נתחיל מהפוסט הזה.
אז ככה, לפני כמה זמן, אני ביקשתי מאנשים כסף. לבסוף, העיניין הסתדר.
עכשיו, מישהו אחר צריך כסף. ואני מאמין שצריך לתת לו. אבל מה זה אמונה בלי מעשים?
היום הייתה מסיבת הפתעה לתמר [שקוראת כאן, ולכן לא יכלתי לכתוב את זה אתמול....], והייתי חייב [יותר לעצמי, מאשר לה] לקנות לה מתנה.
יופי, קניתי לה מתנה. אחת טובה גם. עכשיו מה?
מה עושים עם האמן הזה?
זה לא מרגיש לי טוב.
אבא לקח אותי לקנות את הדיסקים לתמר, באיזו חנות במרכז העיר.
מסתבר שאבא מכיר ת'בעלים.
קניתי שלושה דיסקים [בשם אביה, אבירן ושמי] + מעין גלויה מיוחדת כזו.
וזה יצא קצת מעבר למה שציפיתי, ורמזתי למוכר בנידון...
אבא אח"כ הסביר לי שזה מביך אותו וסטאף.
אין לי כוח לזה.
בכלל, לאחרונה נראה לי, שאבא שלי מפתח דעה, שכל מה שאני עושה, אני עושה לא בסדר. לא משנה מה זה.
קבוצת ילדים [ילדים...] אירגנה "בניית סוכה" בבית ספר, ברגעים אלו ממש.
אני רוצה להיות שם. לעזאזל, אני רוצה להרגיש חלק מהשכבה הזאת, נמאס לי להרגיש כל כך אאוטסיידר.
אבל אם אני אלך, זה אומר לריב עם אבא. ולא סתם ריב, ריב גדול.
לעזאזל. לעזאזל. לעזאזל.
הייתה היום מסיבת הפתעה לתמר.
היא לא ידעה, אבל חשדה.
את המזל טוב הרישמי היא תקבל ביום ההולדת שלה.
אקס, חזרנו לתקופת ה"יהיה טוב".