פעם ראשונה שבכיתי באמת מאז... המון המון המון זמן.

פריקת תסכול של שלוש שנים. לא שזה עזר הרבה. אני צריך משהו להרביץ לו. משהו שאפשר לפרוק עליו זעם.

זעם על עצמי.

זעם על העולם.

אני באמת אמן הונאה עצמית.

לשנייה אחת לא הפסקתי להיות מאוהב בה. רק שיכנעתי את עצמי שזה ככה. כי ידעתי שאם היא תחשוב שאני לא מאוהב בה, אז אני אהיה יותר קרוב אליה מבחינה פיזית. אבל הבחורה החליטה להתנזר, מה שהרס למוח שלי ת'תוכניות. והשקר הזה לא היה יכול להחזיק הרבה זמן, אז הוא נפל. ולקח אותי איתו.

I have no look. I have no brain. No sex apeal.

יש לי כסף, אבל זה לא באמת עוזר לי בחיים.

כי אני נחמד.

אני שונא את המילה הזו.

לא רוצה להיות הנחמד. זה לא באמת מביא אותי לאן-שהוא!

מה ביקשתי? קשר שטחי עם מישהי?

אני לא מצפה לאהבה שתחזיק לנצח. אבל אפילו קשר שטחי עם מישהי לא באמת היה לי.

פעם, מישהי, יחידה ומיוחדת, חשבה שלהיות נחמד זה לא סתמי. שזה כן אומר משהו. אבל דפקתי את זה, כי היו לי בעיות מרחק.

אני לא מאשים אתכן בנות. אני מאשים אך ורק את עצמי.

אבל אני לא יכול להשתנות.

לא באמת.

אני זונת צומי. אלוהים כמה שאני זונת צומי.

במשך שנתיים וחצי הצלחתי לרמות את עצמי. שלא אכפת לי מזה. אבל זה לא נכון בכלל.

אני זונת צומי ענקית. אני לא מסוגל בלי. אני צריך את זה כמו שנרקומן צריך את הסמים שלו.

איו משהו שאני עושה כמו שצריך.

בית ספר סיימתי עם מיצוי כל כך מועט של  מה שאני יכול לעשות.

אני לא באמת אדם טוב, אלא רק כשמתחשק לי.

אני לא מסוגל להכאיב לעצמי.

אני לא מסוגל לזרוק את עצמי אל מול מכונית נוסעת.

אני לא מסוגל לעלות על הביניין שממנו אני לא יכול להפיל את עצמי.

הדבר היחיד שאני כן עושה טוב הוא לשקר לעצמי.

וגם בזה אני לא מומחה. עובדה שאני מגלה את השקרים הללו.

[אה כן, הייתי טוב גם בדבר אחר, לעשות נעימים עם ציפורניים, אבל מכיוון שלאבא כל כך חשוב שאנשים לא יראו אותי עם ציפורניים ארוכות, גם את זה אין לי.]

כל כך הרבה מחשבות מפוזרות.

'הוא הרבה פחות מכוער ממנו' [או משהו כזה, לא ציטוט מדוייק]. יופי, אז אני עדיין מכוער. וזה בא ממנה, אחת האנשים שאני מעריך הכי הרבה כרגע.

כשאמות, אמות מוקף חברים.

אבל לבד.

כל כך נמאס לי מעצמי.

מזה שאני לא מסוגל להשתנות.

מזה שאני לא באמת מסוגל לעשות משהו שאני רוצה.

מזה שאני מלא בכל מיני שטויות של "יהיה טוב".

הגעתי לסוף המנהרה. זה לא שחשוך פה, פשוט אין פה כלום.

נמאס לי מזה שאני לא חושב כמו בן אדם רגיל.

אני חושב בפוסטים.

אני חושב חולה.

אני חושב כחול.

אני חושב בצורה רעה.

נמאס לי לחשוב.  לא רוצה לחשוב.

רוצה להיות שטחי. שטוח. לא מודע לבעיות של עצמו.

אחד שלא מגלה את האמת לגבי עצמו.

אחד שבנות רוצות. ולא בתור "חבר טוב" או "ידיד הומו" או "בן אדם נחמד".

אז כן, בנושא הזה אני שטוח כמו חביתה. קפצו לי.

ושלא תעזו להגיד שאי שם יש את ההיא בשבילי.

כי אני לא מאמין בזה. לאו דווקא לגבי באופן ספציפי. פשוט לא מאמין ב"גורל" או דברים כאלו.

ושוב, אני לא מאשים אתכן.

מי תרצה שבר כלי שכמוני בתור חבר?

לכן אני נשאר ברמה מתחת, כי עד לשם אני טוב. וגם זה בקרטוע.

ואני שונא את זה שברוקי אני ארגיש טוב.

כי זה רק מראה שאפילו עצמי אני לא יכול להיות כמו שצריך.

כרגע נודע לי שבעלי חוזר לארץ. לתמיד.

כמה נחמד לגלות את זה מנמרוד.

סלחו לי, עליי ללכת לשייף את גדמי הציפורניים שלי.