בשבוע שעבר הגיע רף ההרוגים בתאונות הדרכים ל-70. בקושי חודשיים חלפו מאז תחילת השנה, וכבר התמסמס ההישג היחיד של שר התחבורה בשנה בעברה, צמצום מסוים במצבת ההרוגים בדרכים.

 

אין מה לעשות, תאונות דרכים הן גזירת גורל. גם ביום שבו (רחמנא ליצלן) ניאלץ להפקיד את ההגה בידי רובוטים, עדיין ייהרגו אנשים בדרכים. אלא שניתן בהחלט לצמצם את מספר הקורבנות, זה קורה בעולם. בצרפת, בבריטניה ובגרמניה יש בכל שנה פחות תאונות דרכים ופחות קורבנות, למרות שכמות כלי הרכב רק עולה במדינות "הנחשלות" הללו.

 

מה יש להם שאין לנו? תשתיות, אכיפה אפקטיבית, תרבות נהיגה וכן, גם מכוניות הרבה יותר טובות.

 

אם מדברים על תשתיות, מספיק לצאת החוצה ממדינת תל אביב, להצפין או להדרים מעט מאיילון ולגלות כבישים שלא טופלו מאז ימי הבריטים. אין שוליים, במקרה הטוב מוצאים נתיב צר לכל כיוון שרק מחכה שמישהו יבצע עקיפה מסוכנת שתסתיים בעוד תמונה קשה בעיתון למחרת. במקרים רבים המכוניות שנעות בכבישי ישראל איטיות, מה שהופך כל עקיפה למסוכנת. עקיפה שהייתה יכולה להסתיים בשתי שניות במכונית עם מנוע חזק, מתארכת וחושפת את כל המכוניות בסביבה לפגיעה.

 

אכיפה? אין בישראל אכיפה אפקטיבית, לא כששודדים קשישים, לא כלפי גנבי רכב, בטח שלא בכביש. נכון, במשטרת התנועה מבצעים מדי פעם מבצעי אכיפה כאלה או אחרים, מתגברים את הכבישים בשוטרים, עושים סיבוב דאווין עם הצ'קלקה ברחובות. ההרתעה הזו מצליחה להוריד במעט את כמות התאונות. אלא שבמשטרה שלנו, כמו בהרבה גופים אחרים במדינה, בוחרים באופציות הכי קלות. נהיגה פרועה, אי שמירת מרחק, חצייה של קו הפרדה לבן, כל אלה מחייבים קצת יצירתיות, מה שממש לא קיים במשטרת התנועה.

 

מה עושה המשטרה? שולחת שוטר עם אקדח לייזר לכביש מהיר, או שמה ניידת במקום שבו תמרור העצור בקושי נראה לעין. בדרך כלל אין לזה כמעט משמעות. מהירות מופרזת אחראית לאחוז קטן מאוד מתאונות הדרכים. נכון, היא עלולה להשפיע על קטלניות התאונה, היא מקצרת את זמן התגובה של הנהג בעיקר בכבישים בעייתיים, אבל למה צריך להגביל את הנהגים ל 110 קמ"ש בכביש 6 או 90 קמ"ש בכביש החוף? לא ברור, אבל משום מה המשטרה דואגת דווקא להשקיע שם את הכוחות שלה, בעוד שברור שתאונות הדרכים הקטלניות מתרחשות בעיקר כשמישהו יוצא לעקיפה מסוכנת, חוצה קו לבן או לא שומר מרחק מהרכב שלפניו.

 

לגבי תרבות נהיגה - אין לי יותר מדי מה להוסיף. כולנו מצקצקים בלשון כשמישהו עוקף אותנו מימין אבל מה אנחנו עושים? נצמדים באיום לפגוש האחורי של הנהג שהרגיז אותנו. ברור שאנחנו נהגים גרועים, לא אדיבים, וחסרי סבלנות. זה מתחיל בחינוך ובתרבות הבהמית הכללית במדינה וזה משהו שרק מידרדר. מתכון פלא לצערי אין לי, אולי לספור עד 10 כשמישהו מעצבן אותנו על הכביש, לעשות יוגה, לזמזם פסוקי בודהיזם טנטרי. בעניין הזה קטונתי.

 

מה שמוביל לתחום שאף אחד כמעט לא מתעסק איתו - המכוניות בהן אנחנו נוהגים. בגלל מדיניות מיסוי שערורייתית, בגלל שרובנו נוהגים במכוניות שיובאו עבור חברות ליסינג וגם בגלל חיסכון, המכוניות שאנחנו קונים פשוט לא בטוחות.

 

אנחנו חוסכים במספר כריות האוויר, עוד לא מפנימים את חשיבות מערכות בקרת היציבות וגם חוסכים באלמנט חשוב נוסף - בעוצמת המנוע. כדאי לאבזר את הרכב בכמה שיותר מערכות הגנה פסיביות ואקטיביות וכדאי שהמדינה תבטל את המיסוי על המרכיבים הללו. במחיר שאנחנו קונים פה מכונית ליסינג עם כרית אוויר אחת, מרשים לעצמם הגרמנים מרצדס, אאודי או BMW מאובזרת וחזקה.

 

מנוע חזק יותר הוא לאו דווקא סימן ל"אובר ערסיות", אלא לעתים קרובות פשוט מציל חיים. נפח מנוע גדול יותר ומגדש טורבו עשוים להבדיל בין עקיפה חלקה לתאונה.