בתשע וחצי בבוקר, כשהגעתי לארומה שוקן, על הבר עמדו שלושה תנינים.
בשעה כזו של הבוקר, שיא הלחץ בארומה, עורכי דין ולקוחותיהם מיהרו לשתות קפה לפני עוד דיון גורלי. עובדי המשרדים בסביבה, חיפשו נחמה מתוקה לפני שיתחיל יום עבודה ארוך. ציפיתי שהתנינים יהיו עסוקים בעמדות הרגילות- אלי על הקופה, קן בעמדת הקפה ותאמי מסתובב בין השולחנות. עורם את המגשים על גבו הארוך ומנקה את השולחנות בעזרת לשונו.
אבל, הם עמדו שם שלושתם. אלי מחייך לעבר הלקוחות הנכנסים , קן נשען על הדלפק, ראשו מביט כלפי מעלה ומבטו נעוץ בתקרה ותאמי עיין באחד העיתונים. ביקשתי כרגיל ואלי הנהן לאיטו בראשו הגדול וביקש מ קן שהיה קיימן ממושקף ובגלל ממדיו הצנועים נעזר בכיסא כדי להגיע אל מכונת האספרסו להכין אספרסו כפול.
כשפפי הכניס את התנינים, הלקוחות הקבועים של ארומה הסתגלו די מהר .כולנו הבנו שהתחרות עם קופיקס הורגת אותו. התנינים הכינו קפה מצוין. הסניף נשאר נקי. ואת הבשר שלהם קיבלו התנינים במטבח כך שלא הביעו עניין קולינרי בלקוחות. מה גם שמי שהתרגל ללחם התפל של ארומה, מה זה כבר תנין שבע מאחורי הדלפק בשבילו.
פפי הכין לתנינים בריכה קטנה וארוכה מאחורי המטבח שבה יכלו לרבוץ בשעות שבהן היה הסניף ריק מלקוחות. אף פעם לא שאלתי, אבל הנחתי שהם נשארים לישון בסניף גם בשעות הלילה. מה שהוריד מאוד את הסיכוי לפורצים.
אלי היה התנין המועדף עלי. הוא עמד ליד הקופה וחייך לכל עובר אורח, למרות שהזנב שלו היה מפותל בצורת שמונה מאחורי הדלפק ונראה שלא נוח לו להישען על הקופה הרושמת במשך שעות ארוכות.
בזמן שחיכיתי לקפה היה אלי מצחיק אותי בקיטורים בלתי פוסקים על שותפיו לעבודה. תאמי שכמה שלא התרוצץ עדיין כונה העצלן וקן שלמורת רוחו ובשל ממדיו הצנועים זכה בשם תנין צעצוע. אלי תמיד קיטר על המיזוג. הקפאתם לי את הדם היה מעיר לפפי בכל הזדמנות.
כשהיה נכנס לקוח חדש, הוא היה נעצר כבר בכניסה לסניף. מביט באלי , מביט ימינה, שמאלה, שוב ימינה, שוב שמאלה, פותח פה בלי הגה. בדיוק אז היה אלי זורק את הבדיחה הרגילה שלו – בבקשה אדוני, אנחנו לא אוכלים לקוחות משלמים. ואז אחרי רגע, הלקוח היה מתרצה ואלי מקליד עוד הזמנה באיטיות בעזרת ציפורניו הארוכות.
ישבתי ושתיתי את הקפה שלי. קראתי במוסף הכלכלי איך איש עשיר אחד משלם המון כסף לאיש עשיר אחר ואז צעקות הפריעו לנמנמת הבוקר שלי. פפי שהגיע בריצה מהמטבח צעק עזוב אותה, עזוב אותה ומישהי מבוגרת צרחה "ארצה" "ארצה" "עזוב את זה" בזמן שתאמי ניסה לטפס עליה. הזנב שלו נשען על אחד השולחנות והרגליים הקדמיות נשענו על הברכיים שלה, לא הצלחתי לראות את הראש שלו, אבל היה נראה שפפי מנסה לפתוח את פיו ולשחרר משהו שתפס.
עורכי הדין שישבו בקפה, נשארו לשבת ורק הסתכלו בעניין. כנראה שמי שכל יום רואה איך אנשים מתעללים באקס שלהם ובילדים בשביל אגו או קצת כסף לא יתרגש מתנין שמאיים על איזה גברת צעקנית. אחרי מאבק קצר, פפי הצליח להפריד ביניהם. הוא סחב את תאמי למטבח תוך שהוא מהדק את לסתותיו בפיסת חבל. הגברת יצאה מהקפה בצעדים מהירים תוך כדי שהיא צועקת חצוף אחד, אני עוד אראה לכם.
הפעם הבאה שראיתי את אלי הייתה אחרי חודש כשגם אני הוחזרתי לספארי. הוא שמח לראות אותי, למרות שבאופן כללי נראה שפוף ועייף, לא הייתה לו מילה רעה להגיד על פפי שפיטר את שלושתם מיד לאחר המקרה.
רק דבר אחד אני לא מבין, אמרתי לו. למה תאמי התנפל עליה ככה.
מה יש לא להבין, אמר אלי, הסתכלת על התיק שלה.