מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

11 8/2006		פסק זמן
		תגיות: רוחות מלחמה

"לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים

אני יודע שזה לא הזמן
בעצם גם אני עוד לא מוכן
אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה
לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה"

עוד שבוע של מלחמה עובר לו ואי אפשר לראות איך זה ייגמר. אני כבר לא מסוגל לראות חדשות, לשמוע מה קורה אבל אי אפשר להתחמק מזה. הכותרות האדומות בדף הבית, החדשות כל שעה עגולה, מהדורות החדשות שלא נגמרות בטלוויזיה ומעלימות את כל שאר התכניות. כל שעה נוסף שם, כל שעה יש דיווח חדש על עוד מישהו שנפגע, שנחתה עליו קטיושה, או משהו אחר שקרה. זה לא שאני נגד, צריך להמשיך כי זאת מלחמה על הבית ואם היו קוראים לי, לא הייתי מהסס לרגע, אבל זה קשה לשמוע את הדברים האלו שוב ושוב.
אז מנסים לייצר סוג של שיגרה, לעשות את הדברים הרגילים, הנורמליים. במקום ללכת להופעת הענק, הלכתי להופעה ישראלית טהורה קטנה במקום (ואפילו קיבלתי את כל הכסף בחזרה, מצחיק לראות מינוס בפירוט החיובים באשראי), אני והפיצול אישיות שלי. ארבעה הרכבים ישראלים, כל אחד נתן כמה שירים. אורן ברזילי היה טוב, העברית היו הזויים, דפנה והעוגיות היו דפנה והעוגיות, וכשעלה ההרכב הרביעי, זה שבכלל לא הכרתי, החלטתי לפרוש הביתה. נגמר לי.
ביום ראשון החלטתי שצריך לחזור ללמוד, אז קבעתי עם אחד שלומד איתי (שותף פוטנציאלי לשנת הלימודים הבאה) שנשב ונלמד באוניברסיטת תל אביב, שנותנת לסטודנטים מהצפון את האפשרות לבוא וללמוד אצלה. אוניברסיטת תל אביב זה מקום גדול, כל כך גדול עד שקשה למצוא איפה לחנות. יש המון מגרשי חניה מסביב, וכל אחד לוקח מחיר אחר. חלק לפי שעה, חלק לכל היום וחלק בכלל לא אוהבים סטודנטים מבחוץ. בעיה שנייה הייתה שאנחנו לא ידענו לאן ללכת. שעה שלמה שרפנו בשביל לחפש איפה הפקולטה שלהם למדעי המחשב, כי זכרנו שקיבלנו מייל שאומר שאנחנו יכולים להשתמש במחשבים שלהם לצורך לימודים. עד היום היינו יכולים לחפש ולא למצוא. חרשנו את כל האוניברסיטה אבל לא מצאנו שום דבר שמתקרב לזה. בסוף ישבנו בספריה, אבל שם אי אפשר בכלל להכניס תיקים. צריך לרוקן אותם לתוך סלסלה בכניסה ולקחת את הסלסלה איתנו. פראנויות של אוניברסיטה גדולה. הבעיה שנאלצתי להיסחב עם המחשב, אחרי שלא הצלחתי למסור אותו לתיקון (מה שבועיים להיפרד ממנו ועוד עכשיו? ועוד שייסע לחיפה?!). היה מוזר להסתובב עם סלסלה שבתוכה מחברות בחדו"א, קלמר, ארנק, מפתחות לאוטו ותיק למחשב עם מחשב בתוכו. כל ההיגיון מאחורי להיסחב עם הצעצוע הוא שיהיה אפשר להשתמש בו. זה כמובן מחייב מציאת שקע (משימה קשה ביותר) וחיבור אלחוטי. האחרון היה חסום לגמרי בפנינו, רק מקומיים יכולים לקבל אותו. אז למדנו קצת (ממש קצת), אכלנו במקדונלד'ס הכחול (!) המקומי, עשינו עוד ניסיון כושל למצוא את מדעי המחשב (מצאנו חוות מחשבים נעולה), קשקשנו עוד קצת והתפזרנו. זה מזכיר לי עכשיו שצריך באמת להמשיך ללמוד...
אפילו הצלחתי לסחוב מישהו לסרט. יותר נכון סחבו אותי, אבל לא ניתפס לקטנות. מה שטוב להסתובב עם מישהו שגר בצפון, זה שבכל מקום יש "הנחת תושב צפון" וככה נכנסנו לסרט בסינמה סיטי ב-26 שקל. חבל שאחרי המלחמה זה ייגמר, כי זה מחיר שהוא הרבה יותר הגיוני לראות בו סרט (ואחרי זה הם מתפלאים למה מורידים סרטים). הסרט עצמו (סופרמן חוזר) היה נחמד, אבל לא יותר מדי. אחד הדברים היותר טובים שהיו בו היה כשסופרמן נופל מהחלל אל כדור הארץ ומתרסק, ואז מישהו בקהל לחש ש"האזעקה לא פעלה". הומור שחור של מלחמה.
וט"ו באב? אני לא חושב שיש באמת טעם לציין אותו אם אין אהבה. במקום זה ישבתי לי על כוס גינס בקינג ג'ורג' עם נוי-נוי, וזה הרבה יותר טוב מסתם להרגיש רע.

"אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף"
[פסק זמן – אריק אינשטיין]

שרק יהיה שקט...שמור   בטל

35 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-20/8/2006 01:37

 

2 8/2006		עיר מקלט
		תגיות: רוחות מלחמה, 1000 מילים

אז נסענו היום לחיפה. בסוף החלטתי לא להזדכות על החדר ולשמור עליו בלי לשבור את הראש עם כל הבלגן של הזיכוי, שכולל פינוי כללי של החדר וניקוי שלו, דבר שאין ממש כוח עכשיו, במיוחד שאחר כך אני חוזר אליו. לא מוכן להיות מטורטר. הייתי צריך קצת חומר לימוד, להחזיר חלק מהבגדים הביתה ולעשות קצת ניקוי, בעיקר של האוכל שנרקב לו במקרר.
כשיצאנו מתל אביב הכל נראה אותו הדבר. ביום רגיל, ככל שמתקדמים צפונה מספר המכוניות שממשיכות על כביש החוף פוחת, אבל הבוקר זה היה שונה לגמריי. כמעט ולא היו מכוניות...




בכניסה לחיפה מקדם את המעטים שמגיעים שלט ענקי, פטריוטי מתמיד




מתחילים לטפס למעלה, במעלה דרך פרויד. בדרך כלל מאמצע העליה ועד למרכז חורב מתחילים לזחול. הבוקר מגיעים לרמזור למעלה בלי שום בעיה. יש אנשים ברחוב, יש מכוניות אבל יש שלט שמזכיר את המצב הנוכחי...




והנה כבר בשערי הטכניון




בפנים אנחנו מגלים שהביתן (וגם החדר, בתמונה מבחוץ) עדיין עומד על תילו




הפסטורליה מסביב, שמזכירה ימי שבת, מטעה. בכלל, השקט הרבה יותר חזק, פרט למישהו מהביתן ממול שחייב לשים מוזיקה (ערבית) רועשת. נו טוב, ככה זה שאתה לבד כאן...




רק הלוח המחיק (מציץ לו שם שוקי של סימפ...) מסגיר את מה שלא קרה או יקרה...




אחרי שסיימתי לארוז את החומר שהשארתי מאחור (הלימודי!), קצת בגדים לקחת לכביסה ולזרוק את האוכל שהרקיב במקרר, עזבנו את האיזור. את הדרך החוצה עשינו דרך העיר התחתית ובת גלים, האיזורים שספגו את עיקר הפגיעות. בסיבוב הקצר לא רואים את הפגיעות. העיר התמלאה באנשים, בשדרות העצמאות יש פקק קטן, התנועה ערה, אבל רק בית אחד ברחוב נהלל מספר מה עבר על העיר בשבועיים וחצי האחרונים




להתראות חיפה. נתראה, בתקווה, בסוף החודש...

(ואף מילה על דפש מוד)שמור   בטל

24 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-10/8/2006 09:14

 

26 7/2006		e של ודאות
		תגיות: טכניון, רוחות מלחמה

 אחרי שניסיתי לגזור אינטגרלים מרובעים, אחר כך קפצתי לבעיות בזיכרון (של מחשב, את הבעיות שלי אי אפשר לפתור...), רצתי למטריצות, התבאסתי מהעובדה שסיכומי ההרצאות שלי על תורת הגרפים נשארו להתמודד עם הקטיושות ואמרתי לעצמי שלפחות כל החומר למבחן האחרון שמור על המחשב, הגיעה היום ההודעה מדיקן לימודי הסמכה שפיזרה את עשן הקרבות מעל לתקופת מועדי ה-א'. הכל פשוט נדחה לו בחודש. ב-1/9, בזמן שכל הזאטוטים יתחילו להם עוד שנת לימודים, אני גם אחזור לי אל הספרים והמחברות, אבל במקום ללמוד חומר חדש, אני אנסה לשנן את החומר הישן והטוב של סמסטר אביב. כל המבחנים שעוד נשארו לי (5 במספר) יידחסו להם בשלושת השבועות הראשונים של ספטמבר, בתקווה שלא נצטרך להגיע למועדי ב' שתוכננו עוד מראש לחגים.

ככה יוצא שחופשת הקיץ בעצם הוקדמה לה בשבוע וחצי אבל תסתיים הרבה יותר מוקדם, ובכלל כדאי לי לנצל את החודש הקרוב לחרוש עוד קצת כדי לשפר מעט את המצב האקדמי הלא מזהיר שלי (אני לא אכתוב לא תקין, יש גבול כמה נמוך אני יכול לרדת על עצמי...). מצד שני, גם ככה לא היו לי יותר מדי תכניות לחופשת הקיץ. העדפתי לשים את כל התכנונים האלו בצד ולהתרכז בלימודים, כשאלו עוד היו, ולדאוג לקיץ אחר כך. היו דברים שנדחו לקיץ כמו התיקון המיוחל של הצעצוע (ויסלחו לי כל אלה שהשיחות איתם התנתקו כל הזמן באמצע) וגם לארגן אותו מחדש, לנקות ולהבריק אותו (לפחות מבפנים), לארגן את הדברים לקראת שנת הלימודים הבאה וגם לעשות לעצמי סדר פנימי בתוך הראש. בעיקר להתחיל לחיות. עכשיו יש לי הזדמנות לעשות את כל זה בדיוק כמו שתכננתי, ואם יהיה משעמם יש לי תמיד את המחברות בחדו"א, אלגברה ומה לא בשביל לחזור על החומר ולשמור אותו טרי לקראת ספטמבר.

בעיה חדשה שנוצרה היא מה יהיה על החדר. משרד מעונות הואיל בטובו להודיע היום כי מי שלא רוצה לשלם על חודש אוגוסט מוזמן להגיע בראשון או בשני ולהזדכות על החדר. מה יקרה בספטמבר? הם כבר יחשבו על זה, יוציאו הנחיות מיוחדות ויחליטו עד אז. בינתיים הם צריכים להתמודד גם עם אנשי סמסטר הקיץ (שקוצץ באופן מופתי ל-4 שבועות בלבד...). אז בשביל לחסוך לי 400 ומשהו שקל, אני אקח את האוטו, אבקש מאחותי שתסדר לי קסדה צבאית ושכפ"ץ מהסוג שסחבתי איתי לאבט"שים ולש"ג השונים בזמן השירות שלי, וניסע צפונה לארוז את כל הדברים שהושארו מאחור (חוץ מהאוכל שנשאר במקרר, שהחתולים בטח כבר מתכננים עליו המון זמן). אני גם אצטרך לקפוץ לקריות להחזיר לשותף שלי את הדברים שהוא השאיר מאחור, ככה שהמסע צפונה הולך להיות מרתק...

רק דבר אחד עוד נשאר לי לא פתור. בתוך מעטפה על השולחן כאן בבית ממתנים לי כבר כמה חודשים שני כרטיסים בצבעים אדום, שחור ולבן שעלו לי הון תועפות (ובטח יהיו שווים כל גרוש) ומודפס עליהם בגדול התאריך של יום חמישי הבא. כל השבוע שעבר אתרי האינטרנט עסקו בכל הביטולים שצפויים בגלל המצב, ורק על האירוע הזה (להגיד על זה הופעה יהיה מעליב, לא?) חזרו ואמרו שאין מצב שיתבטל, שרק אם ייפלו טילים על תל אביב, ורק אם באיזור צפון תל אביב, אז הוא לא יתקיים. חוץ מזה, הפרטנרית שלי להופעה, זו שהכרטיסים האלו נקנו במיוחד בשבילה, כנראה לא תגיע. היא עסוקה בלראות את הלבן בעינים של כמה מהחברים של נסראללה, אי שם בצפון הארץ. וככה אני מסתכל על שני כרטיסים, בלי לדעת מה אני מתכוון לעשות איתם, אם אני בכלל מתכוון ללכת ועם מי, ואולי בכלל כדאי למכור אותם ולקבל את הכסף עליהם בחזרה (שווה ערך ליותר מחודש במעונות). אבל כמו עם כל המצב שנחת עלינו עם הרקטות מלבנון, גם לזה יימצא פתרון.

"Enjoy the silence...”

שמור   בטל

42 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-2/8/2006 01:55