עוד מחשבות פרי מקלדתו של וורן אליס

"You keep that up and I'm going to confiscate your
arms and legs."

"Shut up or you and all your little friends are going to prison."

"I can have Santa Claus killed by old gangsters in Shoebury
for less than your goddamn Barbies cost, so don't fuck with me."

"When we were in Lapland, I ate Rudolph."

"I don't care what words Uncle Alan taught you in the LEAGUE
OF EXTRAORDINARY GENTLEMEN book he gave you --  call
me an afterbirth again and I'm putting you in the washing machine."

"I know where your Death Nerve is.  So behave yourself."

"No, you can't have a puppy."

"Oxygen is a privilege, not a right."

"I see a puppy in this house and I'm microwaving the fucker."

"I can slap the life clean out of your little body."

"Go and tell your mother that you want to be a 'retroactive abortion'. 
Here, let me write it down for you."

"Ask your mother what 'fucker' means.  Tell her I called her one too."

"Eat your dinner or I'm going to liquidise it and inject it into your
neck while you're asleep."

"No, you can't have a kitten.  You know the fluffy gloves you
wear in winter?  They used to be kittens.  We're not allowed
to have them now."

"Put your toys away or I'm going to wee in your bed."

"I can hide your body where no-one will find it.  Do your fucking
homework."

"You know, your mother says there was a mix-up at the hospital
and she brought the wrong child home.  I just think my sperm
rotted in her booze-poisoned womb."

"I can sell you to chimney sweeps.  They put you on the end of
a stick and shove you up fireplaces.  Well, do your fucking homework
then."

"No, you can't have a tiger.  You want to know why?  Go ask
Siegfried and fucking Roy."

טקסים ומשמעויות.

חיינו כבני אדם מאז ומעולם הוגדרו בעזרתם של טקסים.

כמו כל החיות בטבע, גם בני האדם סבים סביב טקסים קבועים המסמלים, בין השאר, תקופות חים ומעברים. בעוד הטקסים בקרב החיות הינם פשוטים ונעים במעגל מחזורי קבוע של לידה, בגרות, חיזור, התרבות ומוות, הטקסים בתרבויות האדם הפכו מורכבים יותר ככל שעבר הזמן. החל מרגע הלידה ועד רגע המוות, ועוד אחריו, אנו שותפים למסורת עתיקת יומין המשתנה מתרבות לתרבות בסממניה אך לא במשמעותה. בני אדם זקוקים לסמלים הללו ולמסורות הקשורות בהם על מנת להמשיך להתקיים וגם אם איבדנו את הרעיון שמאחורי הטקסים, עצם קיומם עוזר לנו להתמודד עם חוסר ההיגיון הפועם בסביבה הכאוטית שהיא עולמנו.

טקסים משמשים אותנו על מנת להגדיר מי אנחנו ומה מערכת הגומלין הקיימת בינינו לבין אחרים ובינינו לבין העולם כולו. אנו מודים בעזרת טקסים, אנו שמחים בעזרת טקסים, אנו אבלים בעזרת טקסים ואנו מתחדשים בעזרת טקסים. ללא קשר לרמת ה"תרבותיות" הקיימת בחברה ולא חשוב עד כמה מתקדמת ונאורה היא תהייה, הטקסים - הנוגעים ברובד מאוד רגשי ורוחני - ממשיכים להתקיים.

לפני שנוכל להתעמק בטקסים השונים המקיפים אותנו ולהתחיל ולהבין את משמעותם עבורנו ואת כובד משקלם, עלינו להבין תחילה מהו טקס ולהפריד בין סוגי הטקסים השונים.

מילון אבן שושן מעניק שתי הגדרות למילה טקס כאשר הראשונה הא הרלוונטית לנו:

1. מסיבה ערוכה בסדר ובתכנית קבוע מראש.
   
2. מסדר או גדוד.

חיפוש אחר מספר משמעויות  באנגלית עבור המילה כוללות את המילים Ceremony, Ritual ו Rite.

בואו ונראה מה המשמעות שלהן:

טקס Ceremony

1. פעולה או סדרת פעולות רשמיות אשר מבוצעות כפי שנרשמו ע"י פולחן או מנהג: טקס חתונה, טקס התה היפני.
   
2. מחוה או פעולה חברתית שגרתית או פעולה של אדיבות: לחיצת ידיים כאשר מכירים אדם חדש.

פולחן Ritual

1. הוראות רשומות לטקסים דתיים.
   
2. גוף הטקסים או טקס פולחני אשר בהם נעשה שימוש במקום סגידה.
   
3. צורה רשומה של עריכת טקס חילוני: חניכה לתפקיד רשמי.
   
4. גוף טקסים בהם נעשה שימוש ע"י ארגונים ואחוות.
   
5. ספר של טקסי פולחן או פעולות טקסיות.
   
6. פעולות טקסיות או סדרת פעולות מסוג זה.
   
7. ביצוע פעולות מסוג זה המצוין בסעיף הקודם.
   
8. שיטה פרטנית של הליכים קבועים.

טקס פולחני Rite

1. צורה כתובה או נהוגה לעריכת טקסים דתיים או אחרים: טקס הטבלה.
   
2. פעולות טקסיות או סדרת פעולות: טקסי פריון.
   
3. ליטורגיה (פולחן דתי) או תרגול של ענף בנצרות.

ע"י זיקוק כל ההגדרות ניתן לראות שטקסים, פולחניים דתיים או חילוניים, הינם למעשה סדרת פעולות מוגדרות וקבועות השואפות להגשמת רעיון כלשהו, בין אם מדובר במאורע  פשוט כמו "טקס היכרות" (לחיצת ידיים) או דבר מה מורכב כמו טקס התה היפני, טקס נישואין או טקס חניכה. הדגש, כפי שניתן לשים לב, הוא על סדרת פעולות קבועות ואין זה משנה אם הן מורכבות או פשוטות. כאשר אנו מביטים בחיינו באופן מדוקדק, אנו יכולים לראות שהטקסים מתחילים מהרגע בו אנו מתעוררים ועד הרגע בו אנו שבים ונכנסים למיטה לישון.

לכל אחד מאיתנו יש טקס השכמה הכולל התעוררות, שהייה נוספת במיטה או יציאה מיידית ממנה, רחיצת פנים (גילוח למי שצריך), שתיית הקפה אולי או יציאה מהירה מהבית לאחר שמנשקים לילדים או לבני הזוג לשלום.

טקס ההשכמה, כמו טקסים יומיומיים אחרים, חשוב כל כך עד כי חריגה ממנו יכולה להיהפך לתחושות שינועו בין ההרגשה המשונה ש"שכחנו משהו" ויכולה אף להגיע לתחושת עייפות מתמשכת וחוסר יכולת לעבור שלב במהלך היומי. ניתן לשים לב לתחושות אלו בימים בהם אנו מתעוררים באיחור וממהרים לצאת וכך חורגים מהפעולות שהפכו להיות טבע שני והשתרשו לא רק ברמה המנטאלית אלא גם הפיזית. לא פעם אנו מוצאים את עצמנו עצבניים וכעוסים וקשה לנו להסביר מהי הסיבה. לא פעם, ניתוח מאורעות הבוקר יגלה שהמהלכים הקבועים שלנו נפגעו, דבר שפתח את היום בתחושת אי בהירות. גופנו מורכב משכבות רבות והוא מתרגל להמון מצבים. כאשר אנו מרגילים את עצמנו לסדרת פעולות יומית קבועה, המהלכים הטקסיים הופכים להיות מאוד פיזיולוגיים, דבר זה יסביר את הבעייתיות שבהתעוררות מנטאלית ביום בו קמנו בחופזה.

זהו המקום הראשון בו אנו יכולים להבחין באחד התפקידים החשובים ביותר של הטקס על פניו השונות, התמיכה שהוא מעניק לנו ברגעים של מעבר ושינוי.

הטקסים הפשוטים הללו ממשיכים גם במקום העבודה בו אנו מבצעים את אותן הפעולות בין אם מדובר בפתיחת החנות, הדלקת נר וקטורת, הפעלת מוסיקה וניקיון; או כניסה למשרד, הפעלת המחשב, בדיקת אימיילים והתחלת עבודה. באותה מידה אנו ממשיכים במהלך היום לחיות על פי הטקסים האישיים הקטנים שלנו, מגיבים לא פעם בצורה אוטומטית למצבים שונים. יש מי מאיתנו שהטקסים הללו הופכים עבורם לאובססיה וחריגה קלה שבקלות מהצורה בה יקפלו את בגדם או יצאו מהבית עלולה לגרום ללחץ ולתחושת חרדה. ברור שמצבים אלו אינם מצבים "בריאים" והם מציגים מצב בו אדם הופך לכלי בידיו המדומות של הטקס. דוגמה חדה מאוד לרעיון זה ניתן למצוא אצל אוטיסטים שכל חריגה משגרת היום שלהם עלולה להסתיים בהתפרקות היסטרית. בסרט איש הגשם ראינו זאת בצורה ברורה כאשר דמותו של דסטין הופמן לא קיבלה את הפנקייק שאמור להיות מוגש באותו היום ותגובתו הייתה קיצונית משהו.

בתוך הרגל, ומבלי להבחין בכל הפרטים עליהם כתבתי בפסקה הקודמת, רובנו מצמידים את המילה טקס רק לאירועים גדולים באמת החורגים מאירועי היומיום. חתונות, לוויות, לידות, טקסי סיום לימודים או צבא, כניסה לאחוות או לתפקידים רשמיים, חלוקת פרסים או אפילו טקס הענשה בתום משפט.

כאשר אנו מתחילים להביט אל תוך חיינו ולנתח את המחזוריות בה אנו פועלים אנו רואים שהטקסים אינם אירוע נדיר אלא מצב שכיח ביותר אשר מגדיר מי אנחנו ומהיכן באנו.

כיהודים, לדוגמה, קל לנו מאוד לראות בברית המילה טקס המקשר אותנו לתקופות עתיקות יותר ולברית שנכרתה לפני מאות של שנים בין אברהם אבינו לבין האלוהים. בדומה לברית המילה שלנו שהיא טקס המגדיר למעשה את יהדותו של האדם כך גם טקסי לידה ובגרות בתרבויות אחרות מהוות להם כניסה "בסוד השבט". בתום הטקס אותו אדם עומד במקום בו קל לו להבין את מקומו שכן הוא מתחבר באותו הרגע עם אבות אבותיו, נקשר בעבותות רבות עוצמה אשר מעניקות לו כוח.

אם יש שאלה המטרידה את האדם משחר לידתו היא "מי אני?" ו"מה מקומי בעולם?". הטקסים הללו מעניקים לאדם כוח כי הם מתחילים לענות לו על השאלות הללו, מעניקים קצה חוט ממנו בעזרתו ניתן להתחיל ולצאת מהמבוך המפותל חזרה אל האור והתובנות שהוא מביא עימו.

כעת נשאלת שאלה חשובה מאוד שהופכת קיומית כמעט כאשר אנו מדברים על טקסים שנעשים לנו בשנים בהם הכרתנו עדיין לא מפותחת. עד כמה מעורב האדם באמת בטקסים הללו? עד כמה הוא מבין אותם ועד כמה הוא מחובר אליהם.

רובנו מכירים את טקס ההטבלה הנוצרי מהטלוויזיה ומהספרים, אנחנו מכירים את טקס ברית המילה והחתונה ביהדות, חלק מאיתנו מכיר את טקסי הבגרות בשבטים אפריקניים (הכוללים בחלקם, מוזר ככל שזה יהיה, ברית מילה הנעשית בגילאי 13 תהליך כואב ומייגע אני יכול להבטיח לכם) או שבטים אינדיאניים (הכוללים מסע למציאת חפץ מסוים, חיה או צמח מסוג כזה או אחר). אבל כמה אנו מבינים את הטקסים הללו? עד כמה אנו מבינים את הטקסים שלנו? לרבים הפכו הטקסים לחלק מתהליך החיים. אנחנו מתחתנים תחת חופה כי זה מה שעושים וכאשר אנו מתים יש טקס אשכבה קבוע כי כך נהוג.

מהות הטקס, המקור והסיבה הולכים ונמוגים ולמעט התנועות והמילים לא נותר מהם דבר.

האם אנו לא מפספסים מהעוצמה הגלומה בטקסים, מאוצר הידע הטמון בהם?

כמו הרבה דברים בחיים, הבנת המהות מעניקה הרבה יותר כוח מהשתתפות בתהליך  בלבד.

מה מעניקים לנו אם כן הטקסים הללו?

רוב רובם של הטקסים, גדולים כקטנים, סבים סביב שינוי ממצב אחד לאחר. מכאן שהטקסים הם למעשה כלי עזר שמטרתו קבלת השינוי בכמה מישורים והפיכתו לתהליך קל יותר. כמו טקס ההשכמה שלנו העוזר לנו לעבור ממצב של שינה ורוגע למצב של ערנות ופעלתנות אינטנסיבית כך גם טקסים אחרים משמשים אותנו להפנמת השינוי.

חשבו על טקס האשכבה, הלוויה כולה וכל מה שהיא כוללת. מהות הטקס כולו אינו רק פרידה לשלום מאדם קרוב אלא תהליך שמטרתו עזרה לאלו שנותרו מאחור להתאקלם לעולם בו יקירם כבר אינו איתם. החל מהקבורה שהיא תהליך הפרידה הפיזי ביותר עובר האדם תהליך של פרידה רוחנית מנטאלית. לתהליך זה מתווספים לדוגמה שבעת ימי האבל בהם מגיעים אנשים לבקר את האבלים, מעניקים להם תמיכה, עוזרים להם בתהליך ההחלמה הראשוני. הזמן הזה הוא זמן של הרהור אשר מאפשר הבנה  של המצב החדש ואת ההשלכות שיש לו על המשך חיינו. גם לאחר מכן, 30 הימים שעוברים עד ששבים לקבר הם זמן של חזרה לשגרת החיים תוך הטמעת המוות והאובדן.

מכאן, אחת לשנה אנו עולים לקבר אבל מדוע?

האם זה למען המת? לתת לו כבוד על שעשה עבורנו בחייו?

לחלק מאיתנו טקס ההזכרה הוא אכן כבוד למת. עבור אחרים זהו הזמן בו הם מתירים לעצמם להיזכר, בו הם מאפשרים לעצמם להבין את מהות המוות וכיצד הוא נוגע להם. בשלב מסוים לא המת הוא שהופך למרכז אלא הקלות בה חיינו שלנו חולפים. השקעת המחשבה בתהליך הטקסי מממשת את עוצמתו האמיתית. כל עוד אנו פועלים במסגרת שניתנה לנו מבלי להתבונן בה אנו מרוויחים מעט מאוד, יותר ברמה תת הכרתית פשוטה מאשר בכל רמה אחרת שכן לטקסים עוצמה רבה על המוח שלנו ובין אם אנחנו מודעים למהלך העניינים ובין אם לא, הטקסים עושים את עבודתם.

במצריים העתיקה טקסי המוות של המלכים היו מורכבים שכן הם כללו מרכיב חשוב שאין להתעלם ממנו – הקימה לחיים.

בניגוד לתפיסת העולם המערבית, במצריים המלך לא היה אדם רגיל, הוא היה אל וככזה לא יכול היה למות, יחד עם זאת בני אדם מתים וכך גם מלכי מצריים. עבור המצרים הרעיון היה פשוט ולא סותר כלל וכלל. כמו האל אוסיריס שמת ושב לחיים בדמות בנו הורוס כך גם המלכים היו מתים, שבים על הכוכבים ונולדים מחדש בדמות בנם, יורש העצר.

טקס ארוך ומורכב שכלל שימוש בסמים מיוחדים ופעולות טקסיות אחרות היה שולח את האל האב אל הקבר ואת האל הבן למסע בו היה מתחבר לאלים, למסורת העתיקה שהיא מהות מצריים ומביא אותו חזרה לשלוט בעם שעבורו מלכו לא עזב מעולם.

טקס המוות והתחייה הזה עבור המצרים לא עסק בפרידה כלל וכלל אלא בהתחדשות ובחיבור יורש עצר להיסטוריה של הארץ, אנשיה ואליה. ללא הטקס שושלת המלכות הייתה נעצרת וזה מה שאכן קרה בתקופה מאוחרת יותר כאשר סודות טקס ההחייאה אבדו. אירוע זה היה שהוליד את שושלת הפרעונית והביא לסוף עידן המלכים. חשיבות הטקס הייתה אדירה והיה זה מסוג הטקסים שללא התעמקות בו אין בו דבר פרט ליופי חיצוני אולי שאינו יותר משלייה מסוגננת וחסרת ערך.

אם נתרחק לרגע מהטקסים המורבידיים ונחפש מאורע שמח יותר נוכל לקחת את רעיון טקס החתונה. איחוד שתי נשמות לאחת היא מהות הטקס, המורכב לעיתים, של החתונה, אך זו אינה המטרה היחידה.

כפי שציינתי קודם לכן, טקסים עוזרים לנו להסתגל לשינויים או לסמן אותם. מעבר לאיחוד של בני הזוג ליחידה אחת חדשה, הטקס הוא גם הרגע בו בני הזוג מתנתקים מהוריהם ומתחילים לעמוד בפני עצמם. טקס החתונה הוא רגע המעבר לבגרות מלאה והפיכה ליחידה משפחתית חדשה שבתורה תביא ילדים שיום אחד יתחתנו גם הם. מעבר להיותו טקס של איחוד, טקס החתונה הוא טקס מנבא המספר על אלפי חיים שעוד יבואו ויתמזגו, מכל הטקסים המוכרים לנו הוא ללא ספק המעודד ביותר כי הוא מכיל הבטחה של המשכיות ושל יציבות. ניתן להשוות את הגבר והאישה לשני העמודים המפורסמים במקדש שלמה, בועז ויכין. הרעיון שעמד מאחורי העמודים היה "כוח" ו"תקומה" וכאשר היו מאוחדים תחת גג אחד (ותחת האל) היו מקבלים תוקף נוסף של יציבות. כמו העמודים הללו (המופיעים בעוד תרבויות מזרח תיכוניות) כך גם בני הזוג מייצגים את הכוח (הגבר ברמה הפיזית ביותר המספק הגנה ושמירה) והתקומה (האישה המביאה את הדור הבא לעולם) ויחד הם היציבות של הגזע האנושי, הם שומרים על כך שנמשיך להתקיים.

ככל שאנו מתעמקים יותר במשמעויות השונות של הטקסים, החלקים השונים בהם והרעיונות שעומדים מאחוריהם אנו מגלים עד כמה הטקסים הללו חשובים והשאלה הנשאלת כעת היא מדוע אלו שהגו את הטקסים ארגו אל תוך הטקס על שלביו השונים מרכיבים כגון התפילה, התנועה והכלים (טבעת, תכריכים, מים), האם היה זה כחלק מתפיסה של תיאטרליות ותו לא או שיש משהו אחר מאחורי הדרמטיות של הטקסים הללו?

מוח האדם הוא איבר מופלא המעבד מידע רב מאוד במהירות עצומה. רוב הזמן המוח מעבד מידע שאנו איננו מודעים אליו כלל. שברי ריחות, תנועות קטנות, זוויות מבט, צלילים המוטבעים עמוק ברקע. כאשר אנו עומדים מול אדם שאיננו מכירים אנו בוחנים אותו בתשומת לב, מוחנו ממשיך את המעקב זמן רב אחרי שאנחנו הפסקנו אבל את התוצאות ניתן להרגיש באופן מיידי. ע"י ניתוח תנוחות גוף, אינטונציות בקולו של האדם, ריח גופו ועוד מגוון רחב של נתונים אנו יכולים לדעת אם אנחנו מחבבים את האדם שמולנו, אם הוא עלול להוות איום, אם הוא כנה או לא. אנחנו לא תמיד יודעים מהי הסיבה לכך שאנחנו מחבבים או לא מחבבים מישהו אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים שזו התחושה שהוא משרה עלינו. הניתוח המהיר שערך מוחנו הוא המאפשר לנו להגיע למסקנות הללו ואם נטרח לשבת לאחר פגישה כזו ולנסות ולזכור פרטים ממנה אולי נצליח לגלות קמצוץ ממה שמוחנו גילה ברמת תת ההכרה.

אבל על סמך מה מגיע מוחנו למסקנות?

לרוב יהיה זה ניסיון העבר שילמד את המוח. הוא יבחין בטון דיבור שהוא קטלג בעבר כמאיים לאחר שלאותו טון נלווה מצב אלים. הוא יאבחן ריח שקוטלג בגיל מאוד צעיר כנעים ומשויך לאדם שאוהב אותנו. הוא ישים לב לתנועה קלה של הראש אותה הוא אפיין כסקרנית מידי לאחר שהשווה את התנועה למאגר התמונות שחרוטות בו. כל הפעולות הללו, אם היו צריכות לעבור דרך המודע, היו שולחות אותנו צורחים בטירוף אל תוך התהום, אבל בצורה בה הדברים מתרחשים כעת מאפשרים לנו לשמור על שפיות ויכולת חשיבה ליניארית תוך שימוש באמצעים א-ליניאריים על מנת לתמוך בנו.

כמו התמונות והריחות והצלילים, מוחנו גם מקטלג כל פריט מידע אחר שהוא נתקל בו במהלך התבגרותו והתפתחותו. יחד עם תגובות שמוטמעות בו ברמה הגנטית אנחנו מקבלים מערכת שלמה הנשלטת ע"י איבר-על המשפיע ברמות עדינות מאוד על כל הוויתנו.

צבעים משפיעים עלינו בצורה ישירה מאוד – אדם מגביר את לחץ הדם, כחול מרגיע, ירוק מזרז תהליכי ריפוי בגוף, כתום מרגש אותנו, צהוב מעודד אותנו. טיפולים בצבע הם עניין של שגרה במדינות בהם כמות שעות החשיפה לאור טבעי – השמש - קטנות יותר (אזורי הקטבים) משמעותית. אנשים עוברים טיפולים בהם בעזרת מנורה מיוחדת המשכפלת את השפעת השמש על גוף האדם, מקרינים עליהם את האור המתאים בכדי לרפא דיכאון ולחזק את גופם.

כמו הצבעים כך גם צלילים משפיעים עלינו. מחקר בהתפתחות הילד הוכיח שעוברים להם משמיעים צלילים של מוסיקה קלאסית הופכים להיות ילדים רגועים ואינטליגנטים יותר. מוסיקה קצבית מעוררת אותנו וגם אם לא נרקוד נמצא את עצמנו מזיזים את הכתפיים או מטופפים ברגלינו על הרצפה. יש מנגינות שיעוררו בנו זיכרונות עצובים ואחרות שיעודדו אותנו.

אם ניקח את סך כל הפרטים הללו נגלה מהי הסיבה שלטקסים יש השפעה גדולה מאוד עלינו ככל שהם משלבים יותר אמצעים.

בעוד הטקסים הפשוטים (השכמה, לחיצת יד וכ"ו) אינם דורשים שינוי ברמת תפיסת המציאות והתחושה הכללית של האדם, הטקסים הגדולים (חתונה, לוויה, בריתות, טקסי חניכה וכדומה) זקוקים לשינוי הזה.

בעזרת התנועות הטקסיות, המנגינות המלוות להם, התפילות והצבעים אנחנו משנים את הצורה בה מוחנו מעבד את המציאות ומשנים את כלל התפיסה שלנו. יש סיבה שנשים לובשות לבן בחתונה – זהו סמל לטוהר, לבתוליות. הכלה מגיעה "חדשה" לאיש לו היא עומדת להינשא, יש סיבה, יש סיבה שתפילות מנוגנות ומזומרות כפי הדבר נעשה. אלו הכלים בעזרתם אנו יכולים להשפיע על מוחנו ולהביא אותנו למצב שונה מהיומיום וזהו השלב בו אנו חשים את עוצמת הטקס ואת השפעתו, מרחיקת הלכת, עלינו ועל השותפים לטקס.

תיאטרליות בטקסים, אם כן, הינה הכרחית בכדי שהמוח יבין שאנו עכשיו עושים משהו שונה ומיוחד שיש להפרידו מהיומיום. אנחנו פועלים במסגרת אחרת שהשפעתה ניכרת על המציאות הרגילה אך על מנת שהיא תתאפשר עלינו להשיל מעלינו את העבותות האוחזות בנו בימי החול.

כל תרבות וכל מסורת עושה זאת בצורה אחרת, תיאטרלית פחות או יותר, אבל בבסיס הטקסיות הפולחנית נותרת דומה.

טקסים הם כלים, כלים רבי עוצמה בשירות האדם או החברה. כפי שציינתי בתחילה הם מגדירים לנו מי אנחנו ומה מקומנו בעולם, הם מאפשרים לנו לחוות שינויים בצורה קלה יותר ע"י הוצאתנו מתוך המציאות היומיומית ומעבר ל"מימד" שונה, לתפיסה אחרת שבתורה משמשת כזרז או כמרפא עבורנו כאשר אנו שבים אל המציאות המקובלת.

כבני אדם, יש לנו חובה מסוימת לשאול את עצמנו מדוע אנו עושים את הדברים בצורה כזו ולא אחרת, רק כך נוכל לפתח את הטקסים ולהתאים אותם לנו בצורה אמיתית יותר, בצורה שתאפשר לנו לחוות באמת את הרעיונות שמאחורי התנועות והמילים. התעמקות במה שנראה טריוויאלי יכול לפתוח לנו עולם ומלואו וחבל שנפספס את החוויה האמיתית ונסתפק בצל חיוור של האמת.

זיו

 Ye shall know the truth, and the truth shall make you free.
The Bible, John 8:32

על טקסים וחניכות

אני מסיים בקרוב את המאמר שלי על טקסים אבל בינתיים אני ממליץ לקרוא את המאמר הבא המתרכז בטקסי חניכה. האתר של כרמית מהווה קריאה מעניינת באופן כללי אז שווה להציץ.

זיו

The annoying thing - לראות כדי להאמין

זה גדול

במיוחד אחרי 4 פעמים.

צריך סאונד!

בתודה לצה"ל (זהרה).

אה כן, ויש גם משהו על ים עולה (גם סאונד חובה)

עוד קצת Blackfield

עכשיו ב 88 FM.

מהר להקשיב...

זיו

רק היום

רק היום אני אביט בכל מה שיש לי.

רק היום אני אחייך בכל רגע.

רק היום אני אשמח שאני חי.

רק היום אני אתמודד עם כל מה שיבוא.

רק היום אני אדליק נר בליבי שיסלק את האפלה המאיימת.

רק היום אני אדע שכל מה שאני עושה מצליח.

רק היום אני אסלח לכל אחד.

רק היום...

והיום, הוא כל יום.

זיו 

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM

וורן אליס - האיש ורשימת הדיוור

אני מנוי לרשימת דיוור של אחד הכותבים היותר מעניינים כיום, וורן אליס.

וורן אוהב לחלוק עם העולם את המחשבות שלו, הוא שולח את המיילים האלו כאשר הוא עולה על משהו מעניין, כדי להציק ולקרוא לאנשים בשמות ולעיתים פשוט כדי לשתף את כולם בדברים גועליים שהוא מקבל.

שני אימיילים מצאו את עצמם בתיבת הדואר שלי היום ומאחר ואחד הדברים הראשונים שאני עושה בעבודה זה לקרוא את האימיילים לא חשבתי שאני צריך לשנות מהרגלי.

קראתי את האימייל השני קודם ומה שקיבלתי שם היה אחד הקטעים המזוויעים ביותר שקראתי (אחד מהם, לא המזוויע מכול). זהו אימייל שהוא שלח לרשימה לאחר שקיבל אותו בתורו ממישהי שנוטה לשלוח לו דברים מזוויעים. מדובר בתיאור קטע מסרט כחול. ני מביא לפניכם תרגום של האימייל:

"צלם סרטים פורנוגרפיים שמפורסם בכך שהוא חסר שליטה לחלוטין ומיתן את עצמו תקופה מסוימת רק בגלל איום של משפט שריחף מעל לראשו, החל לצלם שוב בתחילת השנה... חושב כיצד הוא יכול להתעלות על עצמו הפעם הוא קיבל את הרעיון הבא "מילשייק תחת"

שלושה גברים מזיינים נערה בתחת. אז הם מרחיבים את החור בישבנה בעזרת מתקן מתאים וגומרים שלושתם לתוך פי הטבעת שלה. אז הם שופכים מעט חלב וקצפת ועוד כמה דברים והופכים אותה כך שהתרכובת תתנקז לה לתוך כוס.

אז היא שותה את זה"

"אני מספרת לך את זה" כתבה הנערה לוורן שלנו "כי אין סיבה שאני אגעל לבדי"

באותה הרוח החליט וורן לשתף את הרשימה שלו בכך והנה אני, נאמן לרוח הדברים ממשיך את השרשרת.

אייייייייייייייייייייייייייייכס.

אבל זה לא נגמר שם.

וורן כתב שיר משעשע שאני מייד אעתיק לכאן. מישהו לקח ברצינות את אחת השורות (אני מצטער שגמרתי לך בתוך הנעל) ועשה תחרות שהביאה את התצלום הבא לעולם.

לפניכם השיר שגרם לדבר הזה להתרחש:

I'm sorry I came in your shoes.

I'm sorry I hung your teddy bear from the light fitting
and then pointed the anglepoise lamp at it so the first
thing you saw when you came home was little Bear Paws
swinging from his noose in silhouette on the wall.

I'm sorry about that thing with your chinchilla and the
bellows. But I have to point out that it was me who wiped
everything off the wallpaper, and your sister did get the
fur out of her teeth.

I'm sorry I pissed in the steam iron.

I'm sorry about putting that half a horse from the road
accident in the back of your car. But in my defense I
thought you might, I dunno, find it useful for something.

I'm sorry I left that half a horse in the back of your
car for two weeks.

I'm sorry about your mother almost choking to death on
the condom, though I still don't think it was my fault.

I'm sorry about your mother almost choking to death on
the used condom a month later. That might have been my
fault, yeah.

I'm sorry I pissed in the washing machine.

I'm sorry about that whole thing with the harpoon gun, the
fishing line and the, you know, the string of dogs.

I'm sorry I made you help me stand the dogs in line.

I'm sorry I threw up in the carrot bread mix and didn't
tell anyone.

I'm sorry about exploding those frogs with your drinking
straws and then putting them back in the drawer without
telling you. Or rinsing them.

I'm sorry I pissed in your sister. ON your sister. On.
Really. On your sister.

I'm sorry about all these things, and anything else you
can think of, and I really really love you and I want
you to take me back.

And, um. I'm sorry the back of your house is on fire.

מקווה שנהניתם.

אני אחזור בקרוב.

זיו

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM

חזרה לשגרה

אני לא רואה אופציות לפגוש את סטיבן יותר אז ההיסטריה עברה.

כל מה שנותר לי הוא ליהנות מהאוסף MP3 (שהכתי מדיסקים מקוריים שלי שכרשתי במיטב כספי ולכן אני דואג שישארו תקינים ע"י יצירת MP3 מכולם ושימוש רק בו) שכולל, בין השאר, להקה ישראלית מצויינת שנקראת PHADEBAND (כן עם PH). אני ממליץ לכם להיכנס לאתר שלהם, יש 4 שירים מדהימים שלהם שניתן להוריד ולהאזין וליהנות.

אני ממתין לשמוע מתי הם מופיעים שוב. אם יש להקה שהייתי רוצה לראות מצליחה כרגע אלו הם.

יש לי כמה וכמה סידורים ואז אני הולך לחלוק אתכם את אחד הסיפורים הנוראיים ביותר שאי פעם שמעתי... השארו עמנו.

זיו

המשך קורות Blackfield ות"ז בעיר הגדולה

ההשפלה של אביב הגיע לשיא חדש אתמול בבמה המרכזית.

נתחיל בכך שנודה לאימי היקרה שהכניסה את תומר ואותי בדלת אחורית לאולפן, קרוב מאוד לבמה, בלי תור.

אני מבקש סליחה מכל מי שעמד בתור וסבל בזמן שתומר ואני ישבנו במסעדה ואז ירדנו במעלית אל תוך האולפן.

אבל החשוב הוא שכולנו ראינו את סטיבן.

אז ככה. היו שם 5 במות. על הקרובה אלינו היו סטיבן ואביב, ואז בשאר היו מיכל "אני לא יודעת לשיר וגם אין לי גוף סקסי באמת אבל אני חושבת שכן" אמדורסקי, רמי "אל תסתכלו עלי, אני מסנוור" קליינשטיין, ולהקה שצריכה להתכנות "אנחנו ממש גרועים" אלג'יר ואחרון אחרון לא חביב, קובי הערס פרץ.

Blackfiled נתנו הופעה מעולה ושרו את Hello, Pain, Cloudy now, Open Mind ואת Pain שוב בסוף (לא ברור למה- אמרו, אבל לא הקשבנו – ובכלל, למי אכפת זה מגניב). לפני ואחרי כל שיר עלו בשאגות וצרחות היסטריות שגרמו לצרחות של שלשום להשמע כמו לחישות. השאגות הכלליות הפכו לתשואות לסטיבן...ורק לסטיבן.

אביב שבתוכנית של יאיר לפיד גילה שאף אחד לא אוהב אותו הגיע למסקנה שאולי כל עניין האיחוד הזה הוא לא משהו כי גם מי שכן חיבב אותו מתעלם ממנו לחלוטין עכשיו.

זה גרם לנו לחשוב על כמה דברים ואני אגיע אליהם מייד.

צילמנו כמה צילומים, הבעיה היא שסטיבן זז. כן, הוא עושה דברים כאלו, זז ממקום למקום באופן שגורם לי לחשוב שהוא עושה זאת בכוונה והוא לא רובוט ואם הוא לא רובוט זה אומר שהוא באמת נחמד ולא סתם מתוכנת... או שהוא פחד מאיתנו אחרי עניין השלטים שלשום.

ובנושא שלטים, היו חדשים "Steven make us babies" אולי לא הניסוח הטוב ביותר, אבל זה היה מגניב והוא נופף לנו בחמידות מהבמה וחייך (בפחד אולי...)

גליה הציעה לשים על סטיבן "פיקסטיב" (חומר המשמש לשמר תמונות גיר או גרפיט שלא ימרחו) כדי שיעמוד במקום.

זה היה משעשע לעמוד שם ולראות את התרועות המבוימות עבור כל שאר האומנים ואז להרגיש את הזרם המחשמל של הכבלים החשופים...אני מתכוון של האנשים ששאגו כאשר הגיע התור של BF לשיר.

בסיום ההופעה עלינו למעלה והמתנו לסטיבן שיצא החוצה.

כולם יצאו החוצה ואז ראינו את כריס ופתאום משהו מוזר קרה.

כריס חזר וכל מי שעמד בלובי נעלם...

שחזור האירועים ע"י עדויות מהימנות (תומר הרעב שעמד להתעלף – והוא אפילו לא בטוח שהוא היה עייף, למרות שלפני רגע הוא אמר שכן -  ולכן הוא עד מהימן מאוד) מביא את הסיפור המזעזע הבא (תזכרו איפה קראתם זאת לראשונה):

סטיבן הבריטי והחמוד עלה למעלה כשראשו מתנדנ מצד לצד ושיערו מקפץ וכולו טוב ושמח והוא מוכן לחתום על כל אובייקט שיונח מולו ולהצטלם גם עם המכוערים שהיו שם. לפתע משיכה עזה בידו שלחה אותו להתגלגל במדרגות ושם עמד אביב, זועם ומחייך חיוך רשע. הוא חבט בסטיבן עד שזה איבד את ההכרה, קיפל אותו במזוודה ודחף אותו לאוטו.

סטיבן התעורר, מוזן באנרגיות של מעריציו, וצעק אבל איש לא שמע אותו. ראינו את הרכב של אביב נעלם ואני יודע שסטיבן בכה שהוא רוצה לראות אותם ולחתום אבל אביב הרשע לא הקשיב.

כן, זהו הסיפור האמיתי שמביא את הסיבה לכך שסטיבן לא חתם לנו.

עמדנו בחוץ, עורכים Duel עם המעריץ(ה) של אביב שלבסוף נכנע לעוצמתנו והלך.

מהרהרים במר גורלנו, מבכים את גורלו של סטיבן בידי אביב הרשע (רעשנים?) ולבסוף, כשכולם הלכו, צעדנו גם אנחנו.

תומר מזכיר לי כל הזמן ששלשום ראינו את סטיבן, הצטלמנו איתו ואף קיבלנו חתימות ולמעשה הרווחנו יותר ממי שרק הגיע אתמול אז.. YAY סטיבן.

בכל מקרה, כיף, כיף, כיף J

תודה לדיוויד ולאיציק ממסעדת אוונטגארד, רמת החייל, רחוב הברזל (מסעדה מומלצת מאוד ושווה ביותר שעובדת 24 שעות). הם הכניסו אותנו להופעה ודאגו לנו כל הזמן.

כפי שציינתי למעלה עלו לנו כמה מסקנות והנה הן:

מאחר ושאגנו סטיבן כל הזמן, אביב נעלב וחטף את סטיבן. אם היינו קצת אומרים "אביב, אביב" הוא לא היה חוטף את סטיבן והיינו מקבלים חתימות וסיפוק (מיני).

מסקנה – בגלל כנות הפסדנו. זה אומר שצריך לשקר וזה מדרדר אותנו לסמים והכול בגללו (אביב).

השערה שנייה – תומר ואני הכנו את השלטים ואולי זה הפחיד את סטיבן וגרם לו לברוח מהארץ. השלטים יחד עם הצעקות ההיסטריות והפרצוף המפחיד והסוטה של תומר לחלוטין יכולים להרתיע את סטיבן.

אבל סטיבן שולט וזה מה שמשנה.

אני מבטיח שבעוד כמה ימים הבלוג יחזור למסלול התקני שלו של כתבות ודברים רציניים אחרים.

ולמעשים טובים?

תומר דאג לי והכניס אותי שלשום לתכנית של יאיר לפיד. אני הצלחתי להכניס אותו יחד איתי אתמול. זה היה כיף שיכולנו לעשות את זה האחד למען השני...ולא אין בינינו כלום, רק אהבה הטרוסקסואלית, גברית אמיצה.

 זיו (ותומר גם)

(בתמונה למטה, סטיבן חמוד מוחא כפיים, אלוהים יודע למה הוא כזה מנומס, אנחנו לא היינו)

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM

סטיבן אימפריה!

"Steven Empire!" הן למעשה המילים שתומר ואני ציירנו במהירות על דפי A4, זמן מה לפני שהתחילו הצילומים לתכנית של יאיר לפיד.

המתנו לסטיבן כשעל ידינו קצינה שהגיע עם המדור שלה לתכנית. למרות שכתבנו את השלטים והסברנו לה שאנחנו כאן בשביל ההופעה נראה שהיא לא הבינה מה אנחנו אומרים עד שיאיר לפיד עלה וסיפר שסטיבן ווילסון ואביב גפן יתארחו שם הלילה.

"סטיבן כאן?" היא שאלה ואני ניסתי להבין מה היא חשבה כל הזמן הזה.

סטיבן עלה והוא כזה חמוד, קטן ובריטי, היינו יכולים לקשור אותו עם הצעיף שלו ולדחוף אותו לתיק ואז היו לנו כמה הופעות שרק נרצה.

הם ביצעו את  Helloורגע לפני שהתחילו תומר ואני צרחנו כמו תרנגולות שחוטות שאנחנו אוהבים את סטיבן ונפנפנו בשלטים.

מסתבר שסטיבן ראה את השלטים, למרות שחשבנו שלא.

התכנית של יאיר לפיד הסתיימה ואנחנו שירכנו את דרכנו למטה והחוצה ובמזנון סטיבן המתין לנו. נתנו לו את השלטים במתנה, כשהם חתומים על ידינו, ואז דיברנו קצת והוא חתם לי על הדיסק הראשון של PT שאי פעם רכשתי - The side moves sideways , ועל Blackfield.

הצטלמנו איתו אחרי זה ואני חייב לציין שהיה די מרגש.

אני מת לראות את ההופעות כבר, צריך לחכות לקיץ בשביל זה.

אני מרוצה, האיש מקסים ואדיב מאוד, קשוב לאלו שאוהבים אותו ומלא סבלנות. אביב נעלם אחרי המופע אבל סטיבן המתין ונתן למעריצים שלו את מה שהם ביקשו, קצת מהזמן שלו עבור כל הזמן שהם נותנים לו.

אני צופה בסרט ממש דבילי עכשיו...טוב, דבילי למחצה, ואני ממש עייף.

חזרה לריכוז.

אני קורא עוד על התקופה של המלך פיליפ היפה, מלך צרפת שהיה אחראי על נפילתם של הטמפלרים. זו הייתה תקופה סוערת מאוד והממצאים שעולים מהקריאה הם מרתקים. מקור השם אמריקה, הפלגות ליבשת החדשה, הטמפלרים והמסונים, חמדנות והעוצמה שלה...

הכתבה הבאה בסדרת הטמפלרים תהייה עסיסית ביותר.

קונספט מעניין הסרט מעלה כרגע, רעיון שגליה כבר דיברה עליו כשהציעה גם עונש למשחק של חבר (בפעם אחרת). הרבה פעמים הגיבור בסיפור מקריב את עצמו, מוכן לשאת בתוצאות על מנת שהדברים יצאו כפי שהוא רוצה בהן. אבל (כפי שהסרט וגליה מציעים), הרבה יותר נורא לגלות שמי שעומד מולך לא עומד לקחת את הקורבן שלך, הוא עומד לקחת מישהו אחר, קרוב אליך. זה יכול להיות חבר טוב, ילד או הורה, מישהו שלגיבור אכפת ממנו מאוד והסבל הנוראי בלראות את אותו אדם קרוב מעונה ומומת גרוע הרבה יותר ממותו של הגיבור עצמו.

טוב, מספיק עם מחשבות מזוכיסטיות.

אני עומד להעלות את ההודעה הזו מחר...היום... יותר מאוחר היום... בכל מקרה השעה עכשיו 2:38 ואני אעלה את ההודעה כשאגיע לחנות אז... לא יודע מה אני עוד רוצה לומר. תומר פה מציק לי על כתיב ועל מה הרעיון שלי... יש לי עוד רעיונות תומר אבל אני עייף. אני כן אפתח את זה... תפסיק להציק, תן לי לכתוב ואז אני אעבור על זה שוב.

איפה הייתי?

אה, כן... אני אפתח את זה מחר בזמן העבודה.

אה... שי ודרור סתומים, זה די נוראי התוכנית הזו שלהם בערוץ סרטי האוסקר.

טוב, לישון.

לילה טוב, בוקר טוב, יום טוב.

זיו

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM