קופסת הטישו

לא יכול יותר...
אין לי כוח לכלום בגרוש...

האירוע פורים בבית הספר עבר בסדר, שום דבר מיוחד...
אני לא התחפשתי [אני לא אוהב להתחפש... תפיסת העולם שלי היא שאנשים מתחפשים למה שהם באמת בפנים (או מה שזה מסמל להם...). אני לא יודע מה אני בפנים, ככה שאני לא אוהב להתחפש...]. רק ריססתי את השיער בספריי (ורוד וכחול - מה שהיה בבית). זאת הייתה טעות... מכיוון שהספריי היה בערך בן 6 הראש עדיין מגרד לי למרות שחפפתי את הראש איזה 3 פעמים...
לא היו תחפושות מיוחדות או מאגניבות. היו כמה מעניינות, לא יותר...
באתי עם מצלמה ועשיתי פפרצ'י [אני לא אוהב לצלם אנשים שהם מודעים לכך...].
חוץ מזה, שום דבר מיוחד.
שום דבר? לא בדיוק...
גלי נתנה לי נשיקה על הלחי כשאמרה שלום. דבר שגרתי, מה מיוחד בזה? אז זהו שלא... לי לא נותנים נשיקות שאומרים לי שלום... זה כזה "היי" עלוב כזה וזהו... והפעם היא נתנה לי נשיקה... אולי כי היא הייתה במצב רוח ממש מרומם [היה אפשר לדעת את זה ע"פ הקול שלה...] או אולי היא פשוט לא שמה לב... אבל מה 'כפת לי?
[הבהרה: אני לא נותן נשיקות שלום כי אני מניח שאם אנשים לא נותנים לי נשיקת-שלום זה אומר שהם לא רוצים ממני נשיקה כזאת...]
עכשיו אני יכול לנשק לשלום את גלי, בלי לפחד שאני כופה נשיקה על מישהו שלא רוצה את זה...

איזה עיניין עשיתי מניקור קטן של לחי-אל-לחי... אני צריך להתאשפז באיזה בית הבראה....

שלכם, כי יש אנשים שעוקבים אחרי הבלוג הזה [האומנם???],
אקס, יו"ר מועדון הבכיינים שמנסה ללא הצלחה לסדר לו ביקור בבית של גלי...

נ.ב.
Gush, I am PATHETIC