעים.

 

ושוב, במציאות של שחור שחור מעורבב היטב עם קמצוץ של לבן,

אני נשאר עם "אף אחד", שתי ידייים לכתוב ופה אחד להתפלל: אוי, אנא עשה שיהיה פה כבר טוב.

<

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 30/6/2008 01:06, בקטגוריות זכרונות, מהורהר, אופטימי, צבא, פסימי, אקטואליה
20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של עבריה ב-21/9/2008 02:55

---

כאילו כאן

- "ברוך הבא!, ברוך הבא!

הכנס, הכנס, אל פחד, אנחנו לא אוכלים כאן אף אחד!"

< "סליחה, אבל איפה בדיוק אני?"

- "זה בדיוק מה שבאתי להסביר.

כפי שכבר אמרתי: 'ברוך הבא!' קוראים לי אובדנאל ואני המלאך האחראי.

אני יודע שזה נראה קצת מוזר, אבל אתה כרגע בשלב הביקור הראשוני, אז באמת אין לך מה לדאוג..."

< "ביקור ראשוני? לדאוג? ממה לדאוג? מה זה בכלל המקום הזה?"

- "או, כמו שאומרים: 'שאלה מצויינת' דֶגי, אתה מרשה לי לקרוא לך דגי נכון?!"

- "יופי, אז כמו שכבר אמרתי  אני מלאך ומלאכים יודעים הרבה דברים ובמיוחד כשזה קשור לעבודה שלהם.

נראה לי שכמו שאומרים: 'טוב מראה עיניים מהסבר בלי שיניים'.

בוא אחרי, אני אעשה לך סיור מהיר ותבין הכל."

כפי שאתה רואה אתה נמצא בממלכת האובדים, המקום אליו מגיעים אלה שנשכחו לאורך השנים. 

לדוגמה, ברחוב הזה שלפנינו גרים חמשת הנמגרים."

< "חמשת המה?"

- "הנמגרים, אלה שהצילו את האינדיאנים מפלישת הסינים. תקופה ארוכה האינדיאנים סימנו נמגר לכל שלב בחיים, אבל הפלישה הלבנה מחתה כל זכר מהם, לכן לא פלא שאתה לא יודע עליהם כלום."

- "הנה, בוא נתקדם הלאה, בבקשה דרך כאן.

- ציינתי כבר שזהו רק ביקור ראשוני. הביקור הראשוני הוא חלק משינוי כולל שעברנו בעקבות תהליך הפקת לקחים שסיימנו בשנים האחרונות. למדנו שצריך לתת לעכל את האפשרות שהנה הנה הולכים להשכח ולכן כשמתחילה ההתפוגגות אנחנו מזמנים את הנוגעים בדבר לביקור ראשוני."

< "התפוגגות כלפי? הצחקתני? מאיפה יש לך מידע כזה מופרך?"

- "ובכן, הגענו!"

< "לאן הגענו?"

- "זה הבית שאנחנו מתכננים בשבילך. כפי שאתה רואה הוא נמצא ממש ליד הבתים של הכומתה האדומה, הנעליים האדומות, קיסם המדורה וגאוות היחידה.

אני גאה לומר שאנחנו לא חוסכים במשאבים. צבענו את הקירות בכחול ולבן, פיזרנו מנורות ברחבי כל הבית, אנחנו נדאג שיהיה לך המקום הנוח ביותר.

לגבי השאלה 'מאיפה לי המידע?' אני מציע שתסתכל נכוחה, האם בשנים האחרונות לא הצטרף אליך חבר חדש, flagi, של הדוד סם?

פעם רק אתה היית מתנופף בגאון, והיום?

אני מציע לך להיות ריאלי, ולחשוב איך לרהט כאן את הבית.

מי כבר משתמש בך היום?

אפילו בחגיגה האחרונה רבים רבים לא זכרו ולא רצו..."

< "ריאלי? 

מאז שנולדתי לא חלמתי להיות ריאלי.

נכון, יש כאלה שמחזיקים אותי וחושבים ריאלית.

לעומתם יש גם כאלה שמחזיקים אותי ברוח אופטימית.

ואפילו יש כאלה שמחזיקים ביד רפה.

אבל לכולם אני שייך וכל עוד העם שלי חי, אני חי.

זמנים קצרים של חוסר ודאות יבואו וגם ילכו, אבל אל דאגה לכאן לא תזכה לראות אותי מגיע..."

 

 

סקר שהתפרסם לאחרונה באתר האינטרנט מעמע.

 

מה הסיבה שבגללה לא תלית דגל ישראל השנה:

1. בגלל השחיתות.

2. בגלל הגירוש.

3. בגלל שאין שלום.

4. מה זה דגל?

 

o-k

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 1/6/2008 01:33, בקטגוריות מהורהר, פה ושם, אקטואליה, אופטימי
43 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-21/9/2008 02:15

---

רגישות

רציתי לכתוב פה כל כך הרבה ואין, אין מילים.

מתחיל לכתוב ומוחק.

משרבט ושוב מבטל.

ממאנות המילים לצאת.

מה כבר אפשר לכתוב שלא נכתב, מה עוד אפשר להוסיף שלא נאמר.

מה יש לקלינמן שכמוני להוסיף.

כואב, ובאופן פרדוקסאלי כל יריה שנורתה במרכז הרב תמימות, הוסיפה עוד חול של שחיקה המכסה את אור הנשמה.

לפני שבע שנים ראיתי איך מישהו בן 53 צועד ברחוב וחוטף סטירה קטנה ועוד אחת, ההתאפקות שלו מלהגיב נראתה לי לא טבעית.

לפני שבועיים צפיתי באותה מדינה חזקה, בת 60, חוטפת אגרופים שוב ושוב מאותו בריון מרושע ומגיבה בדקירות מצטדקות של פינצטה.

מה הפלא שעם שחי בעצימות גבוהה מגיב בעצימות נמוכה.

עצימות גבוהה למותגים ולסלבס, עצימות נמוכה למהות של אומה ואדמה.

מתי בפעם האחרונה נתנו נשיקה לרצפה?

ואני, מתי אני בפעם האחרונה נשמתי נשימה והערכתי את עוצמתה.

יש עוד כל כך הרבה עבודה.

שלא יהיו טעויות, העם הזה יודע לתת כל כך הרבה מתוך תוכו, עם בעל תעצומות אינסופיות.

יש אירועים שתפקידם לזעזע וליצר שוב "עצור! חושבים!", האם צלחנו אותם כראוי?

זורמים, אתם שומעים ז ו ר מ י ם.

והם באמת זורמים, החיים, לאן?

טיפה אחר טיפה

של זמן.

זורמים.

 

o-k

 

השבוע זכיתי לצפות במצגת של פרופסור רנדי פאוש.

לא צריך יותר מדי אלא פשוט לצפות.

 

 

ההרצאה הזאת ניתנה לפני כחמישה חודשים. אז נאמר שלפרופסור פאוש נותר חודש בלבד לחיות.

שמחתי למצוא בגוגל את האתר שלו ולגלות שהוא עוד חי ומעדכן באופן תדיר על מצבו.

 

יש אירועים שתפקידם לזעזע וליצר שוב "עצור! חושבים!", האם צלחנו אותם כראוי?

זורמים, אתם שומעים ז ו ר מ י ם.

והם באמת זורמים, החיים, לאן?

טיפה אחר טיפה

של זמן.

זורמים.

 

זורמים, אתם שומעים ז ו ר מ י ם.

והם באמת זורמים, החיים, לשם.

טיפה אחר טיפה

של זמן.

ז

ו

ר

מ

י

ם

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 12/3/2008 18:40, בקטגוריות מהורהר, אופטימי
30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-1/6/2008 22:35

---

כל יום יומולדת

נקודת פתיחה.

כשאתה מצליח סוף סוף להתייצב בנקודת הפתיחה, כשהנה הנה מגיע הרגע בו הנך שוב עומד על מדרגה חדשה, הרגליים נטועות, ריקוד גדול בלב, ושמחה שוטפת.

 

משמח להתחיל ללמוד במוסד שהתאמצת כל כך כדי להתקבל אליו. כיף להתחיל עבודה ששדרגה אותך. מדהים להתחיל בחיי זוגיות. ואינסוף רוממות עת הינך אוחז בילד קטנטן שזה לא מכבר בא לעולם.

 

כל שנה מגיע שוב היום הזה מה כולנו קוראים אותו: "יום הולדת". כל שנה עוד פעם אני שואל את עצמי עד כמה טיפסתי בשנה שעברה, היכן התגלגלתי בהפתעה ולאן מועדות רגלי, תרתי משמע.

כל שנה, האם אני בנקודת פתיחה?

 

וכל שנה אני חוגג את יום ההולדת האישי שלי בתאריך עברי בלבד.

 

נולדתי בט"ו בתשרי התשל"ד, 5 ימים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, אירוע משמעותי בתולדות עמנו שבאופן "מפתיע" אני לא זוכר ממנו ולא כלום.

לעומת זאת, עם תום תקיעות השופרות, עת מתחיל ריח אתרוגים והדסים לבשם את האוויר, מיד אני שומע רשרוש סכך ברוח של סתיו. ט"ו בתשרי מגיע, יומו הראשון של חג הסוכות, חג השמחה. יום הולדת בפתח ועוד שנה חלפה עברה.

 

ככלל, כמשפחה, אנחנו חוגגים את בוא השנה החדשה בא' וב' בתשרי, מניפים את דגל המדינה בה' אייר ובוכים על חורבן בית המקדש בט' באב.

רק כחייל ולאחר מכן במהלך עבודתי נחשפתי לאנשים שאינם חיים את חייהם ע"פ תאריך עברי וגם זכיתי להכיר יהודים שאינם מבינים בשביל מה זה בכלל טוב.

 

רבים וטובים ממני דיברו על חשיבותו או אי חשיבתו של התאריך העברי.

יש הטוענים בלהט שעלינו להיות חלק מהעולם הגדול והנאור, לכן ברור שתאריך עברי זה פסה.

יש המוכיחים שאנחנו כבר חלק מהכפר הגלובלי ומשום כך כל הדיון הזה הוא לא רלוונטי. 

ואילו אני הקטן מצטרף לאלה האומרים שכל עוד נחגוג את ראש השנה בא' תשרי ולא ב1 בינואר, כל עוד ט"ו בשבט הוא עת של נטיעות וחיבור לאדמה, וכל עוד נבנה סוכות בט"ו בתשרי, כל עוד אני חי במעגל השנה, אחיה את חיי ע"פ תאריך עברי.

 

נכתב בתגובה לפרוייקט המעניין של אפלטון שלצערי איננו תומך כרגע בתאריך עברי.

 

 

o-k

 

נקודות נוספת שמעורר בי פרוייקט ימי ההולדת:

 

1. האם המשמעות היא שכלל הבלוגוספריה היא קהילה אחת גדולה? מסופקני.

כן ניתן לומר שלוח ימי ההולדת של אפלטון הוא לוח ימי הולדת של קהילת בלוגרים קוראי אפלטון וחבריהם.

 

2. כיום כמעט בכל ארגון בעל פורטל ארגוני קיים "לוח" ימי הולדת. 

לפני מספר שנים הקמנו פורטל ארגוני בארגון שעבדתי בו (אז עוד קראנו לו אינטראנט) ואחד ה"פיצ'רים" שמשכו אנשים להחשף לכלי היה הצורך לתקשר ולדעת למי יש יום הולדת וגם איך התמונה שלו נראית.

לוח ימי הולדת אינטרנטי הוא הוכחה נוספת שהעולם ה"וירטואלי" כבר מזמן איננו וירטואלי אלא המשך ישיר של הזהות ה"ממשית" שלנו.

 

3. זה רעיון לסטארטפון - וידג'ט לקהילות/בלוגים וכו' של תאריכון ימי הולדת.

 

4. בועז מעודה שולתת!!!1

 

o-k

 

עדכון ט"ז אלול :

 

עד שאוֹרי קציר יזכה אותנו גם בתצוגת רשימת ימי הולדת לפי תאריך עברי, הנה רשימת הבלוגרים שחלקו איתנו את התאריך העברי בתגובות:

 

כ' תשרי - שושנת העמקים

כ"ח תשרי - אמילי

ט"ו מרחשוון - עבריה

ז' כסליו - אידישע

י"ד כסליו - הפיה הטובה : )

י"ט כסליו - ביילע

י"ב שבט - nina

א' אדר - טבע

ו' אדר - רמה

ד' ניסן - אדם פשוט

כ"ו ניסן - רדרל 

ט' אייר - ג'וליאנה

ו' תמוז - *עידית*

כ"ב תמוז - אמאל'ה (לשעבר בהריון)

כ"ו תמוז  - אפלטון

ט' אב - אבאל'ה

 

יובל מפנה אותנו לעבודה יפה להצגת התאריך העברי שעשו בOZROX.

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 29/8/2007 16:01, בקטגוריות פה ושם, עוד פרוקיט, ממוחשב, מהורהר, זכרונות
87 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-22/2/2009 00:13

---

נעליים קונים מהר

"רגע, לא לזוז!"

(רגל קופאת באוויר ויורדת לאט לאט לכיוון הרצפה)

"אמרתי: לא לזוז!!!"

"אבל, אני..."

"ששש, שקט!

אני בכלל הרשיתי לך לדבר?! []

לשמור על פה סגור ולהושיט באיטיות את כפות הידיים לפנים.

כן, ככה, לאאאאט, לאאאאט.

מצויין.

נקי?!

נו, טוב.

לפתוח פה גדול.

()

סיימת לאכול הכל?

לא נפל אף פירור?

מה עם איזה סיבוב של הלשון בכל הפינות שאני אראה בלחיים.

יותר חזק!

אין כלום?

אמממ... אוקיי."

(תחילת תנועה...)

רגע, עדיין לא.

קודם כל סיבוב במקום.

השתמשת בסינור כשאכלת נכון?!

(הנהון קצר)

וניערת היטב את הבגדים עכשיו?

(הנהון מהיר והחלטי)

[פרצוף מסופק]

"טוב, אפשר לעבור לחדרים."

()

"לעצור!!!1, מה שכחת???"

()

"אֶה... בירכתי ברכת המזון..."

[]

"נעליים!!!1

אוף! כמה פעמים צריך לחזור על זה.

לא עוברים עם נעליים מהמטבח לחדרים!

מזל, מזל שקניתי לכם חיקוי קרוקס ב20 שקלים..."

 

- שיחה שלא התקיימה ביני לבין הבת שלי בבית משפחת קלינמן, ערב פסח האחרון   (לא, גם לא זה... ). -

 

 

 

חמץ ומצא

  

לצחצח את כל חדרי הלב עד שיבריקו בלי כאב.

לצחצח, להלבין, לשפשף ולהחכים.

בנו חושך לגרש, באנו חושך להצחיק.

אוי, כמה שאני מבריק.

 

והצחוק?

הצחוק מתגלגל לכל עבר ומחטא את הפינה.

הצחוק חושף שיניים ומרביץ לנהמה.

 

לצחצח, לשפשף, להבריק ולחייך.

חם הלב, חמץ הרבה.

הם רצו... עין לציון, היא בגדה!?

אם תרצו, אין זאת הגדה.

 

o-k

 

פסח כשר ושמח, הצלחות גם באכילת המצות

 

o-k

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 29/3/2007 18:02, בקטגוריות ש שמ שמח, אופטימי, ילדודס, מהורהר
31 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של המי ההיא ב-3/4/2007 22:29

---

במה חדשה - חבל חבל חבל

אהוד קינן מדווח בynet שהאתר במה חדשה נפרץ ומסד הנתונים שלו הושחת. בנוסף, מתברר שבועז רימר, מנהל אתר במה חדשה, לא דאג לגיבוי תקין של חומרי האתר בחצי שנה האחרונה, הווי אומר שכל מי שהעלה שיר, סיפור או כל חומר מקורי אחר לאתר בחצי שנה האחרונה ולא דאג לגבות אותו באופן עצמאי, איבד את החומר.

לבלוגרים שביננו קל מאוד להזדהות עם יוצרי במה חדשה ולהבין את גודל הזוועה. תארו לעצמכם שהבלוג שלכם נמחק, לא ידוע אם הוא יחזור וגם אם הוא יחזור אז הוא ישוחזר לנקודה שהוא היה בה לפני חצי שנה, ברררר!!!
שוב הוכח עד כמה חשוב גיבוי נתונים עצמאי. ליבי ליבי על אלה שהדפיוצר שלהם הלך ואיננו.
 
 o-k 

לפני מספר שבועות נכחתי בכנס "יהדות תרבות ואינטרנט" שארגן האתר כיפה.
באחד הפאנלים בעל הכותרת "יצירה יהודית ברשת", התקיים דיון מעניין. 
הפאנליסטים הסופרת חווה פנחס כהן, עורכת כתב העת דימוי, המשורר אליעז כהן, עורך כתב העת "משיב הרוח", חגית חורי (הלא היא המאירה), מנהלת ביכורים (האגדית ) ומיודענו בועז רימר, מנהל אתר במה חדשה גלשו מהר מאוד לשאלה: יצירה ברשת האמנם? כאשר באופן "מפתיע", משני צידי המתרס מתייצבים הדור ה"ישן" אל מול הדור ה"חדש".
הדור ה"ישן", חוה פנחס כהן ואליעז כהן, טענו כנגד קלות האצבע המקלידה ומפרסמת ברשת עד כדי דליחות יצירות שקשר בינן לבין שירה קלוש בהחלט, מה שמקשה מאוד למצוא יוצרים בעלי פוטנציאל ש"שווים" קריאה.
כמו כן, הם טענו שהיות וכל דכפין יתיי ויכתוב, נחשפים הקוראים לאווירה של תרבות כתיבה רדודה, מה שמייצר מעגל קסם המגביר את כמות הכותבים ברמה נמוכה ועוד מתגאים בתואר "משורר".
מנגד טענו באי הדור ה"חדש", חגית חורי ובועז רימר, שיוצרים מוכשרים מאוד כותבים ברשת, ושקהל הקוראים איננו טיפש ויודע גם יודע להעריך שירה וכתיבה טובה כשהוא פוגש בה.  
 
לדעתי, יש שתי נקודות מרכזיות שצריך להתייחס אליהן.
ראשית, האינטרנופוביה שלדעתי לוקים בה משוררי כתבי העת.
שנית, התמודדות הידועה עם אינסוף המידע שהרשת מכילה, מידע שיש בו מכל וכל.  
 
"צר לי" לבשר משוררים יקרים, אבל הרשת כאן ונוכחותה רק תלך ותתעצם. לכן אני מציע אנשים יקרים, "אם אינך יכול לנצח אותם הצטרף אליהם" (מה עוד שלא נראה לי שיש פה בכלל מלחמה).
אכן, המילה הנדפסת בכתב עת כיום, הרי שהיא בעלת משקל ניפוי והערכה גבוה יותר ליצירה. אבל מדוע שלא להפיץ את תורתכם ברחבי הרשת? ממה אתם מפחדים? אתם טוענים שיש צורך בכתיבה איכותית? אם כן קדימה! הקימו אתרים בעלי שם משלכם, קחו את הלפיד והציגו אלטרנטיבה, למדו כיצד לכתוב, ספרו מה כדאי לקרוא, צרו סדנאות כתיבה וירטואליות וכו' וכו' וכו'.
בנוסף הטענה שה"דמוקרטיה" האינטרנטית היא בעוכרי הכתיבה איננה מדוייקת.
גולשים יודעים היכן הם גולשים וקובעים להם בית בקהילות וירטואליות, כפי שחובבי השירה מקיימים ערבי שירה ומפגשים. 
בטוחני שכאשר האתר שלכם יהיה איכותי, כפי שהנכם טוענים בלהט (וכנראה צודקים), מהרה תיווצר קהילה של כותבים וקוראים שתגדיל את כמות הכותבים האיכותיים אליהם אתם שואפים.  
 
 o-k
 
 לא ניתן לדעת איזה כותב איכותי איבדנו בנפול אתר במה חדשה, אבל בין אם יחזור במה חדשה לפעול ובין אם יקומו יורשיו כוחה של רשת האינטרנט ביצירת התרבות האנושית רק עולה ועולה ועכשיו הוא הזמן להשפיע. 

 

 סרטון בן 02:38 דקות  
 
הצלחות  
o-k

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי קלינמן, 8/3/2007 17:38, בקטגוריות ביקורתי, אינטרנט, ביקורת, סיפרותי, מהורהר, פה ושם
19 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של o-k ב-25/3/2007 13:55

---