חזרתי!

טיול שנתי זה בהחלט משהו!

בשביל לא לפספס שומדבר, נתחיל מההתחלה...

"בראשית ברא אלוהים..." טוב, לא כל כך מההתחלה... מההתחלה של הטיול...

יום שלישי, 0530 - השקמה, התארגנות ונסיעה עם אמא אל ביצפר.

הגעתי לבית ספר בערך ב6 וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכינו. וחיכינו. יצאנו באיזה 7 וחצי ככה.

המקום שתפסתי באוטובוס - מצויין. הבעיה? האוטובוס מתפרק...

החלון מודבק למקומו במסקנטייפ, הדלת לא נסגרת עד הסוף ונכנסת רוח...

[סאמק, שלושה ימים לא הייתי על המחשב, וכבר איבדתי לפחות 5-10 אחוזים מיכולת ההקלדה שלי, שלא נדבר על ההקלדה העיוורת...].

הגענו לאיזה צומת נידחת, עשינו שם הפסקה - כמובן שקניתי קורנטו עוגיות. אין כמו גלידה להתחלת טיול.

נסענו עוד ועוד - הגענו לפארק תמנע, שם עשינו את המסלול של היום הראשון.

וואלה, אתם מכירים אותי. אני סנילי. לא זוכר מה היה במסלול הזה ^^'... בטח לא משהו מיוחד - מלבד(!)

במדרון של ההר, איפה שאפשר לעבור אחד אחד, אנחנו, אלה שהולכים ראשונים, התיישבנו וחילקנו נקודות - שתי נקודות למי שנופל על התחת, שלוש עם הידיים קדימה, ארבע זה שאתה נופל על הפרצוף. יעל ספיר, ניצחה [בשכלול]. היא נפלה ו... שברה את הרגל. באסה לה. באותו הזמן, לא ידענו שזה שבר. היא המשיכה לצלוע חלק מהירידה - ואת שאר המסלול עשתה על אנשים, בכל מיני צורות - אבויויו [ל-לא-ירושלמים, זה "שק קמח"], כסא מלך [ששני אנשים מחזיקים ידיים והיא יושבת על הידיים] ואלונקה, ברגע שהיה אפשרי. Just for the record - יעל היא לא בן אדם קטן. הערכת משקל שלי? 80 קילו. לא פחות.

[הערה: יש כאלה שטוענים שהשלישיה מהמב"ר, שאחת הפילה את השנייה שהפילה את השלישית, הן המנצחות, אבל מכיוון שנודע לנו מאוחר יותר, שיעל שברה את הרגל, לדעתי היא המנצחת...]

הגענו ל-מחנה [בפרק תמנע. לא פארק! פרק.] והתמקמנו לנו.

נהירה המונית למקלחות. מתן ואני לקחנו את הזמן, ודחינו את זה.

ארוחת ערב, לא משו מיוחד. קייטרינג לא משו.

מתן ואני הלכנו להתקלח. מקלחות לא משו, אבל בהחלט יותר טוב משנה שעברה.

הלכנו לישון. באיזה אחת-עשרה. כן, כן - ממש לישון.

השקמה הייתה ב0600, אנחנו [יערה, אני ועוד כל מיני אנשים רנדומלים] קמנו איזה עשר דקות לפני. התארגנות מהירה וארוחת בוקר [אנחנו. התארגנות איטית עד מאוד וארוחת בוקר האחרים].

מתן ואני עמדנו ליד האוטובוסים בשבע, כנדרש. לא נכנסנו לאוטובוסים לפני רבע לשמונה ככה.

המסלול ביום השני היה הכי קשה, לדעתי. אבל מה? עשיתי אותו כבר, לפחות 70% ממנו, בטיול מש"צים בחנוכה בכיתה ט'.

נופים מהממים. סביר להניח שאני אעלה תמונות לבלוג תמונות בזמן הקרוב. שימו עין.

דברים מעניינים - ליערה הייתה מעין נפילת פינבול - כמו כדור פינבול, מצד ימין לשמאל ומשמאל חזרה למימין. היא נחתה על הרגליים, לרגליים שלום.

הגענו, מיוזעים ומאובקים למאהל בעשרים לשש. ברבע לשבע היינו אמורים להיות באוטובוסים, אחרי התארגנות.

בדיקה זריזה של המקלחות הבהירה שהדבר לא אפשרי. דחינו את המקלחת, החלטה שבדיעבד הייתה נכונה.

נסענו לאילת, לחוף מאליבו.

שם אכלנו [סוף סוף אוכל נורמלי!] ורקדנו. היה מגניב, היה מצחיק. היה טעים, היה כיף.

חזרנו באיזה 12-1 למאהל, שם הלכנו לישון, לא אחרי התלבטות מתי להתקלח. אני החלטתי לישון, מתן החליט להתקלח.

קמתי בבוקר בחמש וחצי. ההשקמה שוב הייתה ל6.

הלכתי להתקלח.

במשך חמש דקות, עמדתי butt naked וחיכיתי למים החמים. בסופו של דבר, הם הגיעו.

אחרי מקלחת וצחצוח שיניים, חזרתי למאהל, ארגנתי ת'דברים שלי - והעמסתי אותם לאוטובוס.

הערה: מרוב שמנות ושנאה לטעם של המים של האילתניקים, קניתי שני בקבוקי מים מינרלים [מי-עדן, למי שמתעקש לדעת] בלילה שלפני. שחטו אותי במחיר של 16₪.

אחרי ארוחת הבוקר, מתן ואני הלכנו וניקינו את האוהל, מתוך בקשה של איתי [הרכז שכבה שלי].

מצאנו כמה דברים נחמדים [כמו בזוקות וסוכריות כאלה של עלית, בטעם יוגורט עם משו. סגורות, כמובן].

התיישבנו לנו, וחיכינו שיפתחו את האוטובוס.

המסלול של היום השלישי החל גם במקום שהייתי בו בטיול מש"צים, המשיך למקום שונה וסיים בערך באותו המקום.

כאב לי.... כל השרירים שלי היו תפוסים...

עשינו סנפלינג... אני עשיתי אותו כמו בחורה פחדנית. אבל הי, זה עוד צעד בכיבוש פחד הגבהים שלי. המטרות הבאות - בנג'י וצניחה חופשית.

סיימנו מסלול, אורית התנקמה במתן על משהו שהוא עשה לה בטיול השנתי של כיתה י'.

אחר כך שאלתי אותה אם עשיתי לה משהו רע... אני פוחד שהיא תחזור אלי עוד כמה שנים ככה, תצוץ משום-מקום...

התחלנו לנסוע הבייתה.

עצרנו שוב בצומת חסרת הייחוד ההיא.

מאז, ישנתי - עד ירושלים.

היה טוב, היה רע.

אבל היה מהנה. גם קצת מענה, אבל מהנה.

בטח פספסתי מלא דברים...

אקס, 75% שאני ברוקי סילבסטר!