יום מעפן

זו שעבדה איתי זרקה עליי את הילדים שבטיפולה ולקחה את אלה שבטיפולי, ממש לא ברור לי למה.

אחת אחרת שעובדת איתי כל היום קיטרה על משהו שנוצר בגלל הטיפולים (היא לא יודעת עליהם רק שיש משהו רפואי) ושגעה אותי.

אח"כ נסעתי לוטרינרית עם אחד החתלתולים של השכנים והבת של השכנים (היא בת 18 וחברה שלי, לא איזו ילדונת, והחתולים הם בעיקרון שלה) כי יש לו דלקת בעין והוא היה אפאטי והיה ממש מעצבן שם, לא היתה הוטרינרית הרגילה.

בגלל זה גם פספספתי אזכרה של מישהי שמאוד היה לי חשוב להיות בה.

אח"כ היה טקס לזכרה, אליו דווקא הגעתי אבל 45 דקות אחרי עוד כלום לא התחיל וההורים שלי הגיעו אז נטשנו, שוב לצערי.

אמא שלי עצבנה אותי עם מליון הערות, חלקן על הטיפול (למה אני לא מחליפה רופא אם אין תוצאות? הסברתי לה שיש לי את הרופא הכי טוב באזור ושהוא טוב בכל אמת מידה, הסברתי לה גם שיש התקדמות גם אם מבחינתה אין תוצאה אז היא הציקה שאולי אעבור לאיזה רופא מומחה במרחק יותר משעה מפה, אמרתי לה שזה לא סביר לסוע כל יומיים לכזה מרחק והיא אמרה שהיא היתה עושה את זה, נו, בטח, חכמה בתאוריה, שאלתי איך אפשר גם לעבוד ולחיות אם עושים את זה, הפעם היא לא הגיבה.

הכי מעצבן שכל זה לא היה בתוך הבית אלא בחוץ כשכל שכן יכול לשמוע למרות שביקשתי לא שם).

חוצמזה כואב לי הראש, אני סובלת מתופעות לוואי מכל הזריקות, וישנתי חרא בלילה הקודם מה שלא עוזר בכלל.

בקיצור יום מעפן

אני שמחה שהוא נגמר.

פוסט מוסתר ראשון

אני מרגישה מוזר

אני באמת לא יודעת למה

אבל לא בא לי לספר לכל העולם שזהו

הסבב נגמר

עושים הזרעה.

אז פה, בנתיים בטיוטה, אחרי שתהיה התוצאה של עוד כשבועיים אני אפרסם את הטיוטה, מניחה שיהיו פה לא מעט פוסטים בטיוטה.

גם בפורום אני רק מגיבה לאחרות והפסקתי לספר על עצמי.

באתי לרופא אתמול ומסתבר שהחששות היו לשווא, יש לי זקיק ענק, 21 גודלו, תוצאות הבדיקות טובות והרירית נאה (ומשולשת! ראיתי!) ולכן נשלחתי להזריק אוביטרל עוד באותו היום ולחזור ביום שלישי להזרעה.

כלומר בכלל לא לקחתי צטרוטייד בסבב הזה, מוזר...

ביום ראשון עשינו סקס, וביום שני (כלומר היום) התנזרנו כי אלה ההוראות הרגילות.

היום אני מתפתלת מתחושת עודפי נוזלים אבל גם זה תופעה ידועה, מוכרת ולגיטימית, גם אם מעיקה.

מחר ב10:30 צריך להתייצב במעבדה ועד 13:00 נהיה אחרי הכל, כפי הנראה.

מקווה שזה יילך בקלות וללא כאב כמו בהזרעה הראשונה ובניגוד לשניה.

אח"כ בטח הרופא ישלח אותנו לעשות הרבה סקס אז שנינו לקחנו את היום החופשי למחר (כלומר שנינו עובדים שישי השבוע, לא נורא).

קניתי גם חומצה פולית ואני מתחילה הערב לקחת, עד שתהיה תוצאה או עד בכלל.

זהו

הסבב היה כ"כ עקום שאני בספק אם זה יילך

אבל מותר לקוות, נכון?

מחר יש לי גם סוףסוף פגישה עם הפסיכולוגית.

מבחנים כרגעי אושר

כל הזמן המחשבות מטרידות את המוח שלי.

לא מצליחה להתנתק (אין לכן מה להציע רעיונות, זה לא מרפה ולא משנה מה, ניסיתי בערך הכל)
זה תמיד היה ככה, כלומר אחרי הסבב הראשון שבו כולם אופטימיים לאללה ובטוחים שהם אוטוטו יוצאים מהעולם הזה.
מי שצודק - סבבה לו, אבל השאר נשאבים עמוק פנימה.

אבל הפעם זה הרבה יותר חזק, כי בחיים לא חשבתי שההתחלה יכולה להימתח ככה כמו מסטיק בזוקה שכל הטעם שלו פג כבר לפני שבוע והוא עדיין נלעס.  

רק במבחנים אני מצליחה להתנתק לגמרי ולא לחשוב על מה קורה לגוף שלי באותו הזמן, אלו רגעי השיכחה הנדירים שלי.
ספרים גם עוזרים, אני לא אכחיש, אבל באופן מוזר המבחנים מוצלחים יותר בלהעביר אותי לעולם שכולו נפש/ידע/רוח ולהתנתק מהגוף לגמרי, אולי כי בספרים מסופר על גוף ובמבחנים הוא פחות מופיע, לא יודעת, לא בטוח בכלל.  

אבל ללמוד למבחנים... זה ממש בלתי אפשרי.    

ידע זה כוח

ביום שישי היתה הכתמה אחת, מן רמז מקדים למחזור, ביום ה11 לאחר לקיחת הדופסטון, במקום ביום ה5.

בשבת התפתלתי מכאבי מחזור (אל חשש, אדוויל אחד והייתי בסדר שוב) אבל הדימום היה חלוש

אותו דימום המשיך גם ביום ראשון אז אחרי שחשבנו על זה החלטנו לבוא לתור שקבעתי להבוקר.

לפני התור המחשבות היו ככה: או שזה מחזור, ואז היום זה היום השלישי, והרופא יגיד להתחיל.

או שהוא יעשה אולטראסאונד ויאמר מה קורה, מקסימום אפילו נספיק בדיקות דם, כי יש בדיקות עד 8:30 והתור היה ב8:07.

אז באנו ואכן כמו שציפיתי מצאתי את עצמי על הכיסא לאולטראסאונד, ואז התגלה הממצא המפתיע הבא:

יש לי רירית בעובי כ9 כלומר רירית מכובדת מאוד (לשם השוואה רירית פחותה מ6 נחשבת בעייתית כי קשה לעובר להשתרש בה, כלומר מ7 ומעלה היא נחשבת ליפה) וזה אומר שמחכה לי בעתידי הקרוב עוד דימום או במילים אחרות מחזור רציני ולא הבדיחה שאני חווה כרגע.

כלומר כל מה שירד מיום שישי זה לא זה, סתם הקדמה למחזור או משהו.

הרופא אומר שאני עדיין בטווח התגובה הנורמטיבי לדופסטון (עד שבועיים מהכדור האחרון, מחר זה יהיה שבועיים) ושאין הסבר למה תמיד הגבתי אחרי חמישה ימים (מה שקורה לרוב הנשים) והפעם בקצה הטווח, ככה זה (כמו שאתן שבות ואומרות - רפואה אינה מדע מדוייק).

בקיצור ביום רביעי בדיקת דם ועוד אולטראסאונד ואז יהיו הוראות ושאני לא אדאג כי אפשר להתחיל את הזריקות גם ביום החמישי ולא השלישי ושומדבר לא קורה.

מה שאותי מדאיג זה המחזור, כמובן, לא מדאיג-מדאיג אבל אני כבר יותר משבועיים עם כאבי מחזור קלים ועליהם נוספו ביום שבת וגם היום כאבי מחזור חזקים וזה עדיין לא המחזור עצמו, אז מה מצפה לי בהמשך?

מצד שני סוףסוף יש התחלה של כיוון, אז אני אתחיל להזריק ברביעי, או בחמישי או בשישי, אבל כבר רואים את ההתחלה באופק, והרי את כל זה אני עוברת כדי שתהיה התחלה, לא?

(כלומר בגדול אני עוברת את כל זה כדי שיהיה תינוק אבל בשביל תינוק צריך הזרעה ובשביל הזרעה צריך זריקות וסוף סוף רואים באופק את התחלת ההזרקות).

אני חייבת להודות שמלאי הסבלנות שלי עומד על אפס ושאיכשהו אני צריכה להתנתק מכל זה ולהתרכז בשני המבחנים שמחכים לי מחר.

עדכונון

בפורום בתפוז (שהיו ממש לא נחמדים, לקח להם טריליון זמן לענות לי וזה לא שלא ענו באותו הזמן לאחרים, אבל לא נורא) מישהי הסבירה לי שאם אין מספיק רירית כשמתחילים לקחת דופסטון אז המחזור לא מגיע או מתעכב כי הדופסטון עובד עם הרירית הקיימת כלומר הוא צריך בסיס לעבוד עליו.

ביום שני התור לרופא, בהנחה שעד אז לא יגיע המחזור.