סיימתי לעבור על 103 אי-מיילים

3 מהבלוגים של תפוז, המאה האחרים מישרא, כמובן.

האי-מייל הכי נפוץ - "עדכון בבלוג של עידו לא-אמין".

fun!

ואם כבר אתם בקטע של לקבל ממני אי מיילים...

אז רק שתדעו שעוד מנוי עזב, אבל מצד שני נוספו לי שני לינקוקים.

אקס, 33 מנויים ו72 לינקוקים.

חזרתי!

טיול שנתי זה בהחלט משהו!

בשביל לא לפספס שומדבר, נתחיל מההתחלה...

"בראשית ברא אלוהים..." טוב, לא כל כך מההתחלה... מההתחלה של הטיול...

יום שלישי, 0530 - השקמה, התארגנות ונסיעה עם אמא אל ביצפר.

הגעתי לבית ספר בערך ב6 וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכינו. וחיכינו. יצאנו באיזה 7 וחצי ככה.

המקום שתפסתי באוטובוס - מצויין. הבעיה? האוטובוס מתפרק...

החלון מודבק למקומו במסקנטייפ, הדלת לא נסגרת עד הסוף ונכנסת רוח...

[סאמק, שלושה ימים לא הייתי על המחשב, וכבר איבדתי לפחות 5-10 אחוזים מיכולת ההקלדה שלי, שלא נדבר על ההקלדה העיוורת...].

הגענו לאיזה צומת נידחת, עשינו שם הפסקה - כמובן שקניתי קורנטו עוגיות. אין כמו גלידה להתחלת טיול.

נסענו עוד ועוד - הגענו לפארק תמנע, שם עשינו את המסלול של היום הראשון.

וואלה, אתם מכירים אותי. אני סנילי. לא זוכר מה היה במסלול הזה ^^'... בטח לא משהו מיוחד - מלבד(!)

במדרון של ההר, איפה שאפשר לעבור אחד אחד, אנחנו, אלה שהולכים ראשונים, התיישבנו וחילקנו נקודות - שתי נקודות למי שנופל על התחת, שלוש עם הידיים קדימה, ארבע זה שאתה נופל על הפרצוף. יעל ספיר, ניצחה [בשכלול]. היא נפלה ו... שברה את הרגל. באסה לה. באותו הזמן, לא ידענו שזה שבר. היא המשיכה לצלוע חלק מהירידה - ואת שאר המסלול עשתה על אנשים, בכל מיני צורות - אבויויו [ל-לא-ירושלמים, זה "שק קמח"], כסא מלך [ששני אנשים מחזיקים ידיים והיא יושבת על הידיים] ואלונקה, ברגע שהיה אפשרי. Just for the record - יעל היא לא בן אדם קטן. הערכת משקל שלי? 80 קילו. לא פחות.

[הערה: יש כאלה שטוענים שהשלישיה מהמב"ר, שאחת הפילה את השנייה שהפילה את השלישית, הן המנצחות, אבל מכיוון שנודע לנו מאוחר יותר, שיעל שברה את הרגל, לדעתי היא המנצחת...]

הגענו ל-מחנה [בפרק תמנע. לא פארק! פרק.] והתמקמנו לנו.

נהירה המונית למקלחות. מתן ואני לקחנו את הזמן, ודחינו את זה.

ארוחת ערב, לא משו מיוחד. קייטרינג לא משו.

מתן ואני הלכנו להתקלח. מקלחות לא משו, אבל בהחלט יותר טוב משנה שעברה.

הלכנו לישון. באיזה אחת-עשרה. כן, כן - ממש לישון.

השקמה הייתה ב0600, אנחנו [יערה, אני ועוד כל מיני אנשים רנדומלים] קמנו איזה עשר דקות לפני. התארגנות מהירה וארוחת בוקר [אנחנו. התארגנות איטית עד מאוד וארוחת בוקר האחרים].

מתן ואני עמדנו ליד האוטובוסים בשבע, כנדרש. לא נכנסנו לאוטובוסים לפני רבע לשמונה ככה.

המסלול ביום השני היה הכי קשה, לדעתי. אבל מה? עשיתי אותו כבר, לפחות 70% ממנו, בטיול מש"צים בחנוכה בכיתה ט'.

נופים מהממים. סביר להניח שאני אעלה תמונות לבלוג תמונות בזמן הקרוב. שימו עין.

דברים מעניינים - ליערה הייתה מעין נפילת פינבול - כמו כדור פינבול, מצד ימין לשמאל ומשמאל חזרה למימין. היא נחתה על הרגליים, לרגליים שלום.

הגענו, מיוזעים ומאובקים למאהל בעשרים לשש. ברבע לשבע היינו אמורים להיות באוטובוסים, אחרי התארגנות.

בדיקה זריזה של המקלחות הבהירה שהדבר לא אפשרי. דחינו את המקלחת, החלטה שבדיעבד הייתה נכונה.

נסענו לאילת, לחוף מאליבו.

שם אכלנו [סוף סוף אוכל נורמלי!] ורקדנו. היה מגניב, היה מצחיק. היה טעים, היה כיף.

חזרנו באיזה 12-1 למאהל, שם הלכנו לישון, לא אחרי התלבטות מתי להתקלח. אני החלטתי לישון, מתן החליט להתקלח.

קמתי בבוקר בחמש וחצי. ההשקמה שוב הייתה ל6.

הלכתי להתקלח.

במשך חמש דקות, עמדתי butt naked וחיכיתי למים החמים. בסופו של דבר, הם הגיעו.

אחרי מקלחת וצחצוח שיניים, חזרתי למאהל, ארגנתי ת'דברים שלי - והעמסתי אותם לאוטובוס.

הערה: מרוב שמנות ושנאה לטעם של המים של האילתניקים, קניתי שני בקבוקי מים מינרלים [מי-עדן, למי שמתעקש לדעת] בלילה שלפני. שחטו אותי במחיר של 16₪.

אחרי ארוחת הבוקר, מתן ואני הלכנו וניקינו את האוהל, מתוך בקשה של איתי [הרכז שכבה שלי].

מצאנו כמה דברים נחמדים [כמו בזוקות וסוכריות כאלה של עלית, בטעם יוגורט עם משו. סגורות, כמובן].

התיישבנו לנו, וחיכינו שיפתחו את האוטובוס.

המסלול של היום השלישי החל גם במקום שהייתי בו בטיול מש"צים, המשיך למקום שונה וסיים בערך באותו המקום.

כאב לי.... כל השרירים שלי היו תפוסים...

עשינו סנפלינג... אני עשיתי אותו כמו בחורה פחדנית. אבל הי, זה עוד צעד בכיבוש פחד הגבהים שלי. המטרות הבאות - בנג'י וצניחה חופשית.

סיימנו מסלול, אורית התנקמה במתן על משהו שהוא עשה לה בטיול השנתי של כיתה י'.

אחר כך שאלתי אותה אם עשיתי לה משהו רע... אני פוחד שהיא תחזור אלי עוד כמה שנים ככה, תצוץ משום-מקום...

התחלנו לנסוע הבייתה.

עצרנו שוב בצומת חסרת הייחוד ההיא.

מאז, ישנתי - עד ירושלים.

היה טוב, היה רע.

אבל היה מהנה. גם קצת מענה, אבל מהנה.

בטח פספסתי מלא דברים...

אקס, 75% שאני ברוקי סילבסטר!

לטיול יאאאאצנו

כלנית לא נמצא, כי זה בהרי אילת...

אבל יהיה כיף!

אז... נתראה בלילה של חמישי!

ואולי אפילו גם ברוקי סילבסטר [60%]!

אקס, כלנית

צו ראשון זה לא משו, כשאתה מחכה סתם שעה וחצי

8 עד 14.

זה הזמן שהייתי שם.

בלעעעע!!!!

קודם, אימות נתונים. איפה אבא נולד, איפה אמא נולדה. מה אבא עושה, מה אמא עושה.

אח"כ, מבחנים פסיכו-טכנים. קח את האות החמישית במשפט השני בפוסט הראשון של בלוג זה. חשב את מיקומה באלף-בית והכפל במספר הבלוג.

לאחר מכן, ריאיון אישי. כמה חברים יש לך? מה אתה עושה בערבי שישי? איזה מוזיקה אתה שומע [הלכתי לשם עם חולצה של קיירדל ^^']? מה יקרה אם תהיה קרבי? מה יקרה אם תהיה ג'ובניק?

אחר כך, ישבתי במשך שעה וחצי (!) כדי לחכות שאיזה רוסי זקן יגע לי במפשעה ויגיד לי להשתעל. פאק, זה היה.... בלע!

לא משהו מיוחד.

אקס, מלש"ב

כדי שלא יהיה משעמם

אחד\ת ברח\ה לו\ה.

אחותי נתקעה עכשיו בשירותים.

לקח לנו חצי שעה לחלץ אותה משם.....

אותי זה הצחיק.

אקס, 34

אם שותים לא מוצצים

http://news.walla.co.il/?w=/8/645743

היום הייתה מתכונת באנגלית.

היה peace off kake!

אני רעב.

אקס, הולך לאכול!

זה לא משו

זה לא משו לגרום למישהו שאכפת לך ממנו להיות עצוב.

לא משנה אם זה היה בכוונה, לא בכוונה.

במודע או לא במודע.

זה פשוט לא משהו.

אני מצטער.

לאחרונה, נראה שיותר מדי דברים שאני עושה פוגעים בך.

שני כפתורים שזיכו את יוצריהם ב20 נקודות :)

הראשון, של ויוי:


השני, של מעין מוו:


אני בהחלט משועשע :)

נ.ב.

להזכירכם, התמונה המקורית של הכפתור השני לקוחה מפה.

בלאגן

סיימתי לעשות לי אוסף מוזיקה לטיו"ש.

מחר הולכים להסתפר + לקנות בטריות, בכמויות [למצלמה + לדיסמן].

מחר מתכונת באנגלית.

+ צריך להגיש את העבודה בVB [לבדיקה, לא סופי].

יום שני צו ראשון.

שלישי-רביעי-חמישי טיו"ש.

אני די חוזר על עצמי.

יום טוב.