להבה שאבדה

הבעיה הכי גדולה שלי היא שהאש שבערה בי בעוצמה כה רבה כבתה ואני לא מצליח להצית אותה מחדש.

אני רואה את מה שאני יכול לעשות, אני וראה את כל הדברים שנמצאים ממש בקצה אצבעותי ואני לא מצליח לרכון עוד קצת כדי להשיג אותם.

אני חושב שכבר לא אכפת לי, שעמוק בפנים זה לא משנה לי.

יש פרוייקט אחד עצום שאני צריך לעבוד עליו, הוא חשוב אולי יותר מכל דבר אחר שאני עושה בחיים שלי ואני מביט בו ונותן לזמן לעבור בלי לנקוף אצבע.

נתנו לי את כל מה שאדם זקוק לו וכל מה שמבקשים ממני זה את הזמן שלי ואני עומד חלול ולא מסוגל להרים עוד את עצמי מהמקום בו אני נמצא.

אני לא בדיכאון, אני גם לא עייף ואני יכול לחוש כעס בקלות, אולי יותר מידי בקלות.

פשוט לא אכפת לי מספיק מדברים.

מחר בבוקר אני צריך להיות בכנס והאמת היא שזה מעניין אותי.

כלום לא מעניין אותי.

אני אפילו לא מצליח לקרוא ספר בלי להשתעמם במהירות.

אבל אז התחלתי לקרוא קומיקס (Hush שהוא סיפור שרץ שנה שעברה בחוברות של Batman והוא אולי הדבר הטוב ביותר שקראתי מזה זמן רב) והצלחתי לקרוא אותו עד הסוף והוא משך אותי והוא חבט בי והוא לקח אותי למקומות עמוקים מאוד וקשים מאוד והוא הוציא אותי החוצה ואני לא יודע מה זה עשה לי אבל זו דמה לניתוח ראש פתוח.

אני עדיין חלול, אלא שאני כעת יכול לראות את החלל הזה ואולי להצליח למצוא לו פתרון.

לפני הרבה מאוד זמן האש שבערה בי כבתה ומאז אותו יום אני מנסה ללא הרף להצית אותה מחדש אבל הכעס וחוסר האמונה מונעים הניצוץ להפוך ללהבה.

ואני תוהה, כעת שאני יכול לראות פנימה, מה אני צריך לעשות כדי להדליק את האור?

זיו

"הלילה יורד על העיר... השערים נעולים ואיש לא צועד ברחובות האבן... מתוך הלילה עולה יללה וילד נוסף קופץ ממיטתו... השומרים, רועדים, מחפים את ראשם ונעלמים... העיר מתה הלילה וכאשר השמש תעלה היא תביט על גוויה שלא תקום עוד..."

שידורים מהעתיד

בוקר טוב לכל המאזינים.

אז, אני מוצא את עצמי יושב מול ספרים וקומיקסים ולא מצליח לקרוא יותר מידי, המוח שלי מתחיל להשתתק ואני לא מצליח לשבת בשקט לרגע אחד.

לא קרה לי אף פעם ואני מסרב לתת לדברים להתחיל להשפיע עלי.

אז אני עושה מה שאני נהנה לעשות יותר מכל דבר אחר, אני כותב.

אני כותב לכם ולעצמי כאן בתקווה שזה יחזיר אותי למיקוד שאני זקוק לו, במיוחד בימים הקרובים.

מאחר ולא בא לי לכתוב על חיי האישיים בשלב זה ואני גם לא בטוח שיש יותר מידי מה לספר שלא שמעתם כבר במקומות אחרים אני אדבוק בדבר השני שאני טוב בו, מציאת סיפורים משונים ומטורפים ברחבי העולם.

את הסיפורים הבאים מצאתי דרך ספר מדליק במיוחד של וורן אליס, הסופר האהוב עלי שמוחו משקף באופן מופלא את הלך רוחי בתקופה זו. את הספר הגראפי Bad World אתם יכולים לרכוש דרך קומיקאזה, הוא שווה את ההשקעה השיקלית הפעוטה.

נתחיל בסיפור שעשה לי הכי טוב היום בבוקר והוא על שידור טלוויזיוני ניסיוני שנקלט בקיץ של 1989 ועל פי טענת השדרנית היה זה שידור חוצה זמן משנת 2300.

תחשבו על זה.

אתם יושבים בבית, רואים את הטלנובלה האהובה עליכם, מגרדים את הקשקשים מהשיער ומגהקים כשלפתע התמונה מתעוותת ומשתבשת ק בכדי לחזור ולהציג לא את אלקסנדרו שהוא אביה של אלסנד בה הוא מאוהב מגיל 4 אלא עיר בעלת ארכיטקטורה שהייתה גורמת לכל אדם הולך על שתיים בכוח משיכה נורמאלי לבחילה עקב הפרופורציות המשונות.

עיר ולא ביתם של אלקסנדרו ואלסנד שרוצים להביא את פרי אהבתם לעולם אבל סבתו של הרך שעוד לא נולד לא מוכנה לתת גט לאלסנד.

ולא רק עיר אחת אלא רצף ערים ואז קול שמתווספת לו דמות של אישה הטוענת שהיא משדרת משנת 2300 וזהו השידור הראשון מני רבים שיביא מידע על שעומד לבוא.

אליס תהה עם אנשים מהעתיד מנסים לדפוק לנו את השכל עם הדברים הללו ואני חושב שכן.

נראה לי שבזמן כלשהו, הרבה אחרי 2300, ילדים משועממים יתחילו לבנות משדרים שהאותות שלהם יחזרו בזמן.

מתישהו בין שיעור היסטוריה לשיעור מחשבים הם יגלו את המאה ה 21 מחדש ויחשבו שזה יהיה ממש משעשע לשחק עם אנשים שגם ככה סובלים מבעיות מנטאליות שונות, אנשים שמפחדים מאוטובוסים מתפוצצים, מטרוריסטים שמתנגשים בבנייני ענק, מאיומי אטום ומה לא.

הילדים האלו בונים את המשדר המזורגג ומציבים את הבלונדינית של הכיתה ושולחים מסרים מחורבנים אל העבר כדי לגרום לאנשים להרגיש רע גם ככה.

בשלב השני הם מחזקים את האות ומגלים שהם יכולים להעלים דברים מהעין ע"י יצירת מסך עוצמתי מספיק סביבו. אז אנחנו מחפשים את המשקפיים ולא מוצאים אותם, ומחפשים את הבושם או העט שאנחנו ממש רוצים אבל זה לא שם ואחרי שעה של חיפושים אנחנו פתאום מוצאים את זה, ממש איפה שחיפשנו קודם לכן ואנחנו מוכנים להישבע שזה לא היה שם.

אבל זה כן היה שם, מוסתר ע"י חבורת מתרוממים צעירים מהעתיד שדופקים לנו את השכל.

אני שונא את העתיד.

זיו

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM

המערב הפרוע/קונספירצית הנחיתה על הירח

המערב הפרוע.

אך איזה מקום נפלא.

אני אוהב את האגדה של המערב הפרוע, את כל הסצנה המופלאה, המישורים המדהימים, הצבעים של המדבר וההרים המפוסלים ע"י הטבע.

המערב הפרוע הוא מקום קסום ורב עוצמה והיו לי כמה וכמה רעיונות שהפכו למשחקים במקום ובתקופה.

אחד המשחקים האלו הורץ באחד הכנסים הגדולים שיש בארץ ליורמים ה...משודרגים שהם שחקני התפקידים (ולא לזנק על ההדק, שימו לב שגם אני שחקן תפקידים... רק לא יורם J )

זה היה סיפור על מוות ועל תחייה מחדש, על אימה שמסתתרת בערבה הצחיחה והקסומה של טקסס, על אינדיאנים, קאובויים, צלפים ורוחות.

זה היה סיפור מעולה ואני חושב שצריכים לעשות ממנו ספרקלטת מחורבן לילדים כדי שילמדו שאם הם רוצים שיהיה להם טוב הם צריכים להתחיל להזיז עניינים כי אם הם לא יעשו את זה אז מישהו יבוא ויחרבן להם את החיים.

אוקי, אני אנשום עמוק ואירגע.

למה הוורד המזורגג לא מוכן לקבל דברים בלי יוד. הוא דוחף את האות הזו לכל מקום.

אולי חבורה של מקובלים תכנתו את התוכנה המזורגגת הזו? הם דחפו את יוד כדי להעצים את עבודת האל גם ע"י סוגדי מערב חסרי אמונה וגויים כמוכם וכמו האמריקאים?

נשמע הגיוני.

אגב, יצא לי לשמוע לאחרונה על משהו מטומטם לחלוטין – קונספירציה בנחיתה הראשונה על הירח.

עכשיו, את הקונספירציה המזורגגת הזו שמעתי כבר אבל היא התחילה לצוף שוב כי כנראה שאנשים לא מאוננים מספיק וסף החרמנות מוחק להם תאים שלמים במוח.

הרעיון הוא כזה: צילום היציאה הראשונה של ניל ידידנו אינו הצילום של היציאה הראשונה אלא של השנייה. כן, הם יצאו והתקינו מצלמות ואז נכנסו ופברקו את היציאה הראשונה.

ואני שואל:

אז מה לעזאזל? למי אכפת?

זו הקונספירציה?

הם יצאו, התקינו מצלמות, נכנסו ואז יצאו שוב ושיקרו לנו שזו הפעם הראשונה?

תגידו לי, מה יש לאנשים האלו? הם סובלים מתסביך הבתולה המתחסדת?

"כן זו הפעם הראשונה שלי הי, הי, הי"

אז זו הייתה הפעם השנייה והם שיקרו לכוווווולם.

למי אכפת?

ולמה בכלל שזה ישנה משהו מזורגג?

מישהו הרוויח יותר או פחות כסף?

זה גרם לכך שהנחיתה תהייה פחות אמיתית?

זה מוריד מערך המשימה בצורה כלשהי?

אז הם עשו את זה או לא עשו את זה, כאילו שזה משנה משהו...

מילא כל הקונספירציות שטוענות שהממשלות מוכרות אותנו לחייזרים או אלו שטוענות ליחידות מתנקשים בממשלה שמאיימות על בני אדם או גניבות כספים או ממשלת צללים, כאן יש סיבה, יש בשר, יש משהו לעשות אבל להתרכז ולהתווכח אם האסטרונאוטים האלו רצו החוצה שמו מהר מצלמות ורצו פנימה, מגחכים כמו ילדי תיכון ומשקרים לעולם... זה מה שמשנה?

תשיגו חיים למען השם.

אה כן, ואם מישהו יגיד לי שלא הייתה נחיתה והכל היה מפוברק מאתר צילום בהוליווד אני ארדוף אותו, אתלוש לו את הראש ואחרבן לו לצוואר ובכך אקבל את הסיפוק שאני מבקש מאתמול.

זיו

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM

פשיעה ועונש.

בוקר טוב לכל המאזינים והמאזינות.

אני אחרי לילה בלי שינה.

פרצו לנו לבית, או נכון יותר לחצר, וגנבו לנו סולם.

זה גרם לי לרצות לגרום לנזק בלתי הפיך לכמה אנשים, לתלוש להם את הראש ולחרבן להם לתוך הצוואר.

אלא שלא תפסתי אף אחד.

לראשונה מזה הרבה זמן חשתי צורך אמיתי לגרום לנזק, לגרום למישהו לבכות, לפחד על הרגע שהוא עשה את מה שעשה. אני לא יודע אם אני לא אוהב את עצמי כשאני במצב הזה אבל אני לחלוטין מוצא את הסיטואציה מטרידה משהו.

מטרידה כי אני תוהה מה היה קורה עם הייתי מוצא את האשם?

יש לי שני חלקים בראש, אני חושב שכתבתי על זה ואם לא אז נגיע לזה יום אחד... בכל מקרה, יש לי שני חלקים בראש וכשאני מוצא את עצמי רואה אדום צד אחד ממשיך לדבר ולהסביר לי אבל הוא מסביר מהצד וקשה לי מאוד להפסיק לעשות את מה שאני רוצה לעשות.

העולם מאבד את תחושת המציאות שלו והעתיד הופך ללא יותר מבבואת חלום מטרידה.

לא פעם תהיתי לגבי פשע ועונש ואף היה לי דיון על כך לפני יומיים עם בחור חרדי. בסיס הדיון היה מחויבותו של אדם דתי להכריח אנשים שחוטאים להפסיק. זו הסיבה לכפייה הדתית אתם מבינים?

האנלוגיה?

כמו שאנשים שמתדרדרים לסמים נעצרים ונלקחים לכלא כך גם יש צורך בכפייה על מי שחוטא (אוכלי חזיר ושרצים לשם הדוגמה הספציפית של רפאל – הבחור הדתי).

אז מותר לכפות על אנשים לעשות דברים נגד רצונם כי זו המצווה האלוהית...

מעניין, אני לא זוכר שלמדתי את זה אף לא בספר אחד מהספרים שקראתי וזה נשמע לי גם לא מוסרי.

הסיבה?

אי אפשר להכריח אנשים לעשות דברים שהם לא רוצים.

קחו מסומם, זרקו אותו לכלא. מה עשיתם? סיפקתם לו סמים בצורה קלה יותר ושיטת הכלא הוכיחה את עצמה כמחנכת לפשיעה קשה יותר. אז הכנסנו משתמש קל לכלא וקיבלנו פושע מקצועי שכעת יודע כיצד לפרוץ ולהסתיר את העדויות.

מי שלא רוצה לשמור על חוקי הדת יכול לא לעשות זאת, זו בחירתו האישית, זו המתנה הגדולה ביותר שהאל נתן לנו, לבחור באם להאמין בו או לא, לבחור באם לקבל את חוקיו או לא.

מי שיעשה כן יכבד צד אחד בהסכם ואמור לקבל בתמורה דבר מה, מי שלא יעשה כן לא יקבל. אין עונש, אין איום, אף אחד לא חייב.

אבל רפאל הזה, מבחינתו שיטת הכלא היא כבילה לחלוטין, היא עובדת, הוא טוען ואין שום הבדל בין עצירת אדם על פשע כנגד החוק והחברה לבין חטא.

רפאל ניסה להסביר שיש צדק והוא אובייקטיבי.

לנסוע באור ירוק או באור אדום מה צודק יותר?

כאשר ציינתי לפניו שזה לא צדק אלא חוק שנועד להקל על התנועה הוא לא קיבל את זה.

כשציינתי שבצרפת יש חוק עזר שאומר שבמידה והכביש פנוי מותר לעבוד גם באדום הוא אמר שהחוק הזה לא משנה.

החוק הוא אובייקטיבי ובלתי תלוי, הוא אומר – כמובן שזה כך כל עוד אתה לא בוחן מקומות אחרים שמציגים את החוק כמשתנה ותלוי בגורמים רבים.

אז ניסיתי להציג רעיונות שונים וזה לא שינה.

כפייה היא דבר לגיטימי, היא נועדה לעשות טוב.

שאלתי איך צעירים אמורים להתקרב לרעיון הדת כאשר הם רואים את הפשיעה בכנסת

"שלא יראו טלוויזיה, זו בדיוק הסיבה שיש איסור על צפייה בטלוויזיה"

איסור על צפייה כדי להסתיר את האמת?

הוא לא ענה אלא המשיך להגיד שלא יראו טלוויזיה.

אז כפייה מותרת והסתרת האמת היא בסדר כדי שהצעירים לא ידעו שיש אנשים שעושים מה שבא להם וזה בסדר.

זו הייתה שיחה מאוד עצובה.

איך הגעתי לזה בכלל?

אה כן, פשיעה ועונש.

העונשים היום אינם עושים דבר, הם לא עוזרים בשיפור המצב של האנשים הפושעים או החולים, הם גם לא מגנים על האזרחים כפי שצריך, לא באמת.

אני חושב שעונשי הרתעה הם מצוינים, פחד הוא כלי נפלא אבל הוא לא פותר דברים, לא באמת, אבל הוא נפלא כי הוא משחרר לחץ וגורם לאותם אנשים לא לחזור על הטעויות האלו שלהם.

למרות שאני לא מאמין בזה בלב שלם, פחד הוא אולי הכלי היחיד שבאמת יכול לעזור אבל הוא חייב להיות עוצמתי מספיק...כאב.

כאב הוא כלי שימושי מאוד, הוא עדיף על הוצאה להורג, הוא יכול להיות ממושך ונפלא. עינויים הם אולי הכלי האידיאלי להענשה.

שריפת כפות רגליים, מלחצי אשכים, פוקקי ברכיים, הסרת עור... כל מיני.

אני חושב שאני יעלה לפה כמה רעיונות לעונשים כאלו, אולי מישהו יראה את זה ויעשה עם זה משהו.

זיו

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM

הדיאטה החדשה של נשות הווליווד - ותגידו שזה לא מטורף

מה דעתכם על הדיאטה הבאה – טבעית לחלוטין, בלי כדורים, הקאות, ומותר לאכול כל מה שרוצים וכמה שרוצים ועדיין לרזות. אתם אוכלים ושבעים וטעים לכם ועם זאת לא משמינים, איך זה קורה?

ובכן יש מישהו אחר שאוכל את האוכל שלכם. טפילי מעיים. הדיאטה הזו התגלתה במקרה כשמישהי די שמנה רזתה המון בזמן קצר, הרופאים גילו שיש בתוכה שרשור וקבעו לה תור לניתוח, היא מיהרה לבטל... "השתגעת?" אמרה לרופא, מעולם לא נראתי כל כך טוב, אחרי שנים של דיאטות ואכילת אבקות אני סוף סוף חטובה ורזה. היתרונות הברורים של הדיאטה הם שלא צריך לדאוג לה בשעות קבועות התולעים מסתובבות איתכם כל הזמן, אף אחד חוץ מכם לא צריך לדעת שהן שם. הדבר טבעי לחלוטין טפילי המעיים הם פרזיטים שהותאמו במשך המון שנות אבולוציה לגוף האדם, לטפילים יש "אינטרס" לא לפגוע בגוף המארח, שמספק להם ארוחות חינם.

מטורף לא?

מוות במשפחה

לפני כמה שעות נפטר לנו קרוב משפחה בן 16.

הוא לא מת מפיגוע או תאונת דרכים, הוא לא מת מדקירה או מהתאבדות.

הוא מת כי לאנשים לא אכפת.

כי לרופאים לא אכפת.

לפני כמה שנים אובחנה אצלו מחלת הנפילה, דבר שנראה לנו מוזר מאוד במיוחד לאור העובדה שהתרופות לא השפיעו עליו.

שבוע שעבר הרופאים אמרו שהם טעו.

קורה.

אלא שהטעות הזו עולה הרבה מאוד שכן לא הייתה זו מחלת נפילה כי עם דום לב.

הלב שלו, אתם מבינים, חלש ופגום אז הוא סובל מדומי לב חוזרים ונשנים וכאשר אלו מתרחשים זה נראה מאוד דומה למחלת נפילה, הוא רועד, הוא מקציף, הוא מזיע כולו.

אז זה דום לב ולכן ברור שכאשר הוא מאושפז המקום לשים אותו הוא רחוק מתחנת האחיות, כי מה כבר יכול לקרות?

אז הוא חטף עוד דום לב ודקות רבות מידי עברו מאז שהוא חטף אותו ועד ששמו לב.

הוא בלע את הלשון ונחנק.

המוח חטף נזק תמידי.

הוא שכב במיטה בתרדמת, ההורים שלו לא יודעים מה לעשות.

האחים שלו לא מבינים מה קורה.

אבא שלי נוסע בכל יום מבאר שבע חזרה הביתה ושוב עושה את הנסיעה הזו.

הוא מת לפני כמה שעות שגופו קרס לבסוף ועכשיו יש מיטה פנויה נוספת עליה יכול בית החולים לקבל תשלום כאשר יקבל קורבן נוסף...אני מתכוון חולה.

הוא היה ילד מבריק. רזה, קטן, חריף מאוד.

הוא מת כי לאחיות היה משהו טוב יותר לעשות.

הוא מת כי הרפואה הציבורית לא חושבת שהתפקיד שלה חשוב מספיק.

פוליטיקה חשובה יותר, שביתות חשובות יותר אבל השבועה שנשבעו שלא לפגוע בחיים, היא לא חשובה.

ברפואה הציבורית, רופאים שכחו שהם עוסקים בבני אדם, יצור שהוא מכלול, לא מספר או מחלה, לא עודת זהות או לקוח של קופות החולים. בן אדם.

בן אדם עם תקוות וחלומות, עם קשיים ודאגות. בן אדם שרוצה לחיות את החיים האלו מבלי להיפגע.

אז הבן אדם יודע שיש תאונות ויודע שיש פשע, הוא יודע שיש פיגועים, הוא יודע את כל אלו ועושה הכל בכדי להיזהר.

אבל לפעמים הוא זקוק לרופא כי הגוף לא מתפקד כמו שהוא צריך להיות ושם, שם הבן אדם נרגע, כי הוא בידיים טובות, כי הוא נמצא במקום בו מצילים אנשים, כי הוא נמצא בידיים אכפתיות.

או שלא.

מה אדם אמור לעשות כאשר המקום בו אמורים להציל חים הורג אותו.

הורג אותו ואין מילה אחרת כי אם היו מלינים את הילד במיטה מול עמדת האחיות הוא לא היה נכנס לתרדמת, הגוף שלו לא היה סובל מהטראומה והוא לא היה מת.

אבל הוא כן הנוח במיטה רחוקה והוא כן נכנס לתרדמת והוא כן מת ואין דבר שיחזיר אותו.

אני יכול רק לקוות שהרופאים האחראים לא יטפלו עוד באיש, שהאחיות שישבו שם כל אותו לילה ימצאו עבודה אחרת במקום בו אנשים לא יהיו דאגתם שכן ברור שהם ירגישו הרבה יותר טוב אם לא יאלצו לדאוג לדבר כל כך פעוט ושברירי וטיפשי כמו בני אדם.

אז ילד מת, כי ככה, כי זה יותר מידי מאמץ לשמור עליו חי והרי הרופאים והאחיות אינם אלוהים נכון? הם בסך הכול בני אדם, אז מה כבר מצפים מהם?

"מידי פעם נכנסים לגן העדן זוג חדש. הם מביטים מסביב בעיניים מלאות פלא וצועדים בגן הקסום בו מזמרים מלאכים וטיפות של אור מטפטפות על האדמה הירוקה. הם נכנסים לחלקת פרחים ובוחרים את הפרח היפה בעיניהם ואותו הם שותלים בבטנה של האם הצעירה ואז הם שבים, מחייכים, אל האדמה.

לרוב גודל הפרח וצומח ומפיץ ריח נפלא המזכיר את גן העדן.

לעיתים הוא פשוט רוצה לשוב הביתה ובמקום בו הוא נטמן שנית מניחים פרחים אחרים, הדים חיוורים למי ומה שהיה."

זיו

I, ROBOT

כשהייתי קטן, לפני מיליון שנה בערך, קראתי סיפור קצר בתחום המדע הבדיוני שנקרא אנוכי הרובוט.

זה היה אחד הסיפורים הקסומים ביותר שקראתי והרעיון שהוא יהפוך ליותר מסיפור לא ממש עלה בי, הייתי קטן.

היום קיבלתי הפתעה נעימה דרך האינטרנט, קישור לדבר הגדול הבא בקולנוע:

http://www.irobotmovie.com

כן!!!

סרט על הסיפור הנפלא הזה.

זה כל כך כיף ואני כל כך מתרגש.

אני לא בטוח אפילו מה אני מרגיש מעבר לשמחה, זה נוסטלגיה מעורבת עם כל מיני דברים טובים אחרים.

כמו טיפות של גשם ביום חם ומגעיל במיוחד.

זה נפלא ואני מאושר.

ואני אוהב את גליה.

אבל זה לא קשור אלא משהו כזה שתמיד קיים וחייב להיות קיים אחרת אני לא אני.

חזרה לסרט, כנסו לאתר (המושקע ביותר) ותראו את הטריילר.

http://www.irobotmovie.com

למי שפספס בהתחלה.

חוקי הרובוטיקה:

1. רובוט ישמע תמיד להוראות האדם

2. רובוט לא יכול לפגוע באדם

3. רובוט יגן על עצמו אלא אם הגנה זו סותרת את אחד מהחוקים הנ"ל

זיו

החנות שלנו בת שנה

כמה מגניב.

היום אנחנו חוגגים שנה לחנות שלנו בחיפה. מדהים לחשוב שעברה שנה, קרו כל כך הרבה דברים, למדנו כל כך הרבה דברים.

זו הייתה שנה מאוד משונה, קשה מאוד אבל מלאה בהמון אנשים נפלאים שהכרנו.

אני שמח שפתחנו את החנות בחיפה, זו הייתה הדרך היחידה בה ניתן היה לנו לפגוש אנשים כמו אסתי ורז ומאיה. את תומר ואילן, שרון ואורי. אנשיםש הפכו להיות משפחה אחת שלמה ואני מודה לכם, כל אחד מכם שאפשרתם לי להיות חלק מהחיים שלכם.

אוהב אותכם ואת כל העולם.

אז:

היום יום הולדת

היום יום הולדת

היום יום הולדת לחנות

חג לה שמח

וזר לה פורח

היום יום הולדת לחנות.

מזל טוב, בלונים, זיקוקין די-נור, ליצנים...טוב בלי ליצנים, אני שונא אותם... חשפנים וחשפניות, פורקיופיין טרי בהופעה חיה ועוד המון דברים טובים.

יום טוב ומבורך לכולם.

זיו

בוקר טוב ושבוע טוב

לסדר את הדירה החדשה זה עניין אנטרופולוגי כמעט.

אתה מגלה מגוון עצום של פריטים שאין לך מושג מה לעשות איתם.

המסדרון היה מלא ועמוס בשטויות אותם התחלתי לסדר רק בכדי להגיע למצב בו נשארו מלא דברים קטנים, ניירות, חותמות, ועוד דברים ואין לי מושג מה לעשות איתם.

אז יש ערמה של חפצים על השולחן...כמו בבית.

לפחות אני יכול לראות את חדר העבודה שלנו עכשיו, בניגוד לתחילת השבוע.

טוב, יש לי עוד מלא דברים לעשות ואתם לא עוזרים לי.

יש כמה מאמרים בקנה, הם יתחילו לפגוע במסך בקרוב.

קחו חמש.

זיו

פורים והצלה

לפני כמה וכמה שנים היה פיגוע בפורים בדיזינגוף סנטר.

הייתי אמור להיות שם באותו היום למעשה, בערך במרכז הפיצוץ כשאני ממתין לחברים.

אבל ביטלנו את הנסיעה וכך אני חי היום.

אפשר להגיד שפורים הוא מין יום של לידה מחדש עבורי.

מזל טוב לי וחג שמח.

זיו