אנשי תקשורת ועיתונאים עסוקים במרדף תמידי אחר האמת. זו עבודתם. הם כמהים לסקופ, לראיון בלעדי, או לחשיפה שתזעזע את הציבור ותשיב את ההגינות על כנה. הסברה הזו כבר ידועה. אבל יש עניין אחד שרוב המילייה העיתונאי כמהה לו אפילו יותר מכול חדשה עיתונאית מרעישה-הכבוד.

עיתונאים ומגישי אקטואליה מודעים ומאוהבים במיתוג שהמקצוע נושא. הם נרגשים מכיבודים ותארים חשובים ומשתוקקים לאותו המהום ציבורי שנישא בימים בהם הם עושים את עבודתם היטב. לשם התשורות הללו יעשו אנשי מדיה, בחלק מהמקרים, יותר מאשר עבור סקופ נאצל. עניין של אגו ובניית שם.  

פרשת בר לב מהווה קרקע מצוינת וצדקנית לחלק מאותם תאבי מעמד. ראשית צריך להבהיר שאני לא מתייחס לאמת או להפרכתה בעניין בר לב בפוסט הזה, אלא לדיון שהתפתח בימים האחרונים סביב המוסריות במעשיו של הניצב. האם מין בשלישיה (גם אם היה או לא היה), שתייה מרובה והתנהלות פרועה כזו, הם לגיטימיים לאדם במעמד רם.

מדהים הוא שבהתאם לרוח הנושבת, חלק מהעיתונאים המסקרים את הפרשה, הפכו באופן מיידי לפוריטנים,  מגובים בהגיגים שלא היו מביישים את מחמירי מאה שערים. יש לכך סיבה כמובן.

השבוע נפגשתי עם פרסונה ותיקה מתחום התקשורת. לפני שנים אותה גברת סיפרה לי על הטרדה מינית שחוותה מצד גורם מוכר מאד בענף. אז, כך אמרה, לא העזה להתלונן. היא פחדה. למרות שידעה שיעשה כך לאחרות, היא נסוגה ונשאה את הקלון בשתיקה. ברור שאותו אדם היום, חוקר, בודק ומלקה מוסרית את בר לב ללא הפסק. כמה בנאלי.

אגב, היא לא האדם הראשון שמספר לי סיפורים מהסוג הזה על דמויות מרכזיות בתחומנו ואני גם לא היחיד ששמעתי את הסיפורים הללו. סביר להניח שרבים מעמיתי מכירים היטב את כול הדמויות והמעללים. חלקם פליליים ואחרים, לפי אמות המוסר הנפרשות בימים האלה, בלתי תקנים לחלוטין.

אבל אצלנו יש דום שתיקה. פורעי החוק והמוסר מרשים לעצמם להמשיך בהתנהגות הנלוזה ובעלי הידע, שאמונים על חשיפת קלונם של אחרים, סותמים את הפה כשמדובר בקולגה.

הפיצוי לכול ההדחקה הזו מגיע בפרשות נוסח בר לב או לאור. במקרים כאלה הכנופיות עולות על הגג וצווחות. כך הם זוכים לאשש את מעמדם בעיני עצמם ולחיזוק המותג שהם ייצרו מול הציבור, תוך שכחה עמוקה של מעשיהם ושל החברים הסוררים.

אני איני טוב מאחרים. אבל גם לא רע יותר מהממוצע במישור המדובר. מה שכן אני נמנע לשאול שאלות מוסריות עם ניחוח מקארתיסטי בפרשות מהסוג הזה. אני מנסה להתעדכן בעובדות ולהבין אותן. כשזה מגיע לענייני מוסר יש מחלקות אחרות שצריכות לעסוק בעניין. אולי אנשי דת ואקדמיה. לא עיתונאים. זה לא המנדט שלהם ואחר היכרותי את התחום, הם פשוט לא אובייקטיביים במערך הזה.