חרא, חרא, חרא יום

בבוקר חשבתי שהעזר כנגדי יעזור לי לתרגם מאמר באנגלית למבחן, היו לו אומנם כוונות טובות אבל עד שהוא התעורר, וחזר מהמכולת, ואכלנו נשארה לו חצי שעה והוא היה צריך לזוז.

אח"כ נסעתי לרופא, בחניה הגיע טלפון מהבנק, חרגנו מהמסגרת, שנכניס כסף או נגדיל אותה ומתי-אני-יכולה-לבוא-זה-חייב-להיות-היום-או-שלא-יכבדו-את-דרישות-התשלום.

הסתבר שהבנק נסגר 35 דקות אחרי שעת התור והמרחק קצר אז הבעתי תקווה שאגיע בזמן.

אצל הרופא לא היו שום בשורות, אותה פרוצדורה, אין סיבה לא לעבוד, אין סיבה לשנות כלום.

קיבלתי מליון מרשמים וגם הפניות לבדיקות ונדבר כשיגיע המחזור.

מחר אני אקח את כל המרשמים למרפאה, הם מביאים לי את הכל ושולחים חיוב בדיעבד, שזה הכי נוח.

אז אני מניחה שעד מחר או מחרתיים יהיה לי דופסטון ויתחיל רישמית הסבב למרות שההתחלה היא פשוט להביא את המחזור, לא משהו דרמטי.

אח"כ הייתי בבנק, בלית ברירה הגדלתי את מסגרת החריגה, בהמון, יותר מכפול, לא שהיתה לי ברירה, חייבים לי כספים שאני לא יודעת מתי הם יגיעו ורק אז אולי אצא מהמינוס.

מה שמעצבן זה שאת כל החסכונות שהיו והירושה מסבתא של בעלי הצלחנו לאכול פשוט מלחיות.

חזרתי לפה והתקשקשתי קצת עם חמותי, אנחנו חושבות שחייבים לי עוד כסף אז ניסינו לברר והיא תמשיך לברר מחר (בבקשה אל תשאלו בכלל על ענייני הכסף כי אני לא אענה, הבלוג הזה בכוונה ממדר נושאים מסויימים כמו איפה אני גרה ולמה אני לא מרוויחה כמעט).

אח"כ ישבתי עם הבוסית, ההחלטה כרגע בידיים שלי (ולא, אני לא אספר לכם איזו החלטה) אני יכולה להחליט כן או לא לעשות משהו מסויים, בלי לעשות אותו - לא תהיה לי עבודה, אם כן אעשה אותו - עדיין יכול להיות שלא תהיה לי עבודה, מסתבר שנרמזה באחת הישיבות העובדה שלא ממש מתאים להם להחזיק מישהי שבטח רוצה להרות (מסקנות פשוטות מהעובדה שהלימודים היו התירוץ ללמה אני לא בהריון והם נגמרו + העובדה שאנחנו נשואים כמעט 5 שנים), כך שגם אם אבחר כן לעשות את אותו משהו שאינו פשוט כלל ייתכן שלא יהיה לי מקום לשנה הבאה, וזה ממש לא תלוי בה, אם זו היתה רק היא - הייתי עובדת!

היא גם תנסה להפעיל השפעה כדי לסייע לי למצוא משהו אחר, היא באמת חמודה, והיא לא אשמה במצב שנקלעתי אליו.

החלטתי לישון על זה לילה או שניים, לדבר עם הבעל ואז לחזור אליה.

ואז רק חזרתי הביתה להכין ולאכול ארוחת צהריים (שתבינו, ארוחת בוקר אכלנו ברבע ל11 וצהריים היתה אחרי ארבע) ועכשיו אני מנסה להתאושש כדי להמשיך עם המאמר המעיק באנגלית.

חרא יום, כבר אמרתי?

הבהרה עקב התגובות:

לא, היא לא עושה משהו לא חוקי.

אני יודעת מה החוק אומר, אני יודעת שזו התמאנייקות.

אבל לא כתבתי פה את כל הנתונים ולכן אין לכם, כבעלי מידע חלקי בלבד, האפשרות להבין מדוע החוק לא יסייע לי.

אני עוד לא סגורה על זה

אבל יש סיכוי שאת כל הפרטים של הסבב הקרוב אכתוב בפוסטים בטיוטה, ורק בדיעבד אפרסם אותם.

מין תחושה מטופשת, כמו האמונה הטפלה שאם לא תספר על טסט - תצליח.

אז זהו, שיצא איכשהו שהטסט שלא סיפרתי עליו, ממש במקרה, הוא זה שעברתי.

ושלא תזלזלו - זה היה השישי...

אולי גם פה עדיף להתנהל בשקט, לפרסם רק בדיעבד.

לא יודעת, כי מצד שני העידודים שלכם מאוד מחזקים אותי.

נראה...

לעומת זאת סוף סוף סיפרנו לחמי וחמותי, כלומר רק לחמותי כי איך שהתחלנו חמי היה חייב לקפוץ לאיפשהו, אבל היא כבר תעביר לו.

היא היתה ממש בסדר, אני מקווה שהיא תמשיך להיות ככה ולא תציק כי היא נוטה לפולניות וזו הסיבה העיקרית שלא סיפרנו לה עד היום.

בסוף לא ישבתי עם הבוסית היום, כנראה מחר...

אבל התחלתי לפנות את הראש מהלחץ ולחשוב איזה דרכים חדשות המצב יפתח בפניי, אולי בסוף אמצא עבודה שבאמת תתאים לי? אז התחלתי לחשוב על כאלה וגם על כך שיש פה בבלוגוספריה מאגר עצום של סוגי עבודה ושרק צריך להסתובב קצת בקרב הבלוגרים שאינם בני עשרה ולחשוב מה מתאים לי, ואפילו אפשר לשלוח אימייל ולברר פרטים ותנאי קבלה מקובלים בלי לשלוח קורות חיים וכאלה, פשוט לנצל את הידע האנושי שישנו פה.

אני כל כך אוהבת את הבעל שלי

אבל המצב בינינו ממש מסובך

דיברתי שבוע שעבר עם מרצה שלי, שעברה לפני שנים טיפולי פוריות, שמונה שנים של טיפולים עד שהם התייאשו ואימצו

הראשון שלהם בא טבעי, הבלגן התחיל כשהם רצו ילד שני.

בכל אופן היא התגרשה מבעלה 16 שנים אחרי האימוץ ואמרה לי שהיא בכלל לא בטוחה שזרעי הפרידה לא נזרעו באותם שמונה שנים קשות.

מפחידה אותי המחשבה שעכשיו אולי נצליח ונתגבר אבל זה בסוף ישיג אותנו

אני לא מצליחה להגיע אליו לאחרונה, כל מה שאני עושה נתקל באותו קיר אטום

ואולי זו אני שלא מצליחה לקרוא ולהבחין מתי הקיר אינו אטום

לא יודעת

פשוט לא קל...

מה עם הפינוקים אתם שואלים?

ספר טוב לשבת, למרות שיש הרבה מה לקרוא ללימודים.

וקפה עם סנדויץ הבוקר, כי התפוצץ לי הראש והייתי רעבה למרות הקצת שאכלתי.

מטלת הלימודים מחסלת אותי

אל תשאלו...

אבל בכל זאת קצת דברים חיוביים:

1. התקינו לנו סוף סוף את כל המטבח, היו חלקים שחיכינו להם יותר משנה כי הנגר שאיתו עבדנו הצליח לדפוק לעצמו את העין ולא עבד כמעט שנה ורצינו שאת סוף המטבח יגמרו לנו באותו מקום כדי שהוא יהיה זהה ככל האפשר, מדובר על ארון לאחסון דברים שאינם יומיומיים ושתקענו בבוידם בנתיים ובקישוטים מעץ שהוספנו, אבל נחמד שסוףסוף המטבח עומד כולו על תלו.

2. נגמרו רוב הקורסים, כולל כמה ממש מעצבנים שאני שמחה להיפטר מהם.

3. מתישהו מחר אני אסיים ואגיש את העבודה הזו, לא ברור לי כמה אני אשן עד אז, במיוחד שמחר בבוקר אני עובדת שלוש שעות אבל העיקר שזה ייגמר, כך או אחרת, ושהכרתי שני ספרים חדשים שמאוד מאוד אהבתי.

4. בשבוע הבא יש לי תור לרופא נשים, אני מחכה כבר בקוצר רוח להמשיך.

5. היום יש עצרת הזדהות לשדרות ואני נוסעת אליה, אני לא אהיה שם הרבה זמן מחמת מטלת הלימודים אבל גם שעה זה משהו, לא? אני פשוט גם ככה צריכה להיפגש בתל אביב עם הבעלול כדי להמשיך הביתה אז סיכמנו שניפגש בעצרת.

על מי אני עובדת?

הדברים קצת לא מסתדרים וכל הלחץ פורץ החוצה מהמקום אליו הוא הודחק, והכעס, והמרירות, עליו, עליי, על המצב.

אפשר שבועיים חופש מהחיים שלי?

אתמול

היתה ארוחה רומנטית בערב, במרפסת לאור נרות, עם אוכל שאני אפיתי והכנתי, כולל עוגה שאפיתי.

היה ממש נחמד.

ולפני זה הייתי שעה אצל חברה (שנתנה לי את המתכון לעוגה, בשביל זה הגעתי אבל התקשקשנו קצת ביחד).

היום לא יודעת אם יהיה זמן למשהו אבל הפינוק יהיה שאני נותנת לו לטרוח על ה-כ-ל מלבד הבישולים שהם כיף שלי, וככה יש לי קצת זמן לנוח מהעבודה וגם לשבת על עבודת הלימודים.