קצת מלחיץ לראות אותו ובהה בך מעבר למסך

אמרתי לכם

משהו חמוד ונוסטלגי.

קצת חיפושיות.

זיו

ניו אורלינס - ממבט ציפור

אנחנו מריצים משחק שנקרא נוביליס.

אם לא הסברתי בעבר, משחק נוביליס הוא משחק תפקידים, כלומר משחק בו כל אחד בוחר דמות, יושבים סביב השולחן ומשחקים את הדמויות הללו מול מנחה שיוצר את העולם וסיפור המסגרת (לכתבה רחבה יותר על משחקי תפקידים לחצו כאן)

בנוביליס הדמויות משחקות את ההתגשמויות הפיזיות של אבני הבניין של המציאות - אהבה, שריון, שרשראות, מזלגות, מלחמה, נשק, צללים, סקס, חלומות, ספרים, מוסיקה, פחד ועוד.

במשחק שלי יש לנו את twist and turns, צללים ונשק.

כל אחד מהם הגיע ממקום אחר לגמרי - טוויסט הוא למעשה סקיי מסטרסון שנשלף מתוך הסרט על ברנשים וחתיכות שם הוא משוחק ע"י מרלון ברנדו. הדמות היא אותה דמות שלומדת להתסגל גם להיותה חצי אל וגם לחיים (החלקיים) במאה ה 21 (הסרט מתרחש בשנות ה 20).

צללים הוא רייבן - דמותו המיתולוגית של העורב שהיא בת למעלה מאלף שנים.

נשק היא אלפא - דמות ממשחק תפקידים שנשלפה מתוך העולם שלה ואל תוך העולם שלנו. אלפא היא בת 3 מבחינת כרונולוגית, 23 מבינה חיצונית ו-9, אולי, ברמה המנטאלית.

השלושה הגיעו לאחרונה לניו אורלינס, בחיפוש אחר בחורה שנחטפה. החשוד שלהם הוא לואי שרף אותו פגשו בניו אורלינס ומהם הצליח להתחמק. במפגש הקודם, תוך חיפושים וגישושים, הם הגיעו למסיבת ערפדים, מסיבות מוכרות ומפורסמות בניו אורלינס ושם התרחשה אחת מהסצנות המטורפות ביותר בזמן האחרון.

אלפא, אתם מבינים, יכולה לשנות את הצורה שלה.

בכדי לא להעליב נערה איתה התחיל סקיי (לפני שהיה חייב להעלם בחיפוש משל עצמו) אלפא שינתה את צורתה בכדי להראות כמו סקיי ולקחה את הנערה למסיבה.

שניות ספורות לפני שאלפא הייתה חושפת שאין לה איבר מין גברי (היא שינתה רק את מה שהיא מכירה , מאחר ולא ראתה את סקיי עירום היא ל רצתה לקחת סיכונים) הגיע סקיי האמיתי והסצינה המשיכה משם לתיאורים אירוטיים ומוגבלים גלאי 18 ומעלה.

בזמן הזה אלפא מצאה לעצמה משורר שלקח אותה לאחד החדרים ושינן את ה-א-ב אל תוך "שעבר השנהב" של אלפא.

המושרר נאלץ לאבד את הכרתו לאחר שסקיי סיים את עסקיו ומצא את אלפא חצי עירומה והמשורר בין רגליה.

רייבן מצידו נהנה מכל הסיטואציה אותה הוא יצר כאשר הוא עודד את אלפא ולקח לו שתי נערות איתן הוא השתעשע.

אני לא מרחיב את כל הסיטואציה משתי סיבות:

א. הייתם צריכים להיות שם בכדי להבין כמה זה משעשע

ב. אני תוהה אם זה מענין מישהו.

לא יודע כמה שחקני תפקידים קוראים את הטור הזה עכשיו אבל אם יש מישהו מכם שזה כן מעניין אותו והוא היה רוצה לשמוע על מערכת הנוביליס בתקצירים (ולשאול שאלות ולהתדיין על נושאים שונים שיעלו) תשאירו הודעה.

היום אני מסיים לערוך פרוייקט אחד גדול מאוד, גם אם זה יקח לי את כל הלילה אני לא עוזב את זה.

המוח שלי נצלה כבר מרוב שאני דוחה וממתין ובינתיים רעיונות מכרסמים לי את קצוות המוח אבל אני מחזיק אותם שם בכדי שאוכל לסיים את הפרוייקט הראשון.

טוב, אני מרגיש זוועה ולפני שאני מתחיל להקיא על המקלדת, אני מסיים.

או, דבר אחרון - אי.טי החדש כל כך דבילי שבא לי להכות מישהו. מה היה הרעיון בלמחוק כלי הנשק של הסוכנים והלחליף במכשירי קשר? הסרט לא אלים, הוא מקסים והאפקטים שנופסו לו הפכו את אי טי עצמו לחי יותר אבל מה ההיסטריה המזורגגת עם האקדחים?

זיו

הסקירה של טרנסמטרופולטין

ברוכים הבאים אל העתיד של וורן אליס, אל כדור הארץ כפי שהוא נראה דרך עיניו החדות, חסרות הרחמים והבוחנות.

בהומור מסוגנן, ראייה נקייה מסנטימנטים מיותרים, הרבה דמיון וחשיבה חריפה מציג וורן אליס עולם השונה לחלוטין מכל מה שאנו מכירים, שנגוע באותם הזוועות המטרידות אותנו כיום.

וורן אליס לקח את ז'אנר המדע הבדיוני ונתן לו בעיטה בישבן בקומיקס הזה שהוא סיפורה של "העיר" וסיפורו של ספיידר ג'רוסלם, כתב מצליח שעושה את כל מה שהוא עושה למען דבר אחד בלבד: האמת. בעולם בו שום דבר אינו קבוע ואנשים יכולים לשנות את עצמם ככל העולה על רוחם, האמת הופכת לדבר חמקמק יותר מהרגיל. ב

עולם בו מיליון ערוצי טלוויזיה חופשית הצועקים לתשומת לב, עולם בו פצצות פרסומות מתפוצצות אל תוך תת ההכרה רק בכדי להפתח בתוך חלומותיכם, בעולם בו חלקים שלמים בעיר מוסתרים מעיני כל כדי לא לראות את המחלות הנוראיות שאוכלות את הסובלים,

בעולם בו ההיסטוריה נשמרת בשמורות אליהם מצטרפים אלו שאין להם עוד מה להפסיד, כאן מחפש ספיידר ג'רוסלם את הדבר היחיד שלא משנה מה יקרה הוא יעמוד איתן, גם אם מכוסה ברפש מכל צד. הדבר הזה כאמור, הוא האמת.

הצלחת הטור האישי שלו וספרו שולחים את ספיידר להסתתר בהרים. האיש שחי ונשם את העיר מידי יום לא היה מסוגל יותר לדבר או לראות אף אדם חי.

לרוע מזלו הוא נאלץ לחזור והוא מוצא את העיר בכאוס.

ספיידר ג'רוסלם הוא לא איש שמוכן לקבל לא, הוא מאיים אם צריך, משתמש באלימות מילולית ופיזית, מעשן כמו קטר ולוקח כדורים מונעי סרטן.

הוא צופה בעשרות ערוצים בו זמנית ומנתח כל ידיעה שמתגנבת לאוזנו. מוחו הוא כמו מחשב מסועף שמאומן להתמקד בין השורות, לשמוע את חצאי האמיתויות ולהרכיב את התמונה המלאה. תכונות אלו עוזרות לספיידר לזנק חזרה לראש הכותבים כאשר הוא חושף את האמת שמאחורי הגזענות והמהומות כנגד אלו שעברו את השינוי ולבשו צורה חייזרית בעזרת פלאי הטכנולוגיה המודרנית.

תת קבוצה זו המבקשת לחיות בתוך העולם האנושי זוכה לבוז ווורן אליס עושה בה שימוש מופלא על מנת להצביע על כל הרקבון והזוועה שקיימת גם כיום בחברה האנושית.

טרנסמטרופוליטן הוא קומיקס לאדם החושב. מלא בוולגריות, אלימות, הומור שחור והרבה רגש, הקומיקס מציג תמונה אנושית יפה יותר מבכל סיפור אחר.

הוא עושה זאת בצורה טובה כל כך כי הוא משתמש בעולם האמיתי על צדדיו היפים והמכוערים בכדי לעורר את הקורא.

משחיתויות פוליטיות, התנקשויות, שימושים ציניים במדיה הפרסומית בכדי לגרד עוד כסף, מחלות, חיי נצח, שמירת ההיסטוריה והרצון האנושי לנסוק לגבהים, כל אלו נוצקים לכדי בלילה סמיכה ומגרה לבלוטות המוח שהופכת להיות, ככל שחולפות הדקות והעמודים בקומיקס, לארוחת גורמה לכל מי שאוהב לקרוא סיפורים שיש בהם משהו מעבר לדרך להעביר בה את הזמן.

וורן אליס כותב בצורה בוטה והוא לא מחפש למצוא חן, כמו בן דמותו העיתונאי הקירח. הגזע האנושי, בקומיקס של אליס, אינו כבול בכבלים שיש לנו היום, הוא פרץ אותם והפך להיות חופשי לחיות באנרכיה מוארת. אך למרות החופש כבלים חדשים נוצרו, או נכון יותר לומר רשת שהושלכה על האנשים, מונעת מהם לנהוג בצורה שאינה קיצונית.

החופש אינו מתוק כפי שהוא מצטייר בדמיוננו ואליס יודע באילו נקודות לגעת בכדי לקומם. סמים, סרטן, פורנו, סלבריטאות, על אלו מטופלים בלי כפפות ובצורה שווה. הטקסט השנון מלווה בציורים חדים המציגים גם את הנושאי מכל בצורה שאי אפשר אלא לבהות ולהישאב פנימה.

הדיאלוגים שאליס כותב אמינים כל כך עד שלא ניתן עוד להפריד את הדמויות מהמציאות ולא פעם מצאתי את עצמי עובר מסכת רגשות מטורפת בתגובה לדברים שהתחוללו שם, מזכיר לעצמי שמדובר בקומיקס בלבד ושהאירועים לא קרו באמת (לפחות לא בכזו עוצמה).

מצאתי את הקומיקס טוב כל כך לא רק בגלל הדמויות והאירועים אלא בגלל הרעיונות. איך יראה עולם בו ניתוחים פלסטיים יהיו דבר שבשגרה היומיומית ולא יותר מאופנה חולפת משעה לשעה?

כיצד יתנהגו אנשים שגופם הוקפא בגלל שמחלותיהם לא ניתנות היו לטיפול בעבר וכעת בעתיד, הזורח באור שחור משהו, הם מטופלים אבל מוצאים את עצמם בעולם שלא זוכר אותם, בעולם שמתעלם לחלוטין מבעיותיהם החברתיות.

מה יעשו אנשים ברגע שיבינו שסרטן הוא לא איום יותר? איך תראה הטלוויזיה בלי הצנזורה אליה אנו מורגלים היום, טובה יותר רעה יותר?

עד כמה משפיע הפוליטיקה על חיי האזרחים ועד כמה בני אדם שונים באמת האחד מהשני?

חשוב יותר הקומיקס שואל את השאלה הפשוטה, עד כמה מוכנים אנו ללכת עד הסוף בשביל האמת?

הסדרה סיימה את ההרצה שלה והיא יוצאת כעת ב 10 TP (חוברות המאגדות מספר חוברות קטנות יחד) ומציעים את הסיפור כולו.

מומלץ לחובבי קומיקס, חובבי מדע בדיוני שרוצים לראות עולם אמיתי בעתיד, חובבי סייברפאנק ומי שרוצה לתת למוח שלו לעבוד אבל מתוך הנאה צרופה.

זיו.

יום שישי בבוקר - ממתין לסלולרי נוסף

עברו שבועיים והנה יום שישי שוב הגיע ואני בלי הסלולרי שלי כי אתמול מישהו החליט לגנוב לי את המכשיר.

אמא שלי, שהיא מכשפה כשרונית ביותר ואולי האמיתית ביותר, אמרה לי להזהר מגניבות נוספות בחנות. כמובן שאני נזהרתי מגניבות של דברים השייכים לחנות והנה הסלורלי המזורגג נלקח שוב.

אני לא בטוח שאני מבין את הקטע, אנשים גונבים סלולרי ומוכרים אותו. גורמים לי לנזק כי אני מתעצבן ומדאיגים את אמא שלי שלא הצליחה להשיג אותי עד כה ולי לא הייתה דרך לעדכן אותה.

אני מרחם על הבחור שעשה לנו את זה, בכל פעם שמישהו פגע בנו עד כה נגרם לו נזק ברמה כזו או אחרת, אני מאמין שזה ימשיך וכך הנקמה לא תבוא ממני וזה תמיד נהדר, להשאר נקי...

בכל מקרה, עכשיו אני ממתין שיביאו לי מכשיר חדש ואני אגדיר אותו מחדש ואני תוהה איך אני שומר על החרא הקטן שלא יגנב שוב.

אבל זה לא יעזור למי שניסה לגרום לי לשנוא את העולם, אני עדיין אוהב אנשים, לא שוברים אוי בקלות רבה כל כך.

ולידיעות אחרות:

הTP העשירי והאחרון של טרנסמטרופוליטן הגיע לחנויות ואני ממתין שהעותק שלי ינחת אצלי, חיכיתי הרבה מאוד זמן לסוף הסיפור הזה ואני ממליץ לכל מי שעדיין לא קרא את זה שיזיז את עצמו ויקנה את כל הסדרה.

אני מנסה להזכר איפה תקעתי את הביקורת על הקומיקס...אה, הא מצאתי.

טו, אני חייב לעבוד.

ביי

משהו אחרון לחג - ארוטי אבל לא פורנוגרפי
תהנו וחג שמח.
http://www.4paddedwalls.com/tgeb/random1.htmשמור   בטל

על גג תל אביב, פרייקטים, זמנים וקומיקס
אני יושב על הגג שלי בדירה בתל אביב, לא עשיתי את זה מאז שהגענו לכאן ועכשיו אני מבין שזו הייתה טעות. לשבת כאן בבריזה הנעימה ולצפות בשמיים הכהים מעלינו. אני כותב את הדברים האלו בזמן פגישה פסאדו-עסקית. אני לא יכול להרחיב על זה אבל אנחנו לחלוטין עושים משהו שבמידה והוא יצליח... לא תיקון, כאשר הוא יצליח, הוא ישנה הרבה מאוד דברים בתחום בו הוא עוסק. זה מרענן להיות מעורב בנושא הזה כי הוא מאפשר לי לצאת מהמסגרת בה אני נמצא ולהיפגש עם המון אנשים חדשים.
לעזאזל, כבר עכשיו יש לי אדם שהפך להיות קרוב אלי מאוד. פשוט איש מקסים עם המון יכולות שפשוט משמח אותי להכיר אותו. אדם אחר שגם הפך להיות דמות חשובה בחיי והוא הוביל אותי לקבוצה מרתקת שעניינה אותי במשך שנים רבות.
עבודה עם אנשים היא מרתקת. היא מאפשרת הצצה עמוקה אל תוך דרכי החשיבה של הקולקטיב האנושי, היא משקפת התנהגויות שלנו בצורה בה אנו יכולים לנתח אותה ולהבין את המקור שלה. אני נהנה להביט באנשים, בצורת ההתנהגות שלהם, בדרך בה הם נושאים את עצמם, בצורה בה הם מבטאים את המחשבות שלהם ובדר בה הם מסתירים את הרגשות שלהם. אני אוהב לשמוע אינטונאציות, לגלות אילו דברים מתחמקים דרך שברי צלילים. אני אוהב לראות אנשים אוכלים או מבצעים כל פעולה אנושית קטנה.
החומר האנושי שסביבנו הוא נפלא.

אני קורא עכשיו קומיקס נפלא בשם פרומיתיאה. כבר כתבתי עליו ביקורת שתתפרסם בזמן ובמקום הנכונים אבל אם מישהו מכם מחפש משהו מעניין לקרוא אני ממליץ על החוברות האלו. אלן מור, שיצר את From hell, Watchmen, V for vendetta ועוד רבים ומופלאים ושינה את פני תרבות הקומיקס לחלוטין עושה משהו מאוד מיוחד עם הקומיקס הזה. לא רק שהוא מותח את הגבולות של השימוש בפאנלים בכדי לספר סיפור ומשתמש בטכניקות שגורמות לתנועה להראות אמיתיות יותר ואפילו ברגעים מסוימים הופך את הקומיקס לקולנועי לחלוטין, הוא גם מספר סיפור מרתק. סיפור על סיפורים, סיפור על מאגיה, סיפור על הקסם שפועם מאחורי הקלעים של היקום בו אנו חיים. הוא יוצק אל תוך קדרה מבעבעת אחת את קלפי הטארוט, כישוף, אלים עתיקים, מסדרים אפופי מסתורין, סימבוליקה מבורכת ואימה קדמונית. הוא מערבב את כל החומרים יחד מוציא תחת ידיו ארוחה בת עשרות מנות, כל אחת ייחודית, מרעננת, מזינה ומעוררת תיאבון מחדש.

מתחיל להצטבר לי הרבה מאוד חומר בראש שצריך לצאת החוצה, הבעיה היחידה היא זמן. יש לי מאמר על משחקי תפקידים שאני חייב להתחיל, שלוש ביקורות ספרים, מאמר נוסף על מאגיה, ועוד מאמר על קומיקס. שלא לדבר עם המאמרים המזורגגים על הטמפלרים שיושבים לי חצי כתובים על המחשב ולא נורים לשום מקום כי אני לא מצליח למצוא את הזמן לסיים אותם.
הבעיה היא לא זמן כשאני מנתח באמת את המצב, אלא חוסר ארגון של זמן. זמן הוא דבר שיש בשפע, הבעיה היחידה היא הכמות שאנו מבזבזים ממנו.
למעשה נראה לי שאני יושב ומבזבז זמן עכשיו שאני יכול לנתב לכתיבת אחד מהדברים האלו, אז תסלחו לי אבל אני אסיים כאן ואחזור מאוחר יותר כאני אפנה לעצמי עוד קצת זמן לבזבוז.

אוקי, עוד משהו.
יש לי את המצלמת אינטרנט כאן שקיבלתי. אני עדיין לא ידע מה לעשות עם זה.
החבר שהביא לי את זה הציע שאני אריץ פה משחק, שאתן לאחרים להריץ משחק ואצלם את זה, שזה יצור עניין בחנות גם לאנשים שיגיעו, שיביטו בחברה האלו משחקים והכל. הבעיה היחידה היא שאני לא ממש בטוח שיש לי מקום כאן וגם כמה זה מעניין לראות משחק מורץ? אוקי, אני חוזר בי שוב... תלוי בסגנון ההרצה זה יכול להיות מרתק ביותר, זה יכול להיות כמו שעת סיפור מזורגגת.
אם היה לי מישהו פה שיעזור לי הייתי יכול לעשות הרבה יותר.
אולי הגיע הזמן שאני אקח עובד בחצי משרה שיפנה לי זמן להתעסק בכל מיני דברים שאני לא מוצא את הזמן להגיע אליהם ואז אני אוכל גם לטפל בעניין המרגיז הזה של ניירת וגם למצוא דרכים לנצל את המצלמה הזו למדיום חכם יותר.

חדשות שהגיעו אלי זה עתה מהבלוג של Paperdoll:
בתאריך 27.5 יום חמישי בחופש שבועות
יהיה מפגש בעזריאלי ב-12 ככה ונעבור בשלב מסויים לסנטר, כמובן.
כ-ו-ל-ם מוזמנים ומומלץ ואף רצוי כי תפיצו הלאה את הידיעה המשמחת.

טוב, זהו זה, אני חייב לזוז.
תגובות, כמו תמיד, יתקבלו בשמחה.
זיו

ואחרון להיום - פירסינג בעין

כן, השלב הבא כבר פה.

כל חולי הפירסינג שביניכם יכולים להמתין עוד קצת ולהתחיל ותדחוף תכשיטים אל תוך הקרום הרירי של העין.

זוכרים את הנצנוץ בעין בסרטים מצוירים בכל פעם שמראים מישהו או מישהי מפתים? עכשיו גם אתם יכולים.

תהנו.

זיו

תהיתם איך להגן על ילדכם מהציקדה הנוראית?

לא ידעתי את כל העובדות עד עכשיו וכדי שלא תגידו שלא אמרו לכם, הנה זה כאן.

פורנגרפיה למתקדמים

לא יודע מה עובר לאנשים בראש אבל הדבר הבא מעיד על כך שאין גבולות למה שניתן להגיע אליו.

היכנסו לקישור הבא וגללו למטה עד שמתחילות התמונות.

הנאה מובטחת.

אלוהים אני עייף.

שלושה ימים רצופים בסחורה שהגיעה אלינו. ספרים, ספרים ועוד ספרים. שלא תטעו, אני מאוד אוהב את הספרים האלו: אנציקלופדיה חדשה על אוקלוטיזם (תורות הנסתר אם תרצו, מסדרים וכדומה), ספר טארוט חדש ועוד כל מיני דברים מעניינים. אבל ההצבה שלה על המדפים, סידור מחדש של המדפים וכל זה רק בכדי לגלות שצריך לסדר שוב מההתחלה כי הבובות הגותיות החדשות לא נראות הכי טוב במקום שהצבתי אותן והן יראו טוב יותר אם אני אזיז אותן.

....

.....

.....

זה מתחיל להשמע משעמם.

מצד שני, אתם כאן בשביל להנות וגם קצת לסבול קיטורים שלי אז תעברו הלאה אם אתם לא אוהבים את זה.

בכל מקרה סיימתי את התלונות.

אני היום בדיאטת פירות.

זה אומר שאני אוכל המון פירות, ממיליון סוגים ושותה רק תה פירות יער וזה מגניב באופן כללי. אני מרגיש הרבה יותר נקי אחרי שאני עושה את זה, כל הצינורות נשטפים והמערכת נכנסת לאיזון.

כמובן שזה עושה אותי מסטול מעט ואני חושש שהסוכר שבפירות מספיק לתסוס לי בדם ולהפוך לאלכוהול לפני שהיום הזה מסתיים.

אני מציע לכם לנסות את זה.

ובחדות נעבור למשהו אחר לגמרי שנתקלתי בו בעוד אני כותב את השורות הללו.

ילד בן 15 התאבד, המשטרה עלתה על כך שהוא היה חבר בכת השטן.

וואו, עבודת בילוש נהדרת, זו הסיבה שהוא התאבד, כי הוא היה חבר בכת השטן, לא בגלל שהוא עולה חדש עם בעיות קליטה שסובל מבעיות גם בבית (אחרת למה הוא בפנימיה באותה עיר בה גרים הוריו).

הילד מתאבד מסיבה א' אבל סיבה א' היא לא ברורה ודרמטית כמו סיבה ב' (כת השטן) אז למה לעזאזל שנתייחס לזה נכון?

באופן כללי, אני חושב שהתאבדות היא פינוק של אנשים שלא מעריכים כלום ומעדיפים להשאר עיוורים ולומר קשה לי בלי באמת לנסות לפתור את הבעיה.

יש ילדים שקשה להם בבית אבל הם לא יעזבו, יחפשו עבודה וימצאו פתרון. הם יגידו אני לא יכול לעזוב את הבית "לאיפה אני אלך?" תירוציםמפה ועד הודעה חדשה ללמה אי אפשר לתקן את המצב ולא פתרון אחד לאיך אפשר.

פינוק של ילדים ומבוגרים שמחפשים את הדרך הקלה החוצה.

ההורים שלי עברו פשיטת רגל, היינו חייבים מלא כסף, חייתי את רוב חיי בסתר כשאסור לי לספר לחברים שלי מה באמת קורה ובאופן כללי חברים ישנים נותקו ממני כדי שלא יהיו בעיות.

ההורים שלי שילמו כל שקל שהם חייבים ועוד כסף של אנשים שסיבכו אותם וברחו מהארץ והשאירו אותם עם ערבויות. הם לא ויתרו, הם לא עזבו או ברחו, הם נשארו להלחם ולזכות בחופש שלהם שוב.

היה לי רע, כאב לי, השתגעתי אבל ממשיכים, לא מוותרים ולא משנה כמה חרא לך תמיד יש אפשרות לשנות, הבעיה היחידה היא שהשינוי דורש מאמץ וכל המתאבדים למיניהם הם אנשים פחדנים חסרי אופי.

ואני לא רוצה לשמוע מאף אחד פה שהיה לו חבר שהתאבד ואני לא מבין מה זה לאבד אנשים, אבדתי המון אנשים בחיי, גם להתאבדות ואני טוען שגם הם פחדנים שסרבו לעשות מאמץ