קופסת הטישו

פסטיבל בשקל

היום עבר לו בעצלתיים.

בבוקר העברתי את הרהיטים מהחדר של ליאור [אחותי בת השלוש] לחדר של ההורים [פאק, השידה הזו כבדה! כמה בגדים יש לה כבר??]. כשנכנסתי להתקלח אח"כ איה הגיעה [ונאלצה לחכות קצת בחוץ].

עשינו שטויות [טוב, אני עשיתי, היא השתעממה וטענה שהיא משועשעת] במחשב עד איזה רבע לארבע.

היא הלכה הבייתה ואני לכיכר דניה. קניתי טחינה לקראת המפגש הכיתתי והתקשרתי לאביה כדי לשאול איפה הם.

מתברר שהם בפארק דניה. fun.

קו 18 לקח אותי לשם והייתי במפגש הזה איזה חצי שעה. לאחר מכן הלכתי לפסיבל בשקל. שם פגשתי את נועה, אורן מייפל ועוד כל מיני "נספחים" [הם בגרשים כי הם לא באמת נספחים, אבל בשבילי הם כן].

קיבלתי טלפון מאפי שדי הרגיז-עצבן-ביאס אותי.

היא טענה [ועדיין טוענת?] שאני מבלה יותר עם אחרים.

אני באמת לא מבין את זה. יום שבת באתי אליה, יום ראשון היא הייתה במד"א ו100% מהסיבות שהתכוונתי ללכת לפסטיבל הזה הם היא. כשנודע לי שהיא לא יכולה לבוא [בערך שעה לפני שהתכוונתי ללכת] התבאסתי. הלכתי בכל מקרה כי לא היה לי משהו יותר טוב לעשות וכי ידעתי שיהיו שם אנשים להיות איתם. לא באמת אכפת לי מפורטיסחרוף\הדג נחש\דודי לוי\שי גבסו.

בכל מקרה, היא התקשרה ואמרה שהיא יכולה לבוא אם יש לה טרמפ חזרה. התקשרתי לדודה שלי שהבטיחה לעזור אם אני צריך טובה, וביקשתי ממנה. היא הסכימה. שנייה וחצי אחרי זה, אפי התקשרה ואמרה שהיא לא יכולה, אז התקשרתי לדודה ואמרתי תודה, אבל לא צריך. זה באמת אכזב אותי. מאוחר יותר היא התקשרה ואמרה שהיא כן באה אם יש טרמפ [בחיי, אני אתעלל באמא שלה]. סידרתי שאמא תקח אותנו [תודה אמא!].

אפי הגיעה בשלב מסויים וכמה דקות אחרי זה הדג נחש עלו. נכנסנו פנימה בשלבים. בסופו של דבר [שניים שלושה שירים אחרונים] היינו שורה ראשונה-שנייה.

מאוד שמחתי לראות אותה קופצת ונהינת.

[נקודה לציון - הארנק שלי, פלאפון שלי, פלאפון של אפי ותיק של נועה היו בתוך התיק שלי. בשלב מסויים גיליתי שהוא פתוח. קשה לתאר את הרגשת הרווחה שהייתה לי לאחר שגיליתי שכל הדברים היו שם...].

[עוד נקודה לציון - הפליז שלי אצל דפנה. צריך להשיג אותו בחזרה.].

מחר אני הולך לעבוד אצל אבא. רצוי שאני אלך לישון, אבל -

אני מדבר עכשיו עם מימס. שיחה ראשונה מזה המון זמן [יותר מדי].

שיחה טובה בעיקרון. הבנתי בדיוק מה עשיתי ומה זה גרם.

פגעתי בצורה שכנראה רק הזמן יוכל לרפא. אני מוכן לחכות. אני חושב שהיא שווה את זה.

אני רק מקווה שזה לא ייקח יותר מדי זמן. אני באמת מאמין שכל רגע שאנחנו לא בקשר טוב הוא בזבוז.

זואי טסה בקרוב.

אני אתגעגע....

אני צריך לסיים את מכתב הטיסה שהתחלתי. מישהו מתנדב לעזור [פניות באיציק או במשה, לא בתגובות]?

וואו, יצא פוסט בצורה די לא אופיינית לי. למרות שרובו די משעמם.

אקס, תודה.