שנים שהמטה הארצי במשטרה "סובל" משקט ושלווה. בשנים האחרונות, בתהליך איטי ומכוון, נסגר המקום בפני כתבי משטרה. מעט הודעות יזומות, מעט תדרוכים, זהו פחות או יותר. הדוברים, במקום לדברר הופכים ללהקת סנגורים אוטומטיים של המפכ"ל ושל סגל הניצבים. הגישה הפכה אגרסיבית: שאלות קשות נענות בתשובות ציניות, בכעס אישי – כאילו המשטרה שייכת לאבא שלהם ולא נועדה לשרת את הציבור. לכן לא מפתיע שכך השיבו לנו בערב הפרסום על שאלה מפורטת בעניין תחקיר המהירות: פנו לתחנת המשטרה הקרובה, בצירוף החומרים.
על כן, תחקיר "ניצבים מעל החוק" היה נכון ובזמן. אם אי אפשר לחדור אל המטה, נחכה להם בחוץ. מותר לכוון אקדח לייזר אל כלי רכב של קצינים בכירים, שעושים דרכם לישיבה שבועית אצל המפכ"ל. אין חוק נגד זה. גם אי אפשר לטעון ש"היינו בדרך למשימה מבצעית שחייבה אותנו לשים את הרגל על הגז". ידענו מראש שפניהם אל המטה. לכן התמקמנו בכביש 1 ובנתיבי איילון.
בשל העובדה שהמפכ"ל החליט (באיחור מה, אבל ניחא) להקים ועדת בדיקה בנושא, לא אכנס כעת לפרטים על מה קרה לפני, במהלך ואחרי הפעילות שלנו, שתוכננה אגב חודש וחצי מראש, והיתה כרוכה באיסוף לא מעט מידע בטרם הצבת הלייזר בצד הכביש.
אין לי רצון לחבל בעבודת הוועדה ובוודאי לא לחרוץ את דינם של אותם ניצבים שלכאורה עברו על החוק ברגל גסה על הדוושה. בעיקר מי שאמור להיות האיש הכי זהיר על הכביש – ראש אגף התנועה, ניצב אבי בן חמו.
אגב, בדיחה עצובה מבית היוצר של המטה הארצי: את ניצב בן חמו אמור לבדוק לא אחר מאשר פקודו, נצ"מ מאיר אור. באגף התנועה מספרים, שהוא מאוד לא חפץ בתפקיד. אפשר להבין.
עם תום עבודת הוועדה, אביא כאן פרטים חדשים על התגלגלות המבצע - פרטים מרתקים שישפכו אור על התנהלות הניצבים שצולמו, אחרי פרסום התחקיר.
דבר אחד אני יכול להבטיח: זה לא המבצע האחרון. אף אחד לא מחפש אתכם, מצד שני בשביל זה, בין השאר, יש עיתונות.
- פרויקט הסיפור בהמשכים ימתין מעט לתקופה עמוסה פחות. עמכם הסליחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
