הבלוג של אביב פרנקל

כן, אני יודע הרבה זמן לא כתבתי. הייתי בסין, עברתי דירה והתוכי שלי נשך לי את הלפטופ הם רק חלק מהתירוצים שהייתי יכול להשמיע כאן, אבל מה לעשות, יש תקופות שבהן פשוט לא בא לכתוב. אז הנה פוסט דנדש והפעם על כתבה ששידרנו אמש בחדשות השבת.

בישראל של 2008, זאת עם שוק הטלוויזיה שכולל 2 ערוצים מסחריים, ערוץ ציבורי ועוד עשרות ערוצי כבלים ולוויין, מתגאים ביצירה מקורית. יש לנו תוכניות ריאליטי מוצלחות שגורפות אחוזי רייטינג נאים, דרמות משובחות, תוכניות אקטואליה ותעודה וגם כמה תוכניות קצת פחות מוצלחות, אבל יש ז'אנר אחד שפשוט אי אפשר למצוא בטלוויזיה בישראל.

מתי בפעם האחרונה ראיתם סרט טבע ישראלי? לא כזה שנוצר בידי אנשי הבי.בי.סי או דיסקברי, ממש סרט טבע שמביא לצופה האורבאני - שרגיל לראות מקסימום חתולי רחוב - תמונות של זאבים, שועלים או יעלים ארצישראליים אל המסך.

מסתבר שלמרות ההתעלמות של המדיה יש בישראל כמה צלמי טבע מוכשרים ביותר. את העבודות שלהם לא תוכלו לראות בטלוויזיה שלנו. לעומת זאת אם הייתם צופים אירופים, אמריקנים או יפנים היה לכם סיכוי הרבה יותר גבוה לראות את הסרטים שלהם.

הדמות המרכזית בכתבה היא זאת של משה אלפרט, צלם חדשות שהחליט לצלם סרטי טבע אי שם בשנות השבעים, ומאז שודרו צילומיו המרהיבים בתחנות טלוויזיה רבות בעולם (כולל הבי.בי.סי, נשיונל ג'יאוגרפיק ודיסקברי).

לפני מספר שנים נמאס לאלפרט מהתשובות המתחמקות שקיבל מערוצי התקשורת השונים והוא החליט להגיע ישירות אל לב הצופים. בימים אלה הוא עורך סרט טבע קולנועי לכל המשפחה. אם הייתי אבא אין לי ספק שהייתי רץ עם הילדים לראות את הסרט.

הארכיון של אלפרט כולל מאות קלטות עם חומרי גלם של הטבע הארצישראלי, חלק מבעלי החיים שכיכבו בסרטיו כבר מזמן לא משוטטים בארצנו (חלקם פשוט נכחדו).

אשמח מאוד אם תצפו בכתבה. התגובות הרבות שהגיעו אלינו בעקבות הכתבה רק מוכיחות לי שלצד "הישרדות" או "האח הגדול" יש מקום גם לסרטי טבע ישראליים. אין לי ספק שהצופים הישראלים רוצים עוד מרכיבים איכותיים בתפריט הטלוויזיוני שלהם, והימור שלי: יהיה לסרטים כאלה רייטינג מצוין.