פעם לא האמנתי בסגולות

אבל מחר אנחנו בברית של דתיים ושם לא מעבירים את התינוק מהידיים של האמא לידיים של האבא, אז המתווכחים באמצע הם זוג נשוי ללא ילדים כי העברה כזו היא סגולה לצאצאים.

ואנחנו נהיה הזוג הזה

עוד דחיה

אומנם אני במחזור וזה זמן אידיאלי אבל הרופא אמר שעם כל בעיות הבריאות שיש לי זה ממש לא יהיה חכם להתחיל עכשיו סבב, בעיקר כשיש לי בעיות מעיים והוא אומר (ואני די מסכימה) שאם נתחיל טיפול ויהיו כאבי בטן אני לא אדע מה מהכאבים קשור לבעיות ומה לטיפול וחבל ששוב נסתבך כמו בפעם הראשונה וכאלה. אוף! אני יודעת בשכל שזה הכי חכם והאמת שבדרך לרופא הבעל ואני דסקסנו את הנושא ושערנו שזה מה שיקרה אבל עדיין מבאס קצת, לדחות שוב. מצד שני אני בעצמי התכוונתי לדחות את התור (לפני שהמחזור הגיע) וטענתי שאני צריכה להרגיש לפחות שבוע-שבועיים בריאה לפני שאני שוב מכניסה את הגוף לטיפולים ובלגנים, אני יודעת שאני כמעט לא עומדת פיזית בכל מה שעובר על הגוף שלי וגם נפשית נמאס לי מלראות כ``כ הרבה רופאים וכאלה אז ברור לי שזה כן חכם לדחות, רק שאני מרגישה מטופש שכבר שנה אנחנו בטיפולים ואפילו להזרעה עוד לא הגעתי.

היום אני מתפתלת מכאבי מחזור

וגם הדימום ממש חזק.

הצד הטוב היחיד - אולי זה אומר שמבחינת הרופא היום ייחשב ליום הראשון של המחזור, מה שאומר שביום ראשון, כשאהיה אצלו, יהיה היום השלישי והזמן האידיאלי להתחלת סבב.

מצד שלישי - אין לי מושג מה יכלול הסבב הנוכחי ולכן אין לי מושג באיזה יום תיאורטי הייתי אמורה להתחיל אותו.

זה מוגזם לרצות שבוע אחד שלם בלי כאבים מכל סוג ובלי רופאים מכל סוג? כי בחודשיים האחרונים לא היו לי יותר מיומיים רצופים של הרגשה טובה, אם לא הייתי מקבלת אישורים לבעיות מרופאת המשפחה ומבעלי עוד הייתי חושדת שאני היפוכונדרית מושלמת.

הגיע מחזור, ראבק

מסתבר שפה ושם יש לי ביוצים, אם רק הייתי יודעת אולי אפילו הייתי בהריון עכשיו.

האמת שאני יכולה להאשים רק את עצמי ואת הבעל - אם היינו שוכבים יותר אולי משהו היה עובד, בייחוד שעשיתי צילום רחם.

מהצד השני חייבים להודות שבעיות בריאות מנעו מאיתנו לשכב יותר, בעיות בריאות שלי (לא משהו רציני וזה בטיפול ובקרוב יהיה טוב).

אני רק מקווה לא לפספס את המחזור הזה, כי רק ביום ראשון יש לי תור לרופא (הוא לא עובד השבוע), ואני לא יודעת איזה פרוטוקול הוא מתכנן וכמה זה יהיה גרוע להתחיל ביום הרביעי של המחזור (בפרוטוקול הרגיל שלי מתחילים ביום השלישי אבל הפעם מתוכנן משהו חדש כדי למנוע את בעיית הביוץ המוקדם).

משהו חיובי - התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית, בגלל העצבות הרבה שיש לי בנושא, היא מאוד מעשית ולא חפרה איתי בסיבות וכדומה אלא ישר נתנה לי תרגילים-מחשבתיים-ביתיים שאמורים לסייע לי לאמץ השקפת עולם פחות עצובה ויותר סבלנית לדרך התלאות שעוד נכונה לנו.

שתי חברות טובות שלי ילדו מהפעם האחרונה שכתבתי פה, ועוד אחת נכנסה להריון, מתישהו גם לי זה יקרה, נכון?

תחל שנה וברכותיה

סליחה

מכל מי שמגיב/ה פה ולא תמיד מקבל תשובה.

מכל מי שמגיב/ה ואני שוכחת להגיד עד כמה כל תגובה חשובה לי, עוזרת לי.

מהאחיינים שלי, שרגע אחד אני דודה נפלאה וברגע השני אני בורחת מלהיות איתם.

וגם מהאחים, הגיסות והחם והחמות שסופגים לפעמים יחס די מגעיל כשהם יותר מידי מתפייטים על הילדים או מבקשים עזרה או משהו כזה (גם ההורים שלי והגיס ואשתו סופגים את זה אבל הם יודעים לפחות, גם אם הם לא מקשרים את היחס למצבי).

והכי הכי מהבעל שלי, שרק בגללי אין לו עדיין ילד.