FanCon

יצאתי מהעבודה של אבא ב11 בערך.

הגעתי למקום עצמו ב13 בערך. לא כיף.

כל היום אני מסתובב עם בחילה נוראית.

זה הקשה עלי להנות, והאמת שגם לא היה ממש ממה. 

אנשים אשכרה נכנסו להרצאות וכאלו.

גם לא היו הרבה אנשים שאני ממש מכיר..

ראויים לציון - זרמושקה, אפי, צביה, אורן, מעין-מוו, ליע"ם, עמית [TBW], נמרוד וחגי [יו"ר גרעין ירושלים של העמותה למשחקי תפקידים].

ההרצאה היחידה שבאמת רציתי לשמוע, היא של גורודין, והיא התחילה בשבע....

חזרתי מוקדם עם חגי משתי סיבות עיקריות:

1) מחר יש לי מבחנים לעתודה, אז אני צריך ללכת לישון מוקדם [כלומר, 23 להיות במיטה].

2) מחר אנחנו מקבלים סלון חדש, אז היה צריך לפנות את המזנון הישן. מסתבר שאמא עשתה זאת כבר.

ביום חמישי יש את גריפון.

וויתרתי על גריפון לטובת טיול משפחתי עם אבא ועוד כמה אנשים [הייתי אמור להריץ הרפתקאת בייביסיטר].

היום אבא אומר לי [אני לא בטוח אם הוא רציני או לא] שאין טיול.

שהעולם יקפוץ לי.

[דמיינו פה קו מפריד]

רעוּת.

לאחרונה אני גורם [או מנסה לגרום] בכוונה לאנשים מסויימים להרגיש רע בנקודות זמן קצרות. באותו רגע אני מרגיש שזה מגיע להם. כמה דקות אחרי זה, פשוט לא אכפת לי [לרוב, גם להם לא - כי זה דברים קטנים].

מצד שני, זה גם מרחיק אותם מעלי, ואני לא בטוח שזה מה שאני רוצה. לגבי חלק, אני בטוח שזה משהו שאני לא רוצה.

אבל לא בטוח שאני גם רוצה להפסיק. כי אם אני מרגיש שמגיע להם, כנראה שמגיע להם.

מעניין אם הם מרגישים בזה בכלל.

[יופי יוגב, תחשוב שאתה גורם לאנשים להרגיש רע, תתחיל לפתח על זה נקיפות מצפון, תבוא תתנצל (זה עדיין לא קרה) ותגלה שאתה סתם מעריך את עצמך על יתר המידה].

לאחרונה אני באמת לא מכיר את עצמי.

מוצא כל כך הרבה מסיכות ושקרים שסיפרתי לעצמי.

מגלה את עצמי מחדש. תוהה אם זה שווה את זה.

תוהה אם מתחת למסיכות הנוצצות יש משהו ששווה לחשוף.

כפי שאמרתי לענבר [רצח, רוקי], אני בן אדם שמעריך סמנטיקה, וניסוחים של דברים די חשובים לי.

מה אני אמור להבין מזה שבן אדם שאני אוהב ומעריך את דעתו אומר עלי [בעקיפין] דבר שכזה (שנשאר חסוי, כי יותר מדי אנשים קוראים פה)? כלומר, הבטחון העצמי שלי בנושא הזה גם ככה נמוך, אז לרמוס אותו לעפר ולירוק עליו?

כמו כן, כשאומרים "אנשים נחמדים וגם אתה". זה גם מעליב איפשהו. כי אומנם באמת לא הייתי בסדר באותה נקודה, אבל חשבתי שההדורים יושרו. ואם זה לא כך, מין הראוי להגיד את זה, כדי שנוכל לישר אותם. לא?

עוד [כן, יש עוד] נקודה שמעצבנת אותי היא שינויי מצב הרוח שלי - כמו של אישה בהריון שנמצאת על רכבת הרים.

ומה שהכי מעצבן אותי, הוא אני.

כלומר, look at me. ההוויה שלי פשוט מעצבנת אותי.

מעין יצור כזה, שלא באמת קשור למשהו בעולם הזה [שזה לא משהו רע ולא משהו טוב], שמחשיב את עצמו על יתר המידה. שמשקר לעצמו בכל פעולה שהוא עושה, פחות או יותר.

שמשקף החוצה בן אדם כל כך שונה ממה שהוא באמת.

[לא לזה ניסיתי לחתור. הניסוחים שלי גוררים אותי למקומות אחרים.

ניסיתי להגיע לזה שאני מתלונן על החיים שלי, בעוד שיש אנשים אחרים {ואני לא צריך להגיד את שמך} שבאמת יש להם זכות להתלונן.]

אקס, לחיי מציאת הדרך הבייתה והבית שבדרך [קרדיט לאורן].