אתמול היה לי את אחד הרוקים היותר לא-רוקיים שיש. In the good way.
אחרי כל השטויות שהיו בהתחלה, ונקודת השפל שהייתה לי [שהייתי צריך לחכות לקרן ולבחור שלה שיפסיקו להתמזמז כדי שאני אוכל לקחת את עניבת החנק של גרג, ומכיוון שהם לא הפסיקו ורציתי לזוז משם - נאצלתי להפריע להם], החל מהקטע שבו ירד הטמפון הענק [הסצנה שבה רוקי מתעורר] ועד לסוף הסרט, פשוט הייתי בתוך חיבוק אחד ארוך איתה.
ללא ספק החיבוק [הרצוף] הכי ארוך שאי פעם היה לי, ואחד הטובים שבהם.
בסוף הרוקי סוכם שלֹטם לא ישנה איתנו.
מימס ואדוה רצו ללכת לאפטר. הן נסעו לשם באוטו ואני הלכתי עם חבורה גדולה של אנשים, ברגל.
בסופו של דבר, מימס ואדוה חזרו, כי הן החליטו שהן לא רוצות לאפטר.
אז חזרתי לכוכב, ומשם קיבלנו טרמפ לבית הזה, של קרובי משפחה שלי.
שתיהן ישנות בסלון כרגע.
שתהיה שבת שלום ושבוע טוב,
אקס.