טרילוגיית הרימום - ביקורת ספר

"המותר האדם מן הבהמה..."- ביקורת על טרילוגית הרימום של דיוויד ברין

 מאת: זיו קיטרו

ספריו של דיוויד ברין הם בין ספרי הפנטזיה המרעננים יותר שיצאו מעולם, ולשמחתי גם תורגמו לעברית (ובצורה טובה) ע"י אופוס. כך שכל אחד, לא רק שולטי השפה האנגלית, יכול לקרוא בהם.

מדובר בטרילוגיה שמשום מה תורגמו החלק השלישי והשני (ונראה, לי לפי סדר זה, שקודם השלישי ואח"כ השני) קודם. למרות זאת הכתיבה כל כך טובה, זורמת ומלאה כך שאפשר להבין את היקום של ברין גם מבלי לקרוא את כל הספרים. (כל ספר הוא בעל עלילה ספציפית אותה ניתן לקרוא ללא קשר לשאר הספרים אבל בכדי להבין את הטרילוגיה כולה כמובן שצריך לקרוא את כל השלושה)

לפי ברין אין גזע ביקום שיכול להגיע לרמה מתקדמת אלא אם גזע אחר לוקח אותו תחת חסותו. גזע העל (הנקרא גזע הפטרון) מתחיל להתערב בחיי הגזע החדש, עורך שינויים גנטיים ולבסוף הופך את הגזע החדש (שנקרא גזע הלקוח) לגזע תבוני לחלוטין בעל יכולת לנוע בחלל ולמצוא לעצמו גזעי לקוח חדשים שיפארו את שושלתו.

ישנם מספר גזעי על ביקום של ברין ולהם לקוחות רבים. גזע הלקוח חייב לגזע הפטרון שירות בן 100,000 שנים ואחר כך הוא חופשי. בזמן הזה הפטרונים אחראים על גזע הלקוח ועל התנהגותו ועלולים להענש ע"י שאר הגלקטים. מי שרומם (תהליך הגברת התבונה) את הגזעים הפטרונים נעלם כבר מזמן והאבות הראשונים אבדו בזמן העתיק עוד יותר והפכו לאמונה מיסטית, "יום אחד האבות ישובו" וכל זה.

אז מה קורה בספרים?

ובכן כמו תמיד אנחנו צריכים להיות שונים (אנחנו, כלומר בני אדם). יום אחד נכנסת חללית מקרטעת אל החלל הגלקטי הידוע (לגזעי העל לא לנו) ובכך שוברת מוסכמות בת מיליוני שנים: בני האדם הפכו לשוחרי חלל ללא גזע פטרון. בעיה רצינית לחברה הגלקטית שמשך שנים הפכה מקובעת בדרכה ופועלת לפי חוקי האבות.

בני האדם שבינתיים גם החלו לעשות רימום משלהם (קופים ודולפינים) ושוב עוד לפני המפגש עם הגלקטיים יוצרים בעיה רצינית, הם נקראים יתומי הפרא וזוכים באויבים רבים.

אחד הגזעים שכן לטובתנו הוא גזע הטימביריים, גזע אמפתיים אוהבי חיים והומור שרואים במוחם וצורת חייהם של בני האדם משב מרענן ביקום הקשה בו הם חיים.

עלילת הטרילוגיות מתחילה בחללית של בני אדם ודולפינים שהיא ניסוי ראשוני לתת לדולפינים פיקוד מלא.(תפיסה משונה נוספת של בני האדם היא שכולם שווים, גם גזעי הלקוחות שלהם קופים ודולפינים יושבים במועצה, היכן ישמע כדבר הזה? בוכים הגלקטיים) חללית זו מגיעה לצביר משונה שם היא נתקלת בצי עתיק, חלליות בגודל ירחים עומדות דוממות בחלל מרגע זה הכל היקום הופך מסוכן יותר. האם אלו האבות? כיצד הצליחו שוב בני האדם למצוא משהו שיערער את הגלקטיים? וכיצד ימלטו הגזעים הצעירים מידי צי הענק של חלליות הגלקטיים המבקשים את סוד מיקום הצי ואת הדבר שחילצו בני האדם והדולפינים מן הצי.

ברין מציג יקום לא חביב, מטורף, בו יצורים קדמוניים מתחבלים תחבולות ויוצרים בריתות רופפות ומשתנות, יקום של אינטרסים המעלה שאלות רבות בנוגע למהות הכל. ספרים מדהימים, כיף לקריאה, מעוררי מחשבה (אבל ניתנים לקריאה גם ללא שעות של מחשבות מיותרות). תענוג אמיתי, מומלץ.

זיו

סופרמן #206 - ביקורת קומיקס

סופרמן 206

בריאן אזארלו

גי'ם לי

סקוט וויליאמס

סמלים הם אחד המרכיבים הגדולים ביותר בשפה האנושית.

לכל סמל שיש לנו משמעות השואבת את כוחה לא רק מהמישור האינטלקטואלי הבוטה, אלא גם מתוך המישור הרגשי העדין – סמלים, הם המאפשרים לנו לחוות רעיון ולחבר את הרעיון הזה עם אחרים.

אחד הדברים הקשים ביותר שניתן לעשות הוא לקחת סמל אליו נוצקה משמעות ברורה וקבועה ולהפיך בו חיים חדשים.

זה עניין במעט בלתי אפשרי להחדיר את החוויה הרגשית החדשה אל תוך תת המודע הקולקטיבי של הגזע.

סמלים הם כאב ראש אמיתי.

אני מאמין, ואולי אני תמים, שמעטים האנשים, באופן יחסי, שאינם מכירים את סופרמן – שלא ראו סרט, קראו קומיקס או שמעו סיפור. אנשים שלא מכירים את הסמל האדום צהוב, אנשים שאחד הסמלים הגדולים ביותר של התרבות האנושית אינו קורץ מתוך מעמקי מוחם, ברובד עמוד כלשהו בבאר ליבם.

זה עניין כמעט בלתי אפשרי לחפור אל הרבדים הללו, להוציא את הרעיונות המפעפעים שם ולנסות ולהזרים לתוכם חיים חדשים.

כאשר בריאן אזארלו לקח את המשימה לכתוב את הסיפור החדש "למען המחר" של סופרמן הוא הכניס את עצמו למלכוד שקשה מאוד לצאת ממנו ללא חבורות.

באופן אישי לא קראתי סיפורים רבים של סופרמן, באוסף שלי ניתן למצוא למעשה רק את הסאגה על מותו ותחייתו של סופרמן, את החוברת שכתב אלן מור ועוד חוברות בודדות שהסיבה היחידה לקנייתם הייתה שהן הציגו סופרמן מזן אחר, דמות חדשה שהציצה מתוך הגלימה המוכרת.

כאשר לקחתי לידי את החוברת של סופרמן 204 עשיתי זאת אך ורק בגלל שבריאן אזארלו כותב אותה, ההערכה שיש לי לכותב גדלה מאוד כי הוא הוכיח את עצמו לא פעם בשזירת סיפור בעל תוכן אמיתי שדורש מקוראיו רק דבר אחד – סבלנות.

סיפוריו של אזארלו דורשים זמן, הם מבקשים מהקורא לצלול עמוק, באיטיות ולהביט בנוף החדש והמופלא המתגלה אט, אט.

כמו ב 100 Bullets ובסיפור שיצר עבור Hellblazer, אזארלו אינו ממהר וומוצא את הזמן לחפור אל תוך הסמלים בהם הוא עושה שימוש.

קראתי ביקורות בהן נכתב שאזארלו לא מבין את דמותו של סופרמן ולכן הוא מפספס בסיפור שהוא מתחיל כאן. כאשם שמציץ אל עולמו של סופרמן מידי פעם בלבד אני רואה משהו אחר לחלוטין.

אני רואה סמל שנולד מחדש, אני רואה ארץ בלתי נודעת שמתחילה להתגלות, שהריה  ועמקיה נחקרים לראשונה, שנופיה נצפים באור שמש שזה עתה נולדה.

"למען המחר" מציג לנו אירוע בקנה מידה אדיר כל כך עד שהוא מזעזע את הדמות המוכרת לנו כל כך ושולח אותה אל עבר עולם שהיא אינה מכירה עוד.

הרעיונות הבסיסיים ביותר שעומדים בבסיס תפיסתו של סופרמן את עצמו ואת העולם עומדים פה למבחן.

אזארלו יוצר סיפור שמעניק הצצה פסיכולוגית עניינית יותר אל תוך מוחו ונשמתו של אדם שאינו אדם.

בעוד כותבים אחרים היו ממהרים לדחוף את סופרמן אל הפעולה, אזארלו עוצר אותו ומאפשר לנו לצפות בעולם שאינו מושלם, באמונות שונות ובתפיסה שאינה נצבעת בשחור ולבן.

חוברת מספר 206 מציגה את הרעיון בצורה המושלמת ביותר כאשר היא מרה לנו ארץ שאנשיה נלחמים למען החופש ומנהיג המרד מציג לסופרמן את הצד השני של המטבע להתבונן בו ולהחליט מחדש מה יהיה צעדו הבא.

החוברות הראשונות של הסיפור אינן ממהרות לספר לנו מה בדיוק התרחש, הן מגלה לנו את תוצאות הדברים אך שומרות קרוב לחזה את כול הקלפים שכמו בפסיפס עומדים לחשוף סיפור שלדעתו של כותב ביקורת זו יהיה שונה ומיוחד יותר מכל סיפור אחר על סופרמן שאי פעם קראתם שכן דבר אחד ניתן לומר על אזארלו בוודאות: הוא אינו חושש לשאול שאלות והוא אינו משאיר את השאלות בלתי פתורות.

אזארלו עושה כל זאת בעזרת היכולת הקסומה כמעט בה הוא אוחז – אוזן מדויקת לדיאלוגים והיכולת להעבירם מראשו, דרך הסמלים בהם הוא משתמש ועד לעיניו ולמוחו של הקורא.

דיאלוגים הם הדרך האמיתית ביותר להכיר אנשים, לגרום להם להפוך מחשבות אבסטרקטיות לזרם מובנה וקוהרנטי אותו יוכלו המאזינים להבים ולהפנים.

סופרמן החדש, תחת ניצוחו של אזארלו,  עושה רושם שהוא מיועד לקורא הקומיקס החושב שמבקש משהו אחר מהקומיקס שהוא לוקח לידיו ומצפה שיפתיעו אותו וירעידו את עולמו.

זהו סיפור למי שרוצה להכיר דמויות חדשות תחת המעטה הישן ורוצה לראות התפתחות של דמות ולא את אותה קלישאה מוכרת שמספקת את אותו סדר פעולות ידוע מראש.

זיו

שידור חי של שדיים וסיפורי ניל גיימן

כנסו לתפוז, חפשו את הבלוג TV - חזון ספרותי של sickbar.

אנחנו משדרים סיפורים של ניל גיימן עכשיו וגם...שדיים גותיים.

זיו

שידור הסתיים - היה לנו אחלה רייטינג

לוגו חדש לאתר של וורן אליס, וקצת על סלקום

לפני שנתיים שלוש, אולי קצת יותר, סלקום שילמו המון כסף לצרפתי קטן ומרגיז שיעצב להם את הלגו החדש.
הגאון עלה על הפנטגרם ההפוך.
אני שונא את אלו שישר מכריזים על פנטגרם הפוך כעל סמל השטן, אלא שמקרה הזה...אני לא יודע, אולי יש בזה משהו.
במיוחד לאור התמונה של מנכ"ל סלקום שהופיעה בראש העלון שנשלח אלי אז, כבעליו של מכשיר סלולרי מחורבן אחד של החברה הזו.
בתמונה, זה נראה כאילו עומדת לצמוח לו קרן מהמצח...

בכל מקרה, וורן אליס היקר החליט שהוא רוצה לוגואים חדשים לאתר שלו, שיתחלפו בכל פעם שמישהו נכנס או עושה ריענון לאתר.

דמוסתנס ואני עבדנו על משהו והוא עדיין לא העלה את זה.
אני חושש שאני אאלץ לחסל אותו.
בכל מקרה, עד שזה יעלה לשם, הנה מה שהכנו:

ההוראות היו שהקוף החביב שבתמונה חייב להופיע יחד עם המילים:

The filthy monkey, it plans

אני חושב שעשינו עבודה יפה מאוד.

Sandman - ביקורת קומיקס

הפתעה.

שני מאמרים על קומיקס ביום אחד.

הן קשורות, אז חבל היה לי לתת להן להסתובב חופשיות בהפרש של שבוע.

SANDMAN - ואז, נאבק להישאר ישן, מקווה שזה ימשיך לנצח... אתה מתעורר

מאת ניל גאימן

סקירה: זיו קיטרו

“I WILL SHOW YOU TERROR IN A HANDFUL OF DUST”

אלו המילים שהופיעו בכרזת הפרסום אשר בישרה על הגעתה של חוברת קומיקס חדשה אל מדפי החנויות. אף אחד, במיוחד מבין אלו שהיו אחראים ליצירת הסדרה הצעירה לא יכול היה להעריך את ההשפעה שתהייה לה במהלך שבע וחצי השנים הבאות.

היה זה הקומיקס הזה שגרם למהפכה בכל התעשייה, היה זה הקומיקס הזה ששינה את הצורה בה תפס העולם את תרבות הקומיקס.

מצחיק לחשוב שמה שהתחיל בתור פרוייקט קטן לקידומו של סופר חדש ולא מוכר במיוחד הפך להיות סמל, סמל לעוצמה של אחד המדיומים שמעולם לא קיבל את ההכרה המגיעה לו.

בדצמבר, 1988, הגיע לחנויות קומיקס משונה מבית היוצר של די.סי. והיה בין החוברות שהביאו לכך ש"ורטיגו" חברת הבת הצעירה והמרדנית של די.סי תפתח (חברת ורטיגו אחראית כיום על קו הקומיקסים "המבוגרים" יותר של די.סי. הרבה מאוד דברים שנעשים בה היום לא עלו אפילו בדעתם של מנכ"ליה כאשר קמה והיא הפכה לסמן ימני עבור חברות וכותבים אחרים). היה זה קומיקס בו כיכב גיבור מסוג חדש, אחד שלא נראה מעולם קודם לכן ויחד עם זאת נשא שם מוכר מאוד לכל מי שמכיר קומיקסים משנות ה 70.

"סנדמן", היום השם טעון משמעות עבור אנשים רבים, גם אלו שאינם רואים עצמם כקוראי קומיקסים, באותו חודש ראשון לשם לא הייתה כמעט משמעות.

זה התחיל מפרוייקט שהוטל על יוצר צעיר בשם ניל גאימן וזאת על מנת ששמו יהפוך למוכר יותר לפני הוצאת פרוייקט מיוחד אותו כתב בשיתוף עם חברו (אומן לא מוכר נוסף בשם דייב מק'קין) פרוייקט שמהר מאוד הפך לתופעה לא מובנת שסחפה אחריה אנשים רבים, שנגעה בנשמות רבות וששינתה את פני ההיסטוריה של עולם התרבות.

 רק עד כמה הייתה הסדרה משמעותית ניתן לראות מסקר קטן שנערך בו הסתבר שאת "הסנדמן" קוראים לא רק חובבי קומיקס אלא גם חובבי ספרות קנאים (אלו שמסרבים לראות טלוויזיה ורואים כל ספר בו מופיע אף תמונה קטנה כספר לילדים בלבד), מבוגרים שלא מוצאים את ידיהם ורגליהם בעולמות פנטזיה (בד"כ), פרופסורים לספרות, עורכים של עיתונים רבי חשיבות בכל העולם ועוד הרבה אחרים. ניל גאימן עשה משהו שאף אחד אחר לא הצליח לעשות - אם אלן מור קידם את הקומיקס, הבשיל אותו והפך אותו למוצר בעל עומק ותוכן גדולים יותר, גאימן פרץ את החומה העבה שהקיפה את המדיום והביא אותו אל האנשים שבחוץ.

יהיה זה כמעט בלתי אפשרי להסביר על מה מדובר בסדרה הזו, רק כדי להתחיל ולהבין את המשמעות הרבה שהקומיקס הזה מכיל אני יכול לכתוב כעשרים עמודים. להתחיל ולתת טיזרים והסברים על כל הסדרה תהייה עבודה שתדרוש ממני כתיבת ספר שלם. אז מה בכל זאת אני רוצה לעשות כאן? אני רוצה לפתוח לכם דלת לעולם המופלא הזה של אחת הבריות המשונות ביותר שאי פעם נראו על דפי הספרות, אני רוצה להכיר לכם את הסנדמן או "חלום" כפי שרבים מכירים אותו או אולי "מורפיוס", אפילו שם אחד אי אפשר לתת לו ל מנת להגדירו שכן, כפי שכתב עליו יוצרו "חלום אוסף לעצמו שמות כפי שאחרים אוספים לעצמם חברים...".

ניתן לומר בבטחה שמה שלא תמצאו כאן היא עבודה מחקר מקיפה הכוללת אנקדוטות חשובות לגבי הסיפור הזה. לא תמצאו כאן ניתוח אופי מעמיק על הדמויות השונות המופיעות לאורך הסיפור ולא יהיו כאן, בשום פנים ואופן, ניסיון להבין את אופי הכותב ואת תהליך היצירה שלו דרך עבודתו. כל הדברים הללו לא יהיו כאן מסיבה פשוטה אחת, אני לא רוצה להרוס לכם את הסיפור J, את המחקר שלי כבר עשיתי, את הצלילה אל תוך עולמו המורכב של "חלום" כבר ביצעתי ולמעשה בעודי כותב שורות אלו אני עדיין נמצא במהלכו של מחקר נוסף אליו הגעתי דרך דפי הספר/קומיקס הזה.

מה כן ניתן למצוא כאן? צלליות, שברי חלום, שבילים המובילים אל תוך עומק ההכרה האנושית, דהירה על מישורי הסיפורת, פגישה עם מיתוסים שמתו ואחרים שעוד לא נולדו.

תמצאו כאן סקירה של סיפור שמהווה קפיצת דרך בכל הנוגע לתפיסה שלנו את המדיומים בהם ניתן לספר סיפורים. זו סקירה על סדרת קומיקס חוצת סוגות (ז'אנרים) וזמנים: רוצים אימה? יש, פנטזיה? אין בעיה, אולי פילוסופיה? חלק מובנה מהעלילה. רוצים ללמוד קצת על מיתולוגיות שונות? יש אולי משהו על העל טבעי והשפעתו על העולם? גם את זה תמצאו כאן. ומה אם אתם מחפשים דרך מעניינת להעביר את הזמן בלי למלא את הראש עד כאב? אתם לא תתאכזבו אם תיקחו את הקומיקס הזה לידיים. לכל אחד יש משהו ליהנות ממנו בסיפור הזה, כל אחד!

סדרת סנדמן רצה במשך שבע וחצי שנים והאוסף השלם כולל עשר חוברות בהן תמצאו את כל הסיפור המלא כולל כל הגיליונות המיוחדים שיצאו לאורך השנים. בתוך עשרת הכרכים האלו תוכלו למצוא לא רק את הסיפור הראשי של "חלום" ומשפחתו המיוחדת אלא תמצאו כרכים המכילים בתוכם מקבץ של סיפורים קצרים ומרתקים, כל אחד שונה מחברו.

לסדרה צורפו שני כרכים נוספים – The Dream hunter המספר אגדה סינית יפיפייה ומלווה בציוריו של יושיטאקה אמאנו וכרך חדש נוסף העונה לשם Endless night ובו שבעה סיפורים קצרים על כל אחד מבני משפחתו של "חלום".

ניל גאימן יודע לספר סיפור ומי שיקרא את הכתבה שלי עליו יודע שיש לסופר הזה פינה חמה בלבי.

מכל הספרים שיש לי בספרייה ומכל הקומיקסים שאספתי במהלך השנים, אין ספק שזהו הסיפור האהוב עלי מכולם. העלילה העשירה, ההומור המיוחד והצורה בה גאימן מוביל אותנו לאורך הסדרה, כל אלו יחד עם הדמויות המופלאות והרעיונות הכול כך מפתיעים לאורך הדרך הופכים את סיפורו של "חלום" לסיפור שכל כך קל להתחבר ולהתאהב בו. יחד עם זאת זהו סיפור שאולי לא מתאים לכל אחד, אני מאמין שיש כאלו שפשוט לא יבינו מה כל כך מעניין בסיפור כזה בו הגיבור הוא יותר דמות צופה מאשר אקטיבית?

התשובה פשוטה יחסית: העומק אליו מגיעה הסדרה הזו, העושר העצום שלה והידע שהיא מכילה פשוט ממכרות. מעטים האנשים שהתחילו לקרוא את הסיפור ולא נתפסו לקצב המסחרר של הסיפור. אני בספק אם יש חובב ספרות שם ביניכם שלא ילכד במלכודת אותה יצר ניל גאימן באהבה רבה כל כך. כל מי שאומר לכם אחרת הוא שקרן או שהוא מנסה למכור לכם משהו ואתם לא נראים לי מסוג האנשים שבקלות רבה כל כך מפנים את ראשם מרעיונות חדשים.

אז הבא ניקח לנו כסא, נשען לאחור ונחליק מטה אל תוך בור הארנבים ואל ארץ של פלאות:

סיפורנו מתחיל בבית ישן באנגליה בשנת 1916, הבית הוא מעוזם של קבוצת מכשפים משונה המונהגים ע"י אדם רב עוצמה ומרושע בשם רודריק בורגס. אנו צופים בטקס שנערך במרתף הבית, טקס שמטרתו, כך אנו מגלים, הוא ללכוד את אחת הבריות העוצמתיות ביותר הקיימות ביקום שלנו, את "מוות". הטקס מתחיל ולאור הנרות אנו יכולים לראות את אנשי הקבוצה, לבושים גלימות המכסות אותם מכף רגל ועד ראש בעוד רודריק מבצע את הלחש. האחרים מתרכזים, מכוונים את מוחם לנקודה אחת, אל המעגל שעל הרצפה, אל המשימה שלקחו על עצמם: ללכוד את "מוות" ולגרום לו לעשות את שידרשו.

I give you a coin I made from a stone.

I give you a song I stole from the dirt.

I give you a knife from under the hills,

And a stick that I stuck though a dead man's eye.

I give you a claw I ripped from a rat.

I give you a name, and the name is lost.

I give you the blood from under my veins,

And a feather I pulled from an angel's wing.

I call you with names, oh my lord, oh my lord.

I summon with poison and summon with pain.

I open the way and I open the gates.

Come.

אלו המילים בהם משתמש רודריק לזמן את מוות אך משהו משתבש, משהו לא פועל ואל המעגל מגיע מישהו אחר.

לבוש בגלימות ועל פניו מסיכה, לצווארו תליון אבן אודם ובידו שקיק של אבק שינה. זהו "חלום", "הסנדמן" שמופיע, ולא מוות. רודריק מבין שטעה אבל יודע שגם מכאן יוכל להרוויח, הוא לוקח מ"חלום" את כל רכושו, מותירו עירום בתוך המעגל ונועל אותו בכלוב של זכוכית קסומה. כך מתחיל הסיפור, בכליאתו של חלום, מאסר שימשיך לאורך תקופה ארוכה, שבעים ושתיים שנים. לכל אורך התקופה הזו "חלום" לא פוצה את פיו אפילו פעם אחת, הוא יושב שם, ערום, ממתין לרגע שלו, להזדמנות שתגיע בסופו של דבר. בספטמבר, 1988 ההזדמנות מופיעה, המעגל נמחק בטעות וחלום משתחרר.

הספר הראשון (המכיל בתוכו את שמונה החוברות הראשונות) מכיל את כל הסיפור שהזניק את "סנדמן" קדימה, הסיפור הראשון שהוא החלק הראשון בסיפור שימשיך לצבור תאוצה ופופולריות ויגיע למקומות אליהם אף קומיקס (או סיפור או סרט) לא הגיעו מעולם, מקומות אליהם רק מעטים יכולים לחלום להגיע. זהו סיפורו של "חלום" (DREAM), על כליאתו ושחרורו והמסע שלו לנקמה והשבת כוחו חזרה. מסע שייקח את "חלום" אל ממלכות שונות ומשונות. מסע אשר בסופו אנחנו מבינים שראינו רק את קצה הקרחון האדיר שהוא "הסנדמן".

המסע של "חלום" מתחיל כשהוא שב אל ממלכתו לאחר כליאתו, ממלכה הידועה בשם אחד "ממלכת החלומות" (באנגלית זה נשמע יותר טוב "THE DREAMING”). שם הוא מגלה את התוהו שנוצר בזמן העדרו, כאן אנו מתחילים לפגוש דמויות שונות ומשונות אותן נכיר בצורה טובה יותר בעתיד. חלק מהדמויות הללו מוכרות לנו (או כך נדמה לנו) וחלק זרות לחלוטין. משם המסע הזה לוקח את חלום אל כדור הארץ בחיפוש אחר שקיק אבק החלומות שלו, כאן הוא פוגש את אחת הדמויות האהובות עלי: ג'ון קונסטנטין, מכשף בריטי רב עוצמה שמתעסק עם כל מה שלא צריך ומוכר מסדרה בה הוא מככב Hellblazer.

זו לא התחנה האחרונה שלו, חלום צריך להגיע לגיהינום שם עליו להתמודד עם כל צבאות השדים על מנת לאתר את המסכה שלו, כתר הסמכות שיצר לפני שנים רבות מעצמותיו של אל עתיק. בגיהינום אנו זוכים להכיר את מוחו המבריק של חלום, את שנינותו ועוצמתו האדירה. אנחנו גם לומדים להכיר טוב יותר את ניל גאימן ולהבין (להתחיל להבין) את יכולת הסיפור שלו. בדו קרב סיפורי זוכה חלום ועוזב את הגיהינום, לא לפני שהוא משפיל את לוציפר עצמו, דבר שמביא את אדון השאול להישבע לנקמה מוחלטת והפלתו של חלום.

כעת חלום צריך להשיג את אבן האודם, משימה שמתגלה כקשה מכולם שכן בזמן העדרו שומשה על מנת לגרום לנזק רב לעולמנו, השפעתה הנוראית מתגלה בחוברת השביעית של האוסף ששמה "24 שעות", אלו 24 שעות של סיוט מתמשך, זוהי גם אחת החוברות האהובות עליי שכן היא נוגעת באופן ישיר באחד הנושאים האהובים עלי – אימה, טהורה, נקייה וצלולה.

חלום נאלץ להתמודד מול אויב נוראי שמשתמש בכוחו של חלום כנגדו ולבסוף אף מביא לחורבנו...כמעט.

ניל גאימן אוהב להפתיע את קוראיו ולכל אורך הסיפור הראשון אנחנו מגלים את היכולת הזו שלו לקחת את הדברים ולהפוך אותם על פיהם. אין נקודה אחת בה אנחנו אומרים "הא, ידעתי שזה יקרה" והדבר היפה מכל הוא, שלמרות שנראה שהספר הראשון קובע את הטון לסדרה כולה, הוא לא.

גאימן מפתיע אותנו גם כאן ולא נותן לנו מנוח. כל סיפור נוסף בסדרה הזו לוקח אותנו רחוק יותר ויותר מכל מה שאנו מכירים ופותח לנו עולמות שלא חלמנו שקיימים.

ניתן לראות השפעות רבות ממקומות שונים בסיפור. אם אלו ציטטות של סופרים ומשוררים שונים, רעיונות שמובאים לנו  מתוך מיתולוגיות קיימות, בעיקר המיתולוגיה היוונית (תתפלאו לגלות מי הוא בנו של "חלום") או אפילו קומיקסים אחרים שמשפיעים ומשתלבים בצורה חלקה ונעימה בסיפור, מעבר לכל זה עולה קולו של גאימן, צלול לחלוטין ורם מאוד כך שכל ההשפעות לא הופכות להיות המרכז והסיפור תופס כיוון משלו, יוצר מיתולוגיה חדשה למאה ה-21.

טכניקה מעניינת נוספת בה משתמש גאימן היא טכניקה של "בבואות" שמופיעה לאורך כל עשרת הכרכים. בבואות שלו באות לידי ביטוי בסצינות שחוזרות על עצמן בצורה שונה (אלמנט הכלא חוזר מספר פעמים, רק בתור דוגמה קטנה). בבואות שלו יכולות לעיתים לשקף דו שיח שהתרחש לפני מספר חוברות או רעיון שרק הועלה אבל לא נחקר עד הסוף. במספר מקומות לאורך הסיפור אנחנו יכולים לראות דמויות מציצות מכל מיני מקומות או חפצים כאלו ואחרים שאת משמעותם המלאה אנחנו מגלים רק כאשר אנחנו מתקדמים לפרקים הבאים, סצנות שנראות מזווית אחת בחוברת כזו, מופיעות שוב או מוזכרות מזווית אחרת לחלוטין מחוברת אחרת – תחושת העומק והמציאותיות של הסיפור מתחזקים.

ל"חלום" יש תפקיד חשוב מאוד ולמעשה מרכזי גם בתור דמותו בקומיקס וגם בהשפעתו עלינו, הקוראים. הוא פותח דלתות, הוא משחרר אותנו מהעולם בו אנחנו לכודים והוא מביא לנו השראה ותקווה. חלום הוא דמות מרתקת מאוד, הוא לא אנושי, כל פעולותיו לא נראות הגיוניות לחלוטין ויחד עם זאת יש בו משהו מאוד חזק דווקא מהבחינה האנושית, ניגודים משונים אלו מופיעים לאורך הסדרה ומלמדים אותנו כקוראים רבות, על עצמנו ועל העולם. זוהי סדרת ספרים שלא מותירה לנו אלא להשתנות ולהתפתח, בחלק מהמקרים השינוי הוא קל ובחלק מהמקרים הוא קשה עד מאוד אבל הוא קיים וקורה כל הזמן.

קומיקס, כידוע לכולם, הוא מדיום שילובי המורכב לא רק ממילים אלא גם מתמונות וכאשר אנחנו מביטים בכל הכרכים של "סנדמן" אנחנו מבחינים בתופעה מעניינת מאוד. כל סיפור (לאיו דווקא כל חוברת) מאויר ע"י אומן אחר ואין זה מקרה. כפי שתראו כשתמשיכו לקרוא, גאימן לא מתיר לדבר ליפול ליד המקרה, הוא יודע מה הסיפור שהוא רוצה לספר והוא משתמש בכל עוצמת המדיום על מנת לעשות זאת. הוא שולט בטקסט וגם בציורים עצמם, מיקום של פנלים ותוספות והערות על צבע. הוא מתאר לאומנים בפרוטרוט מה עליהם לצייר בכל פנל, כיצד הוא רוצה שהדמויות יוצבו ואילו דברים יהיו ברקע. שיטה זו (בה משתמש אלן מור בעצמו) נותנת לגאימן שליטה עצומה על הסיפור כי הוא יכול להשתמש בכל מיני סמלים על מנת להאדיר את החוויה -  כאשר (באחת החוברות) גאימן רוצה לציין סכנה ומוות שעומדים להכות הוא מבקש מהאומן שיצייר פרחים אדומים מסוג ספציפי מאוד, פרחים שמסמלים את המוות  המתקרב.

גאימן לא משתמש רק בסמלים על מנת להעמיק את הקומיקס ולתת לו שכבות נוספות. לאורך הספר ניתן לראות המון דברים קטנים שהם חלק מהציור ומוסיפים להבנה והעמקה של העלילה. תוספות שונות כמו ספרים מאוד ספציפיים המופיעים בספרייה של דמות זו או אחרת (שר הטבעות שמונח על ספרייה או רשומות נרניה שיושבות בערמה על שולחנה של דמות אחרת) ובאיזשהו צורה משפיעים על העלילה, מחוות קטנות לאומנים שונים דרך מילים בהם משתמש גאימן או ציורים וקריצות חביבות לגבי מוסכמות חברתיות וכדומה אלו רק חלק מהבקשות של גאימן לאומנים המציירים וצובעים את הקומיקס.

 גאימן גם יודע בדיוק מה סוג הציור שהוא רוצה ולכך הוא בוחר אומנים ספציפיים מאוד לכל גיליון או קובץ סיפורים. דוגמה מושלמת לכך היא בסיפור בו העלילה מהירה מאוד, קשה מאוד ובה בחר גאימן במארק המפל לצייר את כל 13 הקומיקסים (אשר יוצרים את אחד מתוך עשרת הכרכים). ציוריו של המפל נוטים לכיוון הקריקטוריסטי ומסיבה זו הם מעבירים המון רגש במעט מאוד פרטים. מבט אחד בתמונה אחת מהקומיקס וברור לנו לחלוטין מה מרגישה הדמות או מה האווירה הכללית של דו שיח כלשהו. 

מייד אחרי קובץ סיפורים זה אנחנו נתקלים בסגנון ציורו המאוד אלגנטי, מאוד רך ונקי של מיכאל זולי (איתו עבר גאימן על קומיקס מעניין אחר בשם "הפיתוי האחרון" שנכתב עבור אליס קופר לדיסק הנושא את אותו השם), ציור שמושלם לעלילה השקטה והזורמת יותר של אותו קובץ. וכאמור גאימן יודע גם איזה סגנון צביעה הוא רוצה ואיזה אווירה הוא רוצה להשרות דרך הצבעים האלו. השימוש בכל האלמנטים האלו הופך את "הסנדמן" לחוויה מדהימה ומאוד עוצמתית שקשה לנפנף הצידה ולומר "סתם עוד סיפור".

אם אנחנו מדברים על הציורים אנחנו לא יכולים לדבר על "סנדמן" בלי לדבר על הכריכות המדהימות של הקומיקס, כריכות שהופיעו לראשונה ושייכות לאומן אחר, חברו של גאימן דייב מק'קין. גם מק'קין התחיל את דרכו ב"סנדמן" (למעשה התחיל לעבוד על קומיקס אחר יחד עם גראנט מוריסון, קומיקס שהיה אמור לפרסם את מק'קין, אבל בסופו של דבר "סנדמן" יצא קודם) והיה זה, גם אצלו, דרך לבסס את מעמדו בתעשייה.

מה מיוחד כל כך באומנות של מק'קין? לא משהו שניתן להגדיר במילים. מק'קין משתמש בציור, צילום ופיסול יחד על מנת ליצור את העטיפות שלו. מבט אחד על ציור של מק'קין ואתם יודעים שזה שלו  גם עם חתימתו לא מתנוססת לה שם. הרעיונות שעומדים מאחורי העטיפות הם למעשה הרעיונות המרכזיים של כל חוברת. מק'קין מספר שהוא היה מדבר עם ניל, שומע ממנו על מה הסיפור הפעם ומתוך דבריו לוקח את העיקר ויוצר את העטיפה. "סנדמן" מהווה, מסיבה זו, יצירת אומנות אדירה לא רק בגלל התוכן. כל פן בקומיקס הוא עולם ומלואו וחבל לפספס את זה.

אז למה לקרוא את הקומיקס הזה? אם כל מה שסיפרתי לכם עד כה לה היה מספיק אז בוא ניתן לכם טעימה ממה שמחכה לכם בפנים: על הגיהינום כבר סיפרנו והזכרנו את לוציפר, מה קורה ביום בו לוציפר סוגר את השערים והולך "הביתה"? אצל גאימן זה פותח משהו שער לצרות מצרות שונות. תוכלו לצעוד בגנו של "גורל" (DESTENY), גן בו יש שבילים שמובלים לכל מקום, לכל אפשרות ובו ניתן, לפעמים, להיתקל בבואות שלכם באפשרויות אחרות.

בתוך עולמו של "חלום" תוכלו לפגוש את חווה ואת העורב המאוד...מיוחד, מתיו. תוכלו לפגוש את מֵרב, הדלעת שאחראי על הבנייה בעולם החלום ובעוזריו.

אחד הדמויות שיוותרו חרוטות בזיכרונכם הוא לוצסיין, הספרן שאחראי על הספרייה של עולם החלום. זו הספרייה בה נמצאים כל הספרים שאנשים מעולם לא כתבו (אלא חלמו בלבד), הקורנית'יאן יארוב לכם בין דפי הסיפור, הוא יציר הסיוט המושלם ונראה שהוא מקור ההשפעה לרוצחים סדרתיים...

תינוק שיכול לעבור בין עולם המציאות לעולם החלום, כנס של חתולים הרוצים לחלום עולם טוב יותר (להם), מלך בגדד שמוכר את זיכרון עירו על מנת שלא תאבד, פונדק בו מסתתרים יצורים מעולמות שונים בזמן שסערת מציאות מאיימת לקרוע את העולמות, אדם שמחליט שהוא לא רוצה למות, גרגוייל מוזהב משונה שמחזיק בסודות רבים ועוד דמויות אחרות רבות ומרתקות.

עבדתו של גאימן זכתה להוקרה רבה בכל העולם, "סנדמן" הוא הקומיקס הראשון שזכה בפרסים ספרותיים רבים כמו "פרס סיפור הפנטזיה הטוב ביותר" ועוד רבים אחרים, סיפור אחר שלו זיכה אותו בפרס מיוחד מאוד מקהילת ההומואים והלסביות של ארצות הברית. היפה מכל הוא שגאימן כתב את הדברים וחשב על הרעיונות ללא קשר להשפעה שתיווצר, למעשה הוא היה מופתע יותר מכולם ש"סנדמן" הצליח.

לאחר שהסדרה הסתיימה קוראים בעולם כולו לא היו מוכנים להיפרד מכל הדמויות והסיפורים המופלאים, ההשפעה של "סנדמן" הוכיחה את עצמה ויצרה המשכים רבים ומרתקים שהמוצלח מכולם (למרות שלא נכתב ע"י גאימן עצמו) הוא "עולם החלום" (THE DREAMING), סדרה מתמשכת המציגה סיפורים שונים המתרחשים במקום מופלא זה.  אך ניתן למצוא עוד חוברות "חד פעמיות" רבות נוספות שיוצאות מידי פעם וממשיכות סיפורים ומעמיקות דמויות כל הזמן.

אין ספק ש"סנדמן" הזניק את התעשייה שנות אור קדימה, הוא הביא הכרה למדיום הקסום הזה, הכרה שרבים וטובים אחרים לא הצליחו להביא. אני לא חושב שיש חובב קומיקס אחד שם בחוץ שספרייתו תהייה שלמה בלי עשרת הכרכים של "סנדמן" ולמען האמת אני לא חושב שיש חובב פנטזיה / אימה / מד"ב / פילוסופיה / כל נושא אחר שעולמו לא יתמלא ויתרחב ללא הוספה של "סנדמן" לרשימת הקריאה שלו. יותר מכל קומיקס שהמלצתי עד היום (ויותר מכל קומיקס שאי פעם אמליץ עליו ואני מבקש שתיזכרו את המילים האלו) "סנדמן" הוא חובה, זו היצירה של כל הזמנים.

“DREAM! Dreams shape the world. Dreams create the world anew, every night.” - (From “A dream of a thousand cats”. Sandman 18)

זיו

ניל גאימן - סופר הקומיקס והספרות

ניל גאימן

מאת זיו קיטרו

קצת היסטוריה.

ניל גאימן נולד ב 10 לנובמבר 1960, הוא נשוי ויש לו שלושה ילדים והוא חי בארה"ב ובאנגליה.

הוא החל לספר סיפורים מגיל צעיר מאוד ואחד הפרוייקטים השאפתניים שלו בתור ילד היה סיפור בן 12 כרכים, הסיפור המרכזי היה עולם שנשלט בעזרת 12 אבני חן כאשר כל כרך יהיה סיפור על אחת האבנים אובדנה ומציאתה מחדש, פרוייקט שהוא מעולם לא השלים.

ניל ידוע יותר בתור הסופר של סדרת הקומיקסים "Sandman" והיה הראשון שכתב קומיקס שזכה בפרס ספרותי ובכך שינה את פני ההיסטוריה והעניק לקומיקסים תואר "אציל יותר".

הסיפור שזכה היה Sandman #19 שהיה אחד מהסיפורים הקצרים יותר בסדרה וזכה כאמור   ב "פרס הפנטזיה העולמי". בנוסף זכתה סדרת הקומיקסים בפרסים רבים בספרות ובתעשיית הקומיקסים כולל פרס הסופר הטוב ביותר בשנים 1991 עד 1994 ופרס הסדרה המתמשכת הטובה ביותר 1991 עד 1993 ובנוסף פרסים רבים אחרים.

הסדרה שיצאה לפני 10 שנים הקפיצה את גאימן לתשומת לבם של קוראים רבים, הפרוייקט הבא שלו נכתב יחד עם טרי פראצ'ט ונשא את השם "בשורות טובות" סיפור הומוריסטי מטורף על סוף העולם.

אחר כך כתב גאימן את "לעולם לא עולם" (השם העברי לספר Neverwhere ) סיפור מדהים על עולם הקיים מתחת ללונדון העליונה, עולם בו יצורים משונים חיים ונושמים, בו קסם מתערבב במציאות בו בחורה בשם "דלת" המבקשת למצוא נקמה ברוצחי משפחתה.

הספר זכה להצלחה רבה כל כך עד שרשת ה בי. בי. סי קנתה את הרעיון וניל היה אחראי ליצירת סדרה בת 6 פרקים שנשאה את אותו השם. לאחרונה שוחררה ידיעה שהסיפור יהפוך לקומיקס, אך הפרטים עדיין נשמרים בסוד.

גאימן בהחלט יצר מהפכה בספרות, הוא כותב בקצב מדהים ורוב סיפוריו הם בעלי מגע של חלום טהור. הוא משלב היסטוריה, מיתולוגיה, אמת ודמיון בנשימה אחת ולא ניתן להבדיל בין הדברים. אחד הדברים המדהימים ביותר שגאימן עושה בעבודותיו הם קישורים, ניתן למצוא דמויות בסיפור אחד שהופיעו בסיפור אחר ולראות כיצד חיי הדמויות משתלבות במקומות שונים בעולם, במרחב ובזמן, מדהים.

בנוסף לסדרה Sandman, כתב ניל עוד מספר קומיקסים מדהימים וסיפורים קצרים נוספים שהופיעו באסופות מיוחדות, האסופה הטובה ביותר עד היום היא  Smoke and Mirrors שבהחלט מביאה מייצג מצוין של סיפוריו הקצרים החל מסיפורי פנטזיה דרך אימה ועד מדע בדיוני משונה ואף כוללת סיפור שניל כתב בהזמנה עבור אגודת "תנו לחיות לחיות" האמריקאית, סיפור בו יום אחד כל החיות נעלמות ובני האדם מוצאים תחליף מצמרר לאכול ולערוך עליו ניסויים…

ניל גר בבית אפלולי ומשונה שם הוא כותב, יש לו מלא חתולים והוא אב נפלא ובעל מסור, וזה נאמר עליו ע"י ידידה טובה מאוד שלו, טורי איימוס הזמרת.

טורי עצמה כתבה מספר שירים על ניל שירים שהופיעו בשלושה אלבומים שלה. ניל כתב מספר סיפורים בביתה של טורי (בית שבנוי מאבן ועץ ומשולב אל תוך גשר עתיק, ממש משהו מהאגדות).

נאמר על ניל גאימן שהוא לוקח את הספרות צעד אחד קדימה וסטפן קינג כתב עליו "שהוא אוצר של סיפורים ויש לנו מזל שיש לנו אותו (את ניל)  בכל מדיה". לדעתי האישית הוא בהחלט מתאים להגדרה, כמות הרעיונות שלו היא מדהימה ויכולת הכתיבה שלו רק משתבחת עם הזמן, עובדה לכך הן עבודותיו  "אבק כוכבים" ו"אלים אמריקאים" שתורגמו ע"י אפוס ומציינות שתי קצוות של סגנון סיפורת בהן גאימן מוכיח את כוחו.

אני אישית התאהבתי בגאימן מהרגע שקראתי את העמוד הראשון של Sandman. הסיפורים שלו משקפים אותנו, מחטטים במקומות שונים של נפש האדם, הוא כותב פנטזיה ואימה בצורה מופלאה, בכל סיפוריו יש נגיעות מסגנונות שונים והוא בהחלט יודע איך לצמרר את הקורא שלו. בנוסף גאימן אוהב את הקוראים שלו, הוא נותן להם הרבה על מה לחשוב ונוגע לא נוגע במישורים שונים אצל כל אחד.

אני מוצא את עצמי חוזר וקורא את הספרים שיש לי של גאימן שוב ושוב כל פעם אני מוצא משהו חדש שלא הבחנתי בו קודם, כל פעם אני מגלה רבדים חדשים בכתיבה. הדבר הכיף ביותר בגאימן הוא שהוא כותב למען הכתיבה, לא על מנת לחנך לא על מנת להרשים, הוא כותב בשביל לכתוב ולכן הוא באמת נוגע כל כך עמוק, לא מתוך מחקר פסיכולוגי עמוק אלא מתוך אהבה למילה הכתובה.

ניל גאימן הוא באמת אמן במלוא מובן המילה וזה נפלא לראות אנשים כמותו במדיה הכתובה, אני רק מתפלל שניל יחיה עוד שנים רבות וימשיך ליצור עבודות אומנות כפי שהוא כתב עד כה. לכולכם שם, כל מי שמכיר ולא מכיר אני ממליץ לחטט קצת באינטרנט, למצוא את הקומיקסים והספרים ולהתחיל לקרוא. אתם תוסיפו משהו קסום לחיים שלכם, משהו שעד כה לא היה לכם.

זיו

מבחן שיכורים

יום שבת שתיתי גינס לפני שהלכתי לסרט.

זה ישב בדיוק במקום, זה היה כל כך נעים, לא ממש באז אבל הכל היה סבבה.

ואז חשבתי כמה מגניב אם יכולתי להשתכר לגמרי, איזה יופי של דבר.

הבעיה היא שהייתי עם רכב, איך חוזרים הביתה?

אבל...אם אתה גר על יד הפאב...אה, זה כבר משהו אחר.

אז הנה אימון קליל שניתן לעשות לפני שאתם עושים את זה, רק כדי להיות בטוחים שלא תמצאו את עצמכם דרוסים בצד הכביש.

זיו

נ.ב הוראות פעולה.

הקליקו על שלט ההתחלה

הזיזו את העכבר ימינה ושמאלה בניגוד לכיוון התנועה של השיכור בשביל לאזן אותו

הארי פוטר והאסיר מאזאקאבן - ביקורת סרט

הארי פוטר כבר מזמן חצה את הגבול שבין עולם הספרות הצעיר והבוגר והציב סטנדארט חדש וקסום לחובבי הסיפורת.

רולינג השיבה ילדים רבים אל הספרים ומנעה אסון תרבותי.

הספר, המלא באגדות שעובדו מחדש, דמויות מלהיבות וסכנות מצמררות, שולח את הקורא לעולם אחר.

כאשר הספרים עובדו למסך הגדול, באופן אישי, הרגשתי שהקסם הפך פלסטי מעט, אבל עדיין נהניתי.

כיף לראות את האירועים שהיו בראשך עד כה הופכים לחיזיון אור-קולי מלא.

אתמול ראיתי את הסרט השלישי ולמעט תמונה אחת, הסרט נעשה כולו בצורה המושלמת ביותר שניתן לצפות עם ליהוק משובח לדמויות חדשות ושיפור ניכר של השחקנים הותיקים.

אילולא מותו של ריצ'ארד הריסון הנפלא שגילם את דומבלדור בסרטים הקודמים, הייתי יכול ליהנות מהסרט בלי צביטה של עצב בלב.

הסרט מגולל את שנתו השלישית של הארי בבית הספר לכישוף וקסם שנפתחת תחת תל עבה שנפרש בדמות הסהרסנים (Dementors) יצורים נוראיים האחראים על כלא אזאקאסן, המקום ממנו ברח סיריוס בלק האיום, שבין השאר אחראי למותם של ג'ימס ולילי פוטר, הוריו של הארי.

המעבר, בפעם הזו, מהדפים אל המסך היה חלק ולמרות שקטעים רבים הושמטו הוא עדיין סיפור קסום ונפלא, מלא בהומור, קסם ואימה.

אני חושב שהדבר ששעשע את החלק הציני שבנשמתי הייתה סצנת הפיחה בה יושב הארי מתחת לשמיכה ומלמל לחש תאורה, לא יכולתי שלא לחשוב על הרגעים האלו כעל רגעי אוננות של ילד מתבגר שלא רוצה שהוריו יתפסו אותו במעשיו.

אבל אני מבטיח שזו הקונוטציה המינית היחידה שהייתה לי בסרט.

לכו

תראו

תהנו!

זיו

סקס בעתיד - סקירה קצרה

מיניות האדם היא אחד התחומים, שלמרות ההתקדמות המדהימה שאנחנו עושים כחברה, עדיין נותר האפלה.

ספרים רבים יוצאים בעניין וסרטים לא חסר אך עדיין, רבים חוששים לדבר על חיי המין שלהם, צעצועי מין הם לא יותר משעשוע במסיבות בכדי לרדת על חתן או כלת האירוע וניסויים מיניים נערכים בחשאיות.

ככל שהזמן חולף, הטבואים הולכים ונעלמים ויחד איתם המחסומים, הגדרות והחומות.
בתוך זמן לא רב, דברים הולכים להראות שונה לחלוטין.

דמיינו לעצמכם מצב בו אחרי שאתם שבים מהעבודה אתם נכנסים אל תוך אמבט שממיס את הגוף שיצרתם לעצמכם בוקר ויחידת התודעה שלכם, העשויה מפלדת אל-חלד ובטכנולוגיה מקרונית, מועברת למתקן הגופים החדש.
שם אתם נחים, סורקים את החדשות האחרונות, קוראים איזה ספר או שניים והכול נעשה בהזרקה ישירה אל תוך היחידה, אין צורך בעיניים.

לקראת הערב, דברים מתחילים להתחמם ואתם מרגישים את העקצוץ המוכר של התעוררת מינית.
בתוך מתקן הגופים אתם יוצרים לעצמכם גוף חדש, אחד עם איבר מין גברי ואיבר מין נשי ואתם מתקשרים לאחד ממפגשי המין שם ממתין לכם הפרטנר איתו קבעתם.
הוא מספר לכם על מקום שבו נערכים אורגיות עם חוויות חיתיות ואתם משפצים מייד את מבנה הזין שלכם בכדי שיחכה כזה של אריה, משונן כולו ומוכן להיתפס בתוך כוס חייתי לא פחות.

את הואגינה האישית שלכם אתם מיצרים כי ראיתם את מה שבן הזוג שלכם לחוויה מכין.
 השעה מוכנה ואתם יוצאים, מוכנים, מיחידת הגופים החדשים ויחד עם זרם האנשים האדיר של העיר אתם נעים אל נקודת המפגש.
הרבה ריחות של מושק עולים באוויר, זיעה וסקס מעורבים יחד, מתמזגים לסימפוניה ארומטית מסחררת.
אתם מוצאים את בן הזוג שלכם ולאחר ריקוד קצר דרך מסדרונות מוקצפים, אתם מוצאים את החדר המרופד שהוכן עבורכם בהזמנה מראש.

איברים מתחברים ואתם נוהמים האחד על השני כמו חיות כאשר אל תוך החדר צועד בחור חדש, לבוש מגבת בלבד ולשונות מתגלגלת על שפתיו.

הוא בהה בכם ואז בשותף וצופה בשדיים הרכים ובידיים המלטפות, באיברי המין המשוננים שקורעים ומענגים את גופו של האחר. הוא מוריד את המגבת וחושף איבר מין משורג המשתמש בננו-טכנולוגיה בכדי להתאימו לזיונים באטמוספרות שונות. תוך שהוא מקבל את הסכמתכם הם מגיח מאחורי מי מכם וחודר לתוכו באנקת עונג.

בחדרים מסביב טלוויזיות דולקות במעגל סגור, מציגות את הגופים החדשים העשויים פלסטיק או מתכת, את חימר הבשר המעוצב שוב ושוב ע"י שותפים למיטה, על חדרי ציפה בהם זרע מרחף ונבלע.
יש כאלו שמחליטים לקצץ את צינור הזרע לחלוטין, ואחרים שמגבירים את הזרם, הכול לפי הטעם האישי.

 כאשר הכול נגמר בקרשנדו  ללא גבולות הבניין כולו רועד ואז, לאט, עוזבים האנשים את המקום וחוזרים לבתיהם. הם ממיסים את הגוף שכבר ניסו וממתינים לגוף חדש ולהתנסויות חדשות.

אולי מישהו מהם יצפה בארכיון היסטורי ויגלה את שר הטבעות ויחשוב לנסות גוף של אלף ואיברי מין של אורוק-הי, אחרים יחשבו שאודיסאה בחלל היא רעיון נפלא וייצרו גופי ילדים בעלי הילה של אור שתגרום להם לצוף ולהזדיין כמו סופות חלל סולאריות.

זכוכיות, עץ ואדמה יהפכו להיות גופים של מי שרק ירצה בכך, מצופים בעצבים רגישים המעבירים כל סוג של כאב ומתרגמים אותו לעונג.

העתיד יכול להיות מאוד מעניין.
זה סתם משהו שישב לי בראש והייתי צריך לשחרר. 

זיו

סופרמן בגרמניה

בגרמניה יש ילד בן חמש.

מסת השרירים שלו מפותחת מאוד לגילו והוא מסוגל להרים בידיים מתוחות משקל של כ 4.5 ק"ג, דבר שקשה לאנשים מבוגרים יותר.

בדיקות גנטיות מאשרות שמדובר במוטציה גנטית.

לכתבה המלאה ניתן להגיע מכאן.

נראה שעידן גיבורי העל עומד בפתח ובעזרת מניפוציה טכנולוגית ותמיכה ודחיפה של קבוצת הטראנסאנושיות אנחנו עומדים להגיע רחוק יותר ממה שנדמה.

הגזע האנושי, בין אם ירצה בכך ובין אם לא, מתקדם אל היום בו הזינוק האבולוציוני הבא לא יהיה עוד טבעי אלא קפיצה מתוכננת בקפידה שתביא לשינויים מרחיקי לכת.

כבר עכשיו פיתוחים בתחום המדע מאפשרים לנו לערוך מניפולציות ברמת הזרע.

פגמים אשר היו הופכים למחלות קשות הולכים ומתדלדלים במעבדות פוריות. לא רחוק הזמן וכל מחלה וכל פגם יוכלו להעלם, אולי אפילו השפעת עצמה לא תוכל לגעת בנו.

המטרה הבאה של המדע תהייה גן ההזדקנות כאשר הפתרון הברור ביותר הוא חיזוק המעטפת של אותו גן שהולכת ונחשפת ככל שאנו גדלים. אם המעטפת תשמר, אנחנו נשאר צעירים לנצח.

אלו שלא יעמדו בשינוי, שינסו לשמור על העבר בקנאות דתית, מתוך פחד ולא מתוך כבוד, יעלמו והגזע שישאר, למרות שישמור על אנושיותו, יהיה רחוק מאוד מאנושי.

רק תחשבו על זה.

זיו