ישו - עכשיו הבובה

אוקי.

ידידי וורן אליס קיבל מחבר שלו (ג'ון קוואסדה, אם ככה כותבים את השם המזורגג שלו) את הלינק הבא:

http://www.kontraband.com/html/top_ten/movie.asp?ID=1241&fs=y&TTVAL=1

לא לדאוג, זה ממש מצחיק ולא כולל שום רגע בו תרצו להקיא את הנשמה כמו שאר הדברים שאני מציב פה.

אתמול בלילה הייתי במולי'ס. מקום קטן ונחמד, פאב אירי ירוק ומשעשע.

שתינו גינס, הכי טוב גינס וכמובן צ'ייסרים של ג'יימיסון, הכי טוב ג'יימסון.

גלגלנו סיפורי שכרות וטיולים והיה מעולה.

בכל מקרה, כברכת אותו לילה: לחיי התאגיד.

זיו

הגשמת החלום

לפני שנים, מתי בדיוק אני כבר לא זוכר. שמעתי על סדרת מד"ב חדשה שמתחילה להיות מוקרנת בערוץ 3 בלילה. כחובב מדע בדיוני התיישבתי מייד אל מול המרקע וציפיתי להיות מוכה בהלם ובתדהמה.

משהו בסדרה הזו חרק ולא זרם לגמרי כמו שציפיתי, השחקן הראשי הרגיז אותי אבל, מאחורי כל זה עמד סיפור שתפס אותי מייד.

היו לי מאבקים הם התוכנית הזו ולבסוף נכנעתי בשל מספר סיבות שחברו להם יחדיו.

שנה או שנתיים לאחר מכן, התיישבתי אל מול הטלוויזיה (ערוץ 3 כמובן, הדבר הטוב היחיד שהיה אז בכבלים) ולהפתעתי התכנית שודרה לה שוב, מהעונה השנייה אומנם, אבל הסיפור שם ונראה שיכולתי לאט להבין את שהתרחש.

באותו רגע נלכדתי ברשת הסבוכה של אחד ג'י. מייקל סטרזינסקי שיצר את הסאגה המופלאה ביותר שעיני שזפו אי פעם – בבילון 5.

מהי התוכנית והסיפור שמאחוריה הוא עניין שאשמור לפעם אחרת, הסדרה זכתה לכבוד הדורש מאמר ארוך ומפורט ולא פסקה. הדבר שעליו אני כן רוצה לדבר הוא הגשמת החלום.

כאשר הרעיון לתוכנית עלה, היוצר קבע למעשה סיפור בן חמש שנים עם התחלה ברורה, אמצע וסוף מוגדרים מראש. חברות רבות חששו מאוד מהרעיון במיוחד כאשר ראו את ההצלחה של מסע בין כוכבים שהמשיכה והמשיכה והם קבעו שהקהל לא יקבל סדרה מוגבלת ברמת הזמן שלה.

אבל הם קנו אותה ומאותו רגע היו עליות וירידות.

למרות מעריצים רבים שהתוכנית קנתה לה מידי עונה, בכל סוף שנה היו מלחמות על תקציב ואיומים להוריד את התוכנית מהשידור.

לקראת סוף העונה הרביעית נראה שזהו הסוף ולכן נכתב פרק שמצד אחד מסכם את העתיד ומצד שני מאפשר לעונה חמישית לרוץ.

העונה החמישית עלתה לבסוף והסיפור הסתיים בדיוק כמו שסטרזינסקי חלם אותה.

הוא לא היה מוכן לוותר, הוא לא הפסיק להאמין, הוא ידע מה הוא רוצה והוא השיג את זה, למרות המכשולים, למרות האיומים להפסקות התקציב, למרות שברוב הזמן רבים לא האמינו בו.

אתמול בלילה אני סיימתי לראות את העונה שהודות לערוץ 3 דאז, פשוט לא הצלחתי לראות.

סיימתי את הלילה שלי בדמעות של צער על ידידים שלא אראה עוד, דמעות של התרגשות על רקע החלל וסצנות הסיום. בדמעות של שמחה על חלום שהוגשם ועל סיפור שהגיע לסופו הטבעי.

אני אוהב סיפורים וג'י.אמ.אס העניק לי את הכבוד לחיות שתקופה בה סופר אחד מהסיפורים היפים ביותר במסך הקטן.

בבילון 5 נגעה בי במקום מאוד עמוק וליוותה אותי שנים, גם כאשר לא שודרה וכל שהיה לי הוא לקוות שמישהו יחליט לעלות אותה לפורמט ה DVD. ומישהו אכן עשה את זה והיה חכם מספיק להבין שיש קהל עצום ושחרר את הסדרה כולה, חמש עונות, במרווחים של חצי שנה האחת מהשנייה ועל כך אני מודה גם להם. תאווי ממון או לא, מגיע להם כל שקל (או דולר) שהם הרוויחו, כי סיפור טוב באמת שווה את ההשקעה הזו.

בליל אמש אני הבנתי מה המשמעות של הגשמת חלום ואני יודע מה אני מתכוון לעשות מרגע זה והלאה.

סטרזינסקי סיפר שמחוץ לביתו יש כתובת Faith manages , אני ממליץ לכל אחד לחרוט את הכתובת הזו במקום קרוב אליו.

אני מוריד את הכובע הוירטואלי שלי ומצדיע לאיש גדול.

היום הזה שלך מר סטרזינסקי.

זיו

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM

העתיד - עכשיו

העולם היה הרבה יותר יפה עד לפני כמה דקות.

וורן אליס שלח לי משהו חדש.

bad signal
WARREN ELLIS


Oh, and in case anyone was wondering, the Ass
Milkshake has been beaten for vileness.  Thanks
to Agent Wurzeltod from Bas'hell, I have been
made aware of something I don't think even Rob
Black can top.  It comes, of course, from Japan.

http://www.diepunyhumans.com/archives/000246.html

If you look at the links held on this page while you're
at work, you are an idiot and deserve everything that
will happen to you if you are caught.

Doesn't apply to those who work in the sex business,
of course.

For those who have The Fear but remain morbidly
curious, I give you only one word in explanation:

Eels.

Obviously, we're headed hellforleather into uncharted
territory now, and some kind of implosive apocalypse
awaits in our near future.

Or -- and this is the scarier, and perhaps more
accurate thought -- this is simply how life is now.
This is what people have to get used to.  This is
the real world and the New Mainstream.

Think about that a little.

-- W

זה לא מראה יפה, אני יודע, אבל אם אני סובל, אתם סובלים...

אני הולך להקיא.

זיו

מרגלים

מרדכי ואנונו הוא איש קטן מאוד.

אני לא אומר את זה ברמה המטאפורית אלא מבחינה פיזית.

הוא ממש קטן.

איך נותנים לאיש קטן ולא נאה להיות מרגל?

כל הקטע בלהיות מרגל זה החזות – החלקלקות, הכריזמה, האנגלית הנקייה והמצוחצחת, היכולת לסחוף נשים מרגליהן ולהשתמש בהן לגלות מסמכים סודיים שונים.

מעולם לא ראיתי תמונה של ואנונו, כמו כל בן ישראל גאה שמעתי על הבוגד הנורא שהסגיר סודות מדיניים אבל מעבר לזה לא היה אכפת לי, הוא היה בכלא וזהו.

ואז הוא משתחרר לו בדיוק ביום שהחלטתי לפתוח בו את הרדיו, חודש לא פתחתי את הרדיו ובמקום לשמוע תוכניות מעניינות אני שומע תוכניות על המרגל חסר החן הזה שמנסה להראות שהוא לא עשה את הדברים בשביל הכסף אלא בתוך אידיאולוגיה שהוא שינן בכלא אחרי ששמע את מאות מעריציו.

זה היה מדכא.

אני חושב שכל מי שמפעיל סוכנים, או בוחר לשחד אנשים שיהפכו לסוכנים חייב לשמור על הפאסון ההוליוודי, לפחות אם יש מרגל שיהיה מגניב ולא הדבר הזה.

זיו

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM

לחיות את הקסם

קל מאוד לדבר על אהבה, קשה מאוד ליישם אותה.

קל לנו לומר לעצמנו ולאחרים לקבל את האחר ולסלוח על דברים שנעשו, קשה מאוד להוציא את המילים היפות הללו לפועל.

כיצורים אנושיים אנחנו חיים מתוך רגשות ומתוך דוגמות נלמדות ומטובעות. אנחנו יודעים שיש דרך להגיב למצבים שונים וכמו מחשב אנחנו ממשיכים להגיב שוב ושוב באותה צורה למצבים הללו.

לעיתים משהו בתוכנו נעצר ומביט מהצד ורואה כיצד אנחנו מתנהגים וזה מרגיז אותנו אלא שמסיבה לא ברורה אנחנו ממשיכים באותה הדרך, בעוד אנו צורחים בתוך גולגולתנו בבקשה להפסיק.

מי שבוחר בדרך של המאגיה או הוויקה או כל מסורת קסומה אחרת לוקח על עצמו אחריות מאוד גדולה ברמה האישית.

להיות וויקאן או מאג זה מעבר לטקסים ומעבר לחגיגות. זה לא מספיק להגיד שאנחנו מאמינים במשהו אנחנו צריכים לחיות את האמונה הזו בכל רגע ורגע, בכל יום שעובר.

קל להבין מדוע המסורות הללו מושכות אליהם אנשים רבים כל כך, אנשים שמבקשים להיות שייכים למשהו מיוחד וגדול יותר. כמו "נוצרים של יום ראשון" הם נשבים בטקסים וצועקים את שם האלה, הם עורכים טקסים פעמיים ביום ומציגים לכולם כמה הם יודעים את התחום, את שמות הברכות ואת השימוש הנכון ביותר בכלים.

הם מציעים את עזרתם בלי מחשבה ומוכנים להיות כתף להישען עליה.

עד שההתלהבות שוכחת והטקסים נראים מעייפים והאלה נראית קצת יותר מידי זקנה ובכלל כל העניין מושך הרבה יותר משהיה לפני... שבוע, כשהכל התחיל.

אז כשיש חגיגות הם שם, צועקים חזק יותר מכולם ומתהוללים באינטנסיביות גבוהה משל כולם אבל ביום שאחרי הם מרשים לעצמם להיות גסים ולא קשובים. הם מתהללים בתארים לא להם ומסתתרים מאחורי מסכת מסתורין שלא באה להסתיר את הידע אלא את החוסר בו.

לחיות את הקסם זה מעבר ללמידה שקדנית של דברים שנכתבו ומעבר לויכוחים חסרי ערך בפורומים שונים (מקוונים ופיזיים). לחיות את הקסם זה לחוות כל רגע שעובר דרך עיניו של הקוסם, של החכם, של האלה.

בספר "לזאריס: המסע המקודש" מתוקשרת ישות העונה לשם לזאריס. נניח בצד את הויכוח על האם יש תקשור או אין ואם יש חשיבות למי המתקשר או המתוקשר, בואו ונקשיב רגע למילים ולחכמה שבהם ולא למי שכתב אותן.

באחד הפרקים מדבר לזאריס על הנוצצים לרגע.

אלו אנשים שמגלים את הרוחניות ביום הראשון, מכירים את שמות כל האבנים ביום השני, עורכים מדיטציות מסעירות ביום השלישי ועד היום החמישי חווים הארה מושלמת. את סוף השבוע הם מקדישים לטבילה באור שלפתע ראו ולהפצת "הידע" שנגלה להם.

ביום ראשון הם מתכנסים אל תוך עצמם, שומרים את "הסודות" שאסור שאיש ידע ומהר מאוד כבר מתרחקים מכל מה שהיה להם רגע לפני כן.

זוהי רוחניות אינסטנט הכוללת שימוש במילים גדולות ומפוארות שאין בהם הרבה תוכן.

אנשים אלו בוחרים אבנים ביד שמאל כי "היא יד האינטואיציה" ומתעלמים לחלוטין מכך שהאינטואיציה שלהם דורשת מהם לבחור ביד ימין כי זו היד האינטואיטיבית  שלהם.

אלו אנשים שקראו את הספרים של לואיז היי וכאשר הם פוגשים באדם חולה סרטן הם יגידו לו שהוא צריך לנשום אור והכל יעבור.

אלו אנשים שפספסו את הנקודה.

אולי הדבר הנורא ביותר שיכול אדם שרוצה לעסוק במיסטיקה עמוקה לעשות לעצמו הוא להיכנע ליהירות.

יהירות היא שמונעת ממנו להקשיב לצעירים ממנו ולהמשיך ולקראו ספרים חדשים שאולי סוטרים את מה שלמד עד כה. היהירות היא שגורמת לו לחשוב שהוא נמצא מעל כולם, אוחז בסודות שאיש לא אחז מעולם.

היהירות היא שמונעת ממנו לחיות את הקסם באמת.

זה לא דבר קל לחיות את הקסם וקרוב לוודאי שבעולם שלנו זה כמעט בלתי אפשרי לעשות זאת בכל רגע ורגע אבל אין צורך בקיצוניות כזו על מנת לחיות באמת.

אם אנחנו קמים בבוקר, אפילו לא כל בוקר, ומודעים לרגע הזה של הנשימה המודעת הראשונה. אם אנחנו מסתובבים במהלך היום, לא בכל יום, ושמים לב לחיבורים הקטנים שיוצרים את העולם סביבנו. אם אנחנו עושים אפילו את המעט הזה אנחנו כבר חיים מתוך קסם.

אם אנחנו כנים עם עצמנו ועם אחרים, דואגים לומר את האמת ולא להסתיר דברים, אם אנחנו דואגים לחיות כך שבסוף היום נוכל לדעת שלא עשינו דבר אחד שעלינו להתבייש בו, אז אנחנו חיים את הקסם.

דרך הקסם היא דרך של יושר, של אמונה, דרך של עזרה לזולת והקשבה, לעצמנו, לזרים, לעולם.

לנסות ולתת את הלב לנושא אחד בכל יום יכולה לעשות פלאים למודעות שלנו.

שימו לב לצורה בה אתם רואים וביום הבא שימו לב לשמיעה שלכם ואחר כך לחוש הטעם. חוו את החיים דרך החושים שלכם במלואם, שימו לב כמה מופלאים הם ועד כמה הם משרתים אתכם.

אם אתם קוראים משהו והוא שגוי ואתם יודעים זאת, תקנו את הטעות בלי להלבין את פניו של הכותב, אל תנסו לצאת מנצחים בקרב שלא קיים. יכול להיות שאותו אדם טעה, יכול להיות שהוא אידיוט, מה זה משנה לכם? החשוב הוא שהאמת, או לפחות דעה אחרת מזו שהוצגה תשמע גם כן ואם לכם הדעה הזו פשוט תנו לה דרור.

חשבו לפני שאתם מעבירים ביקורת, האם מה שתאמרו יגרום לאדם שמולכם לרצות להשתפר או להרגיש רע עם עצמו? אני מודה שלא פעם אני אומר דברים כי אני רוצה שאנשים ירגישו רע על מה שעשו אבל אם אני יודע שזה כל מה שיהיה, תחושה רעב שאחריה לא יבוא שינוי אני נמנע מלדבר כי מה זה ייתן שאותו אדם ירגיש רע וימשיך באותה דרך?

חרחור מריבות והשמצות אינו עושה אדם לצודק יותר וקרוב לוודאי שיגרום נזק רב יותר לעצמו בסופו של דבר.

לחיות את הקסם זה להיות אדם טוב, הטוב ביותר שאנחנו יכולים להיות ולעיתים זה מעייף אבל בסופו של היום, כאשר אנחנו מתפנים לטקסים שלנו וללימודים שלנו ולדברים המוחשיים יותר של העבודה הגדולה אנחנו עושים את זה בטוהר כפיים גדול יותר.

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM

צוואה

בחיפושים אחרי מידע על טקסי קבורה ומוות העליתי בחכתי את האתר הבא:

http://library.thinkquest.org/16665/burialframe.htm

אתר מאוד מעניין שבנוי כולו במטרה לעזור לאנשים להבין יותר על טקסי מוות ברחבי העולם, דרכים להתמודדות עם מוות וכדומה.

אני מניח שאתם מכירים את הסדרה עמוק באדמה, או בשמה המקורי Six feet under, זו סדרה על משפחת קברנים לאחר מותו של האב ומערכת היחסים המורכבת הקיימת ביניהם.

מעבר לצילומים, למשחק, לטקסטים המופלאים עומד הרעיון המקסים של השפעתו של המוות על אנשים שסבים סביבו ונוגעים בו מידי יום.

הסדרה מציגה מצבים אמיתיים ואפשריים מאוד, חוויות שאינן רחוקות מהמציאות.

תחשבו על זה.

אתם קמים בבוקר או מוזנקים בלילה לאסוף גופה של ילד שמת מוות עריסה, או גופה של אישה שפניה הושחתו מעבר לכל הכרה או גופת גבר שנקצץ לעשרות חלקים וכל מה שאתם עושים באותו רגע זה אוספים את החלקים ומשפצים את הגופה, תופרים וממלאים אותה כדאי שהמשפחה תוכל לראות את יקיריהם כפי שהם זוכרים אותם.

קברנים מוכרים מוות לאנשים, ארונות לקבורה, חלקות להטמנה, הם מציעים שירות נזקק ומצמרר לא משנה מה יעשו חייהם נעים סביב הציר המורבידי הזה.

מסדרים רבים מעמידים את החברים בהם מול המוות, מבקשים מהם להשלים עם העובדה שהם לא חסינים למוות ושהוא נמצא ממש מעבר לפינה. השלמה שכזו עוזרת לאדם להשתחרר מהפחד ששזור בנו מפני הסוף ומעניקים לו כוח אדיר.

הסמוראים התעוררו בכל בוקר וידעו שזהו יומם האחרון, הם כבר מתים ולכן כל פעולה שעשו נבעה מתוך האמונה וההבנה שעליהם לפעול כראוי, שהחלטותיהם אינן נשענות על דבר פרט למוסר הבסיסי ביותר. הם עשו את מה שנכון, הם אמרו רק אמת והם חיו בכבוד וללא חשש.

כאשר אנו מכירים בעובדה שכל רגע עלול להיות האחרון, כאשר אנו מפנימים זאת, החיים הופכים להיות דינאמיים הרבה יותר. הרעיון הוא לא לחיות בפחד שמה אנו נמות בדקה הבאה אלא בתוך ההבנה שאנו כבר מתים ולכן אין טעם במשחקים ואין צורך לחשוש מניסיונות. העולם הוא מקום שראוי ליהנות ממנו, שראוי לחוות אותו.

אם אתם רוצים לנסות להתמודד קצת עם עניין המוות אני מציע לכם לכתוב את הצוואה שלכם.

לא בצחוק, לא כתרגיל מחשבתי – קו נייר ראוי וכתבו את הצוואה שלכם, סעיף אחרי סעיף וחשבו מה הייתם רוצים שיעשו עם הגופה שלכם, מה הייתם רוצים להוריש לאנשים שנותרו מאחור, מה הייתם רוצים שאנשים יעשו עם זכרכם.

תחשבו טוב וכתבו כל סעיף ותדעו שמחר אתם לא פה והצוואה הזו תצא לפועל.

זוהי חוויה לא נעימה אך משחררת.

עד הפעם הבאה,

זיו

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM

שבת שלום וחג שמח

מספר החלטות גדולות נפלו ואני מרוצה מהן.

החל משבוע הבא אני מקווה להתחיל להעלות לפה כתבות ומאמרים שוב.

רק רציתי ליידע אתכם.

שיהיה המשך חג שמח ומאושר.

זיו