בלוגים - כתבה לעיתון בית ספר

אני צריך עזרה בשיפוץ הכתבה הזו.

רעיונות, הצעות, תיקונים וביקורת יתקבלו בברכה.

בלוגים, מה מי מו?

בלוג הוא העיברות [יש מילה כזו?] של המילה blog, המורכבת מן המילים web וlog. בלוג הוא יומן רשת, שבו הכותב יכול לכתוב מה שבא לו ואיך שבא לו (יש כמה וכמה סוגי בלוגים, בכתבה זו אני אתייחס לבלוגים שהם יומנים אישיים).
המיוחד בבלוגים הוא שכיום כל אחד יכול לפתוח בלוג ולפרסם דברים כרצונו – בלי צורך בידע מיוחד.

הבלוגים הם כבר תופעה שכיחה באינטרנט.

קשה לדעת מי היה הבלוג הראשון, אבל האתר הראשון שנתן אפשרות לאנשים לכתוב בלוג בלי ידע מוקדם הוא [צריך לוודא שזה אכן בלוגר]. כאן, לראשונה, כל אחד שיכל להתחבר לאינטרנט יכל לפתוח בלוג – בחינם ובלי צורך בידע במחשבים.
מאז התופעה רק גדלה וגדלה...
גם לישראל יש נציגות בתחום – האתר ישראבלוג (israblog.co.il), שהוקם באוגוסט 2001, הוא אתר שמאפשר לכל מי שרוצה לפתוח בלוג ובעברית. נכון לזמן כתיבת שורות אלו יש באתר כ30 אלף(!) בלוגים.
יש עוד כמה אתרים ישראליים שנותנים לפתוח בלוג, אבל הם קטנים יותר וישראבלוג הוא הראשון.

אחת השאלות שמעניינות את אלו שחוקרים את תופעת הבלוגים היא "למה כותבים?". למה אנשים כותבים בלוגים?
אז מצאו לכך כמה סיבות, העיקרית שבהן היא חשיפה. אנשים רוצים להרגיש שאנשים אחרים מכירים אותם. בבלוגים, בניגוד לטלוויזיה או הקולנוע, הם לא צריכים להיות יפים כדי להיות מפורסמים, כאן כישרון הכתיבה הוא זה שקובע כמה אנשים יכנסו אל הבלוג שלך.
עוד סיבה היא התגובות. בבלוג שלך אנשים יכולים להגיב למה שכתבת. אתה יכול להתייעץ עם אנשים שבחיים שלך לא תצטרך לראות.

בלוג TV
בסוף ינואר 2004 נפתח שירות חדש לציבור באתר תפוז (www.tapuz.co.il), בלוג TV.
בלוג TV הוא בעצם בלוג שבו רואים אותך – אתה יושב לך בביתך הקט ובעזרת מצלמת רשת אתה משדר לעולם [הישראלי] כל מה שעולה על רוחך. אם יש לך מיקרופון הם גם ישמעו את קולך הערב...
בתחילת השירות הכל היה טוב ויפה, אבל אז הראו הצעירים שכל מה שהם חושבים עליו זה סקס – ופעלו בהתאם. דמיינו לבד מה שהיה שם... נכון לזמן כתיבת שורות אלו בלוגים שאינם מוגדרים כ"למבוגרים בלבד" ומשודר בהם תוכן מיני נסגרים (לא לצמיתות, אבל נסגרים).

אקס, ההמשך ברח לי

אל תכנעו לייאוש!

אם תמשיכו לנסות, בסוף תצליחו!

(הסבר בסוף הפוסט)

יום שישי:

בבוקר - הכנה של המשלחת + שיעור פיזיקה. היה בלע.

צהריים - טיול ברכס חלילים - מול בית הקברות של גבעת שאול.

מה המטרה של הטיול הזה?

אין.

היה כיף?

קצת, מודה.

היה סתמי?

כן.

היום:

ב12 יצאנו אל עבר חולון, שם התארחנו אצל בני דודים של אבא.

היה נחמד, אבל לא מיוחד.

העובדה שאני הכבשה השחורה של המשפחה הכתה בי היום.

השאלה מה הלאה...

הגענו ב6 וחצי הבייתה. 7 וחצי אבא רצה לצאת עם שירי ויובל [ואבי, השכן] למשחק של הפועל י-ם (כדורסל).

החלטתי לנסות לקפוץ על ההזמנות.

הודעתי לגלי שאני בא אליה.

ובסוף... באתי!

אחרי פול זמן (אוגוסט שנה שעברה) שאני מנסה לבוא אליה [ושהיא לא תהיה ישנה כאשר אני מגיע...] - ולהביא לה את המתנות (אי-יא-יי... מתנות. שתי גלויות ואבן קטנה).

אז זה יצא לפועל.

זה מראה שאם ממשיכים לנסות, זה עובד.

עוד דוגמא לכך - ניסיתי לעזור לה להתקין את המצלמת רשת. לא הלך פלוטו (המחשב שלה) נתקע בכל פעם.

אבל ניסינו לעשות שיחת וידאו עם מישהו בכל מקרה.

מה אנחנו רואים? את עצמנו (טוב, לא בדיוק. אבל אתם מבינים את הכוונה).

זה היה כיף.

בזמן הביקור אצלה הכתה בי העובדה (פעם שנייה שזה קורה היום!) שאני אוהב אותה.

תמיד ידעתי שאני מרגיש כלפיה משהו, אבל זה היה... לא ברור.

אני עדיין לא יודע איזו אהבה זו (כן, יש סוגים). אבל אני אוהב אותה.

היא גורמת לי להרגיש שמחה בבטן. תודה לך גלי.

היום יום הולדת!

מזל טוב לאדוה!!!

מזל טוב לאיתייש!!!

מזל טוב לשרון!!!

מזל טוב לשלושת האנשים שחוגגים היום יומולדת!

לכו תגידו להם מזל טוב!

אדוה!

איתייש!

שרון!

דיכאון

סתם. כי הוא החליט לבוא.

היום ראיתי במקרה (טוב, ממש שיעמם לי ואחי היה על המחשב...) ליגת הצדק...

לא אלאה אותכם בפרטים, מלבד הדבר הקטן הזה - ברגע שתקרת המערה החלה להתמוטט, כל הבחורים הרעים, כמו תלמידי יסודי ממשומעים נעמדו מתחת למשקוף. זה פשוט הצחיק אותי.

היום היה המבחן בהיסטוריה.

ציון ריאליסטי שאני מאמין שאני אקבל הוא 56.

מה שאומר שאני נכשל.

בלעט.

הייתי אמור לפתוח אתמול את המשחק גמד-ענק, אבל שכחתי.

לא נראה שלמישהו אכפת.

אחרי הפוסט הזה אני אסגור שם את העסק.

מחר לא הייתי אמור לבוא לבי"ס, כי המורה למחשבים יושב שבעה (על אבא שלו).

אבל יש פעילות של המשלחת.

ואז העבירו לנו שעתיים פיזיקה מיום רביעי.

זה הולך להיות סיוט.

כוס-אשל-רבק.

אבא נזכר להודיע לי היום שמחר אנחנו הולכים לטיול.

מה שיש לי להגיד על זה - כוס-אשל-רבק קיבינימאט.

תודה באמת שאתה נזכר להגיד לי יא חתיכת אידיוט!

יש לי שתי כתבות לכתוב ליום שני.

אחת התחלתי, השנייה עוד לא.

אני צריך, אם מישהו מוצא לי, מקום שמתאר את ההיסטוריה של הבלוגים ברשת - לא הבלוגים הישראלים, אלא העולמיים.

יום ראשון אמור להיות מבחן בתנ"ך.

אני לא יודע כלום.

ואני לא אומר "לא יודע כלום" סתם. אני ממש לא יודע.

אני שונא תנ"ך.

זה ממש בזבוז של שעתיים בשבוע.

יום שלישי מבחן באזרחות.

אני יודע בערך.

אולי אני אלמד קצת לפני.

אקס, בא לי גלילי

בלעט. אין כותרת מקורית.

מחר מבחן בהיסטוריה.

למדתי לא מעט, אבל ממש לא מספיק.

אני הולך להכשל.

במחבחן בפיזיקה (החוזר) קיבלתי 76, שזה שיפור של 10 נקודות!

אולי לא יעיפו אותי אחרי הכל...

תוכניות למחר:

להכין שלד לכתבות לעיתון.

ללכת להופעה של אורפנלנד בUFO.

ללכת להכנה לקראת המשלחת לפולין.

תוכניות לשישי:

ללכת לגלי (כולנו יודעים איך זה יצא לפועל... אבל אני לא נואשתי).

יום שבת יש לאדוה יומולדת.

רון שאלה אותי אם אני בא.

לא נראה לי.

מיותר מדי סיבות.

זה פשוט מוזר מדי.

אקס, זוכרים שהצעתם עזרה בספירת התגובות? אני אשמח לקבל!

רק בשביל לקבל חיבוק

זוהי יצירה של יוצר שביקש להשאר אנונימי (הוא כמובן נתן את הרשאתו לפרסם את זה בבלוג).

אני מזדהה כל כך, שהחלטתי לפרסם את זה פה.

בואי, חבקי אותי,
לא, אל תדאגי,
זה ללא התחייבות,
זה רק כדי להרגיש את החום,
לא, זה לא אומר שאכפת לך ממני,
לא, לא יחשבו שיש ביננו משהו,
זה סתם חיבוק בשבילך,
בשבילי זה קצת אחרת.

בואי, חבקי אותי,
מה אכפת לך,
גם ככה את מחבקת את כל המקובלים מהשכבה,
אז מה יקרה אם תחבקי גם אותי,
שגם אני ארגיש נאהב ורק לרגע,
לדקה, לפחות, לקצת,
תקיפי אותי בידייך ותעזבי.

למה אני צריך להתחנן אלייך
תחבקי אותי, רק לרגע,
בבקשה,
אני מתחנן,
תחבקי אותי,
לדקה.

אם רק היית יודעת מה חיבוק כזה עושה לי,
אם רק היית יודעת כמה אני צריך אותו עכשיו,
אם רק היית יודעת כמה כזה חיבוק חסר לי,
אם רק היית יודעת מה זה אומר לי.

אבל החיבוק שלך מזויף.

יש לי כוח לכתוב פוסט, אז אני אכתוב

כי הגיע הזמן שאני אכתוב פוסט רציני.

בסוף שבוע האחרון (שנעלם כבר מבעד למסך הערפל של מוחי הסנילי) ההורים שלי היו בבודפשט והשאירו את ליאור, אחותי בת השנתיים, פה.

 ||

 /\

אנחנו [שלושת האחים] צריכים, פחות או יותר, להסתדר לבד ולשמור עליה.

אנחנו אחים שלא מסתדרים משהו + ליאור היא ילדה מפונקת, שיודעת בדיוק מה היא רוצה - ולרוב היא רוצה רק את שירי.

 ||

 /\

סוף השבוע הזה היה סיוט.

הייתי אמור ללכת למסיבה בצוללת, אבל כפי שבר כתבתי פה, עשיתי עסקה עם אבא: אני לא הולך לצוללת השבוע [שעבר] ואני כן הולך לרוקי ב26 למרץ.

במקום המסיבה בצוללת דיברתי עם גלי במסנג'ר מ3לוש בערך, עד שבע בבוקר [של יום שבת].

העירו אותי ב11.

בערב שבת הרגשתי פשוט רע.

כאב ראש חזק, ולדעתי גם חום. מה הכוונה ב"לדעתי"? בואו ננסח את זה ככה - המדחומים עושים יד אחת נגדי.

יום ראשון על הבוקר - מבחן במתמטיקה.

הלך חרא.

אני חייב לעשות מבחן חוזר .

אבשלום (המורה למתמטיקה) עושה מחר חזרה מ1600 עד 1800 בנושא אי-שיוויונות (ככה אמורים להגיד את זה, מסתבר) - מה שכנראה הוריד לי 25 נקודות בבחינה.

הבעיה היא, שלמחרת, יום חמישי הקרוב, יש מבחן גדול בהיסטוריה, שאני חייב להצליח בו - כי הוא יהיה חלק גדול מהמגן (עדיין לא מתכונת).

אבא של מאיר, המורה למחשבים, נפטר היום בבוקר.

אנחנו תוהים אם זה מנומס שתלמידים יבואו לשבעה של מורה.

פה חשוב לציין שמאיר הוא לא מורה רגיל... להשוואה - השנה אמא של לאה, המורה להיסטוריה, נפטרה. לא עלה בדעתי ללכת לשבעה, כי מלבד קשר מורה-תלמיד בסיסי אין מעבר. אצל מאיר זה שונה...

היום ראיתי כוכב נופל.

לא מחזה מרתק, במיוחד בשל העובדה שזה נמשך שניות ספורות...

אני צריך להכין שתי כתבות [ספציפיות] לעיתון בית הספר.

אני אעשה אותן בחמישי, אחרי שהלחץ של המבחן ירד לי.

(אחרי הפוסט הזה, אני הולך ללמוד).

אקס, זוכרים את המבחן החשוב? אז הוצאתי בו 100!

השארתי אותו על השולחן, שאבא יראה.

הבעיה היא שמתן כתב שם "אבא תראה! עכשיו אני יכול לצאת!" וזה קצת עצבן אותו... לא נורא. המבחן זה לא מה שבאמת ישנה אם הוא יתן לי לצאת או לא (ע"ע המסיבה האחרונה בצוללת...).

גיליון 11 של Xletter יצא.

מה שמעצבן אותי זה חוסר התגובות המוחלט!

אני ממש צריך ללכת ולסחוט מאנשים תגובות.

כל כך קשה לשלוח לי מייל (כל מה שצריך, זה ללחוץ על reply!) עם המילה מצחיק\דפוק\נחמד\חביב\וכדומה...?

אקס, מזל שיש יורם.

אני חי

למי מכם שדאג.

(פחח...)

אין לי כוח לכתוב פוסט, למרות שיש לי מה להגיד...

אקס

גם אורי פינק חושב שמיה זו פדופילה

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=107014&sid=16

פוסט בעל תוכן יבוא בהמשך היום...

שינוי בתוכניות. או: מי אמר שאי אפשר להרוויח בעסקים עם אבא?

ההורים טסים היום בלילה לבודפסט.

יום שישי יש מסיבה בצוללת.

רציתי ללכת.

אבא בהתחלה ארגן שאני אלך.

עכשיו, באסיפה המשפחתית, הוא אמר לי שהוא מעדיף שאני לא אלך, ושהוא יעשה איתי עסק - שהפעם אני אוותר, ובפעם הבאה הוא יתן לי לנסוע לשטויות שלי בת"א.

אמרתי לו שיש לי כבר תאריך.

26.3 - רוקי.

שלושה ימים אחרי שאני חוזר מפולין.

הוא הסכים.

הא! סוף סוף!!

אבל האמת שאני די צריך את המסיבה עכשיו... אני צריך קצת לפרוק מתחים...

המבחן בפיזיקה, בהיסטוריה, במתמטיקה, באזרחות....

והפרוייקט גמר במחשבים.

אומנם צריך להגיש אותו שנה הבאה, אבל מתחילים לעשות אותו השנה - כי זה פרוייקט ע-נ-ק.

וזה סיוט.

מחר יש בוחן אמריקאי על איזה 70 מושגים בהיסטוריה. מזל שזה אמריקאי, אולי אני עוד אוציא ציון עובר.

מחר יש פגישה עם מאיר, המורה למחשבים, לגבי הפרוייקט. הוא נותן עוד משימה להגיש בעוד כמה זמן...

מחר ההורים כבר לא בבית.

אוף, למה הם הביאו את ליאור??

הייתי יכול לעשות מסיבה בבית... אבל לאאאאא!

יש לי אחות בת שנתיים שצריך להיות בשקט, כדי שהיא לא תעשה טרור!

ילדים זה דרעק!

שכחתי לציין שאתמול (שלישי) נזכרתי שבלילה שבן ראשון לשני חלמתי חלום שמודיעים לי שאלמו"ג אינה בין החיים יותר.

התקשרתי אליה בסוף השיעור כדי לגלות שאין לי חלומות נבואיים, תודה לרוחות.

אקס, מחר צריך לקום מוקדם