עדכון פרטים

יום ראשון [כלומר, אתמול ^^'... זה נראה כה רחוק!] היה אחד הימים הכי קשים שהיו לי בעבודה.

מ10 עד 14 על הרגליים, בלי יותר מ3-6 שניות הפסקה רצופות. ב14 אני פשוט קרסתי אל הכסא.

משם אצתי רצתי לי כדי להספיק לפגוש את אפי שסיימה בשלוש ועשרים [כאשר אני יוצא מהעבודה בשלוש].

פגשתי אותה בליד"ה ומשם לקחנו יחדיו מונית למרכז העיר. היא כי היא צריך, אני כי רציתי להיות איתה יותר זמן מעשר דקות.

ממרכז העיר לקחתי 18 חזרה הבייתה.

היום שוב הגעתי לליד"ה, הפעם בשביל אפילו פחות זמן עם אפי. ליוויתי אותה מליד"ה, לביתה.

[הסיבה שאני עושה את זה, זה כי ההורים שלה קרקעו אותה, ואסור לה להפגש עם חברים (מחוץ לשעות הלימודים, זאת אומרת), וזה הזמן היחיד שאני יכול לראות אותה בלי לסבך אותה בצרות..

נו, עד מוצ"ש.

בבית, התקלחתי ובשש וחצי יצאתי לעיר.

שם נפגשתי עם תמר (לא, לא תמר מקרית אונו. בשביל להבדיל, יש את תמר מקרית אונו ויש את תמר-סאדו. ולא, סאדו זה לא הקטע שלה. סתם ניק שיצא בשיחה...), שבעיקרון היא ידידה של אחותי, אבל למי אכפת? הבחורה נחמדה ובעלת ראש על הכתפיים [וגוף שכיף להסתכל עליו ;)]. אכלנו פיצה [אני אכלתי עם בשר, היא אכלה עם גבינת עיזים, זיתים שחורים ועגבניות שרי] ומשם המשכנו לבבט. אחרי חצי שעת המתנה חלקנו וואפל וניל-קרם חמאה.

לאחר מכן הסתובבנו קצת בעיר בחיפוש אחר חנויות צילום שפתוחות ב8 וחצי, אבל מסתבר שאין...

משם, אוטובוס הבייתה.

{למי שתוהה, לא, זה לא דייט}

-קו-מפריד-שמטריד-את-עמית-

{חד פעמי עמית, זה פשוט שעשע אותי }

היום קבעתי שיעור נהיגה ראשון, בשעה טובה ומוצלחת.

יום רביעי, 1630.

בהמשך לכך - ביום שישי החלפתי עדשות במשקפיים [בשביל שאני אוכל להתחיל ללמוד לנהוג].

המספר שלי עלה במספר אחד בערך ובעין ימין נוסף לי צילינדר. הרופאים שם המליצו לי לחכות עד גיל 20-21 בשביל לעשות את הניתוח, כי ברור שהמספר שלי עדיין לא יציב. אז מחכים.

פתאום אני רואה את הכל כך כל חד. זה קצת... מטריד. יש דברים שהייתי מעדיף שלא לראות.

אני בטוח שיש דרך יפה יותר לתאר את זה. אולי אורן יעשה את זה בשבילי, כמו שעשה [לא במודע] בפוסט הלפני אחרון שלו.

-קו-מפריד-

מחר אני אהיה מ2 וחצי בערך, עד 21 בערך בעזריאלי. מי שרוצה לבקר מוזמן, אבל היום מוקדש לתמר, ורק לה.

-קו-מפריד-

מסתמן שביום חמישי יש על-האש אצל אחת העובדים, והוא לכל העובדים. הובהר לי שחובה עליי לבוא.

אני מרגיש כה זקן.

[שתבינו, הגילאים שם הם 45, 42, 30+ וסוף שנות ה20...]

-קו-מפריד-

כל הקווים המפרידים האלו מזכירים לי את הפוסטים של זרמושקה.

די שונה מהסגנון היוגבי השגרתי.

[החלק הזה מוקדש לשיר :)]

-קו-מפריד-

יום שישי יש רוקי.

בהתחלה, חשבתי לוותר עליו.

אבל אז גיליתי שאורי מופיע, ולׁטם מופיעה, ולוסי מופיעה, ואיילת מופיעה.... אז אני הולך.

אולי זה הרוקי האחרון שלי לתקופה הקרובה.

[אייקון לא נחשב רוקי]

אגב אייקון, אין לי מושג מה קורה איתי בתאריכים הללו.

התכנון הוא אייקון, כמובן. אבל לכו תדעו.

אקס, פתקים להמונים.

גיגול תמוה

<גיגולים תמוהים בישראבלוג>

שועשתי.

יש לי כל מיני דברים לכתוב, אבל הם לא באמת מעניינים.

לא מתחייב לפוסטים.

בשבוע האחרון, קורה לי שאני מרגיש ממש רע ואחרי כמה שעות הדברים מסתדרים ואני מרגיש בסדר. אפילו טוב, לעיתים.

לכן אני עוצר מעצמי לכתוב פוסטים דכאוניים, כי אין באמת סיבה לכתוב שאתה בדיכאון אם אחרי שעה וחצי יצאת ממנו.

מאניה-דיפרסיה? אולי.

הצבתי לעצמי אתגר.

והיום בערב אני אדע אם אני מצליח בו או לא [זו לא המילה האחרונה בעיניין, אך היא בהחלט משמעותית].

אם אני אצליח זו תהיה ההוכחה לכך שאני באמת מסוגל להכל. שכל מה שאני ארצה לעשות, כל עוד זה לא מנוגד לחוקי הפיזיקה, אני אוכל.

אם אני לא אצליח [אני מסרב להשתמש במילה "אכשל"] אז זה לא יגיד כלום. רק שאת הדבר הספציפי הזה לא הצלחתי להוציא לפועל.

כשאני אדע תוצאות, אולי גם אתם תדעו.

-קו-מפריד-

אבא חזר מחו"ל אתמול. ביקשתי ממנו שני דברים. אחד הוא טובלרון לבן והשני הוא M&Ms עם חמאת בוטנים בפנים.

את הטובלרון הוא הביא, M&Ms הוא לא מצא [בדיוטי פרי בישראל אין בכלל ובארה"ב הוא לא מצא].

אבל מה כן הוא הביא?

iPod Nano.

כן, כן, קראתם נכון.

iPod Nano.

אבל מה? הוא לאחים הקטנים שלי בעיקרון.

בדקתי אותו קצת.

מאחורה כתוב 2GB. מסתבר שיש רק 1.82GB מקום לשירים.

שזה... אמממ... כלום?

על המחשב שלי, שאין בו הרבה, יש בו בערך 2.5GB.

ניחא.

אתמול נפגשתי עם עדי. הייתי נותן לינק לבלוג שלה, אבל הוא פרטי.

היא הייתה בתלפיות [עשתה תיאוריה], אז קפצתי לבקר אותה מהעבודה. הסתובבנו לנו קצת בתלפיות [איכס!].

היא לא מסכימה [עד עכשיו] לפתוח את הטופס כדי לדעת את התוצאה.

אני עדיין חייב לה בלונים.

היה נחמד, אך קצר מדי.

-קו-מפריד-

העבודה מתישה אותי. מ10 עד 13 לא ישבתי בכלל. כל הזמן מתרוצץ במחסן.

שמתי לב שזה ההבדל המהותי בין עייפות מבית ספר לבין עייפות מהעבודה.

בבית הספר כל מה שעלייך להיות הוא קצת מרוכז [או הרבה מרוכז, תלוי] ולשבת על כיסא.

בעבודה אני גם צריך להיות מרוכז [פחות מבית ספר רוב הזמן, אבל לא תמיד] וגם אני מתרוצץ כל הזמן.

אני מקווה להשלים שעות שינה בסופ"ש הזה.

-קו-מפריד-

פעם היו לי פוסטים קצרים, והמון [המון זה יחסי] אנשים היו מתלוננים על זה.

אני תוהה מה הם חושבים לעצמם עכשיו. אם הפוסטים הלא-קצרים [אך בהחלט לא ארוכים] שלי מספקים אותם.

-קו-מפריד-

מכיוון שאני לא מעדכן פה הרבה, אני מעדכן יותר את הבלוג תמונות שלי.

תהיו נחמדים - תנו קפיצה פנימה, תשוטטו קצת, ואם תראו משהו שאהבתם - תגיבו עליו.

אני אומנם מצלם [גם] בשביל עצמי, אבל את על התמונות שאני כן מפרסם אני כן רוצה תגובות.

עד הפוסט הבא,

אקס.

~חיבוק~ (2)

עדכון תחרות

שירים חדשים נוספו. בקרוב יתווספו עוד.

למי שלא מצליח למצוא את התחרות - רדו למטה, עד שנגמר הכחול [הרקע של הבלוג] ומתחיל התכלת הזה....

אקס, סורי מעין, אבל הייתה רצון עז שלא לסיים את התחרות.

פוסט-חיבוק

לכל מי שצריך אחד, לא משנה מתי.

על אף ההצעות

אני נמנע מלקחת תקווה מסויימת.

לא רוצה להתחייב.

לא רוצה לקחת תקווה בידיעה שאני לא יכול לטפל בה כראוי.

לא משנה איזו תקווה. בין אם שלי ובין אם של אחרים. ובאופן מפתיע היו כמה אנשים שהציעו את התקווה שלהם.

ואני תוהה, מה תעשו אם תתנו לי אותה? מה יהיה עליכם?

אקס,

לא מיואש,

לא מדוכא

ולא עצוב.

פוסט מבית חם

אז לפה הגעתי [עם דליה], ויש פה מחשב עם אינטרנט, חופשי לשימוש.

אקס, עדיין בחיפוש אחר תקווה (למרות שלוש הצעות מפתות ביותר)...

אבדה תקווה

כבת 18 שנים, משומשת.

כל מי שראה, שמע או יודע משהו בכל דרך אחרת, מתבקש להתקשר לפלאפון 0544565585.

תודה מראש. 

תהיות

אם אני לא אעשה דברים, הם לא יעשו בכלל?

ואם אין אני לי, מי לי?

ואם אין אני לך, מה רע לך?

מי אני ומה שמי?

מסתבר שחזרתי לפוסטים קצרים. מעניין אם זה ימשך עוד, או יפסיק פה.