קופסת הטישו

אל תכנעו לייאוש!

אם תמשיכו לנסות, בסוף תצליחו!

(הסבר בסוף הפוסט)

יום שישי:

בבוקר - הכנה של המשלחת + שיעור פיזיקה. היה בלע.

צהריים - טיול ברכס חלילים - מול בית הקברות של גבעת שאול.

מה המטרה של הטיול הזה?

אין.

היה כיף?

קצת, מודה.

היה סתמי?

כן.

היום:

ב12 יצאנו אל עבר חולון, שם התארחנו אצל בני דודים של אבא.

היה נחמד, אבל לא מיוחד.

העובדה שאני הכבשה השחורה של המשפחה הכתה בי היום.

השאלה מה הלאה...

הגענו ב6 וחצי הבייתה. 7 וחצי אבא רצה לצאת עם שירי ויובל [ואבי, השכן] למשחק של הפועל י-ם (כדורסל).

החלטתי לנסות לקפוץ על ההזמנות.

הודעתי לגלי שאני בא אליה.

ובסוף... באתי!

אחרי פול זמן (אוגוסט שנה שעברה) שאני מנסה לבוא אליה [ושהיא לא תהיה ישנה כאשר אני מגיע...] - ולהביא לה את המתנות (אי-יא-יי... מתנות. שתי גלויות ואבן קטנה).

אז זה יצא לפועל.

זה מראה שאם ממשיכים לנסות, זה עובד.

עוד דוגמא לכך - ניסיתי לעזור לה להתקין את המצלמת רשת. לא הלך פלוטו (המחשב שלה) נתקע בכל פעם.

אבל ניסינו לעשות שיחת וידאו עם מישהו בכל מקרה.

מה אנחנו רואים? את עצמנו (טוב, לא בדיוק. אבל אתם מבינים את הכוונה).

זה היה כיף.

בזמן הביקור אצלה הכתה בי העובדה (פעם שנייה שזה קורה היום!) שאני אוהב אותה.

תמיד ידעתי שאני מרגיש כלפיה משהו, אבל זה היה... לא ברור.

אני עדיין לא יודע איזו אהבה זו (כן, יש סוגים). אבל אני אוהב אותה.

היא גורמת לי להרגיש שמחה בבטן. תודה לך גלי.