חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי

פלא!

פעמים רבות משווים שיר לילד.

כמו ילד, גם שיר יוצא אל העולם ואינך יודע לאן ילך, מה יעשה ועל מי ישפיע.

הראל ז"ל היה ילד והשפיע טובה גדולה על סביבותיו

הראל ז"ל היה גבר ונשאר ילד בן 21 אך חי בליבי ובלב רבים אחרים לאורך כל כך הרבה שנים.

פלא!

לעולם אינך יודע מה השפעת על אחר כשחייכת אליו לרגע.

לעולם אינך יודע מה טוב הבאת לעולם אפילו מבלי משים.

לעולם

פלא!

ואני חשבתי שלעמוד על במה ולשיר "דמעות הראל" אל מול המשפחה, החיילים, המכובדים והרמטכ"ל בישיבת ההסדר שנקראת על שמו זה השיא.

אני חשבתי...

פלא כבר אמרתי?

פלא!

את בנימין אסתרליס אני מכיר מספר שנים אבל רק לפני פחות מחודשיים נפגשנו לראשונה פנים אל פנים.

עד אז הכרנו, ודיברנו באופן "וירטואלי" כמו אנשים רבים וטובים שזכיתי להכיר מעל גבי המרשתת.

בזאת הפעם נפגשתי עם בנימין על כוס קפה כדי לדבר ולסער מוחות לטובת הפקת קליפ חדש לאחד השירים הקצביים מהאלבום "עומד, להשתנות".

תוך כדי מפגש, בין השאר, סיפרתי לבנימין את סיפורו המופלא של השיר "דמעות הראל".

בלי להניד עפעף בנימין התנדב להפיק קליפ ל"דמעות הראל".

"אתה בטוח?" שאלתי אותו. "אתה בטוח שאתה בטוח?" שאלתי שוב.

והוא הנהן בראשו, לוקח על עצמו ברגע פרויקט לא מתוכנן.

כך נולד לו קליפ לשיר "דמעות הראל".

טהור הוא הקליפ. נוגע בחיים הממשיכים מכאב עצום שלא יגמר לעולם.

פלא!

פלא היה לצפות בקליפ.

פלא היה לפגוש אנשים טובים לאורך כל הצילומים.

פלא היה לשמוע אחר כך מהמשפחה שצילמנו מבלי יודעים בשדה ליד המושב בו צולמו תמונותיו של הראל ז"ל המופיעות גם הן בקליפ.

פלא היה לפגוש אנשים טובים בכל ערוצי התקשורת שהסכימו לשדר את החומרים בהתראה כל כך קצרה.

פלא אבל לא מפתיע.

הוכחה נוספת ללב חי ואיכפתי המפעם בחזה האדם, יש סביבנו אנשים רבים, אנשים טובים, אנשים עם נשמה גדולה.

דמעות הראל

העבירו קישור זה הלאה:

http://youtu.be/jZh5qQGQ4Po?hd=1

הוסיפו חוליה להנצחת זכרו של הראל.

סגן הראל שרם הי"ד

נהרג חשוף בצריח בסיום פעילות מבצעית ברצועת הבטחון בלבנון.

בן 21 היה במותו

לאחר מותו הוענק לו צל"ש קצין שריון ראשי

לאחר מותו מנגינת חייו ממשיכה להתנגן בחוזקה

"חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי"

http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=513852

יהי זכרו ברוך!

פלא!

דמעות הראל לא יבשו זה 17 שנים

לפני כ-5 שנים שתלתי בחצר עץ לימון.
רק החורף זכינו לראות ממנו פרי, לימון אחד, לימון ראשון.
במהלך תקופת הרוחות והגשמים האחרונה (כן ירבו) נטה העץ בצורה מסוכנת עד כדי האפשרות שייתלש ממקומו. 
כמובן שכ"אבא" טוב מיד מיהרתי לקבוע עמוד בצדו ולקשור את העץ אליו כדי לעזור לו להחזיק מעמד, על מנת שישרוד את הרוחות החזקות.
עץ אחד, עץ בודד, עץ שאם הרוחות יכולות היו לו הרי שצער היה עולה על ליבי. 

אני רק עץ אחד שלא נפגע יש לי ואילו בכרמל? 
בכרמל, נפגעו עצים כל כך רבים, 
בעלי חיים כל כך רבים. 
ובני אדם... 
איזה צער עצום זה אדם שאיננו.
"...עולם שלם, אדם"

"חלק ממני הלך לו איתו 
חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי"
(מתוך השיר: "דמעות הראל")


תמונה של Andres V תחת רשיון CC

לפני כ-4 שנים כתבתי את הפוסט "האחד".
אז הייתי בטוח שהנה הנה אני מסיים להוציא את אלבום המוזיקה שלי הכולל בתוכו גם את השיר "דמעות הראל".
אבל, עברו 4 שנים, ורק עתה זכיתי להוציא את "עומד, להשתנות".
באופן מצמרר בורא עולם גלגל לו הסבר אחד קטן לשאלה מדוע זה לקח כל כך הרבה זמן.
לפני כ-17 שנים נהרג סגן הראל שרם הי"ד. אז היינו כבני 20, בחורים צעירים. היום אנחנו בעלי משפחות, אבות לילדים בני מצוות.
והראל?
זכרונו לברכה
והראל?
הוקמה על שמו ישיבה
והראל?
"זמרתו נקטעה באמצע טווית תו
היא נשמעת סביב הקשיבו היטב"
והראל?
אני בטוח שהיה מקים בית לתפארת. 
והראל
...
...
הזמן שחולף מעצים את הבנת החוסר
"עולם שלם, אדם"

לפני מספר שבועות זכיתי לחדש את הקשר עם משפחת שרם היקרה והעברתי להם את האלבום הכולל בתוכו "דמעות הראל".
היה מרגש לדבר עם בני המשפחה ולשמוע איך בכל שנה הם ממש רואים בעיניים בכמה אנשים נגע הראל ז"ל, כמה אנשים "חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי".
והנה בתזמון שלא יאמן זיכוני בני המשפחה לשיר לפני כשבוע "דמעות הראל".
ישיבת ההסדר הקרויה על שמו של הראל ז"ל חוגגת חצי עשור.
מצאתי עצמי שותף לאירוע מכובד ושר בו "דמעות הראל" בפני המשפחה היקרה, בפני הרמטכ"ל ובפני תלמידי/חיילי ההסדר בישיבה הקרויה על שמו.
אין מקום יותר מעצים ומרגש לשיר:
"זמרתו נקטעה באמצע טויית תו
היא נשמעת סביב הקשיבו היטב"
לא היה צריך להתאמץ ולהקשיב רק להביט לכל עבר.
 

דמעות הראל ביוטיוב

דמעות הראל


זמרים אמיתיים אינם מפסיקים לשיר.
חיילים אמיתיים אינם רוצים במתים.
פצע פעור בתוך ישותי,
ככדור שקרע זה לעולם אינו נרפא.
 
דמעה מתנוצצת בעיני לוחם,
היא מראה על זעקות גדולות שלא נשמעות.
קול דממה רמה משתולל.
דמעות קטנות, דמעות גדולות.
 
"הוא לא ישוב עוד לעולם",
עכשיו המשפט הזה מובן.
ירי אויב הרס והחריב עולם שלם, אדם.
חלק ממני הלך לו איתו,
חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי.
 
זמרתו נקטעה באמצע טווית תו,
היא נשמעת סביב הקשיבו היטב.
צדיק תמים, ממש מלאך,
כולם אהבו אותו כל כך.
 
ואותה התפילה במשך אלפי שנים,
מתנגנת בתחינה על שפתי יהודים:
"אלוקים, עד מתי? מתי תאמר די?"
מתי תאמר די? עד מתי?
 
"הוא לא ישוב עוד לעולם",
עכשיו המשפט הזה מובן.
ירי אויב הרס והחריב עולם שלם, אדם.
חלק ממני הלך לו איתו,
חלק ממנו ממשיך להאיר את מסלול חיי.

הראל שרם הי"ד - יזכור
http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=513852
 

עוד ישבו זקנים וזקנות הדור החדש

במוצ"ש התארח אצל יוסי אייזנטל ברדיו קול חי, המלחין בהא הידיעה של המוזיקה החסידית - יוסי גרין.
למי שלא מכיר, יוסי גרין, מלחין בחסד עליון, חתום במוזיקה החסידית על להיטים רבים בעשורים האחרונים ושיריו הפכו לנכסי צאן ברזל בציבור החרדי והדתי.

אז איך זה קשור אלינו?
כפי שאתם כבר יודעים, האלבום שלי "עומד, להשתנות" יצא ממש לאחרונה לאוויר העולם לאחר 10 שנות עבודה ובשעה טובה.
האלבום עצמו מכיל 12 רצועות שהן 11 (ועל זה בפעם אחרת) כאשר האחרונה שבהן היא היחידה שאיננה בעלת לחן מקורי משלי אלא גרסת כיסוי, וכפי שבטח ניחשתם, מדובר בשיר של יוסי גרין, שיר בשם: "עוד ישבו".
 

במהלך הפקת האלבום התלבטתי רבות האם לבצע גרסת כיסוי כי הרי יש לי כל כך הרבה מה להביע משלי כיוצר (ויעידו על כל השירים הרבים שנשארו במגירה).

ובכל זאת שתי סיבות הביאו אותי לבצע גרסת כיסוי ל-"עוד ישבו"
1. חיבור אישי פנימי ללחן ולאמירה הנפלאה שיוסי גרין יצק לשיר הזה.
2. הצדעה למלחין מדהים ששיריו ליוו את נערותי ונספגו ברוחי.

כאשר הצעתי את הרעיון לעמיחי קופל, המעבד המוזיקאלי של "עומד, להשתנות", הוא התחבר לנושא ועבד קשה מצד אחד לקחת את השיר בעיבוד למקום אחר ומצד שני לשמור על האמירה והגישה המדהימה שהשיר מכיל בתוכו.
היה לי ברור שגם את השיר הזה כמו כל השירים באלבום אשיר בעברית (לא בעיבריס, במבטא אשכנזי כפי שבוצע במקור על ידי מרדכי בן דוד האגדי) כי זאת הדרך שלי להתבטא בצורה שלמה ומלאה מתוך הלב.
בנוסף, היה חשוב לי לחבר את הביצוע גם להקשר הכולל של הסיפור המרטיט ומעורר המחשבה של רבי עקיבא ומבטו רחוק הטווח (ככתוב במסכת מכות) בה גם נכתב הפסוק, ולכן נוספו קטעי קריינות קצרים בתחילת ובסוף השיר.
התוצאה הרי היא לפניכם ברצועה החמישית (גם בקישור הזה):
 

בתקופה האחרונה, עם צאת האלבום, שאלתי את עצמי איך אוכל להעביר את השיר ליוסי גרין וגם להודות לו על לחניו הנפלאים. והנה יוסי אייזנטל הפתיע והשמיע ליוסי גרין את הביצוע הנ"ל ל"עוד ישבו" בשידור חי (קישור לשידור, האזינו החל מדקה 86 - 1:28:00  + דקה 102 - 1:42:00). 
אם תקשיבו תשמעו שהתגובות להשמעה הראשונה היו מעניינות מאוד.
ראשית, השתרר שקט של הפנמה :-) לאחר מכן יוסי גרין פרגן ושמח שממשיכים ומבצעים את שיריו ב"דור החדש" כהגדרתו.
התגובות של שאר חברי הפאנל היו מעניינות לא פחות והוכיחו לי מעל לכל ספק כמה קשה לבצע גרסת כיסוי לשיר המוגדר כ"קלאסיקה", שיר שצרוב לאנשים רבים בביצועו המקורי עמוק עמוק.
ביצוע מסוג זה תמיד מציב אותך במקום בו אתה מושווה עם המבצע המקורי במיוחד כאשר הגרסה המקורית כל כך אהובה.

את השיר "עוד ישבו" הכנסתי כרצועה האחרונה של האלבום, לאפשר למי ששומע לקבל קודם כל את מכלול היצירה האישית שלי, הכתיבה, ההלחנה וגם הביצוע ורק לבסוף, כסוג של דובדבן שבקצפת, סיום מתוק של "ציפית לגאולה" בו אני רק מבצע.
אני חושב שהמקרה הזה הוא דוגמה מצויינת להוכחה כי עדיין יש חשיבות לשמיעת אלבום מלא של אומן כיצירה כוללת ולא לשמיעת שיר אחד. מאלבום אפשר לקבל רבדים רבדים של יצירה שטעימה קטנה של שיר לא תביא לשם אף פעם את השומע.
 

ולסיום ברצוני לומר תודה למחמיא שהעריך את גילי ב20-22, איפה צריך לחתום על הגיל הזה... 
 

הצלחות
איתן
קלינמן
 

נ.ב

רוב תודות לכל המצביעים ל"עומד, להשתנות" במצעד של ערוץ 7. מקום 2 כבוד!

עדכון מוצ"ש וירא: מקום 1 רוב תודות לכל המצביעים 

אף אחד לא רוצה למצוא עצמו במציאות של

"....

קלינמן, אתה רואה את האקדח הזה" מצהיר סיוון (שם בדוי) "הסברתי לדומיניק ולנוימן מה צריך לעשות לי איתו במקרה ו...".

חצי בצחוק, חצי ברצינות.

בדיחות והצהרות.

אף אחד לא רוצה למצוא עצמו במציאות של אלדד רגב, אודי גולדווסר וגלעד שליט.

... "

(נראה שכתבתי לפני עידן ועידנים)

וכמו לפני שנתיים, וכמו לפני שנה, אף עתה אין ולא יהיו הקופצים להחליפם במקום כאבם.

"אף אחד לא רוצה למצוא עצמו במציאות של אלדד רגב, אודי גולדווסר וגלעד שליט."

אף אחד לא רוצה שמשפחתו תהיה במצבן של משפחות רגב, גולדווסר, ארד ושליט.

אף אחד.

מאיפה חושבים? מהראש או מהלב?

מהיכן מרגישים? מהמצפון או מהשכל החושב?

כל החלטה שתלקח היא גרועה, במלחמה יש רק מפסידים, במלחמה יש רק מבוכים של אין ברירה.

אנחנו הבנו את זה כבר מזמן, השונאים שלנו ממשיכים לחשוב אחרת, לחשוב קטן קטן.

ברוכים השבים!

אחים יקרים, אלדד ואהוד.

ברוכה השוים!

יקרים יקרים.

ברוכים באשר תהיו.

כפי שתהיו, אהובים.

שמעת? ספרד אלופת אירופה! גברה על גרמניה!

אתה מבין אין ברירה... רק כך אפשר להסתכל לקרנית בעינים ולומר ולומר ולומ...

טפו! הגרמנים, מגיע להם! מצויין שהפסידו! 

אין ברירה אחרת... זאת המציאות... זאת הבחירה היחידה, אין...

סלט מעורב של אסקפיזם ומחשבה בהירה.

סלט של אמת מרירה.

לעזוב משפחה, לעזוב אישה, לעזוב ילדים, לעזוב  ולצאת למילואים.

אין מי שיערב לך שתחזור, כל הפרות הקדושות נשחטו מזמן, כל הפרות הקדושות הפכו שישליק עם הרבה בצל מטוגן.

אף אחד.

כל כך הגיוני הם כותבים, טיעונים טעונים, וראש המוסד איך שדבריו כל כך משכנעים.

ושוב, במציאות של שחור שחור מעורבב היטב עם קמצוץ של לבן,

אני נשאר עם "אף אחד", שתי ידייים לכתוב ופה אחד להתפלל: אוי, אנא עשה שיהיה פה כבר טוב.

<

o-k

פרטים קטנים

חבר, למה אתה לא מספר?

רגעים של שקט,

גלים נשברים שוב ושוב אל חוף עצוב.

חבר, למה אתה לא מגיב?

איך אתה לא טוען

אני הכי הכי חשוב?!

ידיד, בשתי ידיים אוחז ומנגד,

נהגים מטורפים, צופרים כביש חלק ושחור.

ידיד, זה המבט אתה יודע

נֵצֶץ האישון השחור שעושה את ההבדל.

אדם, האמנם?

"...מטרונה [אשה נכבדה, פגשה ו]שאלה את רבי יוסי בר חלפתא.

אמרה לו: "לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?"

אמר לה: "לששת ימים, כדכתיב [שכתוב] (שמות כ') 'כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ'".

אמרה לו: "מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו?"

אמר לה: "הקב"ה יושב ומזווג זיווגים.

בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני."

אמרה לו: "ודא הוא אומנתיה? [וזאת היא אומנותו?], אף אני יכולה לעשות כן!

כמה עבדים כמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן!"

אמר לה: "אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף".

הלך לו רבי יוסי בר חלפתא.

מה עשתה? [המטרונה]

נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות.

אמרה: "פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני" [פלוני ישא פלונית ופלונית תינשא לפלוני], וזיווגה אותן בלילה אחד.

למחר אתון לגבה, דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא [למחרת באו אליה, זה מוחו פצוע, זאת עינה שמוטה זה רגלו שבורה וכד'].

אמרה להון: "מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא." [אמרה להם: "מה לכם? אמרו לה, זו אומרת איני רוצה לזה, וזה אומר איני רוצה לזאת"].

מיד שלחה [המטרונה, קראה] והביאה את רבי יוסי בר חלפתא.

אמרה לו: "לית אלוה כאלהכון, אמת היא תורתכון, נאה ומשובחת, יפה אמרת".

אמר: לא כך אמרתי לך?

אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף."

(מדרש רבה פרשת ויצא)

(לצפייה בסרטון בחלון נפרד)

הפרטים הקטנים עושים הבדלים גדולים.

בפרטים הקטנים צריך להשקיע כה רבות.

כל יום יומולדת

נקודת פתיחה.

כשאתה מצליח סוף סוף להתייצב בנקודת הפתיחה, כשהנה הנה מגיע הרגע בו הנך שוב עומד על מדרגה חדשה, הרגליים נטועות, ריקוד גדול בלב, ושמחה שוטפת.

משמח להתחיל ללמוד במוסד שהתאמצת כל כך כדי להתקבל אליו. כיף להתחיל עבודה ששדרגה אותך. מדהים להתחיל בחיי זוגיות. ואינסוף רוממות עת הינך אוחז בילד קטנטן שזה לא מכבר בא לעולם.

כל שנה מגיע שוב היום הזה מה כולנו קוראים אותו: "יום הולדת". כל שנה עוד פעם אני שואל את עצמי עד כמה טיפסתי בשנה שעברה, היכן התגלגלתי בהפתעה ולאן מועדות רגלי, תרתי משמע.

כל שנה, האם אני בנקודת פתיחה?

וכל שנה אני חוגג את יום ההולדת האישי שלי בתאריך עברי בלבד.

נולדתי בט"ו בתשרי התשל"ד, 5 ימים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, אירוע משמעותי בתולדות עמנו שבאופן "מפתיע" אני לא זוכר ממנו ולא כלום.

לעומת זאת, עם תום תקיעות השופרות, עת מתחיל ריח אתרוגים והדסים לבשם את האוויר, מיד אני שומע רשרוש סכך ברוח של סתיו. ט"ו בתשרי מגיע, יומו הראשון של חג הסוכות, חג השמחה. יום הולדת בפתח ועוד שנה חלפה עברה.

ככלל, כמשפחה, אנחנו חוגגים את בוא השנה החדשה בא' וב' בתשרי, מניפים את דגל המדינה בה' אייר ובוכים על חורבן בית המקדש בט' באב.

רק כחייל ולאחר מכן במהלך עבודתי נחשפתי לאנשים שאינם חיים את חייהם ע"פ תאריך עברי וגם זכיתי להכיר יהודים שאינם מבינים בשביל מה זה בכלל טוב.

רבים וטובים ממני דיברו על חשיבותו או אי חשיבתו של התאריך העברי.

יש הטוענים בלהט שעלינו להיות חלק מהעולם הגדול והנאור, לכן ברור שתאריך עברי זה פסה.

יש המוכיחים שאנחנו כבר חלק מהכפר הגלובלי ומשום כך כל הדיון הזה הוא לא רלוונטי. 

ואילו אני הקטן מצטרף לאלה האומרים שכל עוד נחגוג את ראש השנה בא' תשרי ולא ב1 בינואר, כל עוד ט"ו בשבט הוא עת של נטיעות וחיבור לאדמה, וכל עוד נבנה סוכות בט"ו בתשרי, כל עוד אני חי במעגל השנה, אחיה את חיי ע"פ תאריך עברי.

נכתב בתגובה לפרוייקט המעניין של אפלטון שלצערי איננו תומך כרגע בתאריך עברי.

o-k

נקודות נוספת שמעורר בי פרוייקט ימי ההולדת:

1. האם המשמעות היא שכלל הבלוגוספריה היא קהילה אחת גדולה? מסופקני.

כן ניתן לומר שלוח ימי ההולדת של אפלטון הוא לוח ימי הולדת של קהילת בלוגרים קוראי אפלטון וחבריהם.

2. כיום כמעט בכל ארגון בעל פורטל ארגוני קיים "לוח" ימי הולדת. 

לפני מספר שנים הקמנו פורטל ארגוני בארגון שעבדתי בו (אז עוד קראנו לו אינטראנט) ואחד ה"פיצ'רים" שמשכו אנשים להחשף לכלי היה הצורך לתקשר ולדעת למי יש יום הולדת וגם איך התמונה שלו נראית.

לוח ימי הולדת אינטרנטי הוא הוכחה נוספת שהעולם ה"וירטואלי" כבר מזמן איננו וירטואלי אלא המשך ישיר של הזהות ה"ממשית" שלנו.

3. זה רעיון לסטארטפון - וידג'ט לקהילות/בלוגים וכו' של תאריכון ימי הולדת.

4. בועז מעודה שולתת!!!1

o-k

עדכון ט"ז אלול :

עד שאוֹרי קציר יזכה אותנו גם בתצוגת רשימת ימי הולדת לפי תאריך עברי, הנה רשימת הבלוגרים שחלקו איתנו את התאריך העברי בתגובות:

כ' תשרי - שושנת העמקים

כ"ח תשרי - אמילי

ט"ו מרחשוון - עבריה

ז' כסליו - אידישע

י"ד כסליו - הפיה הטובה : )

י"ט כסליו - ביילע

י"ב שבט - nina

א' אדר - טבע

ו' אדר - רמה

ד' ניסן - אדם פשוט

כ"ו ניסן - רדרל 

ט' אייר - ג'וליאנה

ו' תמוז - *עידית*

כ"ב תמוז - אמאל'ה (לשעבר בהריון)

כ"ו תמוז  - אפלטון

ט' אב - אבאל'ה

יובל מפנה אותנו לעבודה יפה להצגת התאריך העברי שעשו בOZROX.

o-k

סה"כ רציתי להחליף שמירה
מוצ"ש הגיע ושבוע חדש נכנס לו בדלת ביתנו.
"קלינמן, אתה זוכר שמחר יוצאים עם כל המשפחה לחופשה, נכון?" שאלה הזוגה.
"בטח, בטח זוכר" אמרתי בקול רם וצלול תוך שאני מגרד החוצה את הזכרון שהתחבא לו מתחת ל"עניינים החשובים ביותר" שליוו אותי במשך השבוע שעבר.
"ובכן ובכן, בוא נראה מה יש לעשות.
תיק? יש!" אשתי אירגנה.
"אוכל? יש!!" זוגתי תקתקה.
"המממ.. משחקים ושאר אביזרי ים? יש!!!" הקודקודית שיפצרה.
"אה! נשאר לי רק להחליף את השמירה ביום שני בלילה, קלי קלות!!!1"
שלפתי את רשימת השמירה שהשכלתי לשמור לטובת הפעילות הנ"ל ובקלילות התחלתי לעבור על שמות השומרים בשבוע שלאחרי.
 
"הלו, אמסלם? מה המצב אחי, זה קלינמן.
אה? אתה יודע זה שיושב לידך בתפילה והילד שלו עובר לך בין הרגלים הלוך ושוב ולא נותן לך להתרכז בתפילה.
מה קורה? הכל טוב?
אני רואה שאתה שומר משמרת שניה ביום ראשון הבא, רציתי לשאול אם אפשר להחליף איתך במקום יום שני הקרוב?
יוצא למילואים?! תותח! תודה בכל מקרה ושיהיה בהצלחה ובקלות"
 
אוקיי, אמסלם אאוט הרב אין.
 
"שלום כבוד הרב, רציתי לשאול אם יהיה אפשר להחליף עם הרב שמירה שני במקום שלישי הבא?
הרב כבר החליף עם מישהו, תודה רבה אני אתקשר אליו."
 
טייטלבויים, טייטלבויים... הנה הטלפון שלהם, משה ונורית, מזל שלפעמים צריך להחליף שמירה ככה מכירים גם את השמות הפרטיים של האנשים.
 
"הלו טייטלבוים, מה שלומך? רציתי לשאול אם אפשר להחליף איתך שמירה ביום שני?
אתה לא יכול? יש לך שתי חתונות באותו ערב?
לא סיפרו לך שלא רוקדים על שתי חתונות?
סתם סתם, שיהיה רק בשמחות."
 
בשלב זה של החיפושים, התותחית כבר גמרה להשכיב את הילדים, לתלות כביסה, לכסח את הדשא, להשקות את הפילים ולעשות 3 פעמים סנפלינג באוורסט (טוב בסדר, רק פעמיים...)
 
גירדתי קשות את פדחתי וממש ממש לא נכנסתי לפאניקה, "זאת רק שמירה יש עוד מספיק אנשים שישמחו לעזור" מלמלתי לעצמי את מנטרת העידוד והרמתי עוד טלפון.

o-k

רק רגע, שניה, יש לי שיחת טלפון.
"הי מאיר, מה נשמע תותח?
להחליף שמירה?
תשמע, זה קצת בעייתי כי אני צריך להשקות את הדשא אבל אם אתה נתקע אל תהסס להתקשר אלי..."

o-k

 
שמור   בטל