אל תצפו לראות אותי הרבה

יש לי עד יום ראשון לסיים עבודה של שבועיים.

ואסור לי לא להגיש אותה, כי זה חלק מהבגרות.

אז....

נתראה.

אקס, אני צריך הפסקה מהחיים שלי

צדקתי!!

כאשר עידו פרסם את החידה, לא היה לי ספק מה התשובה.

עניתי.

וצדקתי.

אקס, עשה לי את היום

יום של חישובים

(התחלנו ב0745, עם ריצת 3,000 מטר. אח"כ שיעור היסטוריה)

0920-1110 - שעתיים פיזיקה.

1115-1250 - שעתיים מתמטיקה.

1305-1440 - שעתיים פיזיקה.

1500-1600 - שעה מתמטיקה (מורה פרטית).

1800-2000 - שעתיים מתמטיקה (עבודה).

איך אפשר שלא להתעצבן?

אקס, מחר המבחן במתמטיקה...

יום העצמאשיט

במילה אחת? חרא.

בהרבה מילים? תקראו:

שני בערב:

לא היו לי תוכניות בכלל. גם לא ממש רציתי לצאת.

אבא די לחץ עלי חזק לצאת לאן שהוא, וזה רק גרם לי לא לרצות לצאת.

בסופו של דבר הוחלט שאני אלך עם המשפוחה לפארק דניה, שם שירי הופיעה, ומיכל (למי שלא זוכר, החברה של דודה שלי, כמו דודה שלי [שיהיה ברור, היא צעירה, רק 24....]) גם הייתה אמורה להגיע לשם.

סבבה, לא היה לי עם זה בעיה. עד שהודיעו לי מה עושים קודם.
חצי שעה לפני שיצאנו, אבא מודיע לי שהולכים לאכול אצל דודי (דודי הוא בעצם ניסים דודי, הסבא של משפחת דודי - משפחה של חברים שלנו). תודה שאתה מודיע לי. "אה, כן, תביא כיפה". אבא החליט שלכבוד יום העצמאות נלך לבית הכנסת עם משפחת דודי. בלעעעעעעעט!

בפסח לא הלכנו לבית כנסת, אז עכשיו?!

שיהיה.

אז הלכנו לארוחה אצל דודי, באמת טובה. דודי מבשל (ומארח) מצויין.

אח"כ הלכנו לבית כנסת. יותר סיוט מהרגיל!

הרבי דרש ודרש... פשוט דרש כאפה!!
שיהיה.

אחרי זה חיכינו ל9, וב9 הלכנו לראות את הזיקוקים בהר הרצל. כשיהיה לי כוח אני אעלה את זה לבלוג התמונות שלי. יצאו איזה 2-3 תמונות נחמדות.

אחר כך הלכנו לפארק דניה. משעמם בטירוף.

כמעט והתיזו עלי שלג. נזכרתי למה אני שונא לצאת בערב יום העצמאות. מזל שליאור הייתה בעגלה, אז צעקנו על ילדים שיזהרו על התינוקת....

אחר כך הלכנו הבייתה.

נשארתי ער עד אחת, חיפשתי את העיר הנטושה בMF (מי שיודע, יודע). ומצאתי.

שבע בבוקר.

אבא מעיר אותי.

לא רציתי ללכת.

אמרתי לו.

בסוף השתכנעתי.

כוח הרצון שלי חלש מדי.

נסענו שעה++.

הגענו למוזיאון מכון איילון. המקום נראה לי מוכר.

אחרי עשר דקות התברר לי שהייתי פה. פעמיים.

קיללתי כל כך הרבה באותו הרגע.....

אחרי זה נסענו לחפש מקום לנפנף בו. מיותר לציין שלא היה.

מתוך שלוש השעות שחיפשנו, שעתיים היינו בפקק.

כמעט בסופו גילנו שאפשר לשחק בפאלם של אבא...

לפחות זה העביר את החצי שעה האחרונה.

לא מצאנו מקום, אז נסענו לבית של משפחת צוקרמן (הבת של משפחת דודי).

שם נפנפנו.

לא ממש אכלתי, הייתי שקוע בסרט "משחק ריגול" (כן בנות, זה עם בראד פיט).

סרט טוב.

יצאנו משם די מאוחר - ואז הבייתה.

היה משעמם לחלוטין.

הייתי צריך להתעקש להשאר בבית.

אקס, יהיה טוב

יזכור
יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו אשר נהרגו בשל סכסוך הדמים עם השכן הערבי.

שמור   בטל

אי

מקום קטן.

שלושה עצי דקל, שבין שניים מהם ישנו ערסל.

על החול יש ספר אחד, לא עבה במיוחד.

זהו.

מספיק? בד"כ לא.

(גילת', כי אקס לא מצליח לכתוב)
"יאי! עוד טיפה!!" גילת'אנס, בעלי החדש, בחיפושיו אחרי רדבול.


אקס, משועמם למוות, שמודה לאורי, על כך שהעביר לו את הזמןשמור   בטל

משעמם לי

ואני צריך אנשים שיבדרו אותי.

פליז פליז פליז?

אקס, במסנג'ר ([email protected]), במייל או בפלאפון (מי שיודע, יודע).

אפשר גם בתגובות!!

התמונה שהובטחה

זהירות, תמונה גדולה.

אקס, nothing to add...

השלמות

עכשיו שיש לי מקלדת, אני יכול לכתוב לכם מה היה בימים שלא הייתה לי....

ביום שני, יום השואה, חלומו הרטוב של כל תלמיד כמעט התגשם - בית ספר כמעט נשרף!

אחד מנרות הנשמה הצית את הבדים השחורים שתלו.

יש לי תמונה של השאריות, אני אעלה את זה אח"כ...

בשיעור תנ"ך יעל (המורה) הודיעה שהיא יודעת שהעבודה שלי ושל מתן מועתקות. היא שאלה של מי המקור, אמרתי ששלי (וזו האמת!).

אחורי זה נסעתי עם אבא, שירי, יובל ועוד כמה אנשים לא חשובים למשחק של הפועל י-ם נגד הפועל ת"א. היה נחמד ביותר :)

יום שלישי היה מבחן בפיזיקה. ציון מקסימלי: ±60. ציון ריאליסטי: ±40.

ביום רביעי הלכתי למורה הפרטית של אחותי במתמטיקה, כדי שהיא תעזור לי בעבודה.

ו... זהו?

אקס, היום צילמתי כמה תמונות יפות...